בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדע המדויק של הציוץ

טוויטר מנסה לבנות במהירות מכונה שתהפוך 140 תווים על אשטון קוצ'ר, הופעה בבארבי, ביונסה, ברק אובמה, גלישת גלים בהוואי, סילבן שלום והפרידה האחרונה של אלמונית מחולון, להרבה מאוד כסף. הבעיה היא שהיא ממש צריכה להזדרז, לפני שהרגע שלה יעבור

11תגובות

אוווההה אלוהים - עכביש אנק זוחל על הכרית שלי!!!!!! אאיייק OMG OMG OMG אאאייייווו OMG!!!!!

הציוץ של מייגן מקיין, בתו בת ה-27 של הסנאטור מאריזונה, מתרוצץ ברשת האלחוטית ומקפץ בין מבוך של שרתים (עם הטעות במקור), עד שהוא מגיע לאוסף של מחשבים היושבים בקומה השלישית של בניין משרדים משנות ה-70 בסן פרנסיסקו, בפינה של פולסום ורחוב 4.

במטה טוויטר יש כוורת של תאי ישיבה פתוחים ואזור משותף מואר ומלא בעובדים בחולצות טי וג'ינס, היושבים על מחשבי מקבוק כסופים תואמים עם לוגו הציפור הכחולה עליהם. אפשר למצוא שם חמישה דגני בוקר שונים, מבחר סוגי קפה איכותיים, וערימת צלחות בכיור. על לוח כתיבה ליד היציאה חולקים העובדים את רעיונותיהם להפיכת החברה ליותר אנושית, וכותבים דברים כמו "גמישות", "אמנותיות" ו"היו מנומסים".

אולם לא הכל שקוף. הקומה השלישית, הליבה הטכנולוגית של חברה יוצאת דופן זו, היא מחוץ לתחום. שלט מבקש מבעלי הגישה "לשים לב למתגנבים". מאחורי הדלתות הכפולות, מהנדסי מחשב, כ-250 מהם, עם תוארי דוקטור מסטנפורד והמכונים הטכנולוגיים של מסצ'וסטס וקליפורניה, מנסים להכניס סדר ב-200 מיליון הציוצים ביום, מפלי הודעות טקסט ממקיין, הנשיא אובמה והאפיפיור; ג'סטין ביבר והפקיסטני ששמע את הקומנדו האמריקאי פושט על הבית של אוסמה בן לאדן; קניה ווסט, הוגו צ'אבס וההוא שמתחזה לניק נולטה. שם מאחור, בניסיון לפתור את הפרדוקסים המובנים במוקד השאיפות של טוויטר, הם מפתחים אלגוריתמים שמסווגים ומעניקים ערכים לכל ציוץ וציוץ במכונה המפטפטת-תמיד שבנו לפני חמש שנים.

בטוויטר אוהבים למדוד אירועים לפי ציוצים לשנייה (tweets per second - TPS). ככל שיש יותר ציוצים לשנייה, כך האירוע מרשים וחשוב יותר - טוויטר כמדד החשוב ביותר של ההיסטוריה האנושית. החברה החלה לפרסם נתון זה בקיץ 2009, כשמייקל ג'קסון מת וגרם לשירות של טוויטר לקרוס ב-493 TPS.

על מסכי מחשב בקומה השלישית, אפשר לצפות ב-TPS של אירוע מטפס כמו מניות בבורסה. רעידת האדמה החריגה בווירג'יניה באוגוסט הגיעה ל-5,500 TPS, מספר שפורסם בתקשורת כברומטר של השפעה: "יותר ציוצים מאוסמה בן לאדן", דיווח "טלגרף" הלונדוני. אפשר להשוות זאת ל-5,530 TPS של רעידת האדמה והצונאמי ביפן, או ל-6,436 TPS של פרסי BET לשנת 2011 (פרסי הטלוויזיה השחורה) ול-5,531 של גמר אן.בי.איי באותה שנה. באוגוסט, נקבע שיא טוויטר חדש: 8,868 TPS להופעתה של ביונסה בטקס פרסי אם.טי.וי, שם חשפה את בטנה המפורסמת.

"אנשים מגדירים את טוויטר כתודעה גלובלית", אומר ריאן סארבר, מהנדס מהיר-דיבור היוצא מקודש הקודשים של הקומה השלישית כדי לפגוש אותי בחדר ישיבות. סארבר, האחראי לניהול השטף הכאוטי, מה שנקרא צינור הציוצים, אומר שטוויטר רק החלה ללבוש צורה. "אנחנו בשלב חיים מוקדם של הפלטפורמה", הוא אומר. "זו הגרסה הראשונה".

עשו לייק לעמוד הארץ בפייסבוק, וקבלו את מיטב כתבות הסופ"ש ישירות אליכם

בעמק הסיליקון, טוויטר כבר הפכה לאגדה, אחד מהדברים הבטוחים האלה של פעם בעשור, ברמה של מיקרוסופט, אפל, גוגל או פייסבוק - שלא רק משנים את העולם, אלא גם בסופו של דבר גורמים לכך שקשה יהיה לזכור עולם שבו הם לא קיימים. השאפתנות, וחלק מהרטוריקה, הן בקנה מידה גוטנברגי, למרות שבמקום התנ"ך, יש את ביונסה. "יש כמעט שבעה מיליארד בני אדם בעולם", אומר ג'ק דורסי, אחד ממייסדי והוגי החברה. "ואנחנו בונים את טוויטר לכולם. הם מתפתחים, וכך גם אנחנו".

כשבוחנים את מספר בני האדם שהצטרפו לעדר, הצמיחה של טוויטר אכן עוצרת נשימה - עלייה של 370 אחוז במספר המשתמשים מאז 2009. למעשה, היא מזכירה יותר מכל את גוגל לפני עשור, וכולם כאן, לצד צבא קטן של מנהלי קרנות הון-סיכון שהמיליונים שלהם מממנים מעבדה זו, מודעים לעובדה זו. הם מודעים גם לתחרות המשתמעת מכך עם ענקי הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וזינגה, שמבטיחים להנפיק מניות לציבור ולהפוך קרנות הון-סיכון רבות בעמק לעשירות מאוד. גוגל יצאה למתקפה עם גוגל+, עולם חברתי נשלט יותר, שנמצא במרחק שווה מטוויטר ומפייסבוק, וכך יכול להוות מפלט לאלה שאינם מרוצים מזרם החדשות הכאוטי של טוויטר.

אולי אנחנו טלוויזיה?

הלחץ העז להפוך את טוויטר לעסק רווחי, לפני שבועת הטכנולוגיה תפקע, ניכר כאן לעין. החברה נאבקת בכמה בעיות קיומיות, הקשורות זו לזו, החל מהבסיסית ביותר: מהי טוויטר? בהתחלה, הרעיון היה מעין פייסבוק על אדרנלין, עם משתמשים המתקשרים עם חבריהם בפרצים קצרים - ואכן, פייסבוק מיהרה לשאול את החידושים של טוויטר כדי שלא תיוותר מאחור. אולם ככל שטוויטר גדלה, התברר לצוות החשיבה של החברה שהאנלוגיה הרלוונטית אינה של רשת חברתית, אלא של צורת שידור חדשה - לידתה של טלוויזיה מסוג שונה.

הם קוראים לזה "רשת מידע". "לא נדרש זמן רב לגרום לכולם להתכנס סביב החזון המסוים הזה", אומר אחד ממייסדי טוויטר, אב וויליאמס. "בשנה האחרונה בערך התחלנו להיות יותר ברורים לגבי זה באופן פומבי". אולם הגילוי פישט וסיבך את העניינים בעת ובעונה אחת. בעוד שפייסבוק יכולה להמשיך לכוון לכך שתהיה המקום הנוח שבו אנשים מעבירים את הזמן, המשימה של טוויטר היא להיות המתווך בין קהל לטאלנט, ובמקביל לרפד את עצמה בפרסומות רווחיות, אך כאלה שאינן פולשניות במידה שתרתיע את הקהל. וכרגע, לא הקהל, לא הטאלנטים ובייחוד לא המפרסמים אינם קרובים למקום שבו הם צריכים להיות כדי שטוויטר תעמוד בציפיות העצומות שכנגדן היא פועלת.

בטוויטר, שם המרחק בין החרדה לאופטימיות לעולם אינו גדול, דנה ההנהגה בכנות מפתיעה בבעיות אלה. ראשית, הקהל הוא הפכפך בצורה בצורה מדאיגה. חברת המחקר נילסן העריכה כי כ-40 אחוז מהמשתמשים של טוויטר ממשיכים בשימוש בשירות לאורך זמן. טוויטר קלה לשימוש בשלב הכניסה, אבל אחרי זמן מה חלק מהאנשים מתקשים להבין מה המטרה שלה. טוויטר טוענת שיש לה 175 מיליון משתמשים, אבל לפי נתונים שהודלפו לאתר החדשות ביזנס אינסיידר במארס, המספר האמיתי קרוב יותר ל-50 מיליון, כשמבטלים את החשבונות המתים והכפולים, את ה"בוטים" (תוכנות סריקה אוטומטיות) והספאם (חשבונות בעלי אופי פרסומי, בדומה לדואר זבל).

"יש פער עצום, ללא ספק, בין המודעות לטוויטר למעורבות בטוויטר", אומר דיק קוסטולו, מנכ"ל טוויטר, קומיקאי לשעבר שראשו הקירח ומשקפיו המרובעים גורמים לו להיראות כמו סימן קריאה מהלך. במפגש בינינו הוא התפרץ למשרד פינתי, התנצל על שביטל קודם לכן את הראיון שלנו, כשהחברה נכנסה לסיבוב נוסף של השגת מימון, 400 מיליון דולר מהמיליארדר הרוסי ואיש ההון-סיכון המוערך, יורי מילנר - יותר כסף, יותר לחץ. קוסטולו, יחד עם דורסי, שנדחף החוצה מהחברה ואז שב, בסגנון סטיב ג'ובס, לקדם אותה לשלב הבא, אחראים לשמור על המשתמשים במקום מושבם. "זהו כנראה האתגר הגדול ביותר של המוצר שלנו, ומה שג'ק ואני מדברים עליו יותר מכל", אומר קוסטולו.

הבעיה מתחילה, לדבריו, בתיבה ריקה. התיבה נמצאת בדף הבית של המשתמש בטוויטר, בו הטיימליין (רשימת הטוויטים, ממוינים על פי זמן שליחתם) האופייני של החברה אמור לזחול מטה, גדוש באמרות שפר בנות 140 תווים, חכמות, מעניינות ועמוקות. אולם כשאתה נרשם, אין שם כלום. זה כאילו שמדליקים את הטלוויזיה ורואים שלג.

"אתם נרשמים לטוויטר, ואתם רואים טיימליין ריק ו'מה קורה?' גדול למעלה", אומר לי קוסטולו. "עלינו להתגבר על הפער בין ההירשמות לטוויטר לבהייה בחלל הלבן ומחשבה 'מה אני עושה עכשיו'".

אי–פי

כשלעצמה, זו לא צריכה להיות בעיה קשה לפתרון. אולם בפתרון שלה - השגת, או שמירת משתמשים - טוויטר יוצרת את הבעיה הגדולה הבאה. התוצאה של קפיצת המדרגה בטוויטים פטפטניים המופיעים היא זרם לא ניתן לניהול של ציוצים, שרק מעטים מהם מעניינים - השאר הם לא יותר מפסולת תרבותית הצפה בזרם.

בשלב זה, הממשק של טוויטר עדיין לא התבגר מעבר לכרונולוגיה של ציוצים, מהעדכני ביותר אל הישן ביותר, שמפיל אנשים למים כמעט ללא הקשר, ומחייב משתמשים לחוות את טוויטר כצילום בזק של הערות ורשימה אקראית ולא מועילה במיוחד של "נושאים חמים" (Trending), או להקליד מילת חיפוש בתקווה שמשהו מעניין או חשוב יופיע מתוך מיליוני הציוצים. "באופן כללי, חלק ניכר מהמהות של טוויטר זה מידע לא מובנה", אומר לי בכיר בפייסבוק. מבחינה מסוימת, זהו אתגר תכנותי.

קוסטולו, כמובן, מנסח את הביקורת במושגים אופטימיים בהרבה. "יש בפנינו הזדמנות עצומה להציף את כל התוכן הנהדר הזה", הוא אומר, "ולאפשר לאנשים לגלות מה קורה בטוויטר".

"להציף את התוכן" - ביסודו של דבר, למיין ציוצים עבור משתמשים - הוא ביטוי ששומעים רבות בטוויטר. זהו הפתרון גם לבעיית התיבה הריקה וגם לבעיה ההפוכה, של השיטפון חסר הסדר. זהו הפרויקט שקוסטולו ודורסי, יחד עם אמני המחשבים שלהם מהקומה השלישית, מתעסקים בו בכפייתיות: החיבור בין הציוץ הארכנופובי של מייגן מקיין לתת-הקבוצה של המכורים לפוליטיקה וחובבי העכבישים שעשויים לרצות לקרוא אותו. הקיץ, טוויטר הינדסה מחדש את מנוע החיפוש שלה, כך שהוא יעריך את "השפעת" המשתמשים לצורך ארגון טוב יותר של תוצאות החיפוש - שיופיע אוטומטית משהו שוולף בליצר אמר על לוב, בניגוד למה שהדוד המשוגע של מישהו אמר בעניין הזה. טוויטר כבר ניסתה להשתמש ב"רשימות" מבוססות עניין כדי לתעל אנשים לקבוצות, ניסיון לשפר את ה-hashtag הפרימיטיבי למדי, הדרך המקובלת לארגון רעיונות בטוויטר (לעתים קרובות מדובר במילים או ראשי תיבות למשל שמופיעות בטוויטים בצירוף סימן #, כדי לסמן באיזה נושא עוסק הציוץ, לדוגמה OWS# לנושא המחאה החברתית בוול סטריט). אולם שלא כמו באתר חדשות או רשת חברתית, שם הכותבים והמידע שלהם מסומנים בבירור, את החוויה של טוויטר קשה בהרבה לרכז.

"ברמה פשטנית, זה נשמע קל", אומר קוסטולו, "כי אנחנו יכולים, נגיד, למצוא את הנושאים הטרנדיים ביותר והציוץ שצויץ מחדש (פעולה שנקראת retweet, שבה הציוץ שהמשתמש נחשף אליו נשלח על ידו מחדש, לרשימת העוקבים שלו) הכי הרבה בשעתיים האחרונות, ולהראות אותם לאנשים. אולם אתה רוצה להיות מסוגל להציג תגלית ברמה הגלובלית - 'היי, מהפכה מתפתחת בתוניסיה' - אבל גם להציף תגלית ברמה המאוד מקומית: 'אני יכול להבין מהעובדה שאתה משתמש באייפון שלך ואתה חשפת את המיקום שלך בפני, כי אתה במשחק של הג'יאנטס, והנה אוסף של ציוצים ותמונות שאנשים אחרים צייצו מהמשחק ממש עכשיו'".

מתוך חשבות הטוויטר של מקיין

הסכנה בהבניית יתר של המידע, לדבריו, היא שהמשתמש מפסיק לחוות את טוויטר כפי שאנשים חוו את טוויטר מלכתחילה - כמקום של פטפטת חופשית ואקראית. "מאבדים את שאגת הקהל", אומר קוסטולו. "מביטים על תוצאות החיפוש ורואים 'או, היה גול', אבל מפסידים את הספורטאים שעוקבים אחריהם ואת מריו בטאלי ודניס קרולי מפורסווקר. זהו אתגר של הנדסה ועיצוב. "זה יובנה לתוך טוויטר", הוא מבטיח, "כדרך לצמצם את הפער בין מודעות למעורבות". וזהו בדיוק הפער בין טוויטר כתופעה ששמעתם עליה, לטוויטר כעסק שמכניס כסף.

20 אלף טאלנטים

אולם כדי להציף את התוכן ולהשאיר את הקהל שמח, צריך להבטיח שהתוכן ימשיך לזרום פנימה, וגם זה ממש לא בטוח. מחקר שנערך בידי סוציולוגים העובדים בשביל יאהו גילה כי אם בוחנים את הציוצים שאליהם נחשף משתמש אקראי טוויטר, בערך 50 אחוז מהם הם של אחד מ-20 אלף משתמשים בלבד. "מדובר בדומיננטיות של אליטת סלבריטאי-תקשורת-בלוגרים", אומר דנקן ואטס, אחד מהחוקרים. "במספר קטן של משתמשים שהם מאוד מחוברים, וכל השאר פשוט מקשיבים לאנשים האלה".

אם להמשיך את מטאפורת הטלוויזיה, אנשים אלה הם המופע שהמשתמשים באים לראות. וטוויטר לומדת שעליה לטפח את הטאלנטים בזהירות לא פחותה משום חברת בידור. בחדרי התכנון של טוויטר, הטוויטרים הפוריים והנעקבים ביותר מכונים "משפיענים", או "משתמשי על", והם בליבת העסק. אם טוויטר תאבד אותם, היא תהפוך בסופו של דבר לרשת החברתית מייספייס - בית קברות דיגיטלי שבו היתה פעם מסיבה. כך שבמקביל למירוץ שלהם לעצב מחדש את חוויית הציוץ להמונים, קוסטולו ודורסי מנהלים גם מערכה נפרדת לשמר את אבק הכוכבים של טוויטר, את הסלבריטאים, הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שמפטפטים בטוויטר. בשנה שעברה הם פתחו משרדים בהוליווד וושינגטון ושכרו אנשי קשר שיפעלו כיועצי טוויטר וידאגו שהמשפיענים ימשיכו לצייץ. בחדר ישיבות סמוך למשרדו של קוסטולו, אומיד אשטארי, סוכן לשעבר בסוכנות השחקנים Creative Artists Agency שבלוס אנג'לס, חוזר בפני על נאום השכנוע שנשא בפני השחקן ג'יימס פרנקו לפני טקס פרסי האוסקר באביב הקודם: "אם אתה בטוויטר והזרקורים מופנים לעברך בכלי תקשורת אחרים, ההד שלך והצמיחה שלך בטוויטר טסים".

הסיבה שטוויטר רוצה שג'יימס פרנקו יצייץ היא כדי למכור את הקהל שלו למפרסמים. ואם תוכלו להבין איך לשלב ציוץ של סטארבקס ב"פרנקוספרה" ולעודד אנשים לקנות קפה בלי לחנוק את האינטימיות שלהם עם פרנקו, טוויטר תנצח. מודל פרסום זה נמצא עדיין בשלב החלום. אבל איזה חלום.

בלומברג

"סוג חדש של פרסום, שיכול להגיע לכל מקום, ללא חיכוך, באופן מיידי", אומר קוסטולו. "לא רק פרסומת בדפדפן, לא רק פרסומת למחשבים, זה מתאים לסמארטפונים, זה מתאים לאס.אם.אס, זה מתאים לטלוויזיה". בתיאוריה, מדובר בציוץ הפרסומי שיילך איתך לאן שתרצה, צמוד-צמוד עם חברך ג'יימס פרנקו, כמו שהיו טקסאקו ומילטון ברל לפני 60 שנה (ברל כונה מר טלוויזיה בשל תוכנית שנשאה את שמה של חברת הנפט טקסאקו ושודרה בחסותה).

אולם בעוד הם שקועים בחלומות הוורודים שלהם, הרעש מחוץ לחלונות שלהם מתגבר מאוד. וטוויטר עדיין מתאוששת מהפצעים שגרמה לעצמה: המייסדים והמממנים הראשונים נאבקו במשך חודשים על מה החברה צריכה להיות ומי צריך לנהל אותה. כפי שמנהל קרן הון-סיכון אחת בעמק הסיליקון מציין, זה נראה היה כאילו המייסדים "נהגו את רכב הליצנים שלהם לתוך מכרה זהב, ונפלו פנימה".

דורסי, מהנדס צעיר שחשב על הרעיון של טוויטר וסייע בבניית האב-טיפוס, נדחף החוצה לפני שלוש שנים בקרב עם וויליאמס, המממן והיו"ר הראשון, בדיוק בנקודה שבה טוויטר הפכה פופולרית. הדירקטוריון בחר בוויליאמס להוביל, אבל אחרי שנתיים, וויליאמס פרש, קורס תחת העומס. הדירקטוריון מסר אז את המושכות לקוסטולו, שהיה יועצו של וויליאמס, ובסיבוב פרסה ביזארי, החזיר את דורסי לפני שישה חודשים, כפנים החדשות של החברה ומנהל המוצר. וויליאמס והמייסד השלישי, ביז סטון, שהם עדיין חברי דירקטוריון, עזבו למיזם חדש.

הכל קורה מעט מהר מדי. "אין ספק שהגענו להמון אנשים", אומר דורסי. "אבל האם זה אומר שהצלחנו ולא נוכל ליפול? ברור שלא".

הדוד סם, גם הוא ציפור

בלומברג

"בסדר, אני מוכן לצייץ!"

זהו נשיא ארצות הברית, מוחא בכפיו והולך במסדרון בבית הלבן. קבוצה של אנשי טוויטר מקבלים את פניו בחדר הירוק מחוץ לאגף המערבי, שם הוא מתוכנן לככב ב"מפגש בית העירייה" הראשון אי פעם בטוויטר. הוא יענה לשאלות שיצויצו לו. הם נותנים לאובמה חולצת טי; הוא מודה להם ונעמד מול דוכן עם מחשב נייד. ג'ורג' וושינגטון מביט בו מציור שמן על הקיר.

"אני הולך לעשות היסטוריה ולהיות הנשיא הראשון שמצייץ בשידור חי", מצהיר אובמה. הוא מתיישר ומקליד מול שורת המצלמות. אובמה לוחץ אנטר, והציוץ הנשיאותי, שבו הוא מבקש הצעות איך לצמצם את הגירעון, מתפרסם. אובמה מביט, מחייך ואומר, "מה דעתכם על זה?" והנה: מנהיג העולם החופשי מפרסם חברת טכנולוגיה מסן פרנסיסקו. מהזווית התיאטרלית, התחושה היא כמו בתערוכה ביריד העולמי של 1939, "המכונה המדברת של העתיד!" כפי שעזרא קליין מ"וושינגטון פוסט" צייץ באותו יום: "השאלה הבאה שלנו מגיעה מ-@twitter: 'נכון שטוויטר נהדר? נכון שזה מפגש בית העירייה הכי טוב אי פעם?'"

האירוע היה שיאו של קמפיין שהחל בשנה הקודמת, כשטוויטר שכרה את אדם שארפ, לשעבר העוזר של הסנאטורית מארי לנדריו מלואיזיאנה, כדי לקדם את טוויטר בקרב פוליטיקאים. הוא עזר "להבטיח את האותנטיות" של חשבונות הטוויטר של בכירים בממשל, לעומת המתחזים והפרודיות, נתן להם "אישור" כחול ליד סמל הטוויטר שלהם, וגייס כמה שיותר פוליטיקאים. פיתוי הנשיא החל בסדרת שאלות ותשובות בטוויטר עם רוברט גיבס, לשעבר דובר הבית הלבן, שלאחריהן החל שארפ במשא ומתן.

כשטוויטר פרצה לראשונה לתרבות הפופולרית, השתמשו בה סלבריטאים כמו אשטון קוצ'ר ושאקיל אוניל, לצד פורצי דרך טכנולוגיים וטכנו-אוטופיסטים שהוסיפו לה זוהר של משנה עולם. במהרה נראה היה שטוויטר באמת תורמת לשינוי העולם, בהתחלה באיראן ואז בשרשרת המרידות של האביב הערבי. מידת ההשפעה של טוויטר על התחלת אירועים אלה היא עדיין נושא לוויכוחים סוערים. אולם ברור שהיא תרמה לסיקור התקשורתי, ובמקביל סיפקה מטא-סיפור שקשה לעמוד בפניו: טכנולוגיה אמריקאית המשנה את העולם לטובה.

ובדיוק כפי שגוגל הרוויחה מסיסמת "אל תעשה כל רע", קידום החירות הפך לחלק מהמודל העסקי של טוויטר. החברה ומייסדיה זכו לשבחים על שערי המגזינים "טיים" ו"ביזנסוויק" ולהלל מפי הממשל האמריקאי כסוכני רצון טוב. ב-2009 הוזמן דורסי לסיור בבגדד בחסות משרד החוץ האמריקאי, חלק ממשלחת של בכירי היי-טק. כריס סאקה, משקיע מוקדם בחברה, יזם ההון-סיכון ובכיר לשעבר בגוגל, ערך כנס ניו אייג' אקסקלוסיבי בשנה שעברה בקליפורניה בנושא "היוגה של טוויטר". "החלטנו שאנחנו צריכים להיות כוח מתקן לטובה", הוא הסביר. "האדם ה-15 ששכרנו היה יועץ אחריות חברתית-תאגידית. למעשה, כמשקיע, זה היה משגע אותי. 'יש לנו דברים לבנות! אנחנו עסוקים מדי בעזרה לאנשים!'"

אבל בלב כל אותו באזז עולמי-היסטורי, היתה ריקנות. בתחילת השנה התפרסמו דיווחים שהצמיחה של טוויטר נעצרת. לטוויטר יש היום 100 מיליון משתמשים "פעילים", למרות שרק חצי מהם מתחברים לראות את הטיימליין שלהם באופן קבוע במידה זו או אחרת.

כדי למשוך ולשמר את הקהל, וכדי למשוך טאלנטים, זקוקה טוויטר לשיתוף הפעולה של התקשורת. ב-2008, היא שכרה את קלואי סליידן, לשעבר בכירה ברשת הטלוויזיה של אל גור, Current, כדי לעבוד עם סוכנויות ידיעות ורשתות כבלים. סליידן, נאה, מלאת חיים, עם שטף דיבור מהיר ועיניים בורקות, קיבלה את המשימה לשכנע את התקשורת הישנה שטוויטר היא עוזרת הבית של העתיד שלה.

"אנחנו באותה סירה", היא זוכרת שאמרה לכתבים בחדרי חדשות בניו יורק, והציעה את עצמה בתור סיוע פסיכולוגי לאנשי הניו-מדיה שנזקקו ליד תומכת או ניצבו בפני הנהלה ספקנית. "בליל הבחירות של 2008", סליידן נזכרת, "הייתי יועצת בעמדת המתנה ל'ניו יורק טיימס' משמונה בערב עד 11, ואז לסי.אן.אן מ-11 עד שלוש לפנות בוקר. ניסינו כמיטב יכולתנו להיות עם שותפינו ברגעים החשובים באמת".

היא גם שימשה כציידת כישרונות. אחרי פגישה עם כתב התקשורת של "טיימס", דייוויד קאר, בכנס טכנולוגיה באוסטין, "South by Southwest", נתנה לו סליידן מקום בדף ההרשמה של החברה, בין המשתמשים המומלצים, והקפיצה את מספר העוקבים שלו למאות אלפים. קאר, מנגן בפני הקהל העצום שלו, צייץ בכפייתיות, יום וליל, על כל דבר, החל מהחופשות שלו לארוחת הערב שאכל, והוא גם כתב על טוויטר בטור שלו, וחיווה דעה על "הקסם המעשי" שלה.

השפעת היד התומכת הזאת לא היתה רק כדי לעזור לתקשורת, אלא גם כדי לעזור לתקשורת לעזור לטוויטר. כדי לגרום לטוויטר להיראות הכרחית, היא גרמה לאנשים עם ציבור עוקבים גדול באופן טבעי, כמו עיתונאים וסלבריטאים, להשתמש בה כדי למשוך עוד משתמשים - מה שמשקיעים במדיה החברתית מכנים "לולאה ויראלית". פרד וילסון, מהמשקיעים המוקדמים בטוויטר ועד לאחרונה חבר דירקטוריון, התבדח שהחברה שלו, יוניון סקוור השקעות, צריכה לשנות את שמה ל"השקעות ויראליות". חברות כאלה נוהגות לעתים קרובות לעקוב אחד התקדמות בשימוש באמצעות נתון שנקרא "מקדם ויראליות", מדד של היעילות שבה מותג מקודם בידי המשתמשים שלו.

סליידן ממונה על הכשרת משתמשים אלה - מגישי טלוויזיה, מפיקי תוכניות ריאליטי, כותבי טורים בעיתונים - בשימוש הנכון בטוויטר, שהוא, ביסודו של דבר, ביצירת "התחושה הקסומה" אצל העוקבים שהם בפנים, שהם יודעים, ביחד עם יודעי הדבר. המסר של סליידן הוא שכדי לבנות קהל, אתה חייב להרים את המסך מעל חייך, או לפחות להיראות כאילו עשית זאת (אנתוני ויינר, חבר הקונגרס המתערטל, לקח את זה כנראה צעד אחד יותר מדי). בעיניה של סליידן, זה מתאים לחלוטין להתפתחויות כלליות יותר בתרבות. "אנחנו משתנים לכיוון החוויה התקשורתית האותנטית של הציטוט", היא אומרת. "והכל מוקלט. וזה חלק מהמשימה כאן, להפוך את זה לחוויה דו-כיוונית".

המפתח לאותנטיות זו הוא השימוש במילה אני. הכלל הראשון של טוויטר הוא שהדיבור על עצמך גורם לכלי לפעול טוב יותר. התוצאה היא נרקיסיזם כה דמוקרטי שהמשתמשים לא צריכים לחוש אשמים לגביו, ולמעשה, בקושי שמים אליו לב.

אומיד אשטארי משדר בהוליווד את אותו מסר של "אותנטיות". הוא השקיע כמה שבועות הקיץ בלשכנע את ג'סטין טימברלייק לענות לשאלות בטוויטר כדי לקדם סרט, מה שהפך את ההאשתג #askjt לנושא הפופולרי ביותר בעולם בטוויטר. "אתה פשוט צריך להיות אותנטי; ככה אתה מרחיב את קהל העוקבים שלך", אומר אשטארי. "מעורבות ואותנטיות יובילו לקהל חזק יותר, וזה פחות או יותר מה שאני מטיף לו".

בשיתוף פעולה עם אנשי צוות המתמחים בניו-מדיה בבחירות לקונגרס, ערך שארפ אירועים פרטיים שבהם לימד סנאטורים וחברי קונגרס איך ולמה להשתמש בטוויטר. הוא הבטיח להם שיוכלו "לעורר הד עמוק בדו-שיח מתמשך עם אנשים אלה, שאחר כך יכולים לומר בקהילות שלהם, 'דיברתי בטוויטר עם הסנאטור הזה והזה אתמול בלילה'".

שארפ משער ששלושה רבעים מחברי הקונגרס רשומים לטוויטר. לדבריו, "אם הם יכולים ליצור את הקישור הזה - 'אה, הוא איש משפחה, בדיוק כמוני', או 'היא אם עובדת, בדיוק כמוני' - המועמדים מבינים ש'בדיוק כמוני' הוא הבסיס היציב ביותר למעורבות בדיון פוליטי".

גם עיתונאים ובלוגרים למדו למשוך יותר עוקבים ב"יצירת קשר". "זה כמו ריקוד ווג", מסביר אנדרו ברייטברט, בלוגר שמרן ודמגוגי שמנהל מלחמות טוויטר סוערות עם יריבים ליברלים. "עולים לבמה ומתנהגים כמו דוגמנים. בכל אחד יש דוגמן פנימי ואקסהיביציוניסט פנימי שרוצה לפרוץ החוצה, ואני רק אחד ממיליונים".

בריאן סטלטר, כתב טלוויזיה ותקשורת ב"ניו יורק טיימס", משלב במיומנות דיווחי חדשות עם פרטים על חייו הפרטיים, מצייץ לינקים לסיפורים שלו, לצד תיעוד של מאמציו לרדת במשקל והרומן שלו עם ניקול לאפין, כתבת בסי.אן.בי.סי. כאשר פירסם "טיימס" ידיעה בעמוד הראשון על ממירי טלוויזיה בכבלים השואבים חשמל מבתים של אנשים, סטלטר צייץ לחברה שלו, "אני צופה בתוכנית שלך, למרות שהיא שואבת את הממיר שלי ואת השעון הפנימי שלי. goodboyfriend#". הוא אימץ את התורה של טוויטר: ככל שאתה חושף מידע אישי יותר, כך ייטב. "הציוצים עם המילה 'אני' נוטים להתקבל טוב יותר, ולהיות הכי מצויצים מחדש", הוא אומר. אולם מלבד השעשוע שבדבר, זה גם מעודד מידה מסוימת של אליטיזם, תוצאה לא צפויה של המדיום הדמוקרטי. "זה המקום שבו השיח הפנימי מתרחש כעת", אומר בן סמית, כתב של פוליטיקו (אתר העוסק בפוליטיקה) שמצייץ עשרות פעמים ביום. לדבריו, הוא שם לב כיצד זה הגביר את תופעת צרות האופקים הלמינגית הנפוצה כבר היום בתקשורת. "זה מחייב אותך לפעול בתוך הקונסנזוס", הוא אומר. "אם אתה לא מקבל את הנחות היסוד של הדיון, אתה ממש לא מתקבל בברכה".

סטלטר, שזוכה בקרב עמיתיו לשבחים בתור העתיד של העיתונות המצייצת, אומר שהוא לא יכול לדמיין את חייו ללא טוויטר. "אני רוצה לחיות בתוך הזרם הזה", הוא אומר. "מאוד מפחיד לשמוע את עצמי אומר 'אני לא יכול לדמיין את חיי בלי זה'. זו חברה פרטית, למטרות רווח".

מהנדסים במלכודת

טוב, עדיין בלי רווח. וזה מסביר את הזרם התחתי של חוסר תפקוד וחרדה בטוויטר. קחו כדוגמה את השיחה ששמעתי במעלית בין שני מהנדסים שירדו מהקומה השלישית.

"קראת את האימיילים בשבוע שעבר?

"כן. המון שינויים".

הם נאנחו ומשכו בכתפיהם.

"זה צפוי, אני מניח".

בשבוע הקודם עזבו את החברה ארבעה מנהלי מוצר, מהנדסים בכירים. בתוך חודש, שלושה נוספים יעזבו. אדם המקורב מאוד לחברה אומר שהמוראל בטוויטר, בייחוד בקומה השלישית, ירוד. בחממה של עמק הסיליקון, מהנדסים הם המטבע העובר לסוחר, ומה שהם רוצים, מלבד הזדמנות כלכלית, הוא להותיר את חותמם בחברה מצליחה, גם אם המשמעות היא עבודה באחד מאלפי הסטארט-אפים הזעירים המפתחים אפליקציות לפייסבוק או גוגל. טוויטר, במקביל להתמודדות עם גיבוש האסטרטגיה ובעיות הניהול שלה, שכרה מאות מהנדסים חדשים, למרות שהיא לא מיהרה ביישום המאפיינים החדשים של השירות שמהנדסים אלה יוכלו להתגאות בהם.

כל המעורבים בדבר יודעים עד כמה לא יציבה יכולה להיות הקרקע עליה עומדת טוויטר. "עברנו רק שבריר מהדרך ליצירת הערך ולהתרחבות להיקף השירות שאנחנו יכולים להיות", אומר וויליאמס. "זה מסוכן, וזה תמיד מסוכן כשאתה בעמדה זו".

בהתבסס על השווקים המשניים למניות פרטיות שנמכרו בידי עובדים לשעבר, שווי החברה כעת הוא 8 מיליארד דולר. אולם עם יותר מ-650 עובדים ותחזיות להכנסות בשנה זו הנמוכות בהרבה מ-200 מיליון דולר, לא ברור עדיין איך להגיע מכאן לשם. באוגוסט, גייסה החברה 400 מיליון דולר והשתמשה בהם כדי לקנות מניות ממשקיעים בשלבים מוקדמים בהקמתה, סימן לכך שחלק מהכסף כבר עוזב את השולחן.

"הם התלהבו יותר מדי בהערכות השווי הפרטיות בשוק המשני", אומר ג'ון באטלה, כתב טכנולוגיה העומד בראש Federated Media, חברת שיווק היי-טק, שהוא גם חבר ושכן של קוסטולו במחוז מרין, מצפון לסן פרנסיסקו. הדעות לגבי טוויטר בעמק הן שהיא שבירה. משקיע אחד בטוויטר, שעדיין לא משך את כספו, אמר לי, "יש המון גירודים בראש. הם בוחנים את הנתונים של טוויטר, ואומרים, 'זה כל מה שאפשר לעשות עם זה?'" "הביקורות על החברה מאוד רועשות", מודה פרד וילסון. "רבים לא משקיעים את הזמן להבין מהי טוויטר באמת".

לרוע המזל, מה שהיא עדיין זה מכרה זהב, ללא דרך מובטחת, לעת עתה, להוציא החוצה את הזהב. ואם יותר מדי לכלוך יזרום פנימה, בטוויטים של קידום עצמי ופרסום פולשני, ייתכן שהזהב יאבד לעד. זהו פרדוקס מלא סכנות לטוויטר. כפי שאשטון קוצ'ר אמר באחרונה, "יש סכנה שזה יהפוך לספאמי, וזה מה שבאמת פגע במייספייס... אם טוויטר לא תפעיל את הפילטרים הנכונים, יהיה קשה יותר למצוא את המידע שאתה רוצה. בפייסבוק סביר להניח שלא אקבל ספאם מהדודה או החבר הטוב ביותר שלי".

מה שנפלא בטוויטר, בניגוד למתחרים גוגל+ ופייסבוק, זה שהיא פתוחה לכולם, עם כללים מעטים, ומקבלת הכל ואת כולם - והיא יכולה להיות לא צפויה ופראית. אולם הסכנה היא שהמערב הפרוע יהפוך לסדרת קניונים דיגיטליים. ומי ירצה לבלות את זמנו שם?

טוויטר, עם הסחות הדעת של הבעיות הטכנולוגיות והמלחמה בין מייסדיה, היתה פחות או יותר האחרונה שהבינה כי תיווך וסינון הם חלק מהעסק. בהתחלה היא שמחה לתת למשתמשים, ולמפתחי סטארט-אפים, לטפל בזה. אחד מהניסיונות הראשונים למקד את טוויטר היה StockTwits, שאחד ממייסדיה הוא משקיע אנג'ל בשם האוורד לינדזון. הוא השתמש בשני סמלי דולר, $$, כצופן שמשתמשים יכולים להוסיף לציוצים שלהם, ולאפשר בכך ללינדזון לחפש את הציוצים עם $$ וליצור דיון נפרד לסוחרים ואנשי עסקים. "תיווך וגילוי זה הכל", אומר לינדזון. "אחרת מדובר במוצר הטיפשי ביותר שפגשתם מימיכם".

כתוצאה מכך, לינדזון הצליח לקלף שיח שלם ורב ערך מטוויטר. והוא לא היה היחיד: TweetDeck, פלטפורמה פופולרית למעקב אחרי טוויטר, משכה את משתמשי טוויטר לממשק שלה, והיתה בדרכה להתחיל למכור פרסומות - עד שטוויטר הבינה שמדובר בעסק שלה, ושילמה 40 מיליון דולר כדי לרכוש את TweetDeck במאי. אנשים כמו לינדזון, שהחברה שלו נבנית מטוויטר, מאמינים שטוויטר היא המצאה הדומה לטלוויזיה, פיתוח מדהים, אבל כזה שאינו שווה דבר ללא ערוצים מוגדרים כמו זה שלו. "הם סובלים מבעיית הטלוויזיה-רדיו", אומר לינדזון. "איך עושים כסף מטלוויזיה? איש לא זוכר מי היה המנכ"ל הראשון של הרדיו או הטלוויזיה".

המסר של אאודי

ניקול פוליצי, הידועה יותר בשם :@Sn00ki "כשהתחת והחזה שלך בוערים כי מיטת השיזוף היתה חזקה מדי "!!!GuiDeTTeProblems#"

זוהי העוצמה והחולשה הגדולות ביותר של טוויטר: הרצון הלא נשלט לפרסם את עצמך. הדחף להפוך את החיים לחוויה שזולגת אל הציבורי טישטשה את ההבחנה בין פרסום וביטוי עצמי, בין שיווק וזהות. כל אחד הוא סלבריטי, באותו זרם. גם מפרסמים. ומאחורי הקלעים, המפרסמים משתמשים בממשק שלא סביר להניח שתיתקלו בו: "לוח מחוונים" (dashboard) לצפייה במי שצופה בהם, החדר האחורי המקוון שבו פולקסווגן, וירג'ין אמריקה, רדיושאק וסטארבקס עוקבים אחר מאמציהן להחדיר את עצמן לשיחה. לוח מחוונים זה מראה "כמה פעמים הוזכרת, כמה אנשים עוקבים אחריך, והמדד העיקרי, כמה אנשים הפסיקו לעקוב אחריך", הסביר עובד בטוויטר כשהדגים את לוח המחוונים על מקבוק כסוף בחדר ישיבות באחד מבוקרי יולי האחרון.

זהו אזור ההיערכות להפיכת טוויטר לחברה השווה מיליארדים. מפרסמים כמו סטארבקס או פולקסווגן יכולים לקנות גישה לחלקים שונים בחוויה של טוויטר, להציב את המסרים שלהם בראש רשימת ההאשתגים המצויצים ביותר, או בחשבון הטוויטר של אנשים שכבר עוקבים אחרי המותג, יש להם חבר שעוקב, או אפילו שצייצו על נושא קרוב. בקרוב תהיה אפשרות של שירות עצמי, שתאפשר למפרסמים קטנים יותר להירשם ולהיכנס מיד לעניינים. בכל מקרה, חברות יוכלו לעקוב אחר התגובה לפרסום במעין מדד מניה של טוויטר - אחר הזיגזגים של כמה קליקים, תגובות וציוצים מחודשים נרשמים. אם איש לא מגיב, הפרסומת תיעלם.

הרעיון הוא שבלימוד איך אנשים מגיבים למסר, יוכלו מפרסמים להתנסות בקולות, אישיויות, סיסמאות ורעיונות שונים, ולכוונן את הציוצים שלהם כדי שהמדדים שלהם בטוויטר ימשיכו לעלות ולא לרדת. אדם ביין, לשעבר בכיר במחלקת השיווק של ניוז קורפ ועתה בטוויטר (head of global revenue), מגדיר את זה בתור שיווק "שקוף".

אולם ייתכן שזה מעט פחות שקוף. בינואר, אאודי קידמה האשתג של טוויטר בפרסומת טלוויזיה בסופרבול, כשקראה לאנשים להיכנס לטוויטר ולדבר על מה משמעות המושג "קידמה" בעיניהם, בשימוש בהאשתג progressis#. וכשההאשתג הפך ויראלי, המסר של אאודי הופץ במה שניתן לתיאור בתור דלת צדדית לשיח. "עקרונית, כשנכנסת לטוויטר, ראית שכמעט כל העולם משתתף בדיון על מושג הקידמה", אומר ביין. "והמושג קידמה בטוויטר היה בבעלותה של אאודי במשך חודשים".

המטרה היא להפוך את המפרסמים לחלק ממעמד המשפיענים, לפתח את אותה אמינות שיש לקוצ'ר או אובמה אצל משתמשי טוויטר, המצייצים אותם מחדש כאילו הם היו חבריהם. "חלק מהקסם בעינינו הוא לגרום למשווקים להיות במרכז", אומר ביין, "ולהפוך אותם לחלק מהמשפיעים ביותר, כי יש להם דברים מעניינים לומר... המדהים הוא שאנשים מצייצים מחדש מסרים של משווקים בשיעור משמעותי, וזה ייחודי לטוויטר". טוויטר רוצה להיות המקום שבו המרחק בין סלבריטאים ומותגים מתכווץ כמעט לאפס, שבו הציוץ מחדש של פרסומת הוא למעשה פונקציה של מי שאתה.

המודל של טוויטר חוזר לימיה המוקדמים של הטלוויזיה, כשהתוכניות היו הפרסומות. מבחינה מסוימת, זה עולם פשוט יותר. כוכבת הריאליטי קים קרדישיאן גבתה 10,000 דולר לציוץ לקידום מוצר בקרב שני מיליון העוקבים שלה ("תראו את הפרסומת שלי ל-carlsjr@... מה דעתכם?"). כדי לשכנע מפרסמים לשלם לטוויטר ולא לקים קרדישיאן, טוויטר צריכה "להציף" כל מיני סוגים של לקוחות בקנה מידה גדול ובדרך צפויה וניתנת למדידה, מעל ומעבר למה שיוכלו להשיג מהטוויטר של סלבריטי אחד או שניים. טוויטר עוד לא שם.

"אין להם את קנה המידה המספיק שיגרום להם להיות שחקן משמעותי מהליגה הראשונה בעולם המדיה החברתית", אומר ג'ון באטלה. "אני יכול לפנות ליאהו, מיקרוסופט, אפילו ל-Federated Media - ואני יכול להשיג עשרות-אלפי בני אדם שאני רוצה, בלוח זמנים שאני רוצה, ועם החזרים על ההשקעה שאני יכול להביא למקסימום". "העסק האמיתי שצריך לגדול זה הציוצים הפרסומיים", מוסיף באטלה. "איך להביא את הציוץ הפרסומי הנכון בפני האדם הנכון בזמן הנכון - זו אותה בעיה כמו הצפת התוכן".

טוויטר יכולה בקרוב להשיג זינוק משמעותי במספר המשתמשים שלה, כאשר הרשת שלה תהפוך למדיה החברתית "האורגנית" בתוכנת הסלולרי החדשה של אפל, ותיפתח בפניה האפשרות לשלב 200 מיליון משתמשים בשירות שלה. אולם על כל משתמש שמצטרף לטוויטר, היא עלולה לאבד אחד - לגוגל+, הפלטפורמה החברתית של חברת החיפוש, הדומה לטוויטר אך מציעה שליטה רבה יותר על מי רואה מה ומחוברת לסביבה מקוונת מוכרת.

לטוויטר, כחברה, יש קשרים רבים לגוגל: קוסטולו וויליאמס היו בעבר בגוגל, והמשקיע המפורסם ג'ון דור, מלבד השקעה המוקדמת של כמעט 150 מיליון דולר בטוויטר, הוא חבר בדירקטוריון של גוגל. מוטו ההשקעות של דור הוא "בלי קונפליקט, אין עניין".

כל הבכירים בטוויטר אמרו לי שהם רוצים להיות חברה העומדת בפני עצמה, אבל יש תסריט חלופי סביר בהחלט: אם ההנפקה לציבור של פייסבוק תצליח, וגוגל+ לא, גוגל תהיה נואשת לפתור את בעיית המדיה החברתית שלה, והיא עשויה להציע לטוויטר הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה, ולהפוך את מלחמת פייסבוק-גוגל לקרב על השאלה אם הרשת תתקיים בתוך גן מוקף חומה או מחוץ לו, קרב בין פיד החדשות הפרטי לציבורי.

דורסי, איש החזון האופטימי, מאמין שגוגל+, טוויטר ופייסבוק יכולות להתקיים זו לצד זו. "אנשים מחפשים שינוי כל הזמן. זוהי אמת אנושית בסיסית", אומר דורסי. "אני חושב שאנשים ישתעממו מדבר אחד בלבד. אנחנו לא באים אחד על חשבון השני. אנחנו פונים לקהלים שונים עם גישות שונות".

מה שמשיב אותנו לחבר'ה מהקומה השלישית והבעיה של ארגון כל הציוצים האלה. אם הם יוכלו לגרום ליותר אנשים לבוא, להישאר ולארגן את עצמם בטוויטר יותר מאוחד ויעיל, הם יציעו למפרסמים מאגר גדול יותר של טיימליינים (חשבונות) בהם יוכלו לשלב את המסרים שלהם. זה גם יחזק את מה שטוויטר מכנה "גרפי העניין" של המשתמשים שלה, ויאפשר למפרסמים להתכוונן בדיוק עליהם בתוך המטריצה של הערות ותגובות של חברים ועוקבים, בצורה דומה לדרך שבה הפרסומות של גוגל מוצאות אותך בזמן שאתה מבצע חיפושים. אם אתם אוהבים את סנוקי, לדוגמה, אולי תיהנו גם מציוץ של חברת שמן שיזוף בטיימליין שלכם. או מציוץ על תוכנית ריאליטי אחרת, and Pregnant 16, או על Wonderful Pistachios, מותג הפיסטוקים ששילמו לה לקדם בטלוויזיה.

או שלא. טוויטר הוכיחה את יעילותה בסיכום חדשות בזמן אמיתי, או בירידות על סלבריטאים בטלוויזיה - שני עסקים גדולים למדי, אבל אולי לא בגודל של 8 מיליארד דולר, ובוודאי שלא מספיקים כדי לענות לשאיפות בגודל כדור הארץ של דורסי.

לינדזון אומר שטוויטר היא "ההמצאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של האינטרנט", אבל הוא מטיל ספק בכך שטוויטר תוכל לארגן את האוסף השלם של 200 מיליון ציוצים ביום לחוויה זורמת ומסודרת, לשלב בו פרסומות רבות, ועדיין לשמור על כוחה הגדול ביותר - שהוא ההפתעה. "אני רוצה רגעים של 'אההה'", הוא אומר. "ואם הם יכולים לגלות איך להפיק מכך רווח, שיהיה להם בהצלחה".*

תרגום: אסף רונאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו