בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהמכרה למציאות

הכורים הצ'יליאנים שחולצו ממעמקי האדמה לפני שנה הפכו לכוכבים בינלאומיים. אבל אז הכה השעון חצות וכיום רובם מובטלים או עובדים קשי-יום

4תגובות

שנה חלפה, שככה ההתרגשות ויבשו דמעות השמחה שנגרו במדבר אטאקאמה, המקום הכי צחיח בעולם, כאשר חולצו 33 הכורים ממלכודת המוות שסגרה עליהם בבטן האדמה. העולם כולו צפה אז בדרמה האנושית ובגיבוריה, אנשי עמל פשוטים וקשי-יום, ששבו ועלו אל פני האדמה דרך פיר שקוטרו 70 סנטימטרים, מעומק 625 מטרים. כשיצאו, מצאו עצמם הכורים במרכזה של תשומת לב עולמית. רגע אחרי שיצאו ממעמקי מכרה סן חוסה הובטחו להם השמים. שנה אחר כך, ההבטחות נגוזו כלא היו.

רק ארבעה מהכורים שבו לעבוד באפלולית המכרות, מפרנסים את משפחותיהם מחציבת מתכת מהסלעים. גם מתנהלת בעצלתיים התביעה הקולקטיבית על סך עשרה מיליון דולרים, אשר הוגשה נגד בעלי המכרה היהודים - שהוכרזו בינתיים פושטי רגל - באשמת רשלנות פושעת. יש גם תביעה על סך כ-18 מיליון דולר, נגד ממשלת צ'ילה, שלא עשתה די לאכוף את חוקי הבטיחות במכרה.

התביעה נגד הממשלה, יחד עם ההתלהבות שהתפוגגה, הביאה לגל ביקורת נגד הכורים. "הם צריכים להיות אסירי תודה שהממשלה הוציאה 20 מיליון דולרים מתקציב המדינה כדי לחלצם בחיים", אמר פקיד בכיר של משרד המכרות.

מנהיגם של הכורים, מנהל המשמרת לואיס אורסואה, שעודד וחיזק את רוחם באותם 69 ימי אפלה במכרה, הגיב על כך במרירות: "אני עצוב כשאני שומע את הדברים. אנחנו אכן אסירי תודה למדינה, אבל אנשים חייבים להבין שלכל אחד הזכות לתבוע משפטית גופים שנהגו ברשלנות פושעת".

פוטו-אופ

ב-13 באוקטובר לפני שנה, כאשר ה"פניקס", אותו גליל מתכת שירד ועלה מהמעמקים, העלה בזה אחר זה את "33 הגיבורים" אל פני הקרקע, הם התקבלו בחיבוק על ידי נשיא צ'ילה סבסטיאן פיניירה. כל מלה שיצאה מפיהם שודרה לרחבי העולם. כ-3,000 עיתונאים באו למכרה המרוחק כדי לתאר לעולם את שאגות השמחה. כמעט מיד אחר כך החלו לזרום ההצעות, ההבטחות וההזמנות - מהוליווד ועד משרד התיירות הישראלי. כולם רצו "פוטו-אופ" עם גיבורי התהילה החדשים.

מה יצא מכל זה? חוויות, כן, הרבה חוויות, אבל לא משהו שאפשר לקנות אתו אמפנדאס עם מילוי גבינה במכולת השכונתית, בעיר המדבר העגומה והענייה קופיאפו אליה שבו חלקם.

בחודשים הראשונים שלאחר החילוץ, כל הכורים כמעט הוזמנו להיות אורחי הכבוד באירועים שונים: ארמון הנשיאות בסנטיאגו, משחק כדורגל בלונדון, מרתון בניו יורק, דיסני-וורלד באורלנדו, הופעות בתוכניות טלוויזיה. הם קיבלו כרטיסי טיסה במחלקת עסקים, לנו במלונות יוקרה, הושבו לסעוד ליד שולחנות מפוארים שהכירו רק מהסרטים. אבל השעון הכה חצות והם חזרו לבתיהם הדלים - ללא שכר.

הפרסומים על סכומי עתק ששולמו להם תמורת ההופעות או הראיונות היו חסרי כיסוי. עיתונאים רבים, במקומות שונים בעולם, מיהרו להוציא לאור ספרים על הדרמה במדבר אטאקאמה, אך פרוטה מכל זה לא הגיעה לכיסם של גיבורי הפרשה. רק בשבועות האחרונים חתם עורך דין המייצג את הכורים על חוזה עם חברת הפקה בלוס אנג'לס, לסרט וספר - הסיפור הרשמי - שיתבסס על עדויותיהם. הם אמורים לקבל חלק מהכנסות הפרויקטים הללו בעתיד. אך עוד חזון למועד.

הנשיא פיניירה הבטיח ל-33 הכורים שיקבלו פנסיה חודשית בסך 420 דולרים בחודש לכל חייהם. אבל למחרת החגיגות החלו במשרדי הממשלה לבדוק מהיכן יקחו את הכסף, ועל בסיס איזה חוק תשולם הפנסיה. התשלומים התעכבו והסחבת עדיין נמשכת.

ממון ואופנוע

הכותרות של העיתונים הצ'יליאניים מאוקטובר שעבר בישרו, בהתרגשות כמעט דתית, על הנס במדבר, ולבבות רבים נמסו, בהם גם לב המיליונר לאונרדו פרקס, איל מכרות מקומי, שערך לגיבורים משתה מפואר וחילק לכורים - לקול תקתוק המצלמות - צ'ק על סך חמישה מיליון פסו (11 אלף דולר) ואופנוע. אחד הכורים, אריאל טיקונה, שבתו אספרנסה (תקווה) באה לעולם בעוד הוא לכוד במעמקי האדמה, קיבל סכום כפול. הכסף בוזבז במהירות, בין השאר כי ההבטחות היו רבות. לתרומות ולמתנות לא היה המשך.

בעקבות הפרסומים בחודשים האחרונים, על מצבם העגום של חלק מהכורים, היו שפנו לממשלה וביקשו לא להמתין לתום המשפט נגד בעלי המכרה, ולהעביר כסף מתקציב המדינה לתשלום הפיצויים. בתחילה נתקלה היוזמה בסירוב מוחלט, מחשש ליצירת תקדים.

צ'ילה היא מדינה רבת מכרות, זהו ענף היצוא מספר אחת, ותאונות רבות מתרחשות בכל שנה. הממשלה נזהרה מקביעת נוהל העלול לחייב אותה בעתיד. אך בסופו של דבר הלחץ פעל חלקית, וחברת המכרות הלאומית הסכימה להעביר מעט יותר ממיליון דולר פיצויים - על חשבון הכספים העתידיים.

אז התברר שהעניין מסובך יותר משחשבו. כמחצית מ-33 הכורים לא יראו אף פסו אחד מהכסף, משום שהועסקו באמצעות חברות כוח אדם חיצוניות. האחרים יקבלו כסף קטן, כי שכרם המשיך להיות משולם בידי המדינה בעת החלמתם לאחר החילוץ. הסכום יקוזז כעת מהמענק.

חיים שחורים

לפני כמה שבועות בדק העיתון הצ'יליאני המכובד "אל מרקוריו" מה מצבם של הכורים. התוצאות היו מעורבות, אך עגומות בדרך כלל. 15 מהם רשומים כמובטלים בלשכת העבודה הקרובה למקום מגוריהם, וכמה מהם מוגדרים בלתי כשירים לרוב הצעות התעסוקה בגלל בעיות פסיכולוגיות הנובעות מהשהות במכרה.

שבעה מהכורים מתפרנסים ממתן ההרצאות "מוטיבציה" לגופים שונים בצ'ילה ובאמריקה הלטינית, לאחר שחתמו על חוזה מיוחד עם חברה המשנעת מרצים. מנהל המשמרת אורסואה הוא אחד מהם. לדבריו, "פרופסור באוניברסיטת סנטיאגו, ריקרדו מוניוס, שכתב לנו את ההרצאות. הוא אחד המעטים שעובדים אתנו בהתנדבות, מבלי לרצות לנצל אותנו".

שלושה כורים עוסקים ברוכלות, מסתובבים ברחובות עם עגלה ומוכרים פירות וירקות. שניים אחרים פתחו חנויות מכולת קטנות. אחד, פרנקלין לובוס, אשר לפני היותו כורה היה שחקן כדורגל מקצועני, קיבל לידיו את אימון קבוצת הנוער העירונית של קופיאפו. ארבעה שבו לעבוד במכרות, עם כל הכאב והפחד הכרוכים בכך. לא היתה ברירה.

שניים מהכורים, קלאודיו יאנס ופדרו קורטס, סיפרו כי מכרו את האופנוע שקיבלו - אך גם הכסף הזה אזל. אדיסון פנה, שהתגלה לאחר החילוץ כמעריץ-חקיין של אלילו הזמר אלביס פרסלי, הוזמן להופיע בתוכניות שונות, מצ'ילה ועד קנדה, ובהן תוכנית הראיונות של דייוויד לטרמן בסי-בי-אס. בסופו של דבר העניין בו גווע. "החיים שלנו שחורים כעת כמו החשיכה במכרה", אומרת אשתו.

עומר רייגדס, בן 56, המבוגר בין 33 הכורים, הוא אחד המרצים. לדבריו, גורלו שפר עליו ויש לו סיפוק במעשיו - אך רק במשך היום. "בלילות אני מנסה לקרוא, להעסיק את עצמי, לעייף את גופי, אך השינה לא מגיעה - במקומה באות החרדות. הלילה מזכיר לי את המכרה ובמיוחד את 17 הימים הראשונים, לפני שנוצר הקשר אתנו. הייתי בטוח אז שאנחנו הולכים למות אחד אחרי השני, בבטן האדמה".

היוצא מהכלל בין הכורים הוא מריו ספולבדה, העולה כפורח מאז אסון המכרה. כבר בתקופת הכליאה הכפויה הוא בלט, כשכיכב בסרטוני הווידיאו שהועלו מהמכרה. אופן הביטוי המוחצן-שמח שהפגין לאחר החילוץ (הוא היה השני שהועלה מהבור) שודר שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה בעולם.

הוא הקים חברה לייעוץ עסקי, שכר אנשי יחסי ציבור בכמה מדינות, והפך לאורח מבוקש המעביר סדנאות "נחישות ואומץ במצבים בלתי אפשריים" במקומות רבים בעולם. לפני כחודשיים ניצב גאה ומצוחצח לצד שר החוץ הצ'יליאני, אלפרדו מורנו, בפתיחת תערוכה במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון, שהוקדשה לחילוץ הכורים.

"למרות הזיכרונות הנוראיים שלנו, חשוב לנו שהעולם יראה ויבין את מה שהתרחש שם במכרה, ואת המשמעויות האנושיות של הסיפור", אמר ספולבדה לעיתונאים.

אבל המציאות הקשה הכתה לא רק בכורים. הגיבור ה-34 של החילוץ, הנשיא סבסטיאן פיניירה, שזכה להיות לרגע גיבור עולמי וקיבל יותר מ-60% תמיכה בקרב בני עמו, זוכה היום לתמיכה הנמוכה ביותר שקיבל נשיא מאז הוחזרה הדמוקרטיה לצ'ילה לפני 21 שנה - 30% בלבד. הסיבה לכך היא שבשנה האחרונה ידעה צ'ילה זעזועים חברתיים רבים, הפגנות סטודנטים ושביתות. מכרה סן-חוסה במדבר אטאקאמה נאלץ לשחרר את 33 הכורים שלכד, אך עם השחרור נקברו בו תקוות רבות לעתיד טוב יותר. *

עלייתם ונפילתם | מה עושים היום 33 הכורים שחולצו לפני שנה

15 מובטלים

7 מועסקים כמרצים

3 רוכלים

2 בעלי מכולת

1 מאמן כדורגל

1 בעל חברת ייעוץ

4 חזרו לעבוד במכרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו