בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס ניחומים

לאורך השנים, יחסי עם כלבים נגמרו בדם, דמעות ואלרגיה. אם זה ידידו הטוב ביותר של האדם, אני לא יודע איפה זה שם אותי

27תגובות

חברתי א' אינה אשה שמבזבזת זמן רב מדי על כיבוס רגשות או המצאת תירוצים. על כן, כשתיארה לי ברגש את כל מה שעבר עליה ביום גיוסו של בנה, סיימה במילים: "ולכן אני לוקחת כלבה".

"סליחה?"

"שהבית יהיה פחות ריק. למה, זה נשמע לך מוזר?"

"חס ושלום. בנך-בני, כלבתך-כלבתי. זה כל תיאור הסיבה-ותוצאה הזה שקצת תפס אותי לא מוכן".

"מעולם לא היית אמפתי כלפי חיות", פסקה. "עכשיו לא תהיה לך ברירה".

א' כהרגלה צודקת. כשביקרתי אצלה וכל הדרך חזרה התגרדתי בפני, זו באמת היתה הרגשה של חוסר ברירה.

"זו הכלבה המטומטמת שלך", אמרתי לה, "אני אלרגי אליה".

גטי אימג'ס

"אם כך", ענתה, "אני מציעה שלא תבוא אלי יותר".

זו אינה תשובה מפתיעה בשום אופן, כיוון שזוהי תמצית סדרי העדיפויות של א' מאז מימשה איומיה ואספה כלבה, שתקל את געגועיה לבנה החייל. זה נשמע כאילו אני מתבדח, אבל אני לא. כל היום היא הולכת אחרי היצורה הזעירה והנמרצת-מדי הזאת, מנשקת אותה בכל גופה (כולל בפה) ובכל פעם שהנ"ל יוצאת מגדרה ונניח מתהפכת, או למשל עולה על הספה בכוחות עצמה - מתגאה א' וטוענת: "היא גאונה". ודאי תגידו: הרבה אנשים נוטים להפגין חיבה שכזאת לחיות המחמד הדי-ממוצעות שלהם, ולכן אוסיף שכאשר העז בנה השני להעיר לה ש"זו בסך הכל כלבה", פערה עליו זוג עיניים וסיננה: "זו אחותך".

זה לא יפתיע אף אחד אם יתברר בסוף שהחיה הזאת יצאה מרחמה. כמוה, גם היא נובחת עלי, מטפחת בהגזמה את השיער שלה ומשדרת יוקרה. כמה יוקרה? ובכן א' שילמה תמורתה, כולל תעודות ואילנות יוחסין בהיקף של יער חדרה, סכום של 2,500 שקל. אם אלכסנדר מקווין - בעצמו, מקברו - היה תופר ממנה מעיל פרווה, זה היה עולה פחות.

"לולה ילדה יקרה ויוקרתית של אמא", מחבקת אותה א' בחום, בזמן שאני מגדל בצד פריחות ואקזמות על כל הגוף, ותכף האף שלי נושר.

"חבל שלא קראת לה 'תג מחיר'", אני אומר לה. "זה אקטואלי וגם הולם".

אלה בדיוק הבדיחות שלי שלא מצחיקות אותה, ושבגללן מעמדי אצלה מצוי כעת בסכנה. או כפי שהבהירה לי באופן מפורש יותר: "אני אוהבת אותה יותר מאשר אותך". א' היא אשה טוטאלית, וכאמור אינה נוטה לעבד את מחשבותיה לפני שהיא מבטאת אותן בקול רם. כך למשל, אם מישהי לא נחמדה אלי היא מיד "רשעית, עלובה, סתומה ותדע לך ששמעתי שהיא זונה מקצועית", ובזה היא רוצה לומר שזו שתפסה לי את מקום החניה, פשוטו כמשמעו גובה כסף תמורת מין, כי אחרת "איך לדעתך היא קנתה את הפנטהאוז הזה?" אין לי דעה בעניין, רק העיניים שלי אדומות ונפוחות אם זה מעניין אותך.

באותה רוח חברית מגוננת, עוטפת אותי א' באהבה קשוחה, כשהיא מתעלמת לחלוטין מהמופע האלרגני בדרגת ספקטקל שאני מעלה אצלה בסלון.

"אתה לוקח כלב", היא מודיעה לי.

"למה?"

"כי אתה צריך תיקון. אם יהיה לך כלב, לא תתגעגע אליו יותר".

"לפי איזה היגיון? לפני רגע מעכו לי את הלב, ועכשיו ישתינו לי על הפרקט? זה נשמע לך כמו תיקון?"

"די כבר עם הפרקט והאלרגיות והשטויות שלך. זה בסך הכל שבוע אחד קשה שמנקים אחריהם, ואחר כך זה אושר. נכון מאמי? (לכלבה) אושר!"

וכעת לפינתנו "חפש את הפתולוגיה המשפחתית": ובכן, ההיסטוריה שלי עם כלבים איננה חיובית. זה התחיל בגיל שש עם גורה צחורה בשם סנופי (שם של בן, אלא מה?) שנעלמה כעבור שבוע משום שדווקא אמי, אשה שהצליחה להתמיד בדיאטת אבטיח שלושה חודשים, לא עמדה במה שא' מכנה "השבוע הקשה".

שנים אחר כך הגיע בינגו, כלב תוקפני ורגזן באופן חסר פרופורציה לממדיו הזעירים, שנטה להסתבך בתגרות עם כלבים חזקים ממנו ומצא את מותו מתחת לגלגליה של סובארו שעמה הסתכסך יום אחד באופן חד צדדי.

והאפיזודה האחרונה והמיותרת מכולן ביחסי עם עולם חיות המחמד שייכת לכלב ברוך, שנעלם יום אחד מביתנו כאשר הדלת היתה פתוחה ומאז נעדר. חידת היעלמותו קיבלה תשובה חלקית שבוע אחר כך, כאשר במקומון של כפר סבא פורסמה ידיעה על מכת גניבות כלבים בשכונה שלנו, על ידי תאילנדים שאוכלים אותם. אני מתנצל בפני קוראי התאילנדים שבכלל מעדיפים עוף או ג'וקים, כך נכתב ב"קול הכפר", וזה היה הרבה יותר קל להאמין בזה, ולא להניח שברוך עזב אותנו כי נמאסנו עליו. עסקי הנטישה הם גם ככה לא דבר קל בבית הזה.

כך שהסיכוי שאאסוף לביתי עכשיו כלב שואף לאפסי. אני לא מתכוון לשחזר את מפחי הנפש של פעם, ודאי לא כשהחיים מזמנים לי חדשים בקצב קבוע, כאילו הייתי מנוי למגזין. מה גם שמצפייה מחקרית בחברתי א', אני למד שהשלכת רגשותיך על הכלב היא עניין פשוט ויומיומי, ולכן סביר להניח שאמצא עצמי עם גור כלבים מדוכדך וחמוץ, ויחד נשב ונבהה בלילות בטלוויזיה עד שנירדם.

הנה א' ולולה שלה יצאו השבוע לטיול בפארק וצילצלו אלי בדרך הביתה, מושפלות וכואבות. מתברר שאיש אחד בגינה רמז שלולה שמנה. "תדעי לך שהיא מאוד גדלה", הוא אמר לא' ההמומה. "כמה היא שוקלת?'"

"ארבעה קילו", היא ענתה לו. משקלה של הכלבה אגב עומד על שבעה קילוגרמים וחצי. "כלומר שיקרת בקשר למשקל של הכלבה שלך".

"אני באה אליך עכשיו", היא מאיימת. "תגיד לי אתה אם היא נראית לך קילו יותר מעל ארבעה".

אולי זה הנימול הקל שמתפשט בזרועותי בכל פעם שאני אוחז במלאכית הקטנה הזאת, אבל בעיני היא דווקא די כבדה.

"אמרתי לך", חוטפת אותה א' שנייה לפני שאני מתעטש על פרווה בשווי 2,500 שקל. "אמרתי לך שאתה צריך תיקון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו