בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זעזועים באימפריה

טורקיה משקמת את הכבוד הלאומי ומוכיחה שהיא יכולה להתמודד עם אסון

המענה אמנם לא היה מושלם, אבל אפשר רק לקוות שאם תכה בישראל רעידת אדמה קשה, רשויות החירום וההצלה יידעו להיערך באותה יעילות

35תגובות

כרבע מהבניינים בטבאנלי, היישוב הקרוב ביותר למוקד הרעש במזרח טורקיה, קרסו. מספר הקורבנות ביישוב אינו ידוע. למרות ממדי הנזק, צוותי חילוץ וכוחות הצלה לא הגיעו לשם. שלטונות טורקיה הסתפקו בהקמת שני אוהלים בכניסה לכפר הכורדי הנידח. לעיר ארצ'יש, השוכנת 60 קילומטר מצפון לטבאנלי, נשלחו שיירות סיוע ענקיות.

בארצ'יש קרסו כמה בניינים ומאות תושבים, אם לא אלפים, נספו. אבל בתי העיר בנויים בטון ולבנים. בחללים התת-קרקעיים שנוצרו תחת המבנים אפשר היה לאתר ניצולים גם שלושה וארבעה ימים אחרי הרעש, שהתחולל ביום ראשון.

עשו לייק לפייסבוק שלנו וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אי-פי

הבתים הכפריים בטבאנלי עשויים בוץ וחומר, והשלטונות החליטו שאין טעם לחפור תחתם. מי שלא חולץ משם מיידית, נספה כנראה. לאיש בטבאנלי לא היו ציפיות מהממשלה. רעש או לא רעש, התושבים יודעים שנותרו להם ימים מעטים כדי לשתול ירקות לקראת החורף ולבנות מחסות לעדרי הבקר שלהם לפני בוא השלג.

כשהמפלגה השלטת בטורקיה, מפלגת הצדק והפיתוח בראשות ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן, נערכה לבחירות לפני מעט יותר מארבעה חודשים, היא יזמה תנופת פיתוח אדירה באזורים הכפריים במדינה. באלפי כפרים נסללו רחובות ובתים חוברו לרשת החשמל. בטבאנלי אין שום סימן לתנופה הזאת. מפלגת השלטון לא מצאה טעם להשקיע בכפר, שקולות תושביו נתונים ממילא למפלגת השלום והדמוקרטיה - האופוזיציה הכורדית הרשמית.

מים הגיעו לחלק מבתי הכפר בצינור שברירי, שנותק ברעש. רוב התושבים לא נהנו מאספקת מים שוטפת גם לפני הרעש. התושבים מתנחמים עכשיו בידיעה שהצינור תוקן. הוא מזרים את מימיו לבריכה קטנה, שנוצרה ליד דרך העפר המשובשת המחברת את הכפר לכביש הראשי. נשים, דליים בידיהן, יורדות לשאוב מים מהבריכה. העדרים מחכים לתורם.

לא רק הרשויות מתעלמות מהכפר, אלא גם התקשורת. ניידות השידור התקבצו סביב הבניין הגדול היחיד שקרס בבירת המחוז, ואן, כ-20 קילומטר מדרום, והמשיכו צפונה לארצ'יש. ההרס שם היה פוטוגני יותר וערוצי הטלוויזיה יכלו להעביר בשידור חי את הצלתה של אז'רה קראדומאן, תינוקת בת שבועיים שחולצה מבין ההריסות יומיים לאחר הרעש. "זה לא האיטי", אמר כתב טלוויזיה בריטי ותיק, שאולץ לטוס באישון לילה מישראל, מקום מושבו הקבוע, לאזור הנידח ביותר בטורקיה.

בשנתיים האחרונות סיקרה התקשורת העולמית רעידות אדמה שגרמו הרס בממדים גדולים בהרבה. במארס היו צוותי הטלוויזיה בפוקושימה שביפאן וצילמו רעידת אדמה, צונאמי ואסון גרעיני בחבילה אחת. ברעש בהאיטי בינואר 2010, נהרגו יותר מ-300 אלף בני אדם ומיליון נוספים נשארו ללא קורת גג. בטורקיה, על פי מניין הנפגעים הרשמי עד אתמול בצהריים, נהרגו כ-500 תושבים. גם לאחר שיוסיפו לנתון זה את מספר הנעדרים, מספר הנספים הכולל יסתכם באלף בערך. לא דומה לממדי ההרג באסונות ביפאן ובהאיטי, אף על פי שעוצמת הרעש - 7.4 בסולם ריכטר - היתה גבוהה יותר מאשר בהאיטי (7 בסולם ריכטר).

מבורכת

ההשוואות לאסונות אחרים אינן מביאות נחמה ל-70 אלף תושבי ארצ'יש. כ-100 מבנים בעיר קרסו לחלוטין. אלפי בתים נוספים לא התמוטטו, אבל הם אינם ראויים למגורים. נדמה כאילו ענק שנחת לפתע ברחוב הראשי של העיר, צעד לאורכו ומעך בכפות רגליו כל בניין רביעי או חמישי. שתי יממות לאחר הרעש, אספקת החשמל לעיר לא חודשה וכוחות חילוץ והצלה גדולים - אמבולנסים, מכוניות כיבוי, דחפורים ומנופים, משאיות אספקה - המשיכו לזרום אליה. חלק מכוחות ההצלה נסעו יותר מ-30 שעות, מאיסטנבול שבצד האירופי של המדינה.

ברחוב צדדי בארצ'יש, סמוך לבניין הנוטה על צדו, קולטת העין שלוש גופות עירומות. במבט נוסף מתברר שאלה בובות תצוגה שהושלכו מחלון הראווה של חנות בגדים הרוסה. אשה עטופה בצעיף מתאמצת להחזיר את הבובות למה שנותר מהחנות, נבוכה מהעירום הפומבי. "זאת החנות שלי", היא אומרת ומביעה דאגה בגלל הדיווחים על מקרי ביזה בעיר.

אחר כך היא מתרככת ומצביעה על בתה, בת תשע. "היא מבורכת. היינו בדירה שלנו, מעל לחנות, ובעלי הצליח לחלץ אותה בדקות הראשונות". אין לה תלונות על ההתמודדות של השלטונות עם האסון. משפחתה מתגוררת במחנה אוהלים שהוקם בכניסה לעיר כבר בלילה הראשון שלאחר הרעש. במחנה אין מחסור במים או במזון והיא מאמינה שאללה ידאג להם בחורף.

ארדואן אמנם הודה שלשום ב"כמה כשלים שהיו ב-24 השעות הראשונות לאחר הרעש". אבל 48 שעות לאחר שהאדמה רעדה, נדמה היה שלפחות בעיר שספגה את הפגיעה הקשה ביותר הושגה שליטה במצב. סביב כל בניין שקרס עבדו לפחות שני צוותי חילוץ. משאיות חילקו לחם ובקבוקי מים ובמטבחים ניידים התבשלו אלפי ארוחות חמות שחולקו במגשים חד-פעמיים. את מקומו של בית החולים המקומי הקטן תפס בית חולים שדה ענקי שהוקם באיצטדיון הכדורגל בעיר. חברות הסלולר הטורקיות שלחו עשרות ניידות תקשורת, שבעזרתן חודשו שירותי הטלפון הנייד.

האמירה "למדנו את הלקח מ-1999" שבה ועולה בכל שיחה עם אנשי צוותי החילוץ הפועלים בארצ'יש. ברעידת האדמה שפגעה ב-17 באוגוסט 1999 בעיר איזמיט, שבצפון-מערב המדינה, נהרגו לפי הנתונים הרשמיים 17 אלף תושבים. מספר ההרוגים האמיתי כנראה כפול. הרעש באיזמיט הוא טראומה לאומית עד היום. ביום שני הכריזו כותרות העיתונים בטורקיה על "17 באוגוסט שני". לכאב על האסון באיזמיט מצטרף הכעס על אזלת היד שגילו אז הרשויות.

חלפו 12 שנה, וטורקיה היא מדינה שונה לחלוטין. הצבא, אז הגוף החזק והמשפיע במדינה, נותר כיום ברקע. בארצ'יש - הממוקמת באזור שבו אוכלוסייה כורדית גדולה - יש נוכחות צבאית מרשימה, אבל לאחר רעידת האדמה הסתפק הצבא בהושטת סיוע לוגיסטי. משאיות של הצבא הובילו מזון ומים וקבוצות קטנות של חיילים שמרו על הסדר. מרבית החיילים נותרו בבסיסיהם ועסקו בשיפוץ גדרות שקרסו. פעולות החילוץ היו בשליטה מוחלטת של הרשויות האזרחיות.

מאז 1999 עברו שירותי החירום הטורקיים מהפך, שאיפשר שיגור של עשרות צוותי חילוץ למחוז ואן עוד ביום ראשון. אחד מלקחי האסון באיזמיט היה ההחלטה כי הטיפול בפליטים יוטל על ארגון הסהר האדום הטורקי, שפועל בהנחיית משרד הבריאות באנקרה. הארגון הצטייד בעשרות אלפי אוהלים ובאמצעים אחרים להקמת מחנות ארעיים. הסהר האדום הטורקי הפגין את יכולתו לפני ארבעה חודשים, אז הצליח בתוך סוף שבוע אחד להקים ערי אוהלים מסודרות לאלפי הפליטים שחצו את הגבול הסורי, במנוסתם מהדיכוי הרצחני של כוחות הביטחון הנאמנים לנשיא סוריה בשאר אסד.

מטפס

יותר מכל הבליט האסון את חיוניותה של החברה האזרחית הטורקית. במדינה שנשלטה עשורים ארוכים בידי הצבא, היה מרשים לראות את המשלחות שעשרות ארגונים וולונטריים, עמותות ותנועות סטודנטים שלחו מזרחה. ביום שלישי בבוקר ישבה קבוצה מהסניף הטורקי של רופאים ללא גבולות ליד אוהל עזרה ראשונה במרכז ארצ'יש. "בעצם, אין לנו מה לעשות כאן", הודה אחד מהם ולגם מהתה. "יש כאן מספיק צוותים רפואיים ולצערנו כמעט ולא מוציאים פצועים מבין ההריסות".

בין אלפי המתנדבים היו כמאתיים מחברי IHH, הקרן לזכויות אדם, לחירויות ולסיוע הומניטרי, המוכרת בישראל כארגון שמימן שלוש ספינות במשט לעזה במאי 2010. ישראל רואה ב-IHH ארגון טרור, בגלל קשריו עם החמאס, אבל בטורקיה הוא פועל כארגון צדקה וסיוע איסלאמי. מאז רעידת האדמה הזרים ה-IHH למזרח צוותי חילוץ וגם הקים מטבח שדה.

לא רק ארגונים איסלאמיים הגיעו לארצ'יש, אלא גם קבוצות של מתנדבים המזוהים יותר עם טורקיה החילונית. מוראט אוקסוי, סטודנט להנדסה, הגיע עם חבריו למועדון מטפסי הרים. פעילותם במועדון כללה קורסים בחילוץ ובהצלה. ביום שני בבוקר הם טסו, על חשבונם, כדי להצטרף לחיפושים. אוקסוי אומר שהוא מתנגד למדיניותו של ארדואן ומותח ביקורת חריפה על החלטתו להימנע מקבלת סיוע ממדינות זרות. "אין כאן מחסור בכוח אדם", הוא אומר, "אבל לצוותים אין הציוד המתאים לפעולות כאלה. ברוב המקומות לא היו מסורים לחיתוך ברזל ובטון, שהיו מאפשרים לנו לחלץ ניצולים במהירות רבה יותר".

לא כולם מסכימים אתו. אוזגור מונקוט, קצין הניהול של ארגון המתנדים AKUT, יצא לאזור הרעש כבר בלילה הראשון. "הגענו לכאן 16 צוותים מאומנים, עם 28 כלבי חיפוש, והצלחנו לחלץ שישה אנשים בחיים", הוא אומר. "אני חושב שהיה לנו המענה הנכון". הוא מתעקש שלסירוב לקבל עזרה מישראל אין משמעות פוליטית.

מדינות שכן שלחו סיוע היו איראן ואזרבייג'אן, אבל פקידים טורקים התעקשו שאין לכך משמעות פוליטית. מכיוון שמדינות אלה נמצאות שעה נסיעה מאזור הרעש, כוחותיהן הגיעו למקום ראשונים, אפילו לפני מרבית הצוותים הטורקיים.

שינוי

אפשר למתוח ביקורת על ההחלטה של ארדואן שלא לאפשר לצוותי חילוץ מישראל ומהאיחוד האירופי, שטורקיה מסוכסכת עמו מכיוון שבשנה הבאה תהיה קפריסין נשיאתו התורנית, לצאת לוואן. אפשר גם להבין את הצורך שלו ושל העם הטורקי לשקם את הגאווה הלאומית הפגועה ולהוכיח שלמדו להתמודד בכוחות עצמם עם האסון הכבד. לא רק מהפכים פוליטיים התחוללו בטורקיה בעשור האחרון. המדינה ידעה גם תנופה כלכלית אדירה. במחוז ואן היא מורגשת פחות מאשר באזורים עשירים יותר של המדינה, אבל הרכבת האווירית ושיירות החילוץ ואספקת החירום שהגיעו למחוז הדגישו שמדובר במעצמה אזורית.

את התגובה הטורקית לאסון אפשר להשוות להיערכות של הממשל האמריקאי לאחר סופת ההוריקן קטרינה, שפגעה בניו אורלינס ב-2005. בוואן נפתחו מוקדי חלוקת מזון, הוקמו ערי אוהלים ונפרשו מרכזי מידע בתוך 48 שעות לאחר הרעש. ברחובות ניו אורלינס שרר כאוס גמור גם שבוע לאחר ההוריקן. המענה הטורקי לא היה מושלם, אבל אפשר רק לקוות שאם תכה בישראל רעידת אדמה קשה, רשויות החירום וההצלה יידעו להיערך באותה יעילות.

כמו ממשל בוש בשעתו, גם ארדואן מתמודד עם אסון טבע בעוד צבאו נלחם בארגון טרור עיקש. בתחילת השבוע, הצבא הטורקי נכנס שוב לצפון עיראק כדי להכות בבסיסי המחתרת הכורדית פ-ק-ק. בפיגועים של המחתרת בשבוע שעבר נגד בסיסי צבא, נהרגו 24 חיילים. סמיכות האירועים והעובדה שרבבות כורדים אזרחי טורקיה נותרו ללא מחסה בפתח החורף הקשה, היו בין הסיבות לשינוי הפתאומי במדיניות. ימים אחדים אחרי הרעש פנתה טורקיה לישראל ול-30 מדינות נוספות, בבקשה לקבל מבנים ניידים כדי לשכן את הפליטים. צוותי חילוץ במדי צה"ל - לא, קרוואנים תוצרת ישראל - כן. אפשר להבין ללבו של ארדואן, שכבר מכיר את הנוהג הישראלי לגזור קופון הסברתי מכל מבצע לסיוע הומניטרי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו