בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במדינת העליונות היהודית: בין תג מחיר והריגת הומלס

גזענות, אלימות, רצח. שום דבר השבוע לא הצליח להוציא אותי מהזעם על מה שקורה פה

114תגובות

רציתי לכתוב על ארבעה נערים, שניים מהם קטינים, המבלים בראש השנה בפאב, וכשהם יוצאים ממנו הם משלימים את הבילוי בכך שהם מכים למוות הומלס ופוצעים הומלס אחר שלמזלו הספיק לברוח ממקום ההתרחשות. רציתי לומר, שלא ייתכן שאין קשר לאלימות הגואה, לזלזול המוחלט בחייהם של מי שאינם נראים שייכים בגלל צבעם, אמונתם הדתית או מצבם הכלכלי, לחוסר החשיבות המוחלט שמייחסים בריונים צעירים לחייהם של מי שנראים להם שונים מהם - לבין פעולות "תג מחיר" שמבצעים מתנחלים (אני מבקשת להודיע מראש על סירובי לבוא ולבלות כמה ימים בהתנחלות, כדי לגלות עד כמה נפלאים ושוחרי שלום הם יושביה).

אי אפשר להתעלם מכך שרמת האלימות - לא רק מספר המקרים אלא גם חומרת המעשים - עולה מאוד בשנים האחרונות בקרב בני נוער. עניינים של מה בכך מסתיימים בדקירות סכין, ההסבר לרוב המעשים הוא שכרות. גם רמת השכרות הגוברת בקרב בני הנוער היא עניין של השנים האחרונות.

ובכל זאת, על מנת להרוג במכות, אפילו כשהקורבן הוא חסר-בית מבוגר וייתכן שתנאי המחיה העלובים שלו הופכים אותו לחלש, יש צורך בהרבה מאוד מכות הניתכות בזו אחר זו על המסכן, והדבר היחיד שיכול אולי להסביר את הנחישות וההתמדה שגילו אותם ארבעה צעירים, הוא שנאה טהורה כלפי מי שפשוט שונה מהם. בכך הם לא שונים מאנשים אחרים. אנשים מפחדים ממי ששונה מהם. הפחד הזה הופך פעמים רבות לגזענות, והגזען איננו רואה כלל במי ששונה ממנו אדם היכול להיות שווה לו.

עוד בטרם יצא לאור כסרט קראתי את "עזרה", רומן מתקתק משהו העוסק ביחסים בין עוזרות בית שחורות לבעלות בית לבנות במיסיסיפי בשנות ה-60, כשההפרדה הגזעית עדיין היתה בעיצומה. הספר הזה חשוב, משום שהוא עוסק בתקופה יוצאת דופן, כשהממזרים שינו את הכללים וחוקי הגזע שקבעו את נחיתותם המוחלטת של השחורים כבר בוטלו, אבל במדינות הדרום של ארצות הברית המשיכו מי שהורגלו לראות בשחורים עבדים, לנהוג בהם כאנשים נחותים וכמעט חסרי זכויות.

הספר הזה מעניין משום שהאדוניות הלבנות, חוץ מאחת, כולן נשים סבירות לגמרי, ואף על פי כן הן רגילות להתעלם מקיומם של השחורים כבני אדם שלמים, בעלי רגשות, היסטוריה אישית, רצונות וזכויות. הן ממשיכות לראות בהם לכל היותר מין גזע של נותני שירותים, תת-סוג של משהו שהוא בין מכונה לאדם, עם כמה תכונות. "הכושים שותים הרבה", "הם עצלנים", אומרות עקרות הבית המושלמות במיסיסיפי. הביטוי הגרוע ביותר של הגזענות הוא הפיכת אנשים ללא-אנשים. בשלב הבא, לאחר שהפכנו אותם ללא אנשים, מותר לנו לעשות להם הכל.

זה מה שקורה למתנחלים היוצאים לפעולות "תג מחיר", וגם לסתם מתנחלות האוהבות להפוך דוכנים של פלסטינים בשוק, או לירוק עליהם ולנבל את פיהן, דבר שכידוע ממש איננו נאה לבת מלך שכבודה פנימה.

גם הנשים המצוינות של המיסיסיפי עוצמות עיניהן מראות את האלימות הגדולה המופעלת, כביכול להגנתן, על ידי בעליהן כלפי שחורים שעל פי הפנטזיה הלבנה המקובלת, רק רוצים לאנוס את נשותיהן הלבנות (לפנטזיה הזאת יש עיבוד מקומי על ידי כל מיני יהודים ימנים קיצונים המייחסים לפעילות שמאל משיכה מינית יוצאת דופן כלפי ערבים. "נו, אם אתה התחליף", אמרתי פעם לחמום מוח שקרא לעברי קריאות בנוסח הזה במשמרת של נשים בשחור, "מה פלא שאנחנו מעדיפות ערבים?" בתגובה הוא רגם אותי בפחית קולה כמעט מלאה).

במדינה כמו שלנו, שתושביה רגישים עד מאוד בזיהוי מה ששונה מהם, כשהעליונות היהודית הלבנה בה כמעט מובנת מאליה, כשהישראלים הוותיקים נחשבים בעיני עצמם לטובים יותר מהעולים מרוסיה, כשהאתיופים נחשבים פחות מהרוסים, כשערבים-ישראלים שווים יותר מפלסטינים אבל הרבה פחות מיהודים-ישראלים - אין להתפלא על בני נוער שעבורם מי שאין לו בית, שווה פחות מהם, שיש להם בית. אם כי הלב מצטמרר למחשבה על אותם בתים שמתוכם יצאו ארבעה נערים רוצחים.

אם לשוטרים אסור לירות במפגינים יהודים בלי שום קשר לחומרת האלימות של המפגינים אבל מותר להם לירות על מנת להרוג במפגינים ערבים-ישראלים בוואדי ערה כפי שקרה לפני עשר שנים; אם למתנחלים מענתות (חלקם בעצמם שוטרים) אין שום בעיה לחלל את קדושת החג כדי ללכת לעשות שפטים בפלסטינים מענתא ובעיקר בפעילי השלום שבאו לעזרתם משום שפעילי שלום הם שמאלנים, כלומר רק דרגה אחת מעל לפלסטינים; אם עונשו של מי שהרג ערבי לעולם פחות מעונשו של ערבי שהרג יהודי; אם יש כאלה שמותר להם לעשות הכל משום שהם שייכים לאיזו קבוצה מיוחסת בעיני עצמה, ואחרים שאסור להם כלום משום שהם בודדים/עניים/שחורים/לא-יהודים או חסרי בית - אפשר אולי להבין, אם כי בשום פנים ואופן לא לסלוח, איך קורה שבזמן שבו מתנחלים חוגגים באמצעות פוגרומצ'יק, ארבעה נערים עירונים מבלים על ידי הריגתו של הומלס.

neril@haaretz.co.il

אפלבאום תומר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו