בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמיר וגולן רייז

7תגובות

במקרה של עמיר רייז, 56, וגולן רייז, 34, התפוח התגלגל הכי רחוק מהעץ שאפשר לתאר. עמיר הוא אלוף השמירה על מסגרות ופאסון. גולן נולד, עושה רושם, רק כדי להראות לאביו עד כמה גבולות המסגרות ניתנים למתיחה.

יש ביניהם יחסי אהבה טעונים שמגששים בהיסוס אחרי הרמוניה. את הניצנים לראשיתו של דיאלוג אפשר לראות בסרט הקצר שגולן עשה על היחסים עם אביו. סרט שכולו געגוע למשהו שאולי יקרה ואולי לא.

עמיר נולד ב-1955 בקיבוץ עין צורים

באותה שנה נולדו סטיב ג'ובס, ביל גייטס וניקולא סרקוזי.

איליה מלניקוב

גולן נולד ב-1977 בקיבוץ עין צורים

באותה שנה נולדו מירי בוהדנה, המהפך וג'ונתן ספרן פויר.

בית:

עמיר וגולן גרים, כל אחד לחוד, בבית רחב ידיים בעין צורים.

המשפחה המורחבת:

סבתא אלישבע, אמו של עמיר; מרגלית אשתו, עובדת במועצה אזורית שפיר בפיתוח משאבי אנוש. לגולן שלושה אחים ("אמא שלי אכלה אותה"): יניב, 32, עורך סרטים וסדרות דוקומנטריות; שרון, 30, נגן בתזמורת "כלים שלובים"; שובל, 23, עובד בחינוך בקיבוץ כפר עציון. אשתו של גולן, רעות, מטפלת ברפואה סינית, ויש להם שלושה ילדים: נדב בן חמש, נטע בת שלוש ושמונה חודשים ואוריה בת חצי שנה.

הקיבוץ שנכבש:

עין צורים, קיבוץ דתי על יד קרית מלאכי, נוסד ב-49' אחרי שהקיבוץ המקורי שהיה בגוש עציון נכבש על ידי הירדנים וחבריו נפלו בשבי. סבתא אלישבע, ממשפחת ריבלין הירושלמית, היתה בין מייסדות הקיבוץ בגוש עציון.

הלידה של גולן:

"לא הייתי בלידה שלו", אומר עמיר ומזמין פיצוץ. "מה? אז איפה היית?" אומר גולן. "אני פשוט בהלם. כשנדב נולד הגוף שלי לא היה מסוגל להכיל את מה שקורה לו. עוד רגע היו צריכים להזעיק חובש". עמיר לא מתרגש. הוא בדרך כלל לא מתרגש משום דבר. הוא מחייך ובדרכו השקטה והחביבה אומר: "אז היה מקובל שהאבות מחכים מחוץ לדלת. אמרו לי: 'שלום, נולד לך בן'. הרגשתי שזה בסדר גמור. לא צריך להשתגע, זה קורה לכל האנשים. זה חלק מההתפתחות הטבעית של המין האנושי".

השכלה:

עמיר למד בבית הספר היסודי של המועצה ובתיכון של הקיבוצים הדתיים בקבוצת יבנה. גם גולן למד באותם מוסדות קיבוציים. אחר כך מדעי ההתנהגות לתואר ראשון במכללה למנהל, קולנוע בבית ספר מעלה בירושלים, משחק בסטודיו של ניסן נתיב ובסדנאות תנועה, ועכשיו הוא לומד לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון.

איזה תלמיד היה:

"תלמיד מבריק שהצליח בצורה מאוד מחוכמת לכסות את המבריקות בשטויות שעשה. ניסינו לשבת לו על הראש, ובעיקר רצינו שישמור על המסגרת". גולן, כשהוא שומע את המילה מסגרת, נדרך כולו. "יש לי צורך לפרוץ כל הזמן את הגבולות. ברגע שהרגשתי שהשיעורים משעממים הייתי חייב לעשות בלגן. יוצא מהכיתה דרך החלון, לא מגיע לשיעורים. ההורים שלי היו מקבלים הרבה הזמנות".

צבא:

עמיר ניהל חמ"ל קשר ברמת הגולן. גולן היה מפקד בקורס מפקדים בשריון, גם שירת ברמת הגולן ובלבנון.

לינה משותפת:

עין צורים הוא קיבוץ מופרט, וגם הלינה המשותפת הופרטה. גולן ישן אצל הוריו ומסקנתו מכך חדה כתער: "לכן יצאתי יותר נורמלי ממך". אפילו זה לא מצליח להוציא את עמיר מכליו: "מבחינתי זאת היתה חוויה חיובית בלתי רגילה. אני לא חושב שהבעיות שיש לי היום קשורות לזה, למרות שמרגלית וגולן חושבים שאני דפוק בגלל זה".

אנחנו לא חושבים שאתה דפוק, אבא:

"אנחנו רק חושבים שאנשים שחוו לינה משותפת, כמוך, סוחבים איתם משהו שמפריע להם באינטימיות ומנטרל את האינטליגנציה הרגשית שלהם. זה שמהלידה ועד המוות אתה נמצא עם אותם אנשים, כל הזמן, יוצר לך סטיגמה מסוימת במארג החברתי, שנדבקת אליך ולא יעזור כלום. אתה לא צריך להתמודד עם מגוון של ייצוגים חברתיים, כי פעם אחת הגדירו אותך וזהו".

אבל יש לך פחות כישורים חברתיים:

עמיר מסכים. בעיר, מי שרוצה ליצור לעצמו חברה צריך להשקיע. לצאת מהבית, לפגוש אנשים, להיות נחמד. "בקיבוץ אתה מהבוקר עד למחרת בבית הילדים עם אותם ילדים. גם בשבת. אין מעמדות חברתיים. כולם שווים והמטפלת דואגת שכולם יקבלו אותם דברים. ותמיד נשארת לך התדמית של ילד אצל המבוגרים. עד היום הם מתייחסים אלי כמו הילד הזה שהסתובב בבית הילדים ועשה שטויות".

מלאכים בשמי עין צורים:

בקיץ 91', כשעמיר היה בן 36, הוא לקה לראשונה בהתקף לב. מאז כל כמה שנים או חודשים, הוא מובהל לבית חולים עם התקפים חוזרים. לפני שנה עבר את האחרון. גם מזה הוא אינו מתרגש. כמו שלא התרגש כאשר התחיל לרחף קרוב מאוד לתקרה. "אף פעם לא האמנתי בשדים ורוחות ובתיאורים של אנשים שרואים אור לבן, אבל זה באמת קרה לי. שמעתי שהרופאים אמרו 'אנחנו מאבדים אותו', וראיתי מה שקורה בחדר מלמעלה. הכל היה מאוד ברור וריאליסטי. לא הייתי מבוהל. ראיתי שהטעינו את הכריות של השוקים החשמליים והרופאה אמרה לכולם להתרחק, ורופא אמר לה: 'חכי שנייה', והם חיכו ואני חזרתי".

משפחה שלוקחת ללב:

60 אחוז זה גנטיקה, מנסה עמיר להרגיע את גולן שמתרגז על כך שאביו לא מקפיד על דיאטה ולא עושה ספורט. "אני עושה מה שאני יכול, ויש היסטוריה במשפחה שלי. לאבא, לאמא, לאחים של אמא ולארבעה מתוך שבעה אחים שלי, יש בעיות לב. אבל אני עשיתי את זה הכי מוקדם והכי יסודי".

לבה רותחת:

אפשר לחשוב שגולן הלך ללמוד קולנוע בעיקר כדי לעשות את הסרט על אבא שלו. בשנה הראשונה ב"מעלה" הוא עשה סרט על מערכת היחסים הטעונה ביניהם וקרא לו "לבה רותחת". בסרט נראה אבא טוב ומיטיב שאינו מחצין רגשות, שהכל אצלו מוסבר באמצעות עקומת גאוס, ומצטמצם לחישוב מתמטי של העוגה והקפה: "אני עושה חשבון כמה קפה יש לי וכמה עוגה ומתכנן שהקפה והעוגה ייגמרו ביחד", אומר עמיר בסרט.

הדור המשמר:

כך מכנה גולן את הדור של אביו בקיבוץ. הדור שלפניו היה המייסד, וזה שאחריו, כלומר הוא, הפורץ. "הדור של אבא שלי הוא כמו קופסת שימורים שאי אפשר להזיז במילימטר, וזה הדיאלוג שלי איתם. האם תאריך התפוגה של השימורים האלה עבר? לדעתי מזמן. הם עשו תפקיד שהדור שלי לא היה יכול לעשות - העבודה שחורה".

האם הדור המשמר יכול לשנות את פניו:

"האם צריכים להתכנס סביב אותן תפילות?" אומר גולן, "האם הדת לא צריכה להיות יותר מותאמת לישראלים מאשר ליהודים? אני חושב שמהפכה דתית מתבקשת". עמיר לא מתנגד. "אם תקום פה קבוצה שתחליט להתפתח בתחום הדת, אני אתמוך אבל לא בהכרח אצטרף אליהם".

חבר בניתוק רגשי:

גולן עזב את הקיבוץ אחרי הצבא וחזר לפני שנה וחצי על תקן תושב. השיקול היה חינוך, קהילה, הורים. "רציתי להיות מעורב בקהילה אבל לא להיות חבר משק, ולא להיות מעורב בנושאים כלכליים ורגשיים".

כיפה:

כשגולן עזב את הקיבוץ הוא גם נפרד מהכיפה ומשמירת מצוות. אבל אחרי שהתחתן גיבש לו השקפת עולם של כיסוי ראש. לפעמים כיפה, לפעמים כובע. "סיפור הכיפה מטריד אותי", הוא אומר, "כי זה מדביק לי סטיגמה. איבדנו את הכיפה שאמורה לייצר מערכת ערכים ואמונות. היום היא מייצרת משהו חברתי, פוליטי, לפעמים מתנשא".

רשומים על שמו:

אחרי הצבא עמיר עבד בחקלאות ואחר כך בנגרייה. היום הוא איש אבטחת איכות ב"תדביק", קבוצת מפעלים שעוסקת בתחום הפלסטיק והאריזות. גולן מנהל פרסום ובמאי בחברת "בימות". סרט הגמר שלו, "פרלמנט ארוחת הבוקר", על חבורת קיבוצניקים בתהליך ההפרטה, זכה בפרס שני בפסטיבל "דוקאביב". "חסימות", סרט פוליטי, זכה במקום ראשון בפסטיבל ירושלים במסגרת סרטים קצרים. עכשיו הוא כותב סרט חדש ומביים סדרה ל-ynet. "קולנוע זה הדלק של החיים שלי".

אני בחיים לא אהיה כמו אבא שלי:

"ביכולת הרגשית. בהכחשה שאני מנסה להיאבק בה, ביכולת להשתנות, בעודף האיפוק שלו, בנחמדות היתר".

עצבים:

עמיר התעצבן בעבר על גולן על חוסר היכולת שלו לכבד מסגרות. "אמרתי לו בתיכון שיעשה מה שהוא רוצה, רק אני מבקש שיותר לא יקראו לי. זה לא החזיק מעמד". גולן לא אוהב את העובדה שאביו לא ניסה אף פעם לאתגר את החינוך שקיבל בבית ולא אומר את הדברים שהוא באמת רוצה להגיד, ולא עומד מספיק על דעתו.

חרטות:

עמיר מתחרט על שלא השקיע בחינוך יצירתי של ילדיו בשלבים מוקדמים של חייהם. גולן מצטער שהיה ילד קשה ואגוצנטרי שלא נתן מספיק כבוד להוריו.

מרד הנעורים:

"בכל דבר שזז", אומר גולן. "עשיתי את כל הדברים הכי מטורפים: סיגריות, לצאת מאוחר, ללבוש בגדים מוזרים, ללכת עם אנשים מוזרים לכל מיני פאבים בתל אביב. ההורים ראו את זה כמופרעות ואני ראיתי את זה כסם החיים".

ציפיות ואכזבות:

גולן התקבל לקורס טיס ועמיר התרגש, אבל גולן חתם על ויתור אחרי חודשיים. "הבנתי שאני והמסגרת הזאת לא נוכל להמשיך להיות בקשר ואבא שלי מאוד התבאס".

השתקפויות במראה:

כשעמיר מסתכל על גולן הוא רואה בו את האמפתיה והרצון לעזור לאחרים, שיש גם לו. "אצלי זה מתחבא מתחת לשכבות רבות והוא מחצין את זה בגדול".

פנטזיה:

גולן רוצה לעשות סרטים מונומנטליים שישפיעו על מה שקורה כאן, ולעסוק במנהיגות פוליטית, ביטחונית, דתית, חברתית שתירשם על שמו בהיסטוריה. הפנטזיה של עמיר היא שגולן יממש את הפנטזיות שלו. והוא? "אני לא איש של פנטזיות, אבל אם אפשר אז למה לא? הייתי שמח לעשות טיול לקוטב הדרומי, לאוסטרליה ולניו זילנד".

במקרה של עמיר רייז, 56, וגולן רייז, 34, התפוח התגלגל הכי רחוק מהעץ שאפשר לתאר. עמיר הוא אלוף השמירה על מסגרות ופאסון. גולן נולד, עושה רושם, רק כדי להראות לאביו עד כמה גבולות המסגרות ניתנים למתיחה. יש ביניהם יחסי אהבה טעונים שמגששים בהיסוס אחרי הרמוניה. את הניצנים לראשיתו של דיאלוג אפשר לראות בסרט הקצר שגולן עשה על היחסים עם אביו. סרט שכולו געגוע למשהו שאולי יקרה ואולי לא.

הורים וילדים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לאי-מייל: yeled@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו