שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חופה עוקפת רבנות

בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה שקטה בציבור הדתי: זוגות המתנגדים למונופול של הרבנות הראשית בשירותי הדת בוחרים לקיים חתונות פרטיות. אחדים פונים לרבנים ואחרים לעורכי דין, אבל כולם עושים זאת בלי לערב את המדינה. בשבוע הבא: גירושים פרטיים בישראל

יאיר אטינגר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר אטינגר

המוזמנים לחתונה של יחיאל ותמר, שהתקיימה לפני שנתיים וחצי, באו למה שנראה כחתונה אופיינית של בוגר ישיבת הסדר ובוגרת מדרשה. את הטקס ניהל ראש ישיבה, כדת משה וישראל, והתזמורת ניגנה חסידי. רק מעטים מהמוזמנים ידעו שההתחייבות ההדדית הראשונה של בני הזוג היתה שכף רגלם לא תדרוך ברבנות.

כדי לממש את ההתחייבות הם נרשמו לנישואים במוסד חרדי, שאינו כפוף לחוק במדינת ישראל, אך המדינה מכירה בו באופן מלא. הם גם חתמו על הסכם שנועד למנוע פנייה בעתיד לבית הדין הרבני. בצעדים אלו, האמינו, החלישו את הממסד האורתודוקסי ומימשו את חופש הדת שלהם, בלי לוותר כמלוא הנימה על ההלכה האורתודוקסית.

גם אתם ויתרתם על הרבנות? שתפו אותנו בפייסבוק

תמיד היו זוגות שנישאו בישראל בטקסים פרטיים - חרדים וחילונים. יחיאל, כיום בן 34 ותמר, בת 28, הם חלק מקבוצה גדלה והולכת של דתיים לאומיים שהולכים גם הם בכיוון הזה. כבקיאים בהלכה הם סבורים שהם יכולים לקיים את דברה לא פחות ממי שהוסמכו לכך.

בשונה מיחיאל ותמר, רוב הזוגות הדתיים שרואיינו לכתבה זו התעקשו שלא להירשם כנשואים במשרד הפנים. לכן אין נתונים על גודל הקבוצה. רובם עשו הסכם אזרחי ביניהם ונרשמו בביטוח הלאומי כידועים בציבור, מעמד שמבטיח להם כמעט את כל הזכויות של זוגות נשואים, והעשוי לפטור אותם מהצורך בביקור בבית הדין הרבני, אם ירצו להיפרד.

ידידה קורן ועמית גבריהו. טקס הלכתי שאין בו קנייןצילום: תומר אפלבאום

זוגות רבים בישראל בוחרים להסדיר את יחסיהם באמצעות הסכם, בלי קשר לסוג הטקס שנישאו בו, אם נישאו. בארגון "משפחה חדשה" מסרו כי בשנת 2010 בלבד נחתמו בעזרתם כ-4,000 הסכמים אזרחיים בין בני זוג בישראל. חלקם אולי נישאו בטקס דתי כשר, אבל קרוב לוודאי שרובם לא. בארגונים דתיים פלורליסטיים מעריכים שכמה עשרות זוגות של דתיים אורתודוקסים בחרו בדרך זו בשנים האחרונות.

פסולי חיתון

ככלל, אין ליהודים אפשרות חוקית להירשם לנישואים בישראל, אלא דרך הרבנות. היא זו שקובעת אלו רבנים מוסמכים לקיים טקסי נישואים. לפי חוק העונשין, מי שיסדר נישואים או גירושים "בידיעה שהם אסורים לפי דין, או שאחד מבני הזוג עובר בהם עבירה, דינו מאסר שישה חודשים". הרב בני לאו מירושלים מסרב לקיים טקסים כאלה, אבל, הוא אומר, "אין שבוע שאני לא מקבל פנייה אחת לפחות לעשות טקס פרטי בלי לדווח לרבנות".

הרב דוד סתיו, רב אורתודוקסי העומד בראש ארגון "צהר", מגנה את הרבנים שעורכים נישואים פרטיים. רב כזה, הוא אומר, "ראוי לנדות אותו ולשלול ממנו את הכושר לרבנות. אפילו הייתי מלשין על רב כזה למשטרה, משום שרב כזה מרבה ממזרים ויוצר אנרכיה. באופן אישי פנו אלי 15 זוגות שביקשו נישואים פרטיים וזרקתי אותם מכל המדרגות".

האם אפשר לאכוף איסור על אקט דתי? לצורך חתונה כדת משה וישראל אין צורך ברבנות, אפילו לא ברב. נחוצים רק חתן, כלה, שני עדים וכמה כללים הלכתיים לא מסובכים. בחודש ינואר התחתן תומר פרסיקו עם בת זוגו יעל יחיאלי, לתשואות המוזמנים, בהם קוראי הבלוג שלו בענייני דתות, "לולאת האל".

הם נישאו בטקס שוויוני שעיצבו בעצמם. היה לו תוקף הלכתי. לשם כך הם התייעצו עם רב, קרוב משפחה של הכלה. לאחר הטקס הם נרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור. בפוסט, תחת הכותרת "אהוב את בת זוגך ואל תירשם ברבנות", כתב פרסיקו: "תתחתנו בחורף או בקיץ, בגן או באולם, חד-מינית או אורתודוקסית, פשוט אל תשתפו ברגעים החשובים האלה את הממסד המכוער ההוא. את הרבנות צריך להפוך לבלתי-רלוונטית, לפחות עד שיהיה אפשר חוקית להתחתן (ולהתגרש) בלעדיה".

הזוג כועס על הרבנות ורשימות פסולי החיתון שהיא מנהלת, הכוללות מתגיירים ועולים חדשים שיהדותם מוטלת בספק. "על פי ההלכה ברור שאנחנו נשואים, ועל פי תעודות הזהות והמדינה, שנינו לגמרי רווקים", אומרת יחיאלי, שעובדת בארגון "הוויה" המקיים טקסי חתונה אלטרנטיביים.

הם לא חוששים מפקודת הנישואים הקובעת ש"כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, יואשם בעבירה". אין להם כוונה להירשם כנשואים במשרד הפנים. יחיאלי מסבירה ש"ברור לנו שהרישום במשרד הפנים זו הצפרדע הקטנה. אנשים שמתחתנים בקפריסין כדי להירשם במשרד הפנים, אם יום אחד הם יתגרשו, יצטרכו להגיע לבית הדין הרבני ולבלוע פיל. אם חס וחלילה נצטרך להתגרש, נעשה את זה בטקס יהודי אבל לא ברבנות".

פרסיקו קורא למחאה חברתית בענייני דת ומדינה. אבל הוא יודע ש"בניגוד לקוטג', חתונות קשורות לזהות של אנשים ולכן זה הרבה יותר קשה. לרוב החילונים בארץ יש השערה לא ברורה שהאורתודוקסיה היא היהדות ושהרבנים בטח יודעים מה הם עושים. ואל תשכח גם שהפחידו את החילונים שייוולדו להם ממזרים אם לא יתחתנו ברבנות. הם לא יודעים מה זה בדיוק, אבל תמיד השאלה היא האם הילדים יהיו ממזרים".

לדבריו, רק מיעוט בוחר כיום בנישואים אלטרנטיביים, "אבל ברור לי שיש לזה עתיד. הרי הרבנות לא נעשית יותר נאורה, ולפי דעתי, זה רק עניין של זמן עד שהמונופול שלה יקרוס. ברור שבאיזשהו שלב יהיה חוק שיתיר נישואים אזרחיים. מספיק ש-20% מהזוגות בישראל לא יירשמו כנשואים, וזה יקרה".

מחוץ לחוק

ד"ר יונתן בן הרא"ש, בעבר יו"ר ארגון "נאמני תורה ועבודה", חיתן לפני כמה שנים את אחיו, שסירב לפנות לרבנות. בן הרא"ש, שמכהן עדיין כחבר מליאה בתנועת בני עקיבא, מצהיר שהוא "לגמרי שותף ותומך בנישואים פרטיים, הנעשים כדת משה וישראל ולא דרך הממסד הרבני, שנשלט לצערי רק על ידי צד קיצוני אחד". לדעתו, "צריך לפתוח כמה שאפשר ולהגיע להסכמה על האפשרויות השונות להתחתן".

החוק אמנם קובע שרק הרבנות הראשית מוסמכת לרשום יהודים לנישואים, אך יש יוצאים מהכלל: הקהילות החרדיות בישראל. בד"ץ העדה החרדית, בד"ץ בעלז, בד"ץ הרב לנדא ובד"ץ "שארית ישראל" הליטאי - כל אלה מוכרים על ידי המדינה לרישום נישואים.

הרבנות סומכת על רשמים מטעם הקהילות שיעשו בירורי רווקות ויהדות כדי לוודא שאינם משיאים אשת איש, בן זוג שאינו יהודי, כהן עם גרושה וכו'. בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ בני ברק של הרב נסים קרליץ גם מוכרים לצורך עריכת גירושים. אלה גופים פרטיים שאינם מחויבים לחוק ואינם כפופים לרבנות, אך הם נאמנים עליה. אלפים רבים של חרדים עוברים אצלם מדי שנה, מתחתנים ומתגרשים, בלי מגע עם משרד הפנים, המקבל דיווחים בדיעבד ומאשרר את מעמדם האישי החדש.

תמר ויחיאל, שניהם דתיים-לאומיים, ניצלו את זכויות היתר של החרדים. כה גדולה סלידתם מהרבנות שהם העדיפו להרחיק עד הפלג החרדי האנטי ציוני כדי להתחתן בחתונה דתית.

תחילה הם שקלו להינשא בטקס אורתודוקסי פרטי, בדומה לזוג פרסיקו, אבל מישהו הציע להם לפנות לבד"ץ כאקט שמשלב מחאה עם הכרה של המדינה בנישואים. הם גילו להפתעתם הליך פשוט וידידותי להפליא. הם הצטיידו מראש באישור על כשירותם לנישואים מרב שמכיר אותם ומוכר בחוגים החרדיים.

לדברי יחיאל, "באנו עם המכתב, ומשם הכל הלך מהר מאוד. אני מודה שהיינו מחופשים מעט לחרדים: אני באתי עם ציציות בחוץ, חולצה לבנה ומכנסיים שחורים ואשתי באה בשרוולים ארוכים וחצאית באורך מתאים". לדבריו, עם פתיחת התיק, התברר שההליך גם חסכוני: האגרה בעדה החרדית היתה נמוכה הרבה יותר מהנדרש אז לפתיחת תיק נישואים ברבנות.

כשזוגתו של יחיאל, תמר, נשאלה איזו רבנית תדריך אותה בעניינים של טהרת המשפחה, היא נקבה בשם טוענת רבנית הידועה במאבקיה בדיינים החרדים בבתי הדין הרבניים. היא אמנם אינה מדריכת כלות אלא טוענת רבנית הידועה במאבקיה בדיינים החרדים, אבל, אומר יחיאל, "הם כל כך מנותקים, שהם לא הכירו את השם ופשוט רשמו. אחר כך שאלו מי הרב שיחתן אותנו, ואז אמרנו אמת - ראש ישיבת הסדר וגם זה לא אמר להם כלום. פשוט רשמו".

מלכודת?

האם אין אבסורד בפנייה לבית דין חרדי במחאה על התחרדות הרבנות? "אנחנו מנהלים מאבק על שירותי הדת בישראל והרבנות הראשית היא אמצעי השליטה הראשי שמאיים עלינו", אומר יחיאל. "הרבנות ובתי הדין הרבניים נשלטים בידי המפלגות החרדיות, והמגמה היא להיאבק בזה, לא בחרדים. צריך לשבור את המונופול ולאפשר ריבוי של בתי דין רבניים פרטיים, כמו שיש בחו"ל".

פרופסור נעם זהר, מומחה לפילוסופיה של ההלכה באוניברסיטת בר אילן, המוסמך גם כרב אורתודוקסי, אומר כי אף שאינו מורשה לערוך חופות מטעם הרבנות, חיתן במרוצת השנים יותר מעשרה זוגות בנישואים פרטיים. אחת הכלות שחיתן היא תלמידתו, ד"ר עירית קורן, שהוציאה באחרונה ספר על טקסים דתיים אלטרנטיביים בשם "הרי אתה מחודש לי" (מאגנס).

מתוך יחס רציני דווקא להלכה מבקש זהר מזוגות, במפגיע, שלא להינשא בטקס סטנדרטי וממליץ להימנע מאקט הקידושין. הוא אימץ גישה הלכתית של הרב פרופ' מאיר שמחה הכהן פלדבלום, שהיה ראש החוג לתלמוד בישיבה-יוניברסיטי בניו יורק ולאחר מכן בבר אילן, לקיים טקס דתי שאין בו קניין על ידי קידושין.

בטקס של זהר, החתן אומר "הרי את מיוחדת לי", במקום "מקודשת לי". לדבריו, "לא הייתי מציע לאיש, ובוודאי לא לאשה, לייסד היום קשר שיש בו קניין קידושין. זה יוצר לאשה מלכודת בפוטנציה".

הבקיאות בהלכה הניבה טקסים נוספים המבטיחים הדדיות ומניעת קניין, כמו טקס "קידושי שטר", שבו נישאו לפני כשלוש שנים ידידה קורן ועמית גבריהו. שניהם דתיים. כסטודנטים לתלמוד הצליחו לבנות טקס הלכתי שאין בו קניין, ועיקרו חילופי מסמכים מחייבים (שטרות) הקובעים שורה של תנאים.

תנאי אחד הוא הימנעות מפנייה לרבנות הראשית, גם לא בעתיד. תנאי חשוב לא פחות, העשוי למנוע מצב עגינות, והמתבסס גם כן על מקור הלכתי, קובע כי אם בני הזוג לא יחיו יחד במשך 18 חודשים ברציפות, ניתן להפקיע את קשר הנישואים באמצעות זימון של שלושה חברים. "אלה נישואין על תנאי", אומר גבריהו. "כלומר, שכאשר התנאי לא מתקיים, אי אפשר לומר שאנחנו נשואים. זה מלכוד 22, פצצה בנויה לתוך המנגנון. צריך לחשוב על כל האפשרויות". לדברי גבריהו, "הרבנות אינה גוף שמייצג אותנו. מנהלים אותה אנשים שאינם מקובלים עלינו ואנחנו לא סומכים על היושרה שלהם".

הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר, המשמש גם נשיא בית הדין הרבני הגדול, אומר ל"הארץ", כי הרבנות "מתנגדת בכל תוקף לנישואים פרטיים וגם לגירושים פרטיים. אם מישהו עושה כזה דבר, הוא עושה על אחריותו. אנחנו לא מכירים בזה, לא בנישואים האלה ולא בגירושים. אנחנו מודיעים קבל עם ועדה, שזה גורם לאיסורים חמורים ולבלבול בציבור. אין להם רשות ואנחנו לא נכיר בהם בשום פנים". *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ