בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התלמידים מתבקשים לשמור על הפה שלהם

מה אוכלים התלמידים בבית הספר? זה כבר לא עניינם של ההורים והילדים בלבד. משרד החינוך התגייס למערכה למען אורח חיים בריא, וילדים לומדים מה מותר לאכול ומה אסור, וכיצד מומלץ לבלות בשעות הפנאי. יש כבר תוצאות חיוביות, בעיקר בכיתות הנמוכות. בתיכונים ממשיכים בינתיים לצפצף על האיסורים

2תגובות

כיתה א' 3, הפסקת עשר. הילדים מוציאים מהילקוטים קופסאות צבעוניות המחולקות לתאים, שהפיץ משרד החינוך. לכל ילד, בתאי הקופסה, לצד הכריך מונחים ירקות חתוכים: עגבניות שרי, פרוסות מלפפון ורצועות פלפל אדום. ויש גם ילד אחד, שמהקופסה שלו מציצים פרחי ברוקולי ירוקים ומאושרים. "יש!" חותכת את השקט ילדונת אחת שמחה, "אמא שמה לי סוכריית טופי". היא מוציאה את הסוכריה המתחבאת מתחת לערימה של ירקות ופותחת את העטיפה.

מה קרה ללחם האחיד עם ממרח השוקולד? "זה בסדר גם להביא מדי פעם לחם עם שוקולד. מותר", אומרת אורלי סגל, מנהלת בית הספר. "המורות לא יגידו כלום, אבל הן יעודדו במילה טובה את מי שיביא ארוחה בריאה. הראייה שלנו היא רחבה. זה לא הביס שהילד לוקח עכשיו, זה להנחיל לילד ערכים לחיים בריאים בעתיד, משהו שילך איתו לכל החיים".

ד' - די לשוקולד

עם פתיחת שנת הלימודים הכריז משרד החינוך, כי שנה זו תעמוד בסימן אורח חיים פעיל ובריא. במסיבת עיתונאים הודיע השר גדעון סער, כי יילחם במכונות המזון בבתי הספר באמצעות חקיקה וכי ישים דגש על תזונה נכונה, היגיינה אישית והקניית ידע אודות אורח חיים בריא.

אחד מבתי הספר המשמשים מודל לחינוך לאורח חיים בריא, הוא בית הספר ניצנים, הנמצא בלב שכונת ותיקים ברמת גן. לפני שש שנים חרת בית הספר על דגלו את קידום הספורט והבריאות אצל תלמידיו. המנהלת, אורלי סגל, מתגאה שאצלה בבית הספר אין "ילדי בטטות" ואין אחוזי שומן מיותרים. "המודעות אצל הילדים פה הרבה יותר גבוהה", היא אומרת. "אני מדברת מתוך הרגשה, זה לא אמפירי, אבל בסופו של יום, החינוך כאן משפיע. זה עובד".

אז איך מקיימים אורח חיים בריא בבית הספר? לפני שבע שנים התבקשו בתי הספר היסודיים ברמת גן להגדיר את הייחודיות שלהם. ניצנים, בית ספר שהצטיין בספורט, לקח על עצמו את טיפוח הבריאות, שכר את שירותיה של יועצת אקדמית וביחד החלו לבנות את התוכנית. וכך, במשך השנים עברו מהלכה למעשה. "הבריאות אצלנו היא בשפה של היומיום ונכנסת למקצועות הנלמדים", מסבירה סגל. "העבודה עם הילדים היא כמו פאזל: ישנן התוכניות מטעם משרד החינוך ותוכניות שאני רוכשת בחוץ, ישנן הסביבה והקהילה - ההורים שמעורבים מאוד במה שקורה, והחלק האחרון הוא הסביבה הלימודית בבית הספר".

איור: רות גוילי

ואכן, הסביבה הלימודית מדברת בריאות: בכניסה למבנה הראשי של בית הספר תמצאו א'-ב' של בריאות: כרזות מקסימות שהכינו הילדים לאותיות האלפבית. "א' - אתה מה שאתה אוכל"; "ג' - גזר טוב לבריאות"; "ד' - די לשוקולדים"; "כ - כרוב, חסה וצנון, אפשר גם מלפפון" וכך הלאה. ליד כל גרם מדרגות יש שלט קטן ובו כמה נתונים מעניינים. "טיפוס שתי קומות ליום עשוי להוריד 2.7 קילוגרם ממשקל גופך", מבשר אחד השלטים. המסדרונות צבועים באוף-ווייט מרגיע ועל קירותיהם עבודות ממוסגרות בעץ בהיר: פירמידת המזון, ציורי עצים של הילדים, תצלומים של מחברות העוסקות בבריאות.

התלמידים עוסקים בספורט בזמן הלימודים ואחריהם. בשעות אחר הצהריים פועל בתוך בית הספר מועדון ספורט, המנוהל וממומן על ידי משרד החינוך, העירייה וההורים. "רכז המועדון הוא המורה לספורט שלנו", אומרת סגל, "ואני מנהלת המועדון. זה יוצר חיבור קהילתי נפלא. הילדים עוסקים בכדוריד, טניס שולחן, כדורשת. המון ילדים משתתפים. בתפיסה שלי בית ספר צריך לעבוד משמונה עד שמונה".

לצד הספורט, נכנסים לשיעורים תכנים לימודיים בהתאם לגיל. "הבריאות אצלנו זה לא פרויקט חד שנתי", מחדדת סגל, "זה תפיסת עולם ואוריינטציה של מוסד. זה נכנס בכל: כיתות א', למשל, ילמדו על חשיבותה של ארוחת בוקר ועל חשיבות ההגנה מפני השמש". בכיתות גבוהות יותר, היא אומרת, ילמדו בשיעורי מולדת על מפגעים סביבתיים; בשיעורי כישורי חיים - על חקר תוויות המזון; ובגיאוגרפיה ילמדו על ייחודו התזונתי של המטבח הים-תיכוני - וזה כמובן רק על קצה המזלג.

אך סוד ההצלחה, אומרת סגל, הוא שיתוף הפעולה עם ההורים. בשבוע הבריאות שנערך בכל שנה בבית הספר, אפשר היה למצוא הורה שמלמד טאי-צ'י, הרצאה של אם תזונאית, ואב שסיפר על אריזות מתכלות.

איך את מתמודדת עם ילדי המחשבים, שמבלים שעות מול המסך?

"זה גם היומיום שלנו וזה חלק מהעניין של אורח חיים בריא. אנחנו מכניסים לכיתות הרצאות בנושא פייסבוק, מדברים עם הילדים, מטפלים בזה בדרך חיובית, מציעים אלטרנטיבות, אבל אני לא יורדת לחייהם בעניין. אחד הדברים שלמדתי שאסור לעשות זה לרדת לחייהם של הילדים".

יובל טבול

שקט, אוכלים

גם כרמלה גולדגלס, מנהלת בית ספר שקד ברעננה, הממוקם בשכונת לב הפארק, מסכימה כי הכל מתחיל ונגמר בבית ובשיתוף ההורים. גם כאן, לפני שנים אחדות, בחר בית הספר בייחודיות של בריאות וספורט. "בדקנו וראינו שהמילה בריאות, מבחינת ארגון הבריאות העולמי, זו מילה מאוד רחבה", היא אומרת. "בריאות מוגדרת כבריאות גופנית, נפשית וחברתית. והבנו שכל מה שאנחנו רוצים ללמד ולחנך נוכל לעשות דרך טיפוח אורח חיים בריא. בפועל זה אומר: מה אתה עושה בשעות הפנאי, איך אתה פועל בחברה, מה אתה אוכל ואיזה ספורט אתה עושה. זה נמצא סביבנו 24 שעות ביממה".

גם כאן פורקו הסיסמאות היפות לפרטים קטנים. "במשך שש השנים שהילדים לומדים כאן הם חווים חשיפה לענפי ספורט שונים וחוגים שונים", אומרת גולדגלס. "את השעות הנוספות אנחנו לוקחים מהשעות שנותרות לנו במערכת: יש שכבה שעוסקת ביוגה, שכבה שעוסקת בג'ודו וקראטה. יש מחול. לגיל הרך יש תנועה באמצעות מוזיקה".

במסגרת פרויקט "זוזו - מזיזים את הגוף" של משרד החינוך, התלמידים יוצאים לשעות ספורט נוספות בבריכה הנמצאת ליד בית הספר ובמגרשי הטניס השכנים. בכל יום שישי נפגשים בשבע בבוקר הורים ותלמידים לפעילות "שישיבריא": רכיבה על אופניים, הליכה קבוצתית או משחק כדורסל משותף. בשמונה חוזרים אל ספסל הלימודים.

"נושא התזונה נדון הרבה בכיתות", אומרת גולדגלס. "אנחנו לא מתערבים באופן גס, אבל אנחנו כן מעודדים את הילדים לאכול בריא. אסור להביא לבית הספר חטיפים, מתוקים, או שתייה ממותקת. ואנחנו לא המצאנו את זה כאן, אני חושבת שזה הרבה בזכות החינוך שבבית. זכינו לקבל ילדים שיש להם בבית מודעות לעניין. ארוחת הבוקר אצלנו זה לא רק הרכב הכריך. זה ההיגיינה מסביב, זה השקט, הילדים יודעים שלא יוצאים עם אוכל לחצר, שאוכלים בישיבה, בשקט, בנחת".

בכלל, לשקט יש תפקיד חשוב בבית הספר. במסדרונות, המעוצבים ברכות, בצבעים יפים ובפינות ישיבה נוחות עם ספרים, לא תמצאו תלמידים משתוללים או צועקים. "אנחנו משייכים את השקט לבריאות", אומרת גולדגלס, "וכשמסבירים לילד ששקט זה בשביל הבריאות שלו הוא מכבד את זה יותר מאשר מורה שצועקת 'שקט!' בקולי קולות. השקט פה הוא לא מתוך טרור או משמעת, אלא מתוך אמירה: כשאני שקט אני בריא".

גם כאן, אורח החיים הבריא נכנס אל התכנים הלימודים השגרתיים, והמורים עוברים השתלמויות בתזונה ובתרפיה. "הרעיון הוא לא לבוא בהצהרות אלא במעשים קטנים", היא אומרת. "לימדנו את הילדים שמותר להם לשאת ילקוט במשקל עד שליש ממשקלם, אחרת זה פוגע בבריאותם. ושלחנו אותם הביתה לחשב את זה. אם את אומרת לילד עשרים אלף פעם, 'כשאתה מסדר ילקוט תוציא את הספרים שאתה לא צריך', זה לא כמו שילד שם את הילקוט שלו על המשקל ורואה שהוא פיזית פוגע בבריאות שלו, כי הוא לא הוציא ספרים מיותרים".

נתקלתם בקשיים מצד הורים?

"כן, אבל למדתי שכשעושים דברים לטווח ארוך, הבעיות מתמעטות".

יובל טבול

רוב ההורים משתפים פעולה בשמחה. "עצם ההגעה של הורים בבוקר שישי לכאן לפעילות עם הילדים - יש בזה אמירה", אומרת גולדגלס. "אני לא מנכסת את כל ההצלחה לבית הספר. אנחנו נמצאים בשכונה שיש בה זמינות למתקני ספורט וחוגי ספורט. ילדים הולכים לבדם למתקני ספורט, לחוגים, כי יש כאן גשרים בין הבניינים. בית הספר נותן את החשיפה, את האמירה. אבל יש גם סביבה תומכת. אבל החשיבות היא בכך שזה נעשה לאורך שנים, אין כאן זבנג וגמרנו: אנחנו עוסקים בזה כל השנה כבר תשע שנים. מה שלא מוטמע אצל התלמיד בשנה א', יוטמע בשנה ב'. אי אפשר לזרז תהליכים והדרך היחידה היא התמדה".

בלי בורקס וקרואסונים

התמדה. זו גם המסקנה של אורלי תמיר, חוקרת במכון גרטנר, שעמדה בראש מחקר הערכה לתקופת ההרצה של תוכנית בינ"ה, העוסקת באורח חיים בריא בקרב תלמידי ישראל ומיושמת היום במשרד החינוך. את המחקר מימנו ארגון די-קיור, העוסק בחקר הסוכרת, המועצה הלאומית לסוכרת וקרן רש"י. לתוכנית שותפים משרדי החינוך, הבריאות, התרבות והספורט.

מחקר ההערכה לתוכנית נמשך שנתיים ונערך בתשעה בתי ספר, ביישובים שלומי, קרית ים, אור עקיבא, יפו, רמלה, לוד, רהט וחורה. בכל יישוב נערך סקר מקדים של הרגלי התזונה והפנאי במקום. בשנה הראשונה למחקר, החלו להכשיר את המורים באמצעות הרצאות והדרכות לאורח חיים בריא, ונבנתה תוכנית לימודית לתלמידים. כעבור שנה בחנו עד כמה הועילה התוכנית. "מדדנו אצל התלמידים משקל, גובה ואחוזי שומן", אומרת תמיר. "לצד המדדים האובייקטיביים נמדדו הרגלים, מדדנו הרגלי תזונה ופעילות גופנית, אם הילדים אוכלים ארוחת בוקר לפני שהם יוצאים לבית הספר, אכילת פירות וירקות, ביצוע פעילות גופנית בתדירות המומלצת של שעה ביום ועוד".

ומה היו הממצאים לאחר שנת פעילות?

"מצאנו שהידע אצל הילדים גבוה: הם יודעים שחשוב לאכול ארוחת בוקר כל יום, חשוב לשתות מים, חשוב לאכול פירות וירקות. אבל מבחינת ההרגלים לא היה שינוי משמעותי".

תוצאות מאכזבות, לא? מה ההסבר לכך?

"בפועל, הממדים נמדדו אצל הילדים במשך כחצי שנה עד שמונה חודשים, זה זמן קצר ולכן גם לא ציפינו לשינוי גדול בהתנהגות. מצאנו במחקר שהצוות החינוכי ממש נרתם לזה. זה חשוב למורים ברמה האישית, לאחר שקיבלו את הידע היה להם קל להתחבר לזה ולהעביר את המסרים. בשורה התחתונה, התוכנית מתאימה למערכת החינוך אבל חשוב להמשיך בליווי ובתמיכה מקצועית לפרק זמן ארוך".

יובל טבול

אחד מהמוסדות שנכללו בתוכנית הניסיונית היה בית הספר היסודי שרת ברמלה, המונה 415 תלמידים. בית הספר נמצא בשכונת גיורא, שתושביה ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-נמוך, מתקיים בו יום לימודים ארוך (עד השעה 14:30) והתלמידים מקבלים ארוחת צהריים מסובסדת.

איריס עידו-מסטאי, מנהלת בית הספר, מספרת כי לצד היעדים של שיפור התזונה והגברת הפעילות הספורטיבית הם הציבו לעצמם יעד נוסף, והוא צמצום שעות המסך של התלמידים. לדבריה, במשך כמה שבועות ניהלו הילדים יומן, בשיתוף ההורים, ובו כתבו כמה שעות ביום הם יושבים מול המחשב והטלוויזיה ובאילו תוכניות הם צופים. "בשלב מסוים", היא אומרת, "הילדים היו צריכים לוותר על תוכנית טלוויזיה או שעת מחשב ובמקום זה לעשות משהו ביחד עם ההורים: הכנת ארוחת ערב בריאה, הליכה בצוותא".

וזה לא היה קל לשנות הרגלים. "בתקנון בית הספר קבענו שלא מביאים לכאן חטיפים ומאפים משמינים כמו בורקס וקרואסונים. בהתחלה נאלצנו להתמודד עם הורים שכעסו, למשל הורים שנותנים לילד עשרה שקלים כדי שיקנה לו בורקס ושוקו בקיוסק השכונתי בדרך לבית הספר. בהחלט שמעתי את התגובה: 'את לא תגידי לי מה לתת לילד לאכול'. היום רוב התלמידים מגיעים עם כריך בריא. ובכל זאת, יש לנו מערך תמיכה: במקרר בחדר המורים את תמצאי גבינה ולחם. לא פעם אני מקבלת טלפון מאמא בבוקר: 'תשמעי, לא היה זמן, נתתי לו כסף לקנות בקיוסק'. ואני אומרת לה, 'עזבי, לא נורא, אנחנו נכין לו כאן כריך'. יש עדיין הורים שלא מספיקים, שלא יכולים, אבל הם טורחים להסביר לנו את הסיבה וגם זו התקדמות. הם יודעים שזה לא בסדר".

בבית הספר, היא מספרת, תוגברו שיעורי הספורט, הותקנו מתקני ספורט נוספים, כגון מתח וסלי כדורסל, נקנו עשרות דלגיות שמחולקות לילדים בהפסקות ובשיעורים שולבו תכנים בריאותיים. "ערכנו להורים סדנאות. באסיפות הורים הציגו המורים את הסכנות שבהשמנה. אחת האמהות, מנהלת סניף קופת חולים שכונתית, אפילו הביאה את צוות המרפאה לתת הרצאה. זו היתה עבודה קהילתית לגמרי ובסך הכל היתה היענות של ההורים". עידו-מסטאי מספרת בהתרגשות כיצד ביום משותף להורים ולילדים כל כיתה חיברה ספר מתכונים לכריך הבריא.

בית הספר שרת השתתף בתוכנית קדם-פיילוט במשך שנה שקדמה לניסוי, ועתה, בחלוף שלוש שנים, אומרת עידו-מסטאי כי השיפור מורגש. "לדעתי המגמה חד משמעית בתוך בית הספר, וזה מחלחל גם אל הבתים".

אין דרך חזרה

האשה שעומדת מאחורי דחיפת הבריאות לראש סדר העדיפויות של השר סער ואנשיו היא עירית ליבנה, המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך. "זה לקח לי הרבה שנים לשכנע", היא מגלה. "הבנו שצריך להתניע את התהליך הזה ולתמוך בו. היום בחברה יש יותר מודעות. כולנו יודעים שצריך להקדיש לבריאות, לספורט. מה בין המודעות להתנהגות, זו שאלת מיליון הדולר. גם אני, כשאני חוזרת בערב הביתה, לא תמיד יש לי כוח לצאת לסיבוב הליכה".

במחקרים ובשטח רואים שרק התמדה בתוכנית תניב תוצאות. השנה הזאת מוגדרת שנת בריאות. מה יקרה בשנה הבאה?

"למרות שאנחנו מגדירים את הנושא כנושא שנתי, אנחנו יודעים שאין דרך חזרה. אנחנו רוצים את זה בדנ"א שלנו. יש צוותים של מדריכים, אנחנו מכינים השתלמויות בשיתוף המשרד שלנו ומשרד הבריאות. לא הולכים להזניח את זה. זה השינוי האמיתי ואני רואה בזה פריצת דרך".

יובל טבול

פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, מוסר כי על פי נתונים שנאספו בבתי ספר בשנת 2010, אחד מכל 12 תלמידים הוא ילד שמן. זה מתחיל בגני הילדים, שם "כל ילד רביעי סובל ממשקל יתר". על פי נתוני הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), הבעיה חמורה ביותר בארצות הברית, שם 35 אחוז מהילדים בגיל 6 עד 17) עם משקל עודף. אשת הנשיא, מישל אובמה, כבר התגייסה להוביל את המערכה נגד השמנת ילדים. ישראל נמצאת במקום השביעי מבין מדינות ה-OECD, עם 26 אחוז מהילדים בגיל 5-7 במשקל עודף. במקום מישל אובמה, לנו יש תוכנית לאומית לאורח חיים בריא, המשותפת למשרדי הבריאות, החינוך, התרבות והספורט.

"המרכיב הראשון הוא יצירת מודעות", אומר גרוטו, "אבל אנחנו יודעים שמודעות זה לא מספיק. המרכיב השני הוא סביבה מאפשרת, כדי שאנשים יוכלו לעשות את הבחירה הבריאה. אנחנו עובדים על הצעות חקיקה לפיקוח על מחירים של מזון בריא, איסור פרסום של חטיפים בזמן שידורים לילדים, יצירת שטחים ירוקים, פעילות ספורט בבתי ספר לאחר תום הלימודים ועוד. המרכיב השלישי בתוכנית הוא תמריצים, כגון לתת כספים לרשויות שיסללו שבילי אופניים ושבילים להולכי רגל".

התוכנית נמצאת עדיין בחיתוליה, ואת ניצניה הראשונים רואים במהפכה שמנסה משרד החינוך להוביל בבתי הספר. גרוטו מקווה שבעוד כחמש עד עשר שנים אפשר יהיה לראות תוצאות בכלל הציבור.

מותר, אסור, נמכר

המזנון שבתיכון העירוני על שם יצחק רבין במודיעין, שבו לומדים 1,200 תלמידים, פתוח והמוכרת מסבירה פנים. זהו דלפק קטן ביציאה לחצר, שעליו ניצבות קופסאות מלאות בסוכריות על מקל. המקרר ממול עמוס במשקאות מוגזים ומתוקים. יש גם מאפינס. כשהמוכרת נשאלת אם יש כריכים, היא אומרת שעוד לא הגיעו. "בעיקרון יש. עם טונה או חביתה, אפילו אבוקדו". באותה נשימה מציעה המוכרת גם בורקס טרי, קרואסון או אצבע שוקולד.

להבדיל מבתי הספר היסודיים, שבהם מנסים המורים להשפיע על טיב המזון שבו מציידים ההורים את ילדיהם, בבתי הספר העל יסודיים הסכנה הבריאותית נמצאת בקיוסק השכן או אף במזנון המופעל בתוך המוסד. לפני חמש שנים הוציא משרד החינוך חוזר המפרט את מוצרי המזון המותרים והאסורים למכירה במזנונים ובמכונות שבתוך בתי הספר. מוצרי המזון המותרים למכירה הם: פירות, סלט פירות, כריכים (רצוי מלחם מלא) עם תוספת ירק, מיני יוגורט, מנה אישית של דגני בוקר דלי סוכר ו"חזה הודו" שאינו מטוגן. חוזר המנכ"ל מציין במפורש כי אין למכור בקיוסקים ובמכונות: מזונות מטוגנים כגון צ'יפס וחטיפים, דברי מאפה עשירים בשומן כגון בורקס ומלאווח, מזון מעובד כגון נקניקיות ושניצלים מטוגנים ודברי מזון מתוקים כגון עוגיות וממתקים. כמו כן נאסר למכור משקאות ממותקים. מותר למכור מים, חלב, שוקו ומיצים טבעיים ללא סוכר.

לפני שנתיים ערכה המועצה הישראלית לצרכנות בדיקה בקיוסקים הממוקמים ב-18 תיכונים ברחבי הארץ. הממצאים היו עגומים. בתיכון יצחק רבין במודיעין, מתוך 38 מוצרים רק שלושה נכללו ברשימת המזונות המותרים למכירה בחוזר מנכ"ל. בתיכון אליאנס בחיפה, מתוך 27 מוצרים שהוצעו למכירה בקיוסק - רק שלושה היו מותרים ובתיכון רונסון באשקלון, מתוך 22 מוצרים רק חמישה היו ברשימה הבריאה. הסוקרים חזרו מבתי הספר עם רשימה ארוכה של מוצרים אסורים: במבה, ביסלי, קולה, שניצל בבגט, נקניקיות, קרואסונים ועוד.

"לא ייתכן שמשרד החינוך יחרות על דגלו חינוך לתזונה בריאה, ומנגד, בבתי הספר יש היצע של מזון ומשקאות הסותר את כל מה שמומלץ", אומר עו"ד אהוד פלג, ראש המועצה הישראלית לצרכנות. "והדבר החמור ביותר הוא שיש הוראות מפורשות של חוזר מנכ"ל ומתעלמים מהן".

פלג אומר כי בעבר הציע דרכים לגשר בין הרשות המקומית למשרד החינוך, אך דבר לא נעשה. "יתכבד מנהל בית הספר ויערוך בדיקה פשוטה של ההיצע בקיוסק", הוא מסביר את הצעתו. "על המנהל לדווח להנהלת משרד החינוך ולרשות המקומית על סוגי המזונות האסורים. הייתי מצפה מהמשרד שיפעל מול הרשות לשלול את הרישיון של אותו זכיין. מהרשות הייתי מצפה להכניס לחוזים הנערכים עם מפעילי הקיוסקים בבתי ספר סעיפים שלפיהם אם יפרו את חוזר המנכ"ל - רישיונם יישלל. היום אף אחד לא לוקח אחריות, יש אוזלת יד שערורייתית בהתעלמות ובחוסר אכיפה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי האחראית על הפעלת הקיוסקים ואישור רישיונם בבתי הספר היא הרשות המקומית. מעיריית מודיעין-מכבים-רעות נמסר, כי על פי הוראות המכרז מחויב בעל המזנון בבית הספר למכור לתלמידים "מוצרי מזון בריאות"; עם זאת, "תנאי המכרז מאפשרים לו להוסיף גם מוצרים אחרים". משרד החינוך בשלו: "על הרשות המקומית, אשר העניקה לקיוסק רישיון הפעלה, חלה חובה לפקח כי הקיוסק יפעל בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל; בשל חשיבות הנושא, המפקחת על בית הספר תוודא זאת".

למיגל הרץ, יו"ר הנהגת ההורים היישובית במודיעין, הבעיה מוכרת היטב. "להנהגת ההורים היה דיון ארוך עם הרשות המקומית", הוא אומר. "הגענו לפשרה, שבמזנונים שבבתי הספר יהיו גם כריכים בריאים - אבל גם מוצרים שאינם מורשים בחוזר מנכ"ל. אחרת, אף אחד לא ייגש למכרז כזה. אי אפשר למכור רק כריכים ומים. זו המציאות שלנו. גם אני דואג לבריאות של הילדים שלי, אבל ההנחיה של משרד החינוך תלושה מהמציאות". הילדים שלו, אגב, הולכים לבית הספר עם סנדוויץ' מהבית.

יובל טבול

אחד המוסדות שבהם התערב משרד החינוך היה בית הספר הריאלי בחיפה. השנה נפתח בקמפוס של הריאלי "קפה גרג", שהחליף את הקיוסק המסורתי. סביב פתיחת בית הקפה סערו הרוחות. "המקום הפך להיות נקודת מפגש מרכזית של כל התלמידים", מספר אב לתלמיד. "הלהיט היה משקאות ברד: שוקו ברד, קפה ברד, קרואסונים. ההוצאה לתלמיד גם עלתה וגם המזון לא היה בריא". בשלב מסוים התערב משרד החינוך ובית הקפה התבקש להוציא כמה מוצרים מההיצע. "ראינו את המפרט", אומרת ליבנה, "ושאלנו למה צריך מלאווח ובורקס כשאפשר כריך עם גבינה ועגבנייה. המחוז בדק והם שינו את המפרט".

האינטרס של הקבלן

באחרונה הוגשה הצעת חוק מחודשת של ח"כ דני דנון, ולפיה הרשות המקומית תבדוק את עמידתו של הספק בהוראות של מכירת מזון מזין ובריא. על פי החוק המוצע, אם הוראות אלו יופרו והספק לא יתקן את התפריט בתוך 30 יום, הרשות תבטל את הרישיון שניתן לו. דנון אומר שהצעת החוק זוכה לתמיכת שר החינוך ומשרד הבריאות ותידון בחודש הבא בוועדת שרים.

בתיכון הדרים בהוד השרון, שבו לומדים יותר מ-700 תלמידים, לא מחכים לחוק. בשנה שעברה נערך בהדרים ניסוי לתוכנית "בריא בריבוע" בשיתוף "עתיד" (עמותת התזונאים והדיאטנים בישראל) ומשרד החינוך. מטרת התוכנית, מספר איציק מיטרני, מורה לספורט בבית הספר שלקח על עצמו את הפעלתה, היא להעביר את האחריות על הבריאות והתזונה אל התלמידים. במסגרת הניסוי פנו כמה תלמידים, בשיתוף הורים ומורים, אל קבלן המזון בבית הספר וביקשו ממנו למכור מזון התואם את חוזר מנכ"ל. הצדדים נפגשו פעמים אחדות, הרכיבו תפריט מוסכם, וכדי לדאוג להכנסתו של הקבלן שיכנעו התלמידים את חבריהם בבית הספר לקנות אצלו. "האינטרס של בעל המזנון זה להרוויח כמה שיותר והאינטרס שלנו שהוא ימכור מזון ראוי. וזה לא פשוט", אומר מיטרני. "הדרך היא לגרום לו להרוויח גם ממכירת מזון איכותי. היום אנחנו במקום של פשרה".

לדברי מיטרני, הזכיין הוציא מהתפריט את הנקניקיות, הבורקסים והמשקאות הממותקים. כסוג של פשרה הוסכם כי לצד בקבוקי המים המינרליים ימכרו גם קולה זירו. המאפים המתוקים הוקטנו ל"מיני" ואל התפריט הוכנסו סלטים וכריכים בריאים שהתלמידים בחרו. "זה עדיין רחוק ממה שהייתי רוצה, אבל זה בדרך", אומר מיטרני בסיפוק. "אני חייב לציין לטובה את בעל הזיכיון במזנון, ששיתף פעולה".

"אני מלמד חבר'ה בוגרים, שכבר רואים בזווית העין את הגיוס והמודעות שלהם לספורט גבוהה", הוא מספר. "אבל אותו נוער פשוט לא אוכל נכון ולא מודע למה שהוא אוכל. בתוכנית הבאנו למודעות מה בריא ומה לא בריא, וכמובן פעלנו לשינוי התפריט בבית הספר".

סוכריה על מקל

השעה שמונה בבוקר. נער עם ילקוט כבד ניגש לדלפק הקיוסק בתיכון העירוני על שם רבין במודיעין וקונה לעצמו סוכריה על מקל. אין כמו סוכריה על מקל בשעה שמונה בבוקר. הוא תוחב אותה לזווית הפה והולך בצעדים כבדים אל הכיתה.*

נגמרו הוויכוחים

השפעת המודעות לתזונה בריאה על יחסי הורים-ילדים

לאיריס רושנסקי שני ילדים בבית הספר שרת ברמלה. היא מספרת כי בשנתיים האחרונות חל שינוי מהותי בתזונתם. "דבר ראשון, כאשר אסרו על הכנסת ממתקים לבית הספר, בבית נגמרו הוויכוחים אם לקחת לבית הספר חטיף שוגי או קרואסונים. לא היה צריך לדון על זה יותר וזה עזר לנו מאוד כהורים. עברנו עם הילדים סדנאות של דיאטניות, שמענו הרצאות של רופאים וקיבלנו המון טיפים איך לאכול יותר בריא. בתור אמא, זה גורם לך לחשוב יותר, להשקיע יותר.

"היום אנחנו מקפידים על כריכים בריאים בבוקר. הילדים חותכים ירקות, לפעמים עושים סלט ושמים בקופסה. במקום מיונז שמים חרדל. זה גם תורם לקשר בינינו סביב האוכל. כל מוצאי שבת אנחנו יושבים ועושים רשימה אילו כריכים יהיו השבוע. אנחנו בהחלט רואים שינוי, הגברת מודעות, וזה בהחלט בזכות בית הספר".

עינב דלח, אם לילדה בבית הספר ניצנים ברמת גן, מספרת על שגרה של בריאות ומודעות שחילחלה עם השנים. "אין אצלנו בבית הספר חטיפים או מתוקים, גם באירועים כיתתיים לא מביאים חטיפים כי זה לא בריא. אצלי, בבית הפרטי, אין בעניין ויכוחים וברור שגם אם הילדים אוהבים שוקולד, לבית הספר מביאים כריך בריא וירקות. הילדים הטמיעו מה בריא ומה לא. במסגרת הבית ברור שמדי פעם מותר לאכול מתוק. הכל עניין של מינון. כהורים אנחנו מעורבים מאוד בנעשה בבית הספר. המון הורים תורמים ידע ונכנסים לכיתות ומספרים על השקפת עולמם בתחום. בכלל, יש היום המון מודעות לעניין, וגם הורים חדשים לילדים שנכנסים לבית הספר נטמעים בנושא בשמחה".

שיא עולמי

ילדי ישראל שותים הכי הרבה משקאות מתוקים

אירית פורז, הדיאטנית ראשית של שירותי בריאות כללית ומנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בבית החולים לילדים שניידר, אומרת שיפן מובילה במשימת ההתמודדות עם תופעת ההשמנה אצל ילדים. "הם עשו שורת פעולות מדהימה", היא אומרת. "בבית הספר הילדים מחויבים לבוא עם קופסת אוכל המחולקת לתאים, עם הנחיות מדויקות מה שמים בכל תא. ושם משמעת היא משמעת ברזל. הילדים אוכלים עם המורה בכיתה. ספורט הוא חלק מסדר היום. בכלל, ביפן הקטינו את כל מנות הפאסט-פוד והכריחו גם את היצרנים שנכנסו ליפן להקטין את המנות".

פורז מציינת את הקשר הידוע בין רמת השכלה נמוכה ומצב סוציו-אקונומי נמוך של הורים, לבין השמנת ילדיהם. כמו כן יש קשר בין הורים מהגרים להשמנת ילדיהם. "גם היעדר סמכות הורית בסוף נמדדת במשקל", היא אומרת. "היום הורים מתחילים לקחת בחזרה את הסמכות לידיים. את כבר רואה הורים שמקפידים על שעות טלוויזיה, על חוגי ספורט ועל תזונה נכונה. אנחנו מקפידים היום יותר, אבל נדמה שהסוס כבר ברח מהאורווה וזה הרבה יותר קשה. עדיין ישנם בתים שבהם בכל חדר יש מסך טלוויזיה ומחשב והילדים יושבים שעות מול המסך ואוכלים חטיפים. אנחנו עובדים בשניידר עם ילדים שמנים וכשבודקים את מספר שעות המסך שלהם מגלים שהם יושבים מול מסך יותר מעשר שעות ביום".

סיבות נוספות להשמנת הילדים בישראל נעוצות בעובדה שהם כבר אינם מתרוצצים בחוץ במשחקי שכונה כמו פעם, ושעות השינה שלהם התמעטו - דבר שגם הוא גורם להשמנה. עוד מציינת פורז, כי ילדי ישראל הם שיאני העולם בצריכת משקאות מתוקים. "הבסנו את האמריקאים במגרשם הביתי", היא מבשרת בציניות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו