בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם שומע, עבור?

לסוכנות האיסוף של המודיעין האמריקאי היתה התרעה על המלחמה שעמדה לפרוץ באוקטובר 1973, אבל זו נעצרה בדרג נמוך. מסמכים שנחשפו באחרונה מגלים פרטים חדשים על התעלמות ראשי הממשל בארה"ב ובישראל מסימני המלחמה

74תגובות

אילו רק הקשיבו לשרון, אולי היו מונעים את מלחמת יום הכיפורים. הכוונה אינה לאריק שרון, אלוף פיקוד הדרום עד 15 ביולי 1973. הוא נטש את צה"ל שישה ימים לפני שדלת המקרר - חוק הצינון לבחירות, שהסתפק אז ב-100 ימי אזרחות - עמדה להיסגר עליו ולהשאירו קירח מכאן ומכאן, לא רמטכ"ל ולא חבר כנסת. האלוף שצנח לפוליטיקה, כחבר במפלגה הליברלית שהתלכדה עם חרות, היה שאנן בדיוק כמו יריביו במערך ובמטכ"ל. גם הוא האמין שנשיא מצרים, אנואר סאדאת, יירתע ממלחמה ושאם יתעקש להילחם, יוכה קשות.

אבל היתה שרון אחרת. זה כנראה שמה הפרטי, והוא חמק מהמחק של הצנזור האמריקאי. שמה המלא שמור בתיקי סוכנות האיסוף האלקטרוני אן-אס-אי, המקבילה האמריקאית ליחידה 8200 - שבתקופת מלחמת יום הכיפורים כונתה יחידה 848. רק עכשיו, לאחר כמעט ארבעה עשורים, מודים באן-אס-אי ששרון שלהם התריעה מפני הבאות. לא שעו לה מפני שהיתה זוטרה מדי. בכך היתה דומה לסגן בנימין סימן-טוב ממודיעין פיקוד הדרום, שהבכירים לא שמעו לאזהרותיו.

האן-אס-אי היא סוכנות איסוף. ב-1973 סבלה משתי בעיות: עיקר הקשב שלה הופנה להתרעה מפני התקפה אסטרטגית סובייטית וזירות מטרידות אך פחות גורליות, כמו ישראל-ערב, קיבלו עדיפות משנית; היכולת המחקרית שלה היתה מוגבלת בהשוואה לזו של הסי-איי-אי ושל גופים אחרים בקהילת המודיעין האמריקאית. בשנות ה-60 היו לה לוויינים שאספו מידע אלקטרוני, אך ראשיה טרם הבינו שכוח מאויש עלול להיות נטל יותר מנכס. כך אירע שפעמיים בתוך חצי שנה, ב-1967-1968, נקלעו אוניות של חיל הים שפעלו בשירותה לתקריות חמורות - "ליברטי" הותקפה על ידי צה"ל ו"פואבלו" נחטפה על ידי צפון-קוריאה.

כמעט תמיד עמד בראש האן-אס-אי גנרל או אדמירל בעל שלושה כוכבים, שברוב המקרים לא היה מומחה למודיעין. כדי להמשיך במסלול הקידום הצבאי ולזכות בכוכב הרביעי בשובם לזרוע האם, ניסו ראשי הסוכנות להימנע מחיכוכים. באוגוסט 1973, לאחר שנה בלבד בתפקידו, הוחלף ראש האן-אס-אי, איש חיל האוויר שהצטיין בתוכנית החלל אפולו, בקצין אחר מסוגו. קצינים אלה לא באו לאן-אס-אי כדי לריב עם הסי-איי-אי או עם משרד החוץ.

לפי מאמר שפירסם ההיסטוריון של האן-אס-אי בכתב עת של הסוכנות, שסיווגו הוסר השנה, שרון היתה "מתמחה מיוחדת למחקר", שהוצבה במחלקת המזרח התיכון וצפון-אפריקה של האן-אס-אי, "לא מומחית למזרח התיכון, אבל מתדרכת מוכשרת ומשכנעת, בגיבוי גרעין של מומחים". אחד מבכירי הסוכנות "הקדים להשתכנע שהמלחמה ממשמשת ובאה. ככל שהאירועים נקפו בספטמבר, הצטרפו יותר ויותר קציני מחקר להערכה שמעשי איבה עומדים לפרוץ; אבל לא היה להם ערוץ להשמעה רשמית את עמדותיהם, כי נוהל קהילת המודיעין מספר 6 אסר מפורשות על האן-אס-אי לייצר ‘מודיעין מוגמר', כלומר דו"ח להערכת ידיעות גולמיות".

גטי אימג'ס

לאחר ששרון שוכנעה שיש צדק בשאיפת עמיתיה להתריע, "המיומנות שלה כמתדרכת היתה הדרך להפצת הבשורה. באן-אס-אי הוחלט להטיל עליה לתדרך את קהילת המודיעין. ב-4 באוקטובר ניצבה לפני קהל ספקני. הפעילויות המצריות והסוריות התחילו להדאיג את הסי-איי-אי באמצע ספטמבר". אף שהישראלים הרגיעו את האמריקאים, "נודע שהישראלים פיקפקו בעצמם במסקנותיהם ושיגרו באותו בוקר גיחות צילום מעל לתעלה. סגן ראש הסי-איי-אי, גנרל דניאל גרהם, הודאג והסדיר לשרון תדרוך מיוחד עם סמואל הוסקינסון, איש הסי-איי-אי, המומחה של קהילת המודיעין למזרח התיכון".

ללא רעש

התדרוך הפרטי לא הועיל. "הוסקינסון לא השתכנע. הוא האמין שהאקלים המדיני אינו הולם התקפה וטען בהיגיון שאת כל הראיות אפשר לייחס לפעילות מוגברת במסגרת תרגיל, לפי המתכונת של תרגילי הצבא המצרי בשנתיים הקודמות (לימים יתברר שהיו אלה חזרות לצליחת התעלה). דו"ח המעקב של קהילת המודיעין, שהופץ ב-4 באוקטובר (בשעת לילה בישראל), קבע שמלחמה אינה צפויה. מסקנה זו תרדוף את קהילת המודיעין כמו כישלון ההתרעה בפרל הרבור. ב-5 באוקטובר דיווח הנספח הצבאי בתל אביב שהישראלים מתלבטים ומבקשים הנחיה. לא ניתנה כל הנחיה".

נוהל 6 תוקן לאחר המלחמה. מאז מותר לספקי המידע הגולמי להעריך אותו ולהתריע. "בעינה נותרה התמיהה, מדוע שרון נשלחה לתדרך את קהילת המודיעין ללא תמיכת הדרג הבכיר באן-אס-אי, באופן שהיה מגביר את אמינותה בעיני זקני הקהילה. האם היה זה ניסיון לזכות בכל העולמות - אם תצליח לשכנע את זקני המודיעין שמלחמה עומדת לפרוץ, יוקרת האן-אס-אי תגדל, ואם לא, בכירי האן-אס-אי לא יואשמו. בלי תמיכה מלמעלה, אפשר יהיה להתכחש (לשרון)".

לא רק שרון בפורט מיד שבמרילנד, וסגן סימן-טוב בבאר שבע, נכשלו במאמציהם להתריע. כזה היה גם גורלם של מפקד 848, אלוף משנה יואל בן-פורת, וסגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל. בן-פורת וטל לא סלחו לעצמם עשרות שנים, עד מותם, על כך שלא הרעישו עולמות. טל הפציר ברמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) לפעול לפי התרחיש החמור, אפילו יתבדה לבסוף. בדיון מטכ"ל ביום חמישי, 4 באוקטובר, תבע טל לתגבר את הכוחות בחזיתות ולגייס מילואים. אם אני טועה ואתם צודקים, אמר טל, גייסנו לחינם, טירטרנו אנשים בתקופת החגים, ביזבזנו כסף. חבל, אבל לא נורא. אם אני צודק ואתם טועים, יהיה אסון.

הישיבה פוזרה לפני שהדיון מוצה, בגלל אילוץ כלשהו בלוח הזמנים של דדו. טל לא התעצל והמשיך בשידוליו, הפעם במשרדו של ראש אמ"ן אלי זעירא ("זעירה", שיבש טל בפתק שרשם אחר כך). ביום הכיפורים, כשנבואתו המרה התגשמה, קדרה גם רוחו של טל. יריביו בצה"ל עטו עליו. חמש שנים אחר כך, כשהרמטכ"ל כבר היה רפאל איתן (רפול), לשעבר בן חסותו של טל, החזיר שר הביטחון עזר ויצמן את טל מהמילואים לצבא הקבע כדי שיכין הצעה לבניין "מפקדת כוחות שדה". רפול וקודמו, מוטה גור, חששו שהצעד הבא של ויצמן יהיה מינוי טל לרמטכ"ל ובלימת המועמד המועדף עליהם, האלוף יאנוש בן-גל. גור יצא בהתקפה פומבית חריפה על טל, שבמרכזה תפקודו בשעות הקשות של מלחמת יום הכיפורים. כשנודעה לו האמת, התנצל במכתב לטל, ב-1984.

סיעת הסוד

גטי אימג'ס

בציר 2011 של גילויי המודיעין לקראת המלחמה ב-1973 כולל גם את כרך מסמכי משרד החוץ האמריקאי לשנת המלחמה. גיבוריו הם הנשיא, ריצ'רד ניקסון, וראש יועציו ושריו, הנרי קיסינג'ר. המסמכים מתארים את מגעי הממשל האמריקאי עם גולדה מאיר, אנואר סאדאת, חוסיין מלך ירדן, יאסר ערפאת וליאוניד ברז'נייב. האחריות להשגת חומר זה בעת התהוותו ולפענוח הצפון בו אינה מוטלת על אמ"ן או המוסד, שהריגול בארה"ב נאסר עליהם, אלא על הקברניטים ובראשם גולדה, ששוחחה עם ניקסון וקיסינג'ר בעצמה ובאמצעות שגריריה המעולים, יצחק רבין (עד מארס) ושמחה דיניץ.

משרד החוץ, בראשות אבא אבן, היה ממודר מהחומר המדיני - ולא רק המודיעיני - הרגיש ביותר. אבן לא היה חביב על גולדה ועל שר הביטחון, משה דיין. מקבילו בוושינגטון היה שר החוץ, ויליאם רוג'רס, יריבו של קיסינג'ר. סיעת הסוד כללה רק את גולדה, דיין והשר ישראל גלילי, עם רבין ודיניץ כאנשי הקשר. מגעיהם היו עם הבית הלבן, קיסינג'ר והמועצה לביטחון לאומי. סגן ראש הממשלה, יגאל אלון, מילא את מקומה של גולדה, שנסעה לאוסטריה בחלק מהשבוע הגורלי שקדם ליום הכיפורים, אבל דיין וראש המוסד, צבי זמיר, לא טרחו לשתף אותו במלוא החומר הסודי. קיסינג'ר העלים והתכחש ותיחבל נגד רוג'רס, כדי להסתיר ממנו פרטים מרכזיים במגעיו עם שליחו של סאדאת, חאפז איסמעיל.

אחד ממקורותיו של רוג'רס היה איש משרד החוץ ג'וזף גרין, ראש משרד האינטרסים של ארה"ב בקהיר (היחסים הדיפלומטיים המלאים בין המדינות נותקו במלחמת ששת הימים). גם לגרין היה מקור: ראש המודיעין הסעודי, כמאל אדהאם. וגם לאדהאם היה מקור: ידידו הקרוב אשרף מרואן, חתנו של גמאל עבד אל-נאצר ויהלום הכתר של מרגלי המוסד.

אסכולה אחת במוסד, שזמיר במרכזה, נושאת בגאווה את שמו של מרואן. לא כל עמיתיו של זמיר הסכימו אתו. רחביה ורדי, שהיה ראש אגף מפעילי הסוכנים - "צומת" - חשד במרואן. ורדי פרש מהמוסד ב-1972 ומת ב-2006, זמן מה לאחר שאמר לחברו אשר לוי, תת אלוף במילואים שהיה ראש מטה פיקוד הדרום במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, "מרואן היה סוכן כפול". כך חשבו גם שניים מחבריו של ורדי בצמרת המוסד.

מי שטוען ששמו של מרואן דלף אל מחוץ לחוג סגור של יודעי סוד רק בשנים האחרונות, אינו יודע מה הוא שח. כבר ב-1974 היו בעיתונות הישראלית מי שידעו - ולא מאנשי אמ"ן, בפועל או לשעבר - את זהות "החתן של נאצר" ונחשפו לדגימות מחומרים שמסר.

זעירא, שנכנס לתפקידו באוקטובר 1972, לא ידע כלל לפני המלחמה מיהו מקור הצמרת של המוסד. הוא העדיף שלא לשאת במוחו מידע רגיש כזה במסעותיו לחו"ל, למפגשים עם ראשיהם של שירותי מודיעין זרים.

לפי המסמכים האמריקאיים שפורסמו באחרונה, גולדה גילתה לקיסינג'ר שיש לישראל מקור צמרת בקהיר. זה היה חריג: למרות היחסים הקרובים בין ההנהגות ובין קהילות המודיעין, נזהרו הצדדים מהסגרת מקורות וטרחו להסוות אותם. לשמע דיווח של רבין על מגעים חשאיים סובייטיים-מצריים ועל מה שנאמר בהם על האמריקאים, שאל קיסינג'ר אם ישראל יודעת גם מה האמריקאים אומרים עליה למצרים. רבין לא השיב.

מקור בשר ודם

בהתייעצות בין דיין, אלעזר, זעירא ואחרים בבוקר של 5 באוקטובר, נדונה הידיעה המטרידה שהגיעה לאוזני אמ"ן על פינוי בהול של היועצים הסובייטים ומשפחותיהם מסוריה. "האמריקאים לא יודעים על כך", אמר זעירא והביע חשש שמסירת המידע, כבסיס לפנייה לסובייטים, "תסכן מאוד את המקורות שלנו. אם נשמע שהמריאו, נוכל ליצור מצב כאילו זה נודע לנו משדה התעופה הבינלאומי בדמשק". דיין הגיב: "נעזוב את השאלה של אבטחת המקור. בשאלה הפוליטית, זה טוב לנו שהאמריקאים ישאלו את הרוסים למה אתם נוסעים הביתה?" זעירא: "אחרי שיהיו כבר בבית". דיין: "בעניין הנוסח - אני מסכים שלא צריך לשרוף את המקור".

זעירא ודיין דיברו, כנראה, על מידע שמקורו ביירוט תקשורת. המקור שעליו סיפרה גולדה לקיסינג'ר בצהרי 22 באוקטובר, במדרשה של המוסד, היה בשר ודם. היא הזכירה אותו כבדרך אגב, בדיון שהתמקד בהפסקת האש בתעלה, בעוד עוזרו של קיסינג'ר רושם את הדברים. השיחה זרמה הלאה, אבל אחר כך, כשקציני מחקר קראו את תיעוד השיחה וניתחו את פליטת הפה של גולדה, הם היו מסוגלים להבין דבר מתוך דבר.

"סאדאת אינו חי בעולם המציאות", התלוננה גולדה. "הוא חושב שהוא ניצח. יש לנו שם מקור שסיפר לנו שסאדאת, כאשר הוא מדבר על החזרת השטחים ולו גם במחיר מיליון חללים, הוא באמת מתכוון לזה".

מהימן או מפוקפק, מרואן לא היה בכיר המקורות של ישראל. רם דרג ממנו היה חוסיין. העוזר המדעי של ועדת אגרנט, יואב גלבר, תיאר אותו במכתב למשפחתה של גולדה מאיר כ"מקור" שלה. "חשיפת מקור היא בתחום סמכותו של הגורם המפעיל אותו", כתב גלבר. הנוסח המלא מופיע באתר להנצחת גולדה.

כשהמפעיל הוא גם המעריך, הוא מתקשה להתנתק מהזיקה הרגשית למופעל. כך במוסד, שם גונן זמיר על אמינותו השנויה במחלוקת של מרואן; כך בסי-איי-אי, שבאונה הימנית של המוח שימש ערוץ הקשר החשאי עם סאדאת, ובאונה השמאלית סמכות ההערכה המקצועית של משמעות התוכן העובר בערוץ; וכך גם גולדה, ששמעה ב-25 בספטמבר מחוסיין נתונים נכונים על יכולת הסורים והמצרים לצאת להתקפה, שנלוותה להם הערכת-חסר של הסיכוי שהיכולת תמומש.

לפי המסמכים האמריקאיים, לא היתה זו ההתרעה הראשונה שחוסיין העביר באותה שנה לישראל וממנה לקיסינג'ר, שאליו הגיע דיווח מקביל מהסי-איי-אי. ב-3 במאי הזהיר חוסיין: "פיאסקו צבאי גדול ובינלאומי באזור בלתי-נמנע. בקרוב יהיו במצרים כוחות יבשה מאלג'יריה ומסודאן. מרוקו תשלח כוחות לסוריה. מיראז'ים לוביים כבר נמצאים במצרים. כוחות עיראקיים ניכרים יימצאו קרוב מאוד לגבול עיראק-ירדן, תחת פיקוד מאוחד. העיראקים רצו להציב אצלנו מטוסי קרב לייטנינג, אבל הם יועברו לזירה אחרת". למידע שמסר חוסיין, העיר השגריר דיניץ, יש אישור ממקורות אחרים שבידי ישראל. ידוע גם שנועד לסורים תפקיד מרכזי בכל מהלך צבאי ושהם פתחו בהכנות צבאיות.

קיסינג'ר: "מה אתם חושבים?"

דיניץ: "לדעתנו, המלך נוטה להגזים. הוא אלרמיסט (נחפז לצלצל בפעמוני האזעקה)". "אותנו מדאיג שיש לנו מידע דומה. גם מצרים מעורבת. (זה אמור להתרחש) בתוך חודש".

חודשיים-שלושה לפני כן, לקראת ביקור של גולדה בבית הלבן, התלבטו ניקסון וקיסינג'ר כיצד לנהוג בבקשתה לקבל (וגם לייצר בישראל) מאות מטוסי קרב נוספים. הם אימצו הערכה של הסי-איי-אי, שגרסה כי הפער בין צה"ל לצבאות ערב יישאר בעינו גם ללא עסקת המטוסים. ריצ'רד הלמס, שסיים באותו חודש שבע שנים בראשות הסי-איי-אי, אמר לניקסון שצה"ל "יוכל לנצח כל אחד ואחד מהאויבים שלו ואת כולם גם יחד, בתנאי שהסובייטים לא יתערבו בחמש השנים הבאות, בלי מטוסים נוספים. היתרון שלהם עצום, למרות שהם אינם מודים בכך, מה שמוכיח כמה הם טובים. לעזאזל, הישראלים באמת כל כך יותר טובים עם מה שיש להם מאשר השכנים העלובים והטיפשים שלהם, שלא יכולים לפעול בלי הרוסים".

"בלוף"

הלמס, הידידותי לישראל, נשלח לטהראן כשגריר. במקומו התמנה לראש הסי-איי-אי ג'יימס שלסינג'ר הצונן, שבתוך חודשים מעטים התקדם שוב והתמנה לשר ההגנה. ההתרעה הישראלית באמצע אפריל, בדבר כוונות סאדאת לתקוף בתעלת סואץ (באמצע מאי), נראתה לו חשודה בפתאומיותה. לא סביר שתהיה מלחמה, העריך שלסינג'ר, ואם תהיה - תפתח בה ישראל.

ב-16 באפריל דיווח שלסינג'ר לקיסינג'ר כי הדאגה הישראלית מפני מהלכים צבאיים מצריים נגד ישראל סותרת את ההערכה המעודכנת ששמע הנספח הצבאי האמריקאי בתל אביב, בשיחה עם ראש אמ"ן / מחקר, תת אלוף אריה שלו ב-12 בחודש. שלו לא האמין אז שסאדאת החליט לחדש את המלחמה או שיחליט לעשות זאת בעתיד הקרוב (הוא צדק - ההחלטה התקבלה בסוף אוגוסט). הוא נותר בעמדה זאת למרות התפתחויות בצבא מצרים, כולל הגעתם של המיראז'ים מלוב.

שלסינג'ר הוסיף שהכוונות העולות מהפעולות המצריות מרמזות לא על חידוש הלחימה, אלא על "בלוף", שנועד להביא להגמשת עמדותיהן של ישראל וארה"ב ולהסיח את דעת הקהל במצרים מבעיות הפנים.

ב-5 במאי, יומיים לאחר שיחתו עם דיניץ, קיבל קיסינג'ר משלסינג'ר הערכה מעודכנת של הסי-איי-אי: "דפוס הפעילות של הערבים אינו מרמז שמעשי איבה יפרצו לפני הדיון במזרח התיכון באו"ם בסוף מאי, ואנו מפקפקים בכך שסאדאת יחליט לנסות מבצע גדול בששת השבועות הבאים. הערבים רוצים להפעיל לחץ פסיכולוגי מרבי עלינו ועל ישראל. יש סכנה שצעדים אלה יפתחו תנופה משל עצמם בעתיד. הישראלים עוקבים אחר המצב מקרוב והם כנראה יותר מודאגים מכפי שמסתמן מהערכות המודיעין שלהם. הערכות אלה עדיין קובעות שסאדאת לא ייצא למלחמה".

עיתוי והיקף

בדיון מדיני-ביטחוני ב-15 במאי דיווח שלסינג'ר על גיחת צילום בשמי מצרים "לפני שבוע עד עשרה ימים". שום ציוד לא הועבר לתעלה, אמר. המשמעות היא שדרכי הפעולה האפשריות הפתוחות בפני מצרים מוגבלות לתקיפות אוויריות בישראל, "שיהיו מאוד לא נבונות מצדם". קיסינג'ר זכר שראה גם מידע על תוכנית להנחתת צנחנים בסיני, אבל שלסינג'ר התעקש: אם מצרים תתחיל משהו, זה יהיה חלק ממהלך דיפלומטי לקושש אהדה לאחר התבוסה שתנחיל לה ישראל, "וגם אם הם מדברים על השגת דריסת בוהן בסיני, להערכתנו לא יוכלו להחזיק בה יותר משבוע, מה שלא יספיק להם להתניע את המשא ומתן".

חילופי דברים אלה כללו את הרכיבים הבסיסיים של תוכנית סאדאת: צליחה, מאחז כלשהו ממזרח לתעלה, חידוש השיחות המדיניות - והערכה שהתוכנית תיכשל. ב-17 במאי קבעה הערכת הסי-איי-אי שסאדאת מאמין שהמצב "בלתי נסבל לו ולמצרים" ולכן הוא מנהל "מסע איומים" בתקווה לגרום ללחץ אמריקאי על ישראל. "מעשי איבה מהותיים בין מצרים לישראל נראים בלתי סבירים בשבועות הקרובים. הסכנה תגבר אם הדיונים באו"ם בראשית יוני ופסגת ניקסון-ברז'נייב בשלהי יוני לא יניבו תוצאות מועילות, בעיני סאדאת. מעשי איבה בין ישראל לערב ב-1973 לא יכללו לוחמת יבשה נרחבת כמו ב-1967 או מלחמת התשה ממושכת כמו ב-1969-1970. אפשר שיהיו פשיטות קומנדו קטנות וקצרות או מטחים ארטילריים, מצד מצרים - ואז גמול ישראלי אדיר. מכת מנע ישראלית תונחת אם יהיה רושם שמצרים על סף תקיפה אווירית של מטרות אזרחיות בישראל".

בו ביום העביר חוסיין לקיסינג'ר התרעה נוספת: "כל הכוחות הסוריים הצטוו להתרכז בלחימת לילה. נכתבה תוכנית מבצע, סודית ביותר, למתקפה לילית של שלוש אוגדות, שיטהרו את קו ההגנה הקדמי ברמת הגולן. למחרת תנסה אוגדה משוריינת לכבוש את שאר הגולן. עיראק עשויה לספק שתי אוגדות, כעתודה אסטרטגית. כמויות גדולות של ציוד צבאי סובייטי, כולל טילי קרקע-אוויר, הגיעו לסוריה בחודשים האחרונים (בסי-איי-אי מאשרים את רוב המידע שמסר חוסיין על הגעת הציוד לסוריה). אפשר שהמצרים יפתחו בקרוב בפעולה כלשהי נגד ישראל, אף שייתכן שהסורים יתקפו ראשונים והמצרים יצטרפו לפעולה לאורך התעלה".

שבועיים אחר כך שלח ראש אגף המודיעין של משרד החוץ (איי-אן-אר), ריי קליין, לשר החוץ רוג'רס, הערכה מחמירה יותר מזו של הסי-איי-אי בדבר סכנת המלחמה: אם המבוי הסתום בין ישראל ומצרים לא ייפרץ בדיוני האו"ם, "אנו מעריכים בסבירות של יותר מ-50 אחוזים שמלחמה תפרוץ לא יאוחר מהסתיו. לסאדאת אין אשליות שמצרים יכולה להביס את ישראל צבאית, אבל הוא על סף החלטה שרק במעשי איבה מוגבלים גלום סיכוי ממשי לשבירת הקיפאון במשא ומתן, באמצעות אילוץ המעצמות הגדולות להתערב ולכפות פתרון. אם יחדל להתלבט בשאלת נחיצותה של הפעולה הצבאית לשינוי העמדה האמריקאית, יהיה עליו להחליט רק על העיתוי וההיקף".

ערב המלחמה עוד הספיק קליין להעריך שלמרות הידיעות על הכנות סוריות לתקוף את ישראל, "האקלים המדיני" אינו בשל לכך - מה עוד שישראל אינה מביעה דאגה. "יכולתנו להשיג ראיות להכנות קרקעיות בסוריה מוגבלת מאוד", הצטדק קליין.

לאחר המלחמה פירק ראש הסי-איי-אי החדש, ויליאם קולבי, את מטה ההערכה והרכיב אותו מחדש. בסי-איי-אי כשלו לא רק בהתרעה מפני מלחמה. כשזו פרצה, התקשו תחילה לקבוע מי תקף, ישראל או אויבותיה. באן-אס-אי לא היו די זריזים לספק לקולבי האזנה איכותית. בצר לו ציטט רק את רדיו דמשק, שם נטען שישראל פתחה באש.

ההזנה ההדדית בין תל אביב לוושינגטון, בין אמ"ן לסי-איי-אי, תרמה לכישלון. הזכוכית שחצצה בין שתי קהילות המודיעין היתה מראה, לא חלון. אבל את המלה האחרונה, בהיגיון בריא, אמרה גולדה במפגש פרידה מהרמטכ"ל החדש גור ומהמטכ"ל, לאחר הודעתה באפריל 1974 על התפטרותה מראשות הממשלה.

הממשלה היא המפקדת העליונה של הצבא ושל זרועות המודיעין. היא גם המעריכה העליונה של המידע המדיני והצבאי. אם האחריות מגולגלת כלפי מטה, מראש הממשלה ושר הביטחון וחבר השרים אל הרמטכ"ל, אל ראש אמ"ן, אל קציני המחקר; ואם מעניקים מעמד מקודש למקורות - מגיעים לאבסורד, לאשרף מרואן כראש ממשלת ישראל.

גולדה הזכירה לאלופים, למעשה, שחומר הגלם המודיעיני לעולם אינו מדבר בעד עצמו. הוא זקוק לדובר, לפרשן. אין התרעה של מקור בלי מסננת נוספת שתעניק לה הקשר ומשמעות. "אני מפחדת שההלם שעבר על חיל המודיעין, אם זה לא הגיע גם לכך שאנשים קצת נרתעים מפירוש של ידיעות שמגיעות אליהם", אמרה בפנותה לראש אמ"ן הטרי, שלמה גזית. "האם אתה לא מרגיש שצריך לחזק אותם? ואני גם כן מסכימה שאולי זה המודיעין הטוב ביותר שבעולם, אבל אומרים שמי שנכווה ברותחין, אחר כך מפחד מקרים, וזה יהיה רק אנושי אם בני אדם יגידו, מוטב שלא נסתכן ונהיה נייטרליים ולא נגיד מה שאנחנו חושבים. נדמה לי שזה גם כן יכול להיות דבר חמור".

"נתתי הוראה להחזיר ללקסיקון את המונח ‘סבירות נמוכה'", העז גזית. "ובלבד שישתמשו בזה במקרה הנכון", הסכימה גולדה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו