טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקס פותר הכל

באבא דז ניקולס הוא מורה רוחני שמטפל באמצעות סקס, ומנהל מערכות יחסים עם כמה וכמה אהובות במקביל. כשאחת מהן נשברת ועוזבת אותו, הוא פונה אל הדרך המוכרת לו להתמודד: עוד סקס

תגובות

גבר חי עם אשה אחת, אבל שוכב גם עם אחרות. עם עשרות, אולי מאות, אחרות. היא יודעת את זה, וחיה עם זה, אבל אז נמאס לה והיא מחליטה לעזוב. היא שוברת לו את הלב, ועכשיו הוא רוצה רק אותה. כדי להחזירה אליו הוא עושה הכל, מה שהוא מאמין באדיקות דתית שצריך לעשות. הוא מאמין שצריך לשלוח לה גלים של אנרגיה, של אהבה, כדי שתחזור. כדי לייצר את האנרגיה הזאת הוא שוכב עם נשים אחרות. כלומר: כדי להחזיר את מי שברחה ממנו משום ששכב עם אחרות, הוא שוכב עם אחרות.

האיש הוא המורה הרוחני באבא דז ניקולס, האשה היא מאיה יוניקה, והשניים הם גיבורי הסרט התיעודי "מין מכושף", שיוקרן בפסטיבל "ספיריט" לקולנוע רוחני בסינמטק תל אביב, שיתקיים ב-2-5 בנובמבר. באבא דז (קיצור השם דזרט) יהיה אורח של הפסטיבל ושל "הגן - בית הספר לאהבה וקבלה", שם ירצה ויעביר סדנאות למטפלים ולקהל הרחב. והוא לא זוכר עם כמה נשים שכב. אלף, ואולי אלפיים.

עשו לייק לפייסבוק שלנו וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם‬

קשה שלא להתפתל כשבאים לתאר את מה שעושה באבא דז. לא ממבוכה, ואולי גם ממנה, אלא בעיקר משום שבאנגלית זה נשמע יותר טוב. באבא דז הוא מורה רוחני שכל פעילותו הרוחנית מוקדשת למין, או מורה למין שכל פעילותו המינית מוקדשת לרוחניות. מארגני הפסטיבל הצליחו לגבור על מכשולי האי-נוחות שמערימה העברית והגדירו את באבא דז כ"מרפא במיניות מקודשת". באנגלית באבא דז הוא "סקס שמאן".

"אני עוסק בשמאניזם ובריפוי מיני כבר 30 שנה", הוא מסביר בעצמו בשיחת טלפון מאיטליה, שם הוא מנחה סדנאות בריפוי מיני ומקדם את הסרט. "התחלתי להתחבר לשאלות האלה בשנות ה-80, כשהייתי בשנות ה-20 שלי. בתקופה ההיא הבנתי שחקירת המודעות והנפש חייבת להתייחס גם לגוף. הבנתי, קודם אינטואיטיבית ואחר כך בעזרת עשרות מורים שפגשתי במקומות שונים בעולם, שגם לגוף יש מרכיב רגשי ושחייבים לאהוב את הצרכים שלו, להזין את התשוקה ואת המיניות, לחבר את המיניות לאהבה, לחלץ את המודל של הזכר הבריא והנקבה הבריאה".

הקו האדום הדק

במאי הסרט, ג'ונתן שכייל, נתקל בשמו של באבא דז ב-2006 והחליט לצלם סרט על "מקדש סדונה" שהקים דז באריזונה, ובו הוא מכשיר כוהני וכוהנות מין ומטפל במי שמבקשים לפתור בעיות מיניות או להעשיר את חיי המין שלהם ואת חייהם בכלל. במקדש, וילה הניצבת באמצע נוף מדברי עוצר נשימה, יש כמה חדרי טיפול פרטיים, ואולם ראשי לסדנאות לקבוצות.

שכייל בילה ימים ארוכים במקדש סדונה. הוא צילם עשרות שעות שבהן דיברו, הצהירו, איבחנו, התוודו ותהו על מין, אבל דלתות חדרי הטיפולים נשארו סגורות. מתוסכל, הוא פנה לבאבא דז וביקש ממנו לתת יותר ממילים. דז הסכים, והדלתות שנפתחו הפכו לאחד ההישגים הגדולים של "מין מכושף". בעולם שטוף פורנו ושמרנות, הצליח הבמאי לצלם מגע מיני בפשטות וברגישות - כמעט תמיד במרחק כמה צעדים, בפול-שוט שממקם את המשתתפים בתוך הקשר ומואר בתאורה נקייה. דז מבקש מגבר לשים יד באזור הרחם של אחת התלמידות, או מנחה אשה בשם רובין איך להגיע לאורגזמה - בין אם הוא חוצה קו אדום או לא, הפריים הקולנועי שומר על מרחק מהקו האדום. לפעמים כמעט נדמה שמדובר בסדנת שיקום טיפולית באמצעות בעלי חיים; הנה, זה דולפין. געו בסנפיר שלו. תרגישו את מרקם העור. לא לפחד. זה לא נושך. זה ידידותי.

בזמן שחדרי הטיפולים נפתחים, נחשפת במקדש דרמה לא פחות ואולי אף יותר מטלטלת. דז הוא פוליאמורי - אדם מקיים מערכות יחסים גלויות וידועות עם יותר מבת זוג אחת - ובמקדש נכנסות ויוצאות נשים רבות. השגרה הזאת מתערערת לגמרי אחרי שאחת מחברותיו, מאיה, מבינה שלא תוכל לחלוק את דז עם אחרות ומחליטה לעזוב את סדונה. במהלך שנראה אבסורדי לגמרי למתבונן מן החוץ אבל מובן מאליו לדז עצמו, הוא מחליט לקיים "מין מכושף" עם עמיתות לדרך, וכמה שיותר כאלה, ולהפיק ממנו אנרגיה - ש"תגשים" את מאיה. התוצאות מפתיעות.

"הייתי מונוגמי במשך עשר שנים לפני שבחרתי בריבוי מערכות יחסים", אומר דז, כיום בשנות ה-50 לחייו. "חייתי שמונה שנים עם בת זוג נפלאה וניהלנו ביחד עסק מצליח לתזונה. בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה לחזור להיות שמאן ולטפל במיניות. ההחלטה הזאת איימה עליה מאוד ובסופו של דבר נפרדנו. אחר כך חייתי תשע שנים כפוליאמורי, ואז הכרתי את מאיה. מאז, בארבע השנים האחרונות, אני מתנזר ממין עם בנות זוג.

"אני לא חסיד עיוור של צורת חיים אחת. בכל אחת מהצורות יש הרבה חוכמה וכל אחת לימדה אותי דברים אחרים על עצמי. בחיים של פרישות, אדם לומד שהאחריות לאהוב את עצמו היא שלו ולא של אף אחד אחר. רק אם אתה אוהב את עצמך אתה יכול לאהוב אחר, ורק כך אתה לומד איך להיות מחויב לאחר. פוליאמוריה מלמדת איך להיות ישר וברור. אתה מגלה מהי המשמעות של יושרה כלפי אלה שאתה אוהב.

"כמובן, את כל הנתיבים האלה אפשר לנצל לרעה כדי להימנע מאינטימיות. בחיים של פרישות, אתה נמנע מקשר גופני עם אנשים אחרים. בחיים פוליאמוריים אתה יכול לברוח מאינטימיות עם בן זוג אחד. הרבה אנשים מסתתרים גם בתוך המונוגמיה. הם חותמים אחד עם השני על הסכם בלתי כתוב של העמדת פנים, שנותן להם ביטחון מזויף ומשאיר את היחסים ביניהם שטוחים ומסודרים. בלי להיחשף, בלי להכיר ובלי לערער על הנוחות".

המודל הבריא

ההורים של באבא דז הם "אנשים מהיישוב" - כאלה שמספקים לסרט רגעים יפים וקצרים מדי של מרחק אירוני. האם חדה וביקורתית, האב בעיקר מקשיב.

עד כמה הם סללו את הדרך שלך? האם גם הם היו פוליאמורים?

"כששואלים אותי עד כמה הם פוליאמורים או מונוגמים, או עד כמה הם היו פתוחים ביחס למיניות שלהם, מחמיצים את הנקודה האמיתית. בקרוב הם יחגגו 60 שנה ביחד, כך שאי אפשר לייחס להם שום דבר פרט למונוגמיות. אבל מה שחשוב באמת, מה שסלל את הדרך, הוא העובדה שהם היו הורים אוהבים מאוד. אבי ידע להפנים את המודל של הזכר הבריא. הוא לא פחד מקרבה פיזית ביני לבינו, לא פחד ללטף ולחבק אותי. הוא מעולם לא שידר לי אשמה או בושה על הגופניות שלו או שלי, וכך פטר גם אותי מחיים של אשמה ובושה. כשמשוחררים מאשמה ובושה, אפשר לחבר מחדש את המין לאהבה".

מהו מודל הזכר הלא-בריא?

"הרבה גברים לומדים לדכא את המיניות כבר בגיל צעיר, להפריד אותה מהלב ומ'הגוף הרגשי' ולחיות חיים של חוסר בהירות ביחס למיניות. את חוסר הבהירות הזה הם יעבירו לנשים שלהם ולילדים. הם לא יצליחו להכיל את המיניות של האשה ולא יוכלו לגלות אהבה גופנית בריאה לילד. מרוב פחד, כל ביטוי של חיבה גופנית ייתפס בעיניהם כמו סימן להתנהגות לא ראויה והם יתרחקו מהילדים שלהם. הילדים, בתורם, יגדלו להיות הדור הבא של גברים שלמדו לדכא את התקשורת הגופנית שלהם".

בסרט מספר אביך שהסבא שלך היה פוליאמורי.

"לא, הוא היה נחש ורמאי שהונה את סבתא שלי וגרם לה סבל נורא. אבא שלי חושב שכל מי שמנהל רומנים וסטוצים מאחורי הגב הוא פוליאמורי, אבל זה לא להבין ולסלף את המושג הזה. פוליאמוריה מבוססת על כנות כלפי בני זוגך. כפוליאמורי אתה חייב ליידע את כל מי ששותף לחיים שלך על מאהבים או מאהבות אחרים, להיות פתוח לגמרי ביחס אליהם. סבא שלי אף פעם לא שוחח עם סבתא שלי על המאהבות שלו. במקום זה הוא היה עסוק בהסתרה. החוכמה המפוקפקת הזאת, שמי שלא מספר לא פוגע, לא עובדת. הוא הכאיב לה לאורך כל הדרך".

ואתה לא הכאבת לאף אחת, גם כשהיית גלוי עם כולן?

"בוודאי שכן, אבל הכנות נותנת לבנות זוג חופש לבחור מה הן צריכות ורוצות באמת. זה בדיוק התהליך שמאיה עברה. היא התלבטה אם להישאר והחליטה שלא טוב לה. כשהלכה, הבנתי שאני מוכן לחיות חיים מונוגמיים איתה. בסוף צילומי הסרט חזרנו להיות יחד במשך חודש וחצי, בסיור שעשינו באוסטרליה. זאת היתה תקופה נפלאה אבל מאיה החליטה להיפרד ממני וללכת בדרך שלה. אני יודע שמאז היא גדלה מאוד ולמדה לאהוב את עצמה. אני מאמין שכל התהליך הזה התרחש בגלל שכל השאלות נשאלו, בגילוי לב, ואיש מהנוגעים בדבר לא התעסק ברמייה והסתרה".

באבא דז מטפל בנשים ובגברים. מפגש טיפולי אורך בין שעה לשלוש שעות, ועולה 200-300 דולר. לפעמים הוא מצרף אליו מטפל נוסף, ואז התשלום הוא כפול.

מי האנשים שבאים למקדש שלך?

"למקדש באים הרבה אנשים שחונכו לחיים שמרניים, חיים שהמין בהם מוקצה, ועכשיו הם כלואים בין קירות החינוך הזה ומסתכלים על מין ממרחק. להכחשה ולדיכוי של הגוף יש יותר מביטוי אחד, ולא תמיד היא נעשית דרך הסתרה או בושה. נשים שמשתמשות במיניות בצורה מניפולטיבית כדרך לקבל את מה שהן רוצות, במקום לומר את רצונן בצורה ישירה, מכחישות את הגוף שלהן בדיוק כמו שנשים שפוחדות ממין מכחישות אותו. בשני המקרים, הצורך האותנטי של הגוף לא בא לידי ביטוי. למקדש באים גם מי שעברו אונס, גילוי עריות, התעללות מינית".

אשה בשם לין, למשל, מספרת בסרט לדז שנאנסה על ידי אביה וחברו כשהיתה ילדה, והחליטה מאז לעלות במשקל. דז שוכב לידה במיטה ומחבק אותה, מבקש שתדמיין מגע אוהב, לא מנצל, בין אב לילדה. אחר כך הוא עורם כריות על המיטה ומבקש ממנה לדמיין שהכריות הן אביה ולדבר אליו. "היא אשה מאוד אמיצה", אומר דז, "שהחליטה לחשוף את הסיפור בסרט, וניצלה את ההזדמנות לא כדי לתקוף את אביה ולבייש אותו, אלא כדי לנסות להתקדם הלאה מהפצע הזה. היא רזתה מאוד מאז, והיא הרבה יותר מפויסת ונקייה ביחס לגברים.

"בהקשר הזה, חשוב לי להדגיש שצריך להרחיב את ההגדרה של התעללות מינית. למעשה, לכל מי שפנה אלי בעשורים האחרונים יש סיפור של התעללות. לא כולם הם קורבנות של תקיפה מינית או חינוך נוקשה, אבל לכולם יש סיפור של חוסר בהירות ביחס למיניות שלהם, ובעיני חוסר הבהירות הוא כשלעצמו התעללות".

ומה בנוגע לטיפול שהוא עצמו מספק? איפה כאן עובר הגבול? השאלה עולה גם בסרט. אחת המרפאות, ג'יה, מבקשת לערוך בירור בין דז לבינה בנוכחות מטפל אחר, ומאשימה אותו שניסה להתחיל איתה כשהשתתפה בסדנה במקדש. בכלל, טוענת ג'יה, דז חצה את הקווים כשהחליט לשכב עם מטופלות כצורה של טיפול. דז משיב שלטיפולי מיניות אין משמעות ללא מין.

ומה עם רובין, שבאה למקדש כמטופלת, ופתאום היא שוכבת איתך כדי "לקרוא" למאיה? היא נראית פגיעה מאוד, מאוהבת, לא כמו מישהי שנרתמה לעזור לך להשיג אהובה אחרת.

"יכול להיות שהיא היתה מאוהבת בי אז. אני צריך להסתכל שוב על הרגע הזה בסרט. היא כל כך כמהה ליחסים באותה תקופה, שאולי חיפשה אותם גם אצלי. אבל תמיד הייתי ישר לגמרי ביחס אליה. אף פעם לא הצעתי לה זוגיות. חודש אחרי צילומי הסרט הא מצאה בן זוג ואני חזרתי למאיה. אז אני מניח ששנינו נתנו כוח אחד לשנייה".

איזה יחס למין ומיניות אתה מצפה למצוא בישראל?

"גדלתי בדרום קליפורניה ואני מכיר את ישראל מסיפורים של מכרים יהודים שהיו באים לבקר כאן. פגשתי גם הרבה ישראלים. הם תמיד נראו לי אנשים אינטליגנטים עם המון תשוקה לחיים. אז אני לא יודע, ואני נרגש לדעת מה יהיה, ואיך יהיה לטייל במדינה שיש בה משא כבד כל כך של היסטוריה וסכסוכים.

"מעניין אותי גם הפער המדהים בין התחכום של כל כך הרבה ישראלים שפגשתי, לבין חיים של מתח ופחד והתכנסות בעמדות נוקשות. מלחמה היא החצנה של מצב שבו אין אהבה ואין הסתכלות על אהבה, והשאלה היא מה תעשה האהבה".*

 

gititg@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות