בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פחד וחשבון

אלה הימים הנוראים של נתניהו. מה שהיה אמור להיות אישור קליל של דו"ח טרכטנברג כדי לחסל את המחאה, מתפתח למשחק חתול ועכבר עם שותפיו לקואליציה. כדי לרשום הישג על שמו, הוא יצטרך לשלם - והרבה

25תגובות

מפסגת האושר שחווה בעצרת האו"ם בניו יורק, נחת בנימין נתניהו הישר אל חיקם העכור של הימים הנוראים בישראל. אל פסגת הפחד. האופוריה ותחושת הניצחון שעטפו אותו בעקבות נאומו הליכודניקי של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בעצרת, התחלפו חיש מהר בסדרת השפלות מקומיות: זו שהנחילו לו שותפיו הקואליציוניים בסוגיית דו"ח טרכטנברג, וזו שספג מידיהם של המתמחים ברפואה שאמרו לו נייט, אחרי שסוף סוף הוא הואיל לראות אותם.

לא הרבה פעמים ב-30 חודשי כהונתו מצא עצמו נתניהו מתגעגע לשעות שלו עם הנשיא האמריקאי העוין. השבוע, כשישב במרכז שולחן הממשלה וסקר במבט צונן את הפרטנרים שלו לקואליציה, הוא בוודאי נתקף ברגשות נוסטלגיה לידידו (ב-13 החודשים הקרובים) ברק אובמה. זו דרכו של עולם: כשנשיא המעצמה הגדולה בעולם עומד לפני בחירות, ראש ממשלה ישראלי יכול לנשום לרווחה. כשהפוליטיקאים הישראלים חושבים שהבחירות מתקרבות, ראש הממשלה צריך לתפוס מחסה.

גורמים פוליטיים מוצאים קשר ישיר בין הביקור ההוא בניו יורק, למה שמכונה בחוגים ממשלתיים "הפדיחה" בממשלה ביום שני. בדיוק שבוע לפני כן שב נתניהו מארה"ב, משוכנע שהוא על הסוס. הוא רווה נחת מן הסקרים. הוא הרגיש בלתי מנוצח. שוב, הוא הצליח "לפצח את הנרטיב הישראלי": זה שרוצה שלום, אבל חושש מהמתרחש בעולם הערבי. זה שמוכן לוויתורים אבל לא מאמין שיש כרגע עם מי לדבר ועל מה לדבר. זה שמבכה את הדילים בטורקיה אבל מטעמים של כבוד לאומי, לא מוכן להתנצל.

מנתב"ג נסע נתניהו בצהרי יום שני, יומיים לפני ראש השנה, ללשכתו. שם הוא קיבל מידיו של הפרופ' מנואל טרכטנברג את הדו"ח לשינוי חברתי. על כנפי הזחיחות, הודיע נתניהו ערב החג, כי מיד לאחר החג, הדו"ח יובא כמקשה אחת לאישור הממשלה. 267 עמודים מחזיק הדו"ח. נתניהו, ושר האוצר יובל שטייניץ לא נאלצו לפנות שעות

ארוכות מזמן האיכות המשפחתי שלהם ללימוד המסקנות. הם ידעו מראש מה ייכתב בו. הם רצו לסיים כמה שיותר מהר את העיסוק בדו"ח הזה: צ'יק צ'ק להביא לממשלה, צ'יק צ'ק לאשר וצ'יק צ'ק להעביר לכנסת.

אולי בלבו חשב נתניהו, שברגע שממשלתו תאמץ את הדו"ח והאוהלים יפונו מהשדרה, המחאה למעשה תסתיים. הוא טעה. גורם פוליטי שמכיר אותו היטב אומר עליו: "ראש הממשלה לא באמת מבין את המחאה. הוא לא מסוגל להבין אותה, כי הוא מעולם לא ראה מקרר ריק. הוא בטוח שזוהי מזימה פוליטית. שעומדים מאחוריה אנשי שמאל, אלדד יניב, טל זילברשטיין, דניאל אברהם מארה"ב. כל הקשקושים האלה שכתובים בעיתון, הוא מאמין להם".

החיפזון שגילה נתניהו לא עשה רושם מיוחד על השרים וראשי המפלגות השותפות בקואליציה. להם יש את האג'נדה שלהם. פניהם לאלקטורט שהפך להיות חברתי. דווקא מבחינה זו, שר הביטחון ויו"ר עצמאות אהוד ברק, יצא הכי נקי: לו אין בוחרים. ההתעקשות שלו לפתוח את מסגרת התקציב והתנגדותו לקיצוץ תקציב הביטחון, יכולה להיחשב כעמדה עניינית.

ביום ראשון הממשלה תתכנס שוב לדון על הדו"ח. לאחר הפיאסקו, הצהירו נתניהו ושטייניץ שבישיבה הבאה הדו"ח יאושר, שמה שקרה לא היה אלא תקלה מינורית, שולית, שתתוקן בנקל בשבוע הבא. ואולם, לקראת סוף השבוע אמרו אנשים בסביבתו של נתניהו כי לא בטוח שתהיה הצבעה ביום ראשון הקרוב. ייתכן שהם ביקשו להנמיך ציפיות. במקום להצהיר בגאון שתהיה הצבעה ולצאת עם ביצה מרוחה על הפרצוף, הם בחרו לשדר מסר סקפטי יותר ולחתור להכרעה במהלך הישיבה.

בכל מקרה, מאז הישיבה ההיא מצב רוחו של נתניהו קודר ועצבני. הוא מצוי בהלוך רוח קורבני. הוא משוכנע שעשו לו זובור, שהוא ורק הוא, נהג באחריות כשביקש לאשר את הדו"ח. הוא לא רצה למסמס את הדו"ח, לגרור אותו מדיון לדיון, הוא רצה לעמוד בהתחייבות שנתן לציבור, לפעול במהירות ולהריץ את הדו"ח קדימה לוועדות. מי שטירפדו זאת פעלו ממניעים לא ענייניים וציניים, מתוך רצון להצטייר כיותר חברתיים ממנו וכך לגזור קופון מפלגתי. יכול להיות שהצדק אתו, אבל מה לעשות, ככה זה בפוליטיקה - שותפים טבעיים או לא שותפים טבעיים?

אגרת מעבר

שר התיירות מישראל ביתנו סטס מיסז'ניקוב, הוא האיש של היו"ר אביגדור ליברמן בעניינים הכלכליים מול משרדי ראש הממשלה והאוצר. ביום רביעי הוא בילה שעות ארוכות באוצר, בדיונים עם ראש אגף התקציבים החדש, גל הרשקוביץ. על השולחן היה מונח דו"ח טרכטנברג. על אותו שולחן הונחו גם דרישותיה של ישראל ביתנו לשיפורים: הקלה בקריטריונים לדיור מוגן ולדיור בר השגה; הטבות נוספות להורים לילדים עד גיל שלוש; הטבות נוספות לחיילים משוחררים. מיסז'ניקוב מרבה להתייעץ עם יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, איציק שמולי, ממובילי המאבק החברתי. חשובה לו דעתו. אם היינו נגועים בציניות, היינו אומרים שחשובים לו קולות הסטודנטים.

אפלבאום תומר

ביום רביעי בערב, בשיחת טלפון מאילת, לשם המריא מיסז'ניקוב בענייני משרדו, הוא נקב בעלות הדרישות: כמיליארד שקלים. זהו לכל הדעות, סכום אסטרונומי, שנוסף לעלות ההמלצות בדו"ח. "באוצר אומרים לי שאנו צודקים בכל דרישותינו, השאלה היא אם יש מספיק כסף", אמר.

כמה ימים לפני ישיבת הממשלה הטראומטית, שיגר מיסז'ניקוב מכתב לנתניהו, בשם ישראל ביתנו, ובו ביקש שתינתן לשרים שהות מספקת ללמוד את הדו"ח. משסירב נתניהו, הודיעה ישראל ביתנו שתתנגד. שאלתי אותו אם אחרי שלמד וקרא, הוא מוכן להצביע בעד ביום ראשון. הוא לא גילה התלהבות.

"הדרישות שלנו אינן קואליציוניות, הן מיועדות לכולם. הן אמורות לפתור את המצוקה החברתית. המתווה של טרכטנברג הוא טוב, אבל דרושים שיפורים. אם שוב ייראה שרוצים להעביר את הדו"ח ויהי מה, מבלי להתחשב בשותף הבכיר שזו ישראל ביתנו - זה לא יעבוד. אנחנו רוצים שיתחשבו בנו, ואז, לא רק שהדו"ח יעבור בממשלה אלא הוא גם יזכה למסלול ירוק בכנסת".

ואם לא, אז צפוי לו מסלול אדום?

"אתה אמרת", אמר מיסז'ניקוב בכובד ראש.

גורל הממשלה בסכנה בגלל הדו"ח הזה?

"לא", פסק מיסז'ניקוב, "על טרכטנברג הממשלה לא תיפול".

דברים דומים אומר גם האיש הכלכלי המקביל למיסז'ניקוב בש"ס, שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס. דו"ח טרכטנברג הוא שאלה של כסף וממשלה לא נופלת על כסף, סבור אטיאס. תמיד אפשר להסתדר.

הקלף שאטיאס זרק למשחק הוא הדיור הציבורי. זו הולכת להיות המלחמה של ש"ס. דו"ח טרכטנברג מטפל בכמה עניינים הקשורים לחרדים, בדרך שהקליינטים הללו אינם אוהבים. בעיקר בעניינים הקשורים לתעסוקת חרדים, לצמצום מספר התלמידים בכוללים וכן הלאה. זה מה שמפריע להם באמת, לש"ס וליהדות התורה. אטיאס מתוחכם. הוא מבין שעל מנת לזכות בתמיכה רחבה, ועל מנת להכניע בסופו של דבר את נתניהו, הוא צריך לנופף בדגלים חברתיים כלליים, לא כאלה בעלי זקן ושטריימל. שאלתי אותו מה היה קורה אם נתניהו היה מוציא מהדו"ח את העזים החרדיות, האם הוא היה מוותר על דרישתו לחוקק את חוק הדיור הציבורי.

"אתה יודע מה, תבחן אותי", אמר. "אני אמנם לא מרוצה ממה שהפרופסור כתב בדו"ח. ישבו שם בוועדה אנשים שמנותקים לגמרי מהרחוב החרדי ולמעשה ניסחו הסכם קואליציוני חדש. אבל אני מבטיח לך שחוק דיור ציבורי יהיה בכל מקרה. בין אם בדו"ח, ובין אם כהצעת חוק פרטית שלנו, שנגיש בתחילת מושב החורף. נראה מי לא יתמוך".

איך תצביעו ביום ראשון?

"נגד", אמר אטיאס. "אלא אם נתניהו יחזור בו מכוונתו לאשר את הדו"ח כמקשה אחת". אטיאס לא יופתע אם ברגע האחרון ישראל ביתנו תימנע, ותאפשר לנתניהו להעביר את הדו"ח. בשיחות שהיו לו עם נתניהו הוא הפציר בו לתת לליברמן הישג חברתי כלשהו, כדי שיהיה לו עם מה לבוא לציבור שלו. "עזוב", אמר נתניהו, "זה לא מעניין אותו". עכשיו נתניהו מגלה, בדרך הקשה, שזה דווקא כן מעניין אותו.

כך או כך, דו"ח טרכטנברג יעבור בסופו של דבר בממשלה, אולי כבר בשבוע הבא. לשם כך נתניהו יידרש לשלם אגרת מעבר לאחת או יותר מן השותפות הקואליציוניות. בהמשך הדרך בכנסת הוא ייתקל במכשולים נוספים ואז הוא ייאלץ לשלם אגרת מעבר נוספת. ומה יישאר בסוף מהדו"ח? אלוהים גדול, בטח בימים האלה.

לשכת העבודה

פעם, בימים פשוטים יותר, החבורה שסבבה את ראשי הממשלה היתה מצומצמת, אינטימית, מיומנת: ראש לשכה, דובר, יועץ מדיני, מנכ"ל, מזכיר ממשלה ויועץ פוליטי. והדברים עבדו. לשכותיהם של אריאל שרון ואהוד אולמרט היו מהטובות והיעילות ביותר, בכל הנוגע לניהול הקואליציה וניווט ענייני המדינה. כך גם אלה של יצחק שמיר, יצחק רבין ושמעון פרס. לנתניהו יש שלושה דוברים, שאיש מהם אינו דובר מקצועי; ראש לשכה וראש סגל שמקדישים לא מעט מזמנם לענייניה הדוחקים של הגברת הראשונה; יועץ מדיני וראש מועצה לביטחון לאומי, ומזכיר ממשלה שנראה כמו חייל אמריקאי במחנה שבויים יפאני.

מה אין לו? אין לו יועץ פוליטי מאז ששלום שלמה, שעבד לצדו שנים בתפקיד, עזב לפני כשנה. ומזה יותר מחודש, מאז שאייל גבאי עזב, אין לו גם מנכ"ל. משרד ראש ממשלה ללא מנכ"ל, זו ספינה ללא קברניט שמוצאת עצמה במשולש ברמודה עם אמצעי ניווט משותקים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא אחד התפקידים המרכזיים במדינה. הוא המנכ"ל של כל המנכ"לים במשרדי הממשלה. הוא עומד בראשי הוועדות החשובות בממשלה. גבאי עמד בראש 21 ועדות שנותרו מיותמות.

גבאי הודיע על פרישתו לפני למעלה משלושה חודשים. כל שר שמוצא עצמו במצב דומה, פועל לאתר מנכ"ל חדש בדחיפות, על מנת שבין היוצא לנכנס תתקיים תקופת חפיפה סבירה, של לפחות חודש. שלושה חודשים נתניהו לא מצליח למצוא מנכ"ל. לא ברור למה. או שהטובים אינם רוצים לעבוד אתו או שהוא לא מסוגל לקבל החלטה. פעם הוא רצה מנכ"ל "מקצועי", והפור נפל על עמית לאנג, לשעבר בכיר באוצר. אחר כך הוא שינה את דעתו והחליט שהוא זקוק למנכ"ל "פוליטי". הוא בחר בנחום לנגנטל, היום איש עסקים ובעבר ח"כ בסיעת המפד"ל. לנתניהו יש חולשה לא ברורה למפד"לניקים לשעבר, לחובשי כיפות, לאנשים בעלי דעות ימניות, שמרניות, לאומניות. בעצם, מה לא ברור כאן?

בעת כתיבת שורות אלה, בבוקר יום חמישי, לא ברור אם לנגנטל עדיין בתמונה, או שגם מועמדותו ירדה. אם לצדו של נתניהו היו בתחילת השבוע מנכ"ל מיומן ויועץ פוליטי רציני, ייתכן שהפדיחה בישיבת הממשלה היתה נמנעת. הדינמיקה הציבורית שהתפתחה בעקבות הכישלון, שכותרתה "ריח בחירות", היא דינמיקה מסוכנת לראש ממשלה. זה כמו כדור שלג. אומרים שיש בחירות, הפוליטיקאים מעלים את הרף והעלאת הרף גוררת מריבות ועימותים. העימותים מפוררים את הממשלה והתפוררות מובילה לקלפי. לא במקרה יש מי שאומר שראשי התיבות של שנת תשע"ב הם: "תהיה שנה עם בחירות".

בני ברית

מיסז'ניקוב מתואם עם איציק שמולי, שמחובר חזק ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, שיש לו קשר הדוק לשלי יחימוביץ', שיש לה ברית לא רשמית עם ש"ס בראשות אלי ישי, שגם הוא מדבר עם שמולי, וכן הלאה. החיבורים הללו הם בחלקם טקטיים ובחלקם אסטרטגיים. למשל, לא צריך להסיק שיחימוביץ' וליברמן יושבים על ענף אחד ומכוונים לאותו יעד. אבל המחאה החברתית הולידה בריתות ושותפויות שונות ומשונות, וכולם הולכים לנתניהו על הראש. גם אם מערכת הבחירות הבאה תתנהל בצל הנושא הביטחוני, למחאה עדיין יהיה מה לומר בקלפיות. אנשים לא מטומטמים.

שמולי הצעיר נפרד השבוע מהדימוי הרומנטי-אידיאליסטי-מהפכני שאימץ לעצמו בשלושת החודשים האחרונים וצלל ראש לבצה הפוליטית. ערב החג הוא הקים חמ"ל והיה בקשר רציף עם כל ראשי המפלגות ועם כמה משרי הליכוד במטרה לטרפד את כוונתו של נתניהו לאשר את הדו"ח בממשלה. לפני שהממשלה התכנסה הוא ידע בביטחון שסיעות ישראל ביתנו, ש"ס ועצמאות וששני השרים הצהובים לנתניהו, סילבן שלום ויוסי פלד, לא יסכימו להצביע. לגבי השר משה כחלון, הוא לא היה בטוח.

בצדק הוא לא היה בטוח. כחלון זיגזג ופירפר. בבוקר הוא היה נגד, אחר כך בעד. בערב, כשגילה שאין הצבעה, הוא התהפך ושוב היה נגד. בלשכת רה"מ רותחים עליו. מצד אחד כחלון הוא הבן-יקיר-לי של נתניהו. הוא קיבל ממנו משרד שני (הרווחה) בנוסף לתיק התקשורת שבו הוא אוחז מתחילת הקדנציה. מצד אחר, הוא שר הרווחה והוא חייב להצטייר כהכי חברתי.

מי לא זוכר את הבקשה המפורסמת של ראש הממשלה לשריו לפני כמה חודשים: "תהיו כחלונים", אמירה שנתניהו הספיק להתחרט עליה עוד לפני שכחלון עשה לו את התרגיל בישיבת הממשלה האחרונה. בעתיד הנראה לעין נתניהו לא ימשיך לייח"צן את הכחלון המקורי ולבקש משריו להיות כמוהו. אחד כזה הספיק לו השבוע, די והותר.

נחזור לשמולי ולעיני. הם בילו הרבה יחד בשבועות האחרונים, בשיחות ותיאומים. כשעיני שלף פתאום את קלף עובדי הקבלן כעילה לשביתה כללית במשק, שמולי לא הופתע. עובדי הקבלן הם כרטיס הכניסה של עיני למאבק החברתי, שעד כה פסח עליו והותיר אותו בשולי הדרך. שמולי משתף פעולה.

"בשבועות הקרובים ננסה לקדם מהלך של חיבור בין המחאה לאיגודים המקצועיים", הוא אומר, "זה קורה בכל העולם, וזה יקרה גם כאן. אני מאמין לעופר שהוא הולך לנהל מאבק דרמטי על עובדי הקבלן, שבסופו, כל צורת ההעסקה תשתנה. הוא אומר לי שהוא הולך עם זה עד הסוף. אם עד היום אמרו שהוועדים הגדולים נלחמים רק למען עצמם, בקרוב נראה שהם יוצאים להילחם על גורל העובדים הכי חלשים".

בסוף השיחה לשמולי חשוב להבהיר: הוא אינו דובר ההסתדרות, הוא אינו מבשר על שביתות כלליות. הוא ממשיך לפעול למען החברה הישראלית. הוא רוצה לשפר את מעמדם של עובדי הקבלן, הוא רוצה דיור ציבורי לחלשים. מי שישתף אתו פעולה, ברוך הבא. כך או כך, הוא כבר בפוליטיקה. ידיים ורגליים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו