בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זרה לא תבין זאת

ליגת העל בכדורסל לנשים נפתחה בשביתת שחקניות - הראשונה אי פעם בספורט הישראלי - במחאה על שיתוף זרות רבות מדי. האם יש די שחקניות ישראליות טובות לקיים ליגה איכותית, ואיך אפשר לשנות את המצב?

5תגובות

דנה פורר, בעוד חודש בת 15, עזבה בקיץ את משפחתה ברמת השרון כדי להצטרף למחזור הראשון של האקדמיה לכדורסל נשים במכון וינגייט. "בכל יום אנחנו קמות בשש בבוקר ושעה אחר כך אנחנו כבר באולם הכדורסל", מספרת פורר. "בשמונה אנחנו מתחילות יום לימודים מלא בבית הספר בשפיים, ואחרי הלימודים אנחנו חוזרות למכון וינגייט. אחרי ארוחת הצהריים יש אימוני כושר, אתלטיקה ושעתיים כדורסל. כשנגמרים האימונים אנחנו אוכלות ארוחת ערב, מכינות שיעורים, נחות קצת והולכות לישון".

בעד התענוג הזה משלמות פורר ו-12 חברותיה לאקדמיה 20-30 אלף שקל בשנה. ביום שני הן קיבלו הזדמנות ראשונה להחזר ההשקעה. בנות האקדמיה הוזמנו לאולם אורנים ברמת השרון, להציג כמה משחקי ראווה בהפסקת המשחק בין רמת השרון למ.כ. הבקעה בליגת העל לנשים.

הנערות נראו נרגשות במקצת - בכל זאת, 600 צופים ביציעים ומצלמות טלוויזיה ליד קווי המגרש - אבל דקות ספורות לפני שעלו לפרקט ניגשה פורר, תלמידת כיתה ט', לשי דורון, הכוכבת הגדולה של כדורסל הנשים בישראל. "אמרתי שאני תומכת בה ובכל יתר הכדורסלניות ששובתות", אמרה פורר, "אמרתי לה שאני רוצה שהן ימשיכו להיות חזקות, כי הן נלחמות בשביל כולנו. תראה מי נמצאות על המגרש, תשע שחקניות אמריקאיות. זה נראה לך נורמלי? למה אנחנו הולכות למכון וינגייט ועוזבות את המשפחה והבית? כדי שנהיה השחקניות הכי טובות שאנחנו יכולות להיות, כדי שבעוד כמה שנים נוכל להיות מקצועניות בליגת העל. אבל תראה מה קרה - נהייתה כאן ליגה של אמריקאיות וזרות, לא של ישראליות".

פורר, יש להניח, בקיאה בפרטי הפרשה שהרעישה השבוע את כל מדורי הספורט - שביתת הספורטאים הראשונה בישראל. ליתר דיוק, ספורטאיות. בשבוע הפתיחה של ליגת העל בכדורסל לנשים התרוצצו על המגרש רק זרות ושחקניות נוער. יותר מ-50 כדורסלניות ישראליות העדיפו לשבת ביציע או לא לבוא כלל למגרשים.

שרון בוקוב

ביום שני באו לרמת השרון, למרות הכל, יותר מ-20 שחקניות בכירות. הן הסבירו שעשו זאת "רק כדי לעשות כבוד לתמר מעוז (עוזרת המאמנת של רמת השרון, שאחיה, דניאל מעוז, חשוד כי רצח את הוריהם נח ונורית מעוז לפני חודשים ספורים, י"ב)". יומיים לפני המשחק השמיעה מעוז הצהרה נחרצת: "מי שתבחר שלא לשחק, יהיה לה עסק אתי". למרות הקרבה למעוז, שבמשך שנים היתה אחת השחקניות הבכירות בנבחרת ישראל ובליגת העל, השחקניות החליטו לשבת בצד.

"אין לנו ברירה", מסבירה שי דורון, כוכבת אליצור רמלה והנבחרת, וממנהיגות השביתה. "כבר ארבעה חודשים הקבוצות והאיגוד יודעים שאנחנו לא מוכנות לגזירה האחרונה. לא ייתכן שארבע זרות ישחקו כמעט בכל רגע נתון, בעוד שלישראליות נשארת רק משבצת אחת. בדרך כלל זה תפקיד זניח, שבו היא בקושי זורקת לסל או משתתפת בהתקפות. לא ייתכן שבישראל יקימו למעשה ליגה של אמריקאיות זרות. גרתי בארצות הברית. אנשים שם לא מבינים למה אני חוזרת כל שנה לשחק בישראל. אני יכולה לשחק גם ביורוליג (המפעל החשוב בכדורסל הנשים באירופה, שבו אין קבוצות ישראליות - י"ב). ביורוליג אני ארוויח יותר כסף, אבל אני לא עושה את זה, כי אני אוהבת את המדינה הזאת ואת הליגה הזאת. מנסים לקחת לנו אותה ולכן אנחנו צריכות להילחם, להישאר חזקות ומאוחדות, לא להישבר ולא לוותר".

פער מתרחב

שחקניות הכדורסל דורשות המשך קיום "החוק הרוסי", המבטיח שבכל רגע נתון במשחק יהיו על המגרש לפחות שתי כדורסלניות ישראליות. מספר הזרות בכל קבוצה יירד לשלוש. "איך שחקניות ישראליות יכולות להתפתח במצב הנוכחי?" שואלת דורון. "כשהייתי צעירה כבר קיבלתי הזדמנויות לשחק. היום צעירות לא יכולות לשחק, וגם לישראליות שסיימו תקופה במכללות בארצות הברית אין לאן לחזור. אני לא נגד אמריקאיות או זרות אחרות. הליגה הזאת צריכה אותן, אבל במספרים קטנים יותר".

על פי פעילים בענף, דורון, בת 26, משתכרת קרוב ל-140 אלף דולר נטו בעונה. קרובה אליה לייני סלווין, חברתה לאליצור רמלה, יהודית אמריקאית שנחשבת ישראלית. מרבית הבכירות האחרות מסתפקות בשכר נמוך במידה ניכרת. למעט ליגת הכדורסל לנשים, בישראל אין ליגות מקצועניות לנשים.

"המקצוענות בכדורסל הנשים וכל ההתקדמות של הליגה שלנו נעשו במידה רבה בזכות הכדורסלניות הזרות", מבהירה אורנה אוסטפלד, מאמנת רמת השרון, הממלאת את תפקיד האנטגוניסט במשבר הנוכחי בין השחקניות לקבוצות ולאיגוד הכדורסל. "אני לא חושבת שהיתה עוד מישהי שתרמה ונלחמה כמוני למען כדורסל הנשים בישראל", מוסיפה אוסטפלד. "כשהיה צריך, הלכתי לבתי משפט כדי שנקבל הקצבות זהות לגברים מהרשויות המקומיות ומהעיריות ונזכה בתקציבים הולמים מרשות השידור. את חיי הקדשתי לכדורסל הנשים. אבל מה שהכדורסלניות עושות עכשיו לא תורם דבר לכדורסל הנשים. הוא רק פוגע בו ובליגה שלנו". אוסטפלד טוענת, כמו מאמנים, מאמנות, יושבי ראש ויושבות ראש נוספים, שאם לא יהיו ארבע זרות בקבוצה, התחרותיות בליגת העל תמוגר.

שרון בוקוב

"אליצור רמלה מחתימה את כל הישראליות הבכירות", מסבירה אוסטפלד. "רמלה גם מחתימה את הזרות הכי יקרות ובכך מונעת מקבוצות אחרות להתחזק. לקבוצות אחרות אין משאבים כמו לרמלה והן לא נהנות מתמיכה של ראש העיר שלהן, כמו שיואל לביא והחברים שלו נותנים לרמלה. רמלה משלמת לשחקניות הישראליות, אבל במקרים רבים הם לא משלמים לזרות (היו לא מעט שחקניות שתבעו את הקבוצה). אנחנו לא חייבות לשחקניות שקל, אבל על המגרש אנחנו כמעט לא יכולות להתחרות. פערי התקציב גדלים מדי שנה ובעונה שעברה רמלה זכתה באליפות ובגביע בהפרש ממוצע של 20 נקודות במשחק. הדרך היחידה לנסות לקדם את התחרותיות היא שכל קבוצה תוכל להחתים ארבע זרות. זה גם יעלה את הרמה וגם יהיה ניסיון למנוע מרמלה לפתוח פער גדול מדי".

יו"ר רמלה, שמוליק לבקוביץ' אומר: "החוזים שלנו מגובים בבטוחות בבקרה התקציבית. בשנים האחרונות לא היתה שחקנית שתבעה אותנו ולא הגענו אתה להסדר".

רמלה זכתה בעונה שעברה גם בגביע היורוקאפ, המפעל השני בחשיבותו באירופה. אבל יושב ראש הקבוצה, שמואל לבקוביץ', כעס השבוע לאחר שאיגוד הכדורסל החליט לפתוח את הליגה כסדרה. "הוא תומך בשביתה של הכדורסלניות והוא אפילו משלם להן", טוענת אוסטפלד. "זה עובד לטובתו שיהיה חוק רוסי, כי גם כך כל הישראליות הבכירות אצלו. רמלה משלמת להן משכורות מופרכות ועצומות, אז מה אכפת לו שיהיו בארץ רק שלוש זרות? אבל עלינו ועל קבוצות רבות אחרות זה לא מקובל. לא נוותר על המאבק לתחרותיות".

דורון פוסלת את הטיעונים של אוסטפלד. "כל המאבק הזה הוא בעצם מלחמה ברמלה, קבוצה שהביאה כל כך הרבה כבוד וגאווה לכדורסל הישראלי בעונה שעברה, כשזכינו ביורוקאפ. במקום שהמומנטום הזה יימשך הוא נעצר. כל הקיום של הליגה עומד בסכנה. לא נוותר, כי אנחנו לא נלחמות רק על ההווה, אלא גם על העתיד של הליגה".

זו בדיוק הטענה של יושבת ראש רמת השרון, רחל אוסטרוביץ'. "כל המאבק הזה הוא ניסיון של רמלה להיאבק ברמת השרון וביתר הקבוצות שמנסות להילחם למען עתיד הכדורסל הישראלי, שאיבד בשנים האחרונות את כל התחרותיות. מה לעשות שאין מספיק ישראליות טובות, כדי ששתיים ישחקו בכל רגע נתון בכל קבוצה? בכל הליגה יש חמש או שש ישראליות איכותיות ב-11 קבוצות. בנבחרת ישראל יש רק שש שחקניות משחקות והיתר יושבות על הספסל, למה אנחנו לא שומעות תלונות? גם הטענה שאם ישראליות לא משחקות הקהל לא מתעניין היא שטויות במיץ עגבניות. ראיתם היום 600 אוהדים ויותר שבאו לראות שתי קבוצות משחקות, בין השאר מפני שהיו בקבוצות האלה שמונה זרות איכותיות. הקהל רוצה לראות כדורסל טוב. מה לעשות, השחקניות הזרות יותר אטרקטיביות".

שרון בוקוב

כסף ציבורי

הסוגיה מורכבת וקשה להצביע על כיוון ברור לפתרון. כמה נתונים עשויים להבהיר את התמונה. בשנה שעברה, לאחר יותר מ-15 שנים שערוץ הספורט שידר את משחקי ליגת העל לנשים, הוא החליט לחדול ממנהג זה. לתמונה נכנס אתר האינטרנט והטלוויזיה ONE, שהחליט לשלם כמה עשרות אלפי דולרים בעונה על זכויות השידור. לראשונה שולם כסף בעד הזכות לשדר את משחקי הליגה. אבל הסכום היה זניח. העונה הזאת ONE כבר אינו מעוניין לשלם.

גם כשהמשחקים שודרו בערוץ הספורט, ההתעניינות היתה דלה. הרייטינג היה מזערי וקהל כמעט לא בא למשחקים. למשחקים מסוימים ברמלה באים אלף אוהדים וברמת השרון יש כ-600 צופים במשחק, אבל ברוב המשחקים בליגה אין יותר מ-200-300 צופים. ליגת העל בכדורסל לגברים סובלת אף היא ממשבר פופולריות חמור, אבל מספר הצופים במשחקיה גבוה פי שישה.

האם נכון לשלם לשחקניות בליגה הזאת, שמעניינת מעט מאוד ישראלים, משכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש? האם יש בישראל תשתית ל-11 קבוצות כדורסל נשים מקצועניות? הכדורסלניות ורוב בעלי הקבוצות ישיבו בחיוב. המשוגעים לענף מצליחים איכשהו לגייס כספי ציבור (מרשויות מקומיות, מהטוטו ועוד) ולשלם משכורות גבוהות למדי, בליגה שרק מעטים מאוד באים לקנות בה כרטיס - בשקלים ספורים - ולצפות במשחקיה.

השאלה הגדולה היא לאן צריך להפנות את הכסף - למשכורות לשחקניות המקצועניות או לקידום ופיתוח תשתיות, שיקדמו את מחלקות הנוער. איש בספורט הישראלי אינו דן בשאלות האלה ברצינות. כסף ציבורי ממשיך לזרום, לרוב למקומות הלא נכונים. השאלה היא מי יקבלו את הכסף - ישראליות או אמריקאיות. לכאורה, עדיף שהמקומיות יקבלו. אך אם ריבוי האמריקאיות מעלה את הרמה ומקדם את התחרותיות, כפי שטוענים מרבית ראשי הקבוצות, אולי יש משהו גם בעמדה התומכת בהעסקת שחקניות זרות. עם זאת, כשרואים ילדה כמו דנה פורר, שלפני יום הולדתה ה-15 עזבה את הבית כדי להגשים את חלום חייה, צופה באמריקאיות ממלאות את הפרקט בעיר הולדתה - משהו כאן נראה מעוות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו