בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את הכסף! זה שוד היסטורי!

בספטמבר 2002 פרצו שלוש נשים חמושות באקדחי צעצוע לסניף בנק הפועלים בדרום תל-אביב ושדדו מהפקידים עשרות אלפי שקלים. זה היה הפשע הראשון בישראל שבוצע בידי קבוצת נשים. תשע שנים אחר כך מספרת מנהיגת הקבוצה על ההסתבכות ועל ההשתקמות, אבל מתחרטת רק על דבר אחד

9תגובות

בצהרי יום חמישי, 12 בספטמבר 2002, נפגשו שלוש נשים בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. טל (כל שמות הנשים בכתבה בדויים) בדיוק חזרה מ"המראה" (נסיעה למטרת קניית סמים) בלוד. כיסי מכנסיה היו גדושים בסמים שקיוותה לסחור בהם, והיא בדיוק סיימה לשאוף כמות נאה של קוק פרסי. ברחוב נוה שאנן, הסמוך למתחם התחנה, פגשה את חברותיה, מיכל ודנה, גם הן מכורות לסמים, משוטטות בחוסר מעש. שעתיים אחר כך הן היו מעורבות בשוד הבנק הראשון בישראל שבוצע על ידי נשים.

"השוד היה רעיון שלי", אומרת טל, בשנות הארבעים לחייה, בעיניים נוצצות. "אמרתי להן 'בואו נעשה שוד בנק. בא לכן?' דנה נרתעה מהעניין וניסתה להתחמק. 'אולי מחר, אולי ביום ראשון'. אבל ידעתי שאם נדחה זה לא יקרה. תוך כמה שניות הצלחתי לסחוף אותן אחרי".

הכריזמה של טל פעלה. בתוך זמן קצר היו השלוש בדרכן לבצע את השוד. טל הסניפה עוד קוקאין, ובחנות למתנות בתחנה המרכזית רכשה שני מצתי סיגריות שנראים כמו אקדחים. חברותיה רכשו גרבי ניילון. "יצאנו ממתחם התחנה הישנה, והלכנו ברחוב לחפש בנק", אומרת טל. "לא היה לנו תכנון או מידע מוקדם שנאסף על בנק כלשהו". בערך בארבע ורבע הן החליטו לשדוד את סניף בנק הפועלים ברחוב ריב"ל 7 בתל-אביב.

בדברים שצוטטו בכתב האישום, אומרת מיכל שהן בחרו בסניף זה משום שהשומר בכניסה נראה להן "לפלף ופחדן". טל סבורה אחרת. "השוד היה אלתור, פשוט חיפשנו בנק פתוח ונכנסנו לסניף הבנק הראשון שנקרה בדרכנו. השומר היה חמוש. אי אפשר לשפוט על פי מראה איך אדם יתנהג כשהוא במשמרת וצריך להגן על מקום עבודתו. אחר כך שאל אותנו חוקר המשטרה: 'תגידו, נופפתן בכלי שנראה כאקדח. איך לא פחדתן שהשומר יירה בכן?'"

מיכל ודנה חבשו על פניהן את גרביוני הניילון. בכתב האישום מצוין כי אף שפניהן היו מכוסות, תווי הפנים היו גלויים ואפשר היה לזהותן בנקל בסרטי האבטחה מהמצלמה בסניף הבנק. טל ביצעה את השוד בפנים גלויות. "לא היה אכפת לי להיתפס", היא אומרת. "בתוך תוכי רציתי לחזור לכלא".

התחלתי לצחוק

עם כניסתן לבנק, צעקה דנה "זה שוד!" ודרשה מעשרים האנשים בסניף לשכב על הרצפה תוך שהיא מנופפת באוויר באקדח. שומר הבנק שלף את אקדחו, אך נרתע כשדנה כיוונה אליו את אקדח-המצת. "השומר ברח בריצה מהסניף", משחזרת טל. "התחלתי לצחוק, לא הצלחתי להירגע. כולם חשבו שמדובר באקדחים אמיתיים. אף אחד לא זיהה שמדובר בצעצוע". דנה נעמדה בכניסה ומנעה כניסת אנשים, ומיכל פנתה למנהלת סניף הבנק והגישה לה פתק שעליו נכתב "זה שוד". אחר כך שאלה אותה: "את יודעת לקרוא?"

בכתבתו של יורם ירקוני ב"מעריב", ב-25 בספטמבר 2002, סיפרה מנהלת הבנק: "נכנסה בחורה שנראתה כמו נרקומנית ואמרה 'יש כאן שוד'. אמרתי לה 'את צוחקת עלי'. במקרה זזתי עם הכיסא ופגעתי בקופסת קרטון, והיא התחילה לצעוק בהיסטריה 'היא לחצה על לחצן מצוקה'".

"המנהלת אמרה שבחדרה אין כסף מזומן ושעליה לגשת לכספרים שבסניף", מספרת טל, שנכנסה גם היא לחדרה של המנהלת. "זה שוד, לא לזוז!" צעקה שוב מיכל וביקשה מהפקידים לשכב על הרצפה. "שיחקנו אותה גברים", משחזרת טל. "קראנו אחת לשנייה בשמות גבריים וחילקנו הוראות אחת לשנייה בלשון זכר כדי להטעות את הנוכחים. כולם שכבו על הרצפה וגבר אחד, שקלט שאנחנו נשים, הסתכל עלי, חייך בשביעות רצון וזקף את האגודל כסימן של כבוד והערכה", היא מספרת.

אחד הלקוחות שהעיד במשטרה אמר: "ראיתי מיד שמדובר באקדח צעצוע, אבל לא היתה לי שום כוונה לסכן את עצמי בשביל בנק הפועלים". מנהלת הבנק הרגיעה את הפקידים וביקשה מהם למסור את הכסף ולא להתנגד. "היא אמרה: 'תעזרו להן, תנו הכל'", אומרת טל. מיכל הזכירה לפקידים בצעקה ש"החיים יותר יקרים מכסף".

"קפצתי מעבר לדלפק ונכנסתי לעמדת הפקידים, פתחתי את כל המגירות. מיכל הביאה לי תיק והתחלתי למלא הכל בכסף שמצאתי במגירות", מספרת טל. "איימנו על הכספרים לא לזוז והכל פעל מצוין, כמו בסרטים", היא אומרת בסיפוק שלא נעלם גם תשע שנים אחרי האירוע, "זה היה שוד מוצלח". כותרות העיתונים דיווחו שהשודדות גרפו 22,300 שקלים, סכום המופיע גם בכתב האישום.

טל לא מסכימה: "היו שם כ-120 אלף שקל. אני זוכרת שערמתי כמויות של שטרות ומילאתי תיק גדול בכסף. בחקירה שמעתי בעצמי את השוטרים מדברים על הסכום הגדול. הם פירסמו סכום מגוחך וצנוע כדי למזער את הישגי השוד", היא אומרת בנחרצות. "הכל נמשך כחמש דקות. מילאנו את התיק וברחנו בריצה החוצה".

ביציאה מהבנק הן התפצלו. דנה רצה צפונה ושתי האחרות ברחו עם הכסף לעבר מוסך ישן ונטוש. "הובלתי בריצה את מיכל, החלפנו חולצות תוך כדי מנוסה כדי שלא יזהו אותנו, זינקנו לתוך בור פנימי שהיה בגראז' והסתתרנו", מספרת טל. "אף אחד לא חיפש אותנו שם. תוך דקות שמענו סירנות. כל משטרת תל אביב הוזעקה. בשיא השאננות הוצאתי מהכיס עוד קוק פרסי, הרחתי עמוק-עמוק ונתתי למיכל מנה להסנפה", היא מחייכת. "ללא הסמים, למי היה עובר בראש לבצע שוד? למי היה אומץ לעשות פשע ללא חומר?"

עשר דקות אחר כך דירבנה טל את שותפתה לצאת מהמחבוא. "יצאנו לרחוב המסגר ועצרנו מונית", היא אומרת. "זה לא היה שוד מתוכנן כך שלא הכנו רכב מילוט", היא צוחקת. נהג המונית שנסע לתומו ברחוב המסגר סימן להן שהוא לא מעוניין בנסיעה.

"הוא עשה לנו סימן ביד ואנחנו זעמנו. פתחנו את דלתות המונית בכוח ונכנסנו - אני למושב שלידו ומיכל למושב האחורי, כשתיק המזומנים על ברכיה. כיוונתי אליו את האקדח-מצת ושתינו צרחנו 'סע'. המסכן אמר: 'אני לא יכול. הכל פקוק. זאת שעת שיא', ואנחנו ממשיכות לצעוק 'סע, תן גז'", היא צוחקת עד דמעות.

בתוך שניות כיתרו את המונית עשרות שוטרים. "הם באו בריצה לעבר המונית, פתחו את הדלתות והצמידו לנו אקדחים לרקה", היא משחזרת. "נהג המונית התחיל לצעוק 'אני לא קשור. אני לא אתן. יש לי משפחה וילדים'".

דקות אחר כך הובלה למקום גם חברתן דנה. "השוטר אחז בה והיא צעקה שהיא לא קשורה לשוד: 'מה אתה רוצה ממני'", מספרת טל. מיכל, שראתה את חברתה מרחוק, קראה אליה בבכי: 'דנה!' השוטר רתח ואמר לדנה 'אז את לא אתן? מה?' והכניס לה סטירה בכל הכוח. ניידות הקיפו אותנו. אזקו אותנו ושלחו אותנו לתחנת משטרה ביפו. שם התחילו החקירות", משחזרת טל.

במשפט ניסו מיכל ודנה למזער את ממדי המעשה. "מי נכנס לבנק לבצע שוד עם אקדח צעצוע כשאין לו נתיב בריחה מסודר?" תהתה מיכל. "השוטר כיוון עלי אקדח. אם הייתי מכוונת אליו את האקדח, הייתי יכולה מקסימום להדליק סיגריה".

עורכי הדין שייצגו את הנשים גרסו כי הפשע נעשה בשל מצוקה כלכלית וקיומית. "היינו מיואשות משום שהמדינה לא עזרה לנו. אמרתי שחייבים לעשות משהו, כי אין לי ממה להתקיים", אמרה מיכל. המשטרה, לעומת זאת, טענה שהנשים ניסו להשיג כסף לסמים. "את יודעת איך התביישתי כשמיכל ודנה טענו שזה נבע ממצוקה כלכלית?" מתעצבנת טל. "הרגשתי שמביישים אותי. כל החיים היה לי כסף. גם באותו יום - היו לי מספיק מנות סם וגם כסף מזומן. עשיתי את זה ממניע אחר, תאמיני או לא, משהו פנימי בי רצה להיתפס ולחזור לכלא. במאסר הקודם שלי היתה לי בת זוג בכלא, שפוטה למאסר עולם, וכל מה שרציתי היה לחזור לחיות אתה בכלא".

תחתית הפירמידה

התקשורת עקבה בסקרנות אחר שוד הבנק הנשי. קריאה בעיתונים מאותה תקופה מעוררת את התחושה שסיקור הפרשה לווה בסרקזם מר ושוביניסטי. על אף הטון הסקסיסטי שחילחל לסיקור הפרשה, שוד הבנק ברחוב ריב"ל היה ראשון מסוגו ורשם נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של הפשע הנשי בישראל.

הפשע בישראל הוא גברי באופן מובהק. ב-2010 תפסו האסירות הפליליות בישראל רק 1.04 אחוז מכלל הפשע הפלילי. ב-2009 היו בישראל 14,276 אסירים פלילים, ורק 148 אסירות פליליות.

בעולם הפשע מצויות הנשים בתחתית הפירמידה. רוב המעורבות בו מובלות אחר גברים או מנוצלות על ידיהם. באופן כללי, העבירות שנשים מעורבות בהן מצומצמות ומתמקדות בסמים, זנות (יותר ויותר נשים מעורבות בשנים האחרונות בניהול מכוני ליווי, בשיתוף גברים), פריצות וגניבות.

באפריל 2010 הוחזקו בכלא נוה תרצה - שכלואות בו נשים בלבד - 65 אסירות בגין עבירות סמים, 82 בגין עבירות רכוש, 83 בגין אלימות, 37 בגין מרמה, שמונה בגין שהייה בלתי חוקית, תשע בגין הפעלת מכוני ליווי וסרסרות, 23 בגין רצח (הנתון כולל גם עצירות שטרם נגזר דינן, 15 מהן הורשעו או חשודות בהרג בן זוג) ו-14 אסירות הכלואות בגין הריגה.

פשע שמבוצע בידי קבוצת נשים הוא יוצא דופן. בתולדות הפשע הנשי בישראל, החריג היחיד הוא הרצח שביצעו חוה יערי ואביבה גרנות - פשע שתוכנן ובוצע בידי נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, ששילב בתוכו רצח ופשיעה כלכלית (העניין החל בחדירה לחשבון הבנק של הנרצחת ובמשיכת כסף במרמה מחשבונה). בניגוד לפרופיל הקלאסי של האסירות, בעבירות המרמה פועלות נשים בעלות פרופיל אחר: הן עצמאיות ומשתייכות למעמד בינוני-גבוה.

"זה רגע היסטורי בפשיעה הנשית", מסנגרת טל על המעשה. "זאת הפעם הראשונה בישראל שנשים יזמו שוד בנק. שיגידו מה שרוצים - הצלחנו לצאת מהבנק עם הכסף. זה היה שוד מוצלח".

גאווה וחרטה

את טל פגשתי לראשונה בהוסטל לאסירות משוחררות לפני כחמש שנים, כשרק החלה את צעדיה הראשונים בשיקום. במפגש השני, לפני כשנתיים וחצי, ראיתי כיצד השתלבה בהצלחה בעבודה כמדריכה בעמותה חברתית. בכל מפגש שקיימנו מאז, היא התגלתה לי כאשה בעלת לב רך, שמרעיפה אהבה על הסביבה, מלאה באכפתיות, גדושת הומור ועומק.

בשיחות שניהלנו סיפרה לי על מעורבותה בשוד הנשי הראשון אך סירבה להתראיין. "בימים שהייתי כלואה על הפשע הזה הגיע לבית הכלא בימאי והתחנן שאסכים שיעשה סרט תיעודי על הפרשה", סיפרה. "סירבתי. הוא הציע לי כסף אבל רציתי את השקט שלי. הרגשתי שפגעתי בקרובים שלי מספיק ושאני לא רוצה לחשוף עוד פרטים על חיי".

בכל פעם ששיחזרה את השוד שירטטה את המעשה בהומור ובגאווה אבל עטפה את הכל בחרטה עמוקה. בשיחה הזאת, תחושת האשמה על מעורבותה בשוד נעלמה. "אני לא מצטערת על כלום", היא אומרת בנחרצות. "אני לא רוצה לשקר לך. אני לא מצטערת על שום דבר ממה שעשיתי בחיי. אין לי חרטה על השוד. החרטה היחידה היא שהחזרנו את הכסף", היא צוחקת. "היה מספיק זמן כשהיינו במוסך להחביא את הכסף. לשרי אריסון הסכום הזה לא היה מזיז".

נשמע שנהנית מהשוד.

"מאוד. זה אדרנלין מטורף. את מגיעה לגבהים. כשאני מנתחת את האירוע אני מודה שהייתי באי-שפיות טוטלית. היתה לנו תעוזה. לא לכל אחד יש אומץ לעשות את זה. אני אוהבת את הריגוש בחיים האלה. היום אני במקום אחר, תודה לאל. חיה חיים שגרתיים ומשעממים מאוד. אבל אני לא מצטערת על הדרך שהלכתי בה. בתקופת השימוש בסמים ובבית הסוהר הכרתי אנשים נדירים, שאם הייתי בוחרת במסלול אחר לא הייתי מתוודעת אליהם לעולם. גיליתי שיש בכלא נשים מאוד מיוחדות".

טל אינה ילידת ישראל. כשנולדה מסרה אותה אמה לאימוץ, אולם לפני שמשפחתה הביולוגית עלתה לישראל איתרה אותה אמה והחזירה אותה אליה. בת חמש מצאה עצמה טל בארץ חדשה ובמשפחה חדשה, והרגישה זרה ומנוכרת. "כל הזמן אמרתי לאמי הביולוגית: 'אני רוצה הביתה. אני רוצה לאמא'. היא ניסתה להסביר לי שהיא אמי האמיתית אבל הרגשתי לא שייכת והתגעגעתי למשפחה המאמצת".

היא מציגה תצלומים של אם יפה ומטופחת ובית מרוהט בריהוט אנגלי. "חיבקו אותי מבחינה חומרית כל הילדות", היא אומרת, "אבל היה בור בפנים שאי אפשר היה למלא".

היא היתה ילדה היפר-אקטיבית שלא הסתגלה למסגרת. בכיתה י' כבר נשרה מבית הספר. "הייתי ישנה, יוצאת המון ומעבירה את הזמן עם חברות", היא אומרת. בגיל הזה החלה לפרוץ לבתים עם בנים. "זה היה מעין שעשוע שלא הרגיש כמו עבירה", היא אומרת, אך מודה שהיו אלה צעדיה הראשונים בעולם הפשע.

כשהיתה בת 21 נהרג אחיה בתאונת דרכים והשאיר אחריו אשה בהריון. "זה היה מוות שחורר את הנפש, מוות לא מוצדק שהוריד אותי לתהומות של עצב שלא ידעתי להתמודד אתן", היא אומרת. "היתה לי אז בת זוג מהברנז'ה של 'כסית'. גיליתי שהיא מזריקה סמים ואיימתי לעזוב אותה. היא נשבעה לי שהיא מפסיקה ובאמת הצליחה להתנקות. בזמן שהיא יצאה מהסמים אני נכנסתי אליהם, בגלל האי-יכולת שלי להתמודד עם מות אחי. הסם היה המענה לכל, ומשם התחילה ההיסטוריה המפוקפקת שלי".

בת 23 נאסרה טל לשש שנים בגין חבלה חמורה. "חתכתי למישהי את הפנים", היא אומרת. "הייתי צעירה וזה היה המפגש הראשון שלי עם כלא. משם הכל הלך והידרדר. במאסר צללתי יותר לתוך הסמים, כי מה יש לעשות בכלא חוץ מסמים? הכלא היה בית ספר מושלם לפשע. השם שלי הלך ונבנה בתקופת המאסר".

עם שחרורה מהכלא העמיקה את היכרותה עם עולם הפשע. "זה עולם גברי במהותו", היא אומרת. "רוב הנשים מסורסרות על ידי גברים למטרות זנות או סחר בסמים. אני הייתי שונה. סירבתי להיות מובלת על ידי גברים. אני בעלת התנהגות גברית מובהקת, זכיתי למעמד והצלחתי להשתרבב פנימה. הרבה מהפשע שלי היה עצמאי, או בשיתוף גברים שפחדו ממני".

במהלך השנים ניסתה להתנקות מהסמים אך מעולם לא הצליחה להתמיד. "כשלא היו סמים הייתי שותה אלכוהול", היא מספרת. במשך שנים ארוכות סחרה בסמים וביססה את עצמה מבחינה כלכלית. אך השימוש בסמים החריף, יצר ההימורים בבתי הקזינו גבר וטל איבדה הכל. אחרי 15 שנה בחוץ, נאסרה לחצי שנה בגין תיווך בעיסקת סמים. חצי שנה לאחר שחרורה, ביצעה את שוד הבנק וחזרה בפעם השלישית בחייה לכלא. בית המשפט החמיר עם שלוש הנשים שהשתתפו בשוד הבנק וגזר עליהן - בשל עברן הפלילי העשיר - כשלוש שנות מאסר. "החזרנו את הכסף במלואו וחזרנו לכלא", היא מתמצתת.

אחרי שנים ארוכות של פשע בחרה טל לנסות ולהשתקם. חמש השנים האחרונות הן הראשונות בחייה ללא סמים, אלכוהול, הימורים ופשע. היא סיימה בהצטיינות לימודי תעודה בתחום ניהול פינות חי בבתי ספר, וכיום היא עובדת כמדריכה קהילתית בעמותה חברתית.

"גיליתי שיש לי לב ענק ושהייעוד שלי בחיים הוא לעזור לאנשים", היא אומרת. "גיליתי בי רגישות עצומה, שנקברה בשימוש בסמים עד שלא הייתי מודעת לכך. בשימוש בסמים הייתי אכזרית, אטומה, קשוחה באופן גס, והיום אני מסוגלת לבכות מכל סיפור חיים של ילד".

בכל חצי שנה לערך היא באה לכלא נוה תרצה לשיחה עם אסירות. "אני משתפת אותן בניסיוני ואומרת להן שהחיים יפים ללא סמים, שכדאי לחיות ושצריך תקווה ואמונה. רק בגיל מבוגר התנקיתי לראשונה מהפשע ומהסמים. בחיים לא חשבתי שאהיה נקייה ואעבוד כמדריכה. כל החיים חשבתי שאמשיך להיכנס ולצאת מבתי הכלא. אני מודה, אני מתה על חיי פשע. את שמה לב שכשאני מדברת על זה אני מתמלאת התרגשות", היא צוחקת, "אבל זה כבר מאחורי. אני לומדת למצוא ריגושים אחרים בחיים השגרתיים".

ומה לגבי שותפותייך לפשע?

"כשהייתי בהוסטל לאסירות משוחררות נאמר לי שדנה רוצה לבקר אותי וסירבתי, אפילו שגם היא השתקמה", אומרת טל. "אין לנו קשר כיום". בשנתיים האחרונות הצליחה גם מיכל להתנקות מהסמים ומחיי הפשע. "היא בחורה אינטליגנטית", אומרת טל. "יש לה לב ענק וחם והיא הצליחה להשתקם ולפנות לדרך חדשה. אנחנו בקשר הדוק וחברי עד היום. אנחנו ממעטות לדבר על השוד אבל כשזה עולה אנחנו מתגלגלות מצחוק. פעם ראשונה שנשים שדדו בנק בישראל. גם זאת היסטוריה, לא?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו