בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי תרפ"ט

מה היו הלכי הרוח בקרב תומכי הדו-קיום בארץ בפרוץ המאורעות ב-1929?

תגובות

ההיסטוריון שלמה דב גויטיין נחשב גדול חוקרי הגניזה של קהיר. יליד גרמניה, הוא נמנה עם חוקרי האיסלאם הראשונים באוניברסיטה העברית והתיישב לבסוף באוניברסיטת פרינסטון. ביולי 1929 התחתן גויטיין בירושלים ויצא לירח דבש, שהביאו גם לברלין, שם המתינו לו מכתבים מהארץ. מכריו, רובם מלומדים ייקים כמוהו, סיפרו לו על גל האלימות ששטף את הארץ ושיאו הטבח בקהילה היהודית בחברון.

לפני 26 שנה הלך גויטיין לעולמו; מסמכיו האישיים נשמרו ברשות בנו אילון ובתו, אילה גורדון. באחרונה ניגשו השניים למיין את עיזבון אביהם ונתקלו במכתבי תרפ"ט. מכריו של גויטיין בירושלים כתבו, בעברית ובגרמנית, בעיקר כדי להרגיעו: "אנחנו חיים ושלמים ונודיע לך כי השואה עברה עלינו", כתב גרשם שלום, חוקר המיסטיקה היהודית שעבד אז בספריית האוניברסיטה. גם חוקר האיסלאם דוד צבי בנעט ביקש להרגיע את גויטיין: "אין ספק שחוץ מן הנוראות אשר קרו באמת, מדמים את המצב בארץ בכלל ובמושבות בפרט בדמות יותר נוראה בחו"ל מאשר כשנמצאים במקום". הוא ציין כמה שמועות מוזגמות שהופצו: לא, ביתו של יוסף קלוזנר לא נשרף כולו, הספרייה שלו ושל ש"י עגנון נשמרו כמעט בשלמותן. "בין ההרוגים אין איש ממכרינו המשותפים חוץ מ(עורך הדין וחוקר המקרא) הרולד וינר. דווקא הוא אוהב הערבים שהוציא לפי השמועה סכומים גדולים לטובת חינוך הערבים".

מנהל הסמינר למורים בן ציון דינבורג, לימים שר החינוך דינור, סיפר שהערבים אשר תקפו יהודים בירושלים פעלו כיחידות צבא. הוא ראה אותם היטב. לפחות 13 מהם נשאו רובים. בנעט חלק על הדיווח הזה. "כנראה שארגון הערבים רע מאוד ובפרט אין להם הנהלה אסטרטגית", כתב. הוא תיאר בפירוט גם רצחנות של יהודים: "כמעט כל ערבי שנראה בשכונה היהודית או ברחוב יפו מהדואר מערבה - בן מוות היה האיש ההוא... כששמעתי על מקרי רצח כאלה מצד יהודים בשבת הראשונה של הפרעות התחלתי חושש שגם אנחנו בסכנה, כי אמרתי - אם יהודים עושים כך, ערבים לא כל שכן ואיך לא ינקמו את נקמתם?" יחד עם שלום ניסה בנעט למנוע מחבורה של פורעים שבאו ממאה שערים להעלות באש את ביתו של עורך דין ערבי, אך "כל המרץ" של שלום ושלו לא הועיל.

לקראת סיום מכתבו חזר בנעט לנימה מרגיעה: "ניתן לומר שעכשיו אין עוד חשש לבוא ארצה, אלא אם חושבים לעתיד לבוא ומתייאשים מבניין הארץ". רבים נאלצו לפנות את דירותיהם; בנעט השתכן אצל שלום.

ספריית הקונגרס האמריקאי

השניים נמנו עם תומכי "ברית שלום", שקמה בשנות העשרים וקראה לפתור את הסכסוך על ארץ-ישראל באמצעות כינון מדינה "דו-לאומית", משותפת ליהודים ולערבים. האלימות חיזקה אותם בדעתם: "אנחנו בבית כל הזמן ו(המחנך) ארנסט סימון ואני עוסקים בשאלה הערבית", כתב שלום לגויטיין. "אנחנו בעד מו"מ ישר!!... אנו מקווים כי היהודים (שיצאו מדעתם) ירפו במהרה מהבויקוט, המחריד אותנו יותר מאשר אותם. אבל לפי שעה העצבים שליטים ולא השכל". בנעט כתב: "אי אפשר לשער מה תהיה צורת חייהם המשותפים של שני העמים בעתיד, אם לא תשתנה הפוליטיקה הציונית בהחלט".

אך המכתבים מתרפ"ט, שילדיו של גויטיין מצאו כעת, שחלקם פורסמו בדו-ירחון "עת-מול" שמוציא מכון יד בן צבי, שיקפו גם את המחלוקת הפוליטית על עתיד הסכסוך. אבא שמואלי מיפו, שזהותו לא הובררה עדיין, תיאר את הפורעים הערבים כ"שותפי ברית שלום" וכתב לגויטיין: "איך להושיט את היד לאיש שעינה את אחותי בת ישראל בפני בעלה ואחרי זה הרג את שניהם וילדם התינוק? מה שלום? אתם אומרים שלום ואין שלום. יש רק אמצעי אחד, מדינאי-כלכלי: לעבוד במרץ ולהכניס בזמן קצר מאות אלפים יהודים לארצנו. אם נהיה פה חצי מיליון, אז לא יהינו שותפי ברית שלום אף לחרוץ את לשונם". כדי לבלום את הקנאות הדתית בארץ המליץ שמואלי להרוס מסגדים ובתי כנסת גם יחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו