שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שאלה של עיתוי

ההתגמשות בחמאס, חלון ההזדמנויות שפתחו השינויים במזרח התיכון, הצורך של ראש הממשלה להיחלץ ממצוקה פוליטית ורצון "לנקות את השולחן" לפני מהלך אפשרי באיראן. ארבע תשובות לשאלה למה נחתמה עסקת שליט עכשיו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל ואבי יששכרוף

מה היו נימוקיה של ישראל להסכים עכשיו לעסקה לשחרור גלעד שליט, אחרי משא ומתן שהתמשך יותר מחמש שנים? בימים האחרונים הובאו ארבעה הסברים להסכמה, שניים מהם רשמיים. הראשון נוגע להתגמשות שחלה בעמדת החמאס. ביולי השנה, אומר נציג ראש הממשלה למו"מ, דוד מידן, הועבר לישראל בדרכים עקלקלות מסמך ובו ציפיות החמאס מהמתווה הסופי של העסקה. לראשונה הבינו במערכת הביטחון שהחמאס ישקול להתפשר על שתיים מדרישותיו, שהיו אבני הנגף העיקריות במו"מ: שחרור הבכירים הכלואים וצמצום למינימום של מספר האסירים שלא יורשו לחזור לבתיהם בגדה המערבית.

מאז התקיימו בקהיר שישה סבבי שיחות, עד להשלמת עסקה. בד בבד הגבירה מצרים את מעורבותה בתיווך. על ההתגמשות הפלסטינית הגיבה ישראל בוויתורים משלה. לרשימת המשוחררים הוכנסו גם פעילים בכירים יחסית בזרוע הצבאית של החמאס בגדה (ובלבד שלא ישובו לשטח) ונוספו גם מעט ערבים ישראלים ותושבי מזרח ירושלים.

ראש השב"כ, יורם כהן, מייחס את התפנית בחמאס לשילוב של כמה גורמים: ראשי הארגון הבינו סופית שישראל לא תתפשר על שחרור האסירים הבכירים ביותר, גם אם יופעל עליה לחץ נוסף, מצרים לחצה עליהם לוותר, מצב מפקדת הארגון בסוריה נעשה לא נוח בגלל המהומה הכללית במדינה והחמאס היה זקוק להישג לנוכח האשראי שצבר המהלך של המתחרה, הרשות הפלסטינית, בפנייתה לאו"ם בבקשה להכיר בה כמדינה עצמאית.

עסקת שליט: סיקור מיוחד

ההסבר השני, שנשמע תכופות מצד ראש הממשלה ואנשיו, נוגע לחלון ההזדמנויות. השינויים הרבים במזרח התיכון, טוען בנימין נתניהו, יצרו חלון זמנים צר שבו אפשר היה לסכם עסקה. ייתכן שבעוד חודשיים המתווכים מהמודיעין המצרי כבר יהיו שקועים כל כך בצרות הפנימיות בקהיר, שלא יוכלו עוד לתרום את חלקם. "אני מאמין שזאת העסקה הטובה ביותר שיכולנו לקבל", מאשר כהן. הנימוק המצרי, שנשמע על פניו הגיוני, מעורר גם ספקות. מעמד המודיעין המצרי דווקא יציב יחסית וספק אם ישתנה משמעותית בשנה הבאה. את השלב הקודם במגעים הובילה גרמניה, שהצליחה לפני שלוש שנים לסגור עסקת חילופין בין ישראל לחיזבאללה. ייתכן שגם במקרה של שליט היה נמצא מתווך חלופי.

מיצג למען שחרור שליט, בירושלים צילום: תצלום ארכיון: אמיל סלמן

ההסבר השלישי מובן מאליו, אף שאינו מושמע בפומבי. ראש הממשלה שרוי במצוקה פוליטית לא קטנה. התקשורת הולמת בו על חוסר החלטיות וקיפאון, המחאה החברתית מוציאה אותו משלוותו. אבל כשגלעד שליט בדרך הביתה, מי ירצה לשמוע בשבועות הקרובים את דפני ליף? גם בעבר (אריאל שרון בעסקה לשחרור אלחנן טננבוים ב-2004, אהוד אולמרט בעסקה שבה הוחזרו גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ב-2008), הסכימו ראשי ממשלה לחילופי שבויים בעתות של חוסר אהדה ציבורי. להסבר הרביעי, איראן, עוד נשוב בהמשך.

חתימה

קבוצה נמרצת של קציני מילואים הקיפה ביום שלישי בבוקר אוטובוס ועליו בני משפחות של אסירים פלסטינים בדרכם מהגדה המערבית לכלא שאטה, בצפון הארץ. זה המבצע השלישי מסוגו שיזמו הקצינים, חברי עמותת "הרעות", אחד הארגונים הפועלים לקידום שחרורו של שליט. בפעמיים הקודמות עלה בידם לעכב אוטובוסים בדרכם לביקורי משפחות בבתי כלא בדרום. הפעם הציבו לעצמם יעד שאפתני יותר, שהושג להפתעתם. שירות בתי הסוהר החליט שלא להתעמת עם המפגינים וביטל כליל את הביקור.

בחודשים האחרונים, גם בהשפעת הקיץ של המחאה החברתית, נקלע המאבק למען שליט לתקופת רפיון. הפגנות המילואימניקים נותרו אחת הדרכים היחידות להעלאת עניינו של שליט לדיון ציבורי. לאנשי המילואים, המרוצים מהישגם, לא היה צל של מושג שממש בשעה שחסמו את האוטובוס בשאטה הושלם סבב השיחות האחרון והמכריע בין ישראל והחמאס בקהיר. השליח דוד מידן, ראש השב"כ כהן ומזכירו הצבאי של נתניהו, האלוף יוחנן לוקר, סיכמו סבב דיונים של יומיים ובסיומו ישיבה מרתונית שנמשכה 24 שעות ברציפות, בחתימה על עסקת שליט.

השלושה הגיעו לקהיר ביום ראשון בבוקר, עם סיבה טובה לאופטימיות. בסבב הקודם, ב-5 באוקטובר, גיבשו הצדדים, בתיווכם הפעיל של אנשי המודיעין המצרי, את המתווה הסופי של העסקה ובו תמהיל המרכיבים: כמה ישוחררו ובאיזה שלב, כמה יגורשו ולאן. נותרה עדיין התאמת השמות לפרמטרים שנקבעו. התהליך ארך עוד יומיים, אבל בסיומו היה בידי המצרים מסמך שחתומים עליו מידן וניזאר עוודאללה, ראש משלחת החמאס. לאורך השיחות לא נפגשו חברי המשלחות ולא לחצו ידיים. המשלחות ישבו בחדרים נפרדים, סמוכים יחסית, ובכירי המודיעין המצרי דילגו ביניהם.

נראה שלבני משפחת שליט היה מושג כלשהו על המתרחש, אולם הוריו של החייל החטוף בחרו למדר את פעילי המטה המסורים. מידן אמר בערב החג שהחשאיות הועילה למו"מ. "פה ושם היתה ידיעה ב'אל-חיאת', אבל הגענו למסקנה שמוטב לשמור בשקט את ההתקדמות". גם מישיבת השמינייה ביום ראשון בערב, שבה הוצגה העסקה, לא דלפו פרטים. לשאר כבר דאגה הצנזורה הצבאית. פרט לידיעה קטנה בעמוד הראשון של "הארץ" ביום שלישי, מעטה הסודיות נשמר עד לרגע האחרון.

בהסתכלות מפוכחת על העסקה, נדמה שמידן וכהן חילצו הסכם סביר בהחלט לישראל. אין להתעלם מהיחס המספרי (1,027 פלסטינים תמורת שבוי אחר) וגם מהישגים סמליים לחמאס, בדמות שחרורם של מזרח ירושלמים ואסירים מערביי ישראל. אבל רבי המרצחים שהחמאס טען כל הזמן כי ישוחררו מן הכלא, יישארו בו. הסמלים הבולטים של הארגון, עבדאללה ברגותי, עבאס א-סייד, חסן סלאמה וחבריהם, לא ירוויחו דבר מן העסקה. גם מספרם הגדול של המגורשים (203 מתוך 450 האסירים ה"כבדים", כ-45%) הוא ויתור משמעותי לארגון המקדש את זכות השיבה, שטען עד לאחרונה כי יסכים רק לגירוש אסירים בודדים. מצד שני, ישראל משחררת 280 אסירי עולם, רוצחים, שהיו מעורבים בפיגועים מזעזעים ובהם הלינץ' ברמאללה, חטיפתם ורציחתם של החיילים נחשון וקסמן, אבי סספורטס, אילן סעדון ושחר סימני, הפיגוע בקו האוטובוס 405 והפיגוע בצומת המשטרה הבריטית ליד רמאללה.

הפגנה לשחרור אסירים פלסטינים בחברוןצילום: אורן זיו

נתניהו לא היה חותם על העסקה בלי חותמת הכשרות של ראש השב"כ. בשיחה עם עיתונאים במטה השירות, בערב החג, הציג כהן את עמדתו בצורה בוטה. "תמיד יותר קל להגיד לא על כל דבר", אמר. "צריך לומר את האמת: העסקה הזאת לא מועילה למצב הביטחון, אפילו מזיקה לו. ניסיון העבר מלמד שכ-60% מהאסירים הביטחוניים ששוחררו חוזרים לסורם, לפעילות טרור, וכ-15% מהם שבים לכלא". אבל, הוסיף, מספר המגורשים הגדול מפחית את מאסת המשוחררים שיחזרו לבתיהם בגדה למספר קטן יחסית, 96, שאפשר להתמודד עמו. אשר לעזה, "יש ברצועה 20 אלף אנשי עז א-דין אל-קסאם. אם יגיעו לשם עוד כ-200 לא יתהפך עלינו העולם. קיים כאן גם עניין מוסרי, המחויבות שלנו להחזרת החייל. יש לכך מחיר".

הסולידריות של המדינה עם הלוחמים, שהקפיצה את קציני המילואים לשאטה, היא אכן שיקול מרכזי. כהן טוען שהמבנה הסופי של העסקה, על מספר המגורשים הגדול, מזיז את מה שהוא מכנה "המחט באיקוולייזר הביטחוני" למקום שבו גודל הסיכון שנשקף מהשחרור הוא כזה שהשב"כ יכול להתמודד אתו. בכך הוא מקבל על עצמו מרחב סיכון גדול מכפי שנטל קודמו, יובל דיסקין. ימים יגידו אם צדק.

עוצמה

כששליט יחזור, אולי כבר ביום שלישי, תישמע בוודאי אנחת רווחה קולקטיבית, כמעט כמו בסיום מלחמה. סיפור מורט עצבים יגיע כנראה לסופו באיחוד בין החייל למשפחתו. ועדיין, קשה קצת לצלוח את ממטרי הקלישאות היורדים כאן מאז ערב החג. לעיתוני הימים הבאים ראוי לצרף אזהרה לקוראים על סכנותיו של עודף סכרין. נדמה שהתקשורת חדורה תחושה שעליה להבהיר לצרכניה שמדובר בסיפור גדול, גדול אפילו מהחתונה של יונית לוי.

החגיגה הזאת אינה יכולה למחות את הטעם המר שנלווה להשלמת העסקה. שחרור הרוצחים הוא מכה קשה למאות משפחות שכולות, והוא יגדיל את הסיכון לחייהם של ישראלים בשנים הקרובות. ישראל מגיעה לקו הסיום של פרשת שליט על רקע שורת כישלונות: התקלות שאיפשרו את חטיפת החייל בידי קומץ פלסטינים חמושים מתוך הטנק הממוגן בעולם, הכשל המודיעיני המתמשך של השב"כ באספקת מידע מדויק על מיקומו של שליט ברצועה, חוסר המעורבות של צה"ל בפרשה (במשך כחמש שנים לא מונה אפילו קצין שתפקידו לעסוק בהחזרת שליט), העדר היכולת להציג אופציה צבאית לשחרורו. גם ניהול המגעים היה רצוף תקלות. לשכת אולמרט, שהכריזה כי "תוריד את החמאס על הברכיים", ביזבזה חודשים בטרם פנתה למו"מ מהותי. ואילו נתניהו היסס במשך כשנתיים, עד שזיהה את ההזדמנות שתאפשר חתימת עסקה סבירה.

העוצמה החדשה שהפגין נתניהו מדאיגה קצת בהקשרים אחרים. האם השוונג ההחלטי של ראש הממשלה יימשך גם בטיפול באיראן? הרבה מזה תלוי בשותפו העיקרי, שר הביטחון אהוד ברק. אלה ימים טובים לברק, חרף חולשתו האלקטורלית. נתניהו קיבל לבסוף את עמדתו של שר הביטחון, שצידד זה כמה שנים בהשגת עסקה. בקרוב, מאמין ברק, יזכה לניצחון גם בעימות הממושך עם הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. דו"ח מבקר המדינה בפרשת בועז הרפז צפוי להטיל את מרב האחריות בפרשה על מחנה אשכנזי. עכשיו נותרה הפרשה האיראנית - וברק אינו מסתיר את דעתו שישראל צריכה לגלות נחישות בסוגיה.

האם הכל קשור בהכל? שליט באיראן, הרפז באיראן? העיתונאי אמנון אברמוביץ' טען בשבוע שעבר, במאמר ב"ידיעות אחרונות", שלב פרשת הרפז מצוי בחילוקי הדעות בין ברק לאשכנזי על איראן. זה "רעיון מסדר", חובק כל, המסביר את כל מהלכי השנתיים האחרונות, אבל אינו מקובל כנראה על אנשי המבקר, המתרשמים שמקור המסמך בטינה אישית עמוקה בין השניים. ההקשר עשוי להיות אחר: כשברק מפגין עוצמה מחודשת ונתניהו מלא ביטחון עצמי, סיכום עסקת שליט עלול להיראות כ"ניקוי השולחן" לקראת אתגרים גדולים יותר, ובהם איראן. נאמר זאת כך, יונית: בקרוב נדע.

מצרים באים

ביום שלישי, כמה שעות לפני ההודעה הרשמית על העסקה, פירסם העיתון הפלסטיני "אל-איאם" ראיון עם יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן). הראיס, הנישא עדיין על גלי ההערצה של בני עמו בעקבות המהלך באו"ם, שב והודיע כי אינו מתכוון להתמודד בבחירות לנשיאות הרשות. לעת עתה, חרף הסכם הפיוס בין הפתח לחמאס שנחתם בקהיר במאי האחרון, אין סימנים לפיוס אמיתי בשטח, שיסלול את הדרך לבחירות מוסכמות לפרלמנט ולנשיאות. ייתכן שדווקא השלמת עסקת שליט תחדש את הלחץ על הרשות להסכים למתווה שנקבע במאי: ממשלת אחדות ואחריה בחירות.

הסכם הפיוס נחתם בפעם הקודמת שהחמאס נקלע למצוקה. ראש הלשכה המדינית של החמאס בדמשק, חאלד משעל, בא במאי לטקס בקהיר ואף הכריז על נכונותו "לתת עוד הזדמנות לשלום", על רקע החשש של הנהגת הארגון כי האביב הערבי יגלוש גם לתחומי עזה. אבל לאחר החתימה נותר החמאס עם הסכם קשה מאוד מבחינתו. שנה לפני הבחירות המתוכננות, צנחה הפופולריות של הארגון בדעת הקהל הפלסטינית. פניית הרשות לאו"ם רק החמירה את מצבו של החמאס. סירובה של מצרים לפתוח מחדש את מעבר רפיח לתנועה מלאה הותיר את הארגון בלא הצלחות נראות לעין. נדמה שמאז מאי, החמאס מחפש פריצת דרך.

המו"מ על עסקת שליט, אומר ל"הארץ" בכיר מצרי שתיווך בשיחות, היה "עסק קשה, קשה מאוד. זה היה כרוך באלפי שעות של שיחות". אפשר לשער מה היתה מידת התסכול אצל אנשיו של מפקד המודיעין המצרי, מוראד מוואפי, בשל השתהות המגעים. אבל כשטענו בישראל במשך שנים שהחמאס אינו באמת רוצה בעסקה, המצרים חשבו אחרת. אחד המתווכים המצרים טען ביוני השנה כי ישראל מנהלת את השיחות כמו סוחר לא מוצלח של מכוניות משומשות. היא מורידה כל העת את דרישותיה, עד שלבסוף תקבל את כל דרישות היריב. בדיעבד מתברר שהמצרי טעה. הצד שהתקפל בישורת האחרונה היה דווקא החמאס.

חמאס יספוג לא מעט ביקורת מבכירי הפתח על ההתקפלות הזאת. בתגובה יבליט את מה שהרוויח בעסקה: המספר הגדול של המשוחררים ובכללם כל האסירות הפלסטיניות. בכיר בהנהגת הארגון ברצועה אמר אתמול ל"הארץ", שהחמאס רואה בעסקה נקודת מפנה פוליטית, שתאפשר לו להתחיל לשקם את התשתית האזרחית בגדה ותגדיל את האהדה כלפיו בציבור הפלסטיני. אין ספק שיחסי הכוחות בין החמאס לפתח ישתנו בעקבות השחרור, לפחות לזמן מה. "ישראל הוכיחה שוב לציבור הפלסטיני שהיא מבינה רק את שפת הכוח, שפת החמאס", זועם בכיר בפתח. החשדנות של הרשות והפתח גוברת על רקע הסטטוס-קוו שנוצר באחרונה בגבול הרצועה, שעליו דווח כאן בשבוע שעבר. צה"ל והחמאס נזהרים מעימות צבאי נוסף, וישראל הסירה חלק ניכר ממגבלות המצור הכלכלי שהטילה בעבר על עזה.

ברמאללה חוששים שישראל והחמאס מבקשים לשמר את המצב הקיים בשטחים ולחסל את הסיכויים להסדר שלום. על רקע זה מעניינת במיוחד החלטת ישראל, שהחמאס לא עירער עליה, לא לכלול בעסקה את בכיר הפתח מרואן ברגותי, שנחשב יורש פוטנציאלי של עבאס. ברגותי אמנם הורשע ברצח חמישה ישראלים, אך בעסקה שוחררו רוצחים גדולים ממנו. אם יתקיימו בחירות בשטחים ועבאס יעמוד בהתחייבותו שלא להתמודד בהן, נשללת בכך האפשרות שאת מקומו יתפוס מנהיג שחרף נוקשותו ביחס לישראל גם דוגל פומבית בהשגת הסכם שלום עמה. הסירוב הישראלי לשחרר את ברגותי, שייתכן שנבע מלחץ פוליטי מימין על נתניהו, ימנע מהפתח להציג מועמד שביכולתו להביס את החמאס בבחירות. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ