בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלום על ורד שחור

יגאל לוין היה קצין בן קצין, עולה מאוקראינה שהשתלב היטב בצה"ל. אבל אחרי שגילה את הצדק בכתבי מרקס וקרופוטקין, לא היתה לו ברירה אלא להיות בן סורר ואנרכיסט

2תגובות

התפנית בחייו של יגאל לוין חלה בעת שהיה כלוא בכלא צבאי. הוא היה אז קצין בדרגת סגן, שהחל להרהר בצורה שמתנהלת החברה האנושית בכלל והצבא בפרט. אחד הנגדים בבסיס לקח את חייליו לעבודות, בלי לקבל את אישורו. לוין ניגש למקום והורה לחיילים להפסיק לעבוד ולחזור אתו. "חשבתי שהחיילים הם לא עבדים שכל מפקד יכול לנצל כרצונו את כוח עבודתם", הוא מסביר. על כך הועמד לדין משמעתי ונידון לשבעה ימי מאסר. בכלא פגש אסיר נוסף, אף הוא קצין דובר רוסית. "הייתי מדוכדך, סיפרתי לו על החיפוש שלי אחר הצדק והוא אמר לי: אם אתה מחפש את הצדק אתה צריך ללכת אל האנרכיסטים, הם אנשי האמת היחידים. היה לו ספר ברוסית של קרופוטקין, והוא נתן לי לקרוא".

כך עלה לוין על דרך שהרחיקה אותו מהוריו, ניתקה אותו מחבריו, שנשארו כולם ימניים, והעמידה אותו בעימות עם היסודות שעליהם בנוי כל שלטון, כל מדינה, בכלל זה מדינת ישראל. בנעוריו היה גם הוא ימני. "לא הייתי אדם פוליטי, אבל על פי הדעות שלי הייתי ימני קיצוני, אפילו פאשיסט: החזק צודק, ואם הערבים לא משלימים עם העובדה שהפסידו, צריך להגיב בכוח, לכלוא אותם במחנות אם צריך".

הוא נולד לפני 25 שנים באודסה, אוקראינה, למשפחה שהגברים בה היו קציני צבא מאז המלחמות נגד נפוליאון. כדי להסתיר את יהדותם שינו את שם המשפחה (הוא עצמו חזר לשם המקורי, לוין, רק אחרי שחרורו מהצבא). אבי-סבו היה קצין בצבא האדום ונהרג ב-1944 בחזית לנינגרד. סבו לחם באפגניסטאן. הנשים במשפחה היו מדעניות: סבתו היתה מתימטיקאית, אמה - פיסיקאית, ורק אמו שברה את המסורת והיתה צלמת מקצועית בצבא. אביו, שהיה קצין בצי וקומוניסט נאמן לשלטון, סירב להצטרף לצבא האוקראיני שהוקם לאחר התפרקותה של ברית המועצות.

הם באו לישראל ב-1996 והשתקעו בבת-ים. להוריו ולו היה ברור שדרכו סלולה לפניו: גיוס לצבא, קורס קצינים וקריירה צבאית. אבל בעת השירות הצבאי נתקל במקרים של אטימות וזלזול בחיי אדם. הוא אינו מייחס זאת דווקא לצבא הישראלי, אלא טוען שזה מאפיין כל שלטון. לדוגמה הוא מספר דווקא על עימות בין פלסטינים ברצועת עזה, שבו צפה מעבר לגבול. "זה היה אחרי ההשתלטות של חמאס על עזה, אני לא זוכר את התאריך המדויק. שבת אחת ניסו כמה פלסטינים, כנראה אנשי פתח שהסתתרו עד אז, להימלט, וממרחק ראיתי במשקפת את אנשי חמאס סוגרים עליהם ויורים בהם. כולם נהרגו, ואנשי חמאס אספו את הגופות והסתלקו אתן לעומק הרצועה".

תצלום: דניאל צ'צ'יק

הוא התחיל לפקפק בדעותיו, ובהדרגה הגיע למסקנה ששימוש בכוח אינו פתרון לכל. "נהייתי סוציאל-דמוקרט. הדוגמה של מדינות סקנדינביה נראתה לי, אבל עם הזמן הבנתי שגם שם לא הגיעו לצדק לכולם. התחלתי לקרוא ספרות מרקסיסטית. הבנתי שהחברה האנושית מחולקת למעמדות וכל הרוע הזה אינו נובע מכך שיש אנשים רעים - גנרל רע, או קפיטליסט רע - אלא שזאת השיטה, העיקרון שעליו בנויה החברה".

וכך פיתח חיים כפולים. כלפי חוץ תיפקד כקצין, בזמנו הפנוי קרא (ברוסית) בכתבי מרקס, אנגלס, לנין, וראה בעצמו "מרקסיסט קיצוני" - "לא סטאליניסט, תחת סטאלין זה היה פאשיזם אדום, עם משטרה חשאית, מחנות ריכוז, שום קשר לדברים שמרקס כתב עליהם. ידעתי שיש בישראל תנועות מרקסיסטיות וגם אצל הפלסטינים, אבל לא התקשרתי עם אף אחד. חיפשתי את עצמי, בעצמי".

גם חיילים הם ילדים

ואז פגש בכלא את הקצין שהאיר את עיניו. ספרו של פיוטר קרופוטקין, נסיך רוסי וקצין בצבא הצאר שוויתר על הקריירה הצבאית והפך מהפכן והוגה דעות אנרכיסטי, היה הראשון בשורה של ספרים על אנרכיזם שקרא לוין. "הבנתי שכל הרוע הוא מהשלטון, מהשליטה של אדם באדם".

הוא למד את ההיסטוריה של תנועת הפועלים, חקר את שורשי העימות בין מרקס למיכאיל באקונין, אף הוא קצין בצבא הצאר שהיה לאנרכיסט, גילה את חלקם של אנרכיסטים בקומונה הפאריסאית של 1871 ובמלחמת האזרחים בספרד. אבל ההפתעה הגדולה חיכתה לו באוקראינה, ארץ הולדתו. "התעניינתי במהפכה הרוסית, ובכתבים הקומוניסטיים נתקלתי באזכורים של נסטור מאכנו. הוא הוצג כפושע, אנטישמי, בנדיט - וגם אנרכיסט. אבל מאכנו לא היה אנטישמי ולא פושע, אלא עמד בראש תנועה מהפכנית שנלחמה נגד הימין ונגד הבולשביקים ובעד הקמת חברה קומוניסטית חופשית".

לוין היה אז בשנתו הרביעית בצבא, והיה צריך להחליט כיצד הוא מיישב את הסתירה של היותו קצין ואנרכיסט. לפניו היו עוד שישה חודשים עד לתום שירותו והוא בחר בדרך ביניים: "הייתי קצין מרדן, לא ביצעתי פקודות, היו לי מלחמות עם הסגל הבכיר". אבל לקונפליקט המצפוני העמוק ביותר נקלע כשישראל יצאה למלחמה בעזה (מבצע "עופרת יצוקה"). "הייתי אחראי לוגיסטיקה וניסיתי למנוע פגיעות, בשני הצדדים. הרי לא רק בצד העזתי יש נשים וילדים שלא מגיע להם למות, גם החיילים שלנו הם בעצם ילדים מגויסים".

על אף הכל, לפני השחרור הופתע לוין לקבל פנייה לחתום קבע לתקופה נוספת. "לרגע שקלתי את האפשרות החתרנית לקבל תפקיד במקום סודי, אבל זה היה רק לרגע. רציתי להיות חופשי".

למה להצטמצם לגדר אחת?

המעבר שלו אל האנרכיזם, אל ההתנגדות לקיומה של המדינה כמוסד, עימת את לוין גם עם העקרונות שעליהם הוקמה וקיימת מדינת ישראל. "לפני הצבא הייתי ציוני. בקורס קצינים אהבתי במיוחד את השיעורים על ההיסטוריה של הציונות, של המחתרות. לימדו אותנו על ההתיישבות הסוציאליסטית, וגם כשהתחלתי להיות אנרכיסט ראיתי בקיבוצים, לפחות בראשיתם, קומונות שפעלו על פי עקרונות כמעט אנרכיסטיים. רק מאוחר יותר גיליתי שהסתירו מאתנו את האמת על הקמת המפעל הציוני. למשל, ההשקעות של הברון רוטשילד הוצגו כתרומות של יהודי טוב, ולא כהשקעה קפיטליסטית של הון אירופי. בצד השני היו בעלי אדמות ערבים שמכרו אדמות ליהודים, בניגוד לאינטרסים של רוב הערבים שחיו פה".

הוא התנסה לתקופה קצרה בחיים בקיבוץ סמר בערבה, פגש שם כמה אנשים שמגדירים את עצמם אנרכיסטים, אבל לא מצא את הדחף המהפכני שחיפש. קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" נראתה לו ממוקדת במטרה אחת, צרה מדי: "הרי בחברה אנרכיסטית ממילא ייפלו כל הגדרות ויהיה שוויון בין כל בני האדם, אז למה להצטמצם במאבק נגד גדר אחת?" אבל הוא לא רצה להישאר לבד ולחלום.

באינטרנט מצא תנועה אנרכיסטית בינלאומית שעקרונותיה התאימו לו: קונפדרציה מהפכנית של אנרכו-סינדיקליסטים על שם נסטור מאכנו (רקא"ס), שנוסדה בעיר התעשייה האוקראינית דונצק ב-1994, ועכשיו כבר היו לה סניפים ברוסיה, גיאורגיה, גרמניה, בולגריה ולטביה. "היה לי קל ללמוד עליהם, רוב החומר היה ברוסית. זו תנועה רדיקלית ומהפכנית, אבל גם קונסטרוקטיבית, שאנשיה מקימים קומונות, קואופרטיבים ומאגדים עובדים". לוין התקשר, ונאמר לו שהוא יכול אמנם להצטרף כיחיד, אבל אם יגבש גרעין של שלושה חברים, יוכל להקים סקציה מקומית.

עם שני חברים שנטו לאנרכיזם והסכימו להצטרף, נפתחה הסקציה הארצית-אזורית של הקונפדרציה במזרח התיכון. "היינו כתובת. די מהר התקשרו אלינו אנרכיסטים שהיו מבודדים עד אז, ובתוך פחות מחצי שנה כבר היינו עשרה, כולם דוברי רוסית. אחר כך, כשהתחלנו לתרגם חומר לעברית, החלו להצטרף גם ילידי הארץ".

הם פתחו דף בפייסבוק, והחלו לערוך ולהפיץ ידיעון שנקרא "הוורד השחור" (סמל אנרכיסטי). הגיליון הראשון יצא לפני שנה, באוקטובר 2010, ובו פירטו את העקרונות והמטרות: "בנייה של חברה המבוססת על עקרונות של חופש, ניהול עצמי, ארגון עצמי סולידריות ופדרליזם; בעד העדר שלטון, חופש מכל כפייה, חופש אמונה, עזרה הדדית, חופש בחירה, גיוון, שוויון ואחווה".

תחת הדגל השחור-אדום של האנרכו-סינדיקליסטים חילקו חברי הקבוצה בפברואר השנה צעצועים וממתקים לילדים של מהגרי עבודה ופליטים המועמדים לגירוש. במאי חילקו אוכל תחת הסיסמה "אוכל במקום פצצות". הם השתתפו כגוש "שחור" במצעד השנתי למען זכויות האדם ובהפגנת 1 במאי, וערכו מיצג של תיאטרון-רחוב בכיכר דיזנגוף בתל-אביב תחת הכותרת "האם צה"ל הוא צבא עממי?" צעיר במדים, חמוש ברובה צעצוע, "שמר" על אסיר כבול באזיקים שעל חזהו שלט: "רק רציתי שיהיה לי חופש בחירה". התשובה הופיעה בשלט על חזהו של החייל: "אחי, חופש בחירה וציונות לא הולך ביחד".

אחת התוכניות שלהם לפעולה הביאה למעצרם. וכך נכתב, בין השאר, בהצהרה שהפיצו כל הסקציות של הקונפדרציה: "ב-2 במארס 2011 עיכבו כוחות המשטרה והשב"כ את פעילי רקא"ס בישראל ואת אוהדיהם, סך הכל תשעה אנשים. הסיבה הרשמית לעיכוב היתה 'חשד להפרת הסדר הציבורי'. באותו יום ערכו פעילי מפלגת ימין קיצונית צעדה ביפו תחת דגלי ישראל וסיסמה פאשיסטית 'מוסלמים לא בעלי הבית בישראל'. פעילי רקא"ס ואוהדיהם תיכננו למחות על הצעדה הלאומנית. כל המעוכבים הועברו לחקירה שנמשכה כשבע שעות. אחדים מהם הואשמו במעורבות בפעילות אנרכיסטית מאורגנת (השתייכות לרקא"ס) וקיבלו אזהרה 'להפסיק אקטיביזם קיצוני'. לקראת ערב שוחררו כל המעוכבים".

"רצינו לבנות בריקדה כדי לעצור את הכהניסטים", אומר לוין. את ההשראה לפעולה קיבלו מפעילותה של "הגוורדיה השחורה" בעיר דונצק. הגוורדיה, הוא אומר, היא ארגון אנרכיסטי להגנה עצמית, ובין היתר היא מגינה על בני מיעוטים - שחורים, צוענים ויהודים - מהתקפות של גזענים מן הימין הקיצוני הניאו-נאצי.

גיליון מס' 2 של "הוורד השחור", שהופיע בנובמבר 2010, נפתח בכמה סיסמאות הנראות כאילו נלקחו מאחת ההפגנות של המחאה החברתית, תשעה חודשים אחר כך: "העם העובד! די לסבול! די לשתיקת העבדים! המחירים והמיסים עולים - אך אנו שותקים; מפטרים המוני פועלים ועובדים - אך אנו שותקים; מחירי משכנתה ושכר דירה עולים - אך אנו שותקים. די! די לסבל! העם העובד - תתאחד. רק התארגנות עצמית תביא גאולה מעול ההון והשלטון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו