בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודים פיראטים

כדי למנוע התאזרחות לא-יהודים מערימה המדינה קשיים על מי שמבקש להתגייר. כך קורה שמדי שנה מאות בני אדם הרוצים להיות יהודים על פי ההלכה מתגיירים באופן פרטי. יהדות מחוץ לרבנות - כתבה שלישית בסדרה

32תגובות

שירה ועמנואל (שמות בדויים) נפגשו לפני כמה שנים, כששירה הישראלית טיילה בדרום אמריקה. הם התאהבו, באו לישראל וביקשו לחיות יחד, כדת משה וישראל. על מנת לעשות זאת עמנואל היה צריך להתגייר - אך השנים עברו ובקשת הגיור לא אושרה. "שלוש שנים חיכינו, ואז החלטנו לקחת את העניינים לידיים. אנחנו שמחים על כך, רק מצטערים שחיכינו עד לרגע שנדחקנו לפינה. הלוואי והיה לנו האומץ לעשות את זה קודם".

אחרי שנות ציפייה שתיפתח להם הדלת לחיים משותפים, פתחו שירה ועמנואל דלת אחרת. עמנואל, כמו מאות גרים במצבו בשנים האחרונות, פנה לגיור פרטי והפך ליהודי כשר למהדרין, שומר מצוות, בלי להמתין לחותמת של המדינה. כיום הם חיים יחד כזוג נשוי, הורים לתינוקת ומצפים לילד שני.

יותר מכל תחום אחר שמופקד עליו הממסד הדתי הרשמי, לרבות הנישואים, תחום הגיור הפרטי בישראל משגשג. מאות מתגיירים - בעיקר כאלה שאינם זכאים לאזרחות לפי חוק השבות - לוקחים מדי שנה את ההלכה לידיים ומתגיירים מחוץ לבתי הדין המיוחדים לגיור. זאת, אף שבתי הדין הללו הוסמכו על ידי המדינה, והם היחידים הרשאים לאשר הנפקת "תעודת המרה" - המסמך שמעניק תוקף רשמי לגיור. כשהם בוחרים בהליך פרטי, אנשים אלה מסכנים את סיכוייהם להתאזרח ומסתכנים בגירוש מישראל.

לעזרתם נחלצים רבנים אורתודוקסים - בעיקר מהציונות הדתית - החותרים להפריט את הגיור. "הארץ השבוע" מגלה כי הרב שלמה ריסקין, רב היישוב אפרת, שמכין במשך עשרות שנים מתגיירים לגיור הממלכתי במסגרת אולפן גיור ותיק ובעל מוניטין, החל לפעול באחרונה להקמת בית דין עצמאי לגיור. הוא מבקש לגייר את תלמידיו במסגרת בית דין רבני, כפי שזה נעשה בקהילות בחו"ל.

קידר ניר

גם הרב ישראל רוזן, דיין גיור לשעבר, החל בחודש האחרון לעשות גיורים פרטיים בפועל, במסגרת בית דין רבני פרטי בגוש עציון. בית הדין הזה הספיק להכשיר בחודש תשעה יהודים חדשים. ריסקין, רוזן ורבנים אחרים מסתמכים על חוות דעת משפטית שכתב לפני כשנה עו"ד אביעד הכהן, בהזמנת מכון עתים. בחוות הדעת קבע הכהן שאין מניעה חוקית להקים בתי דין פרטיים לגיור.

יש עוד שני בתי דין פרטיים העוסקים במרץ בגיורים פרטיים - האחד בראשות הרב עדין שטיינזלץ בירושלים, האחר בבני ברק, בראשות הרב נסים קרליץ. בד"ץ בני ברק הוא ערכאה שיפוטית שמעניקה כמעט כל שירות הלכתי אלטרנטיבי, בעיקר לחרדים ודתיים שאינם רוצים לקיים מגע עם רשויות המדינה. בבד"ץ יש הרכב ותיק העוסק בגיור. פעילותו הואצה מאוד בשנים האחרונות. אם בשנת 2006 עשה הבד"ץ 10-15 גיורים, בשנה הנוכחית מדווחים שם על כ-250 גיורים.

"צריך לפתוח את שערי הגיור ככל האפשר", אומר הרב שאול פרבר, מייסד מכון עתים, המסייע לישראלים במגעיהם עם הממסד הדתי. לדבריו, "בחודשיים וחצי האחרונים קיבלנו יותר מ-50 שיחות טלפון מאנשים שעברו גיור פרטי ורוצים סיוע בקבלת אזרחות. רוב המתגיירים אינם מתוסכלים מהחומרות ההלכתיות, אלא מהביורוקרטיה. רבים מהם דתיים המוכנים ללכת לגיור חרדי, גם כשזה נגד מצפונם. המדינה לא נותנת להם פתרון".

הכורח לשקר

חלק מהמתגיירים משתייכים לאוכלוסייה של יותר מ-300 אלף ישראלים, שהם או הוריהם עלו לישראל והתאזרחו בה מתוקף חוק השבות, אך הם אינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה. דלתות הרבנות הראשית, בתי הדין הרבניים וגם חברה קדישא סגורות בפניהם הרמטית. אבל אלה מהם שרוצים יכולים להתחיל בלי קושי הליך גיור במסגרות אזרחיות וצבאיות, אף שבשנים האחרונות המסגרות הללו מתרופפות בגלל ביטולי גיורים ומאבקי איתנים הלכתיים-פוליטיים.

הרב ריסקין מבקש לקבל עליו אחריות למתגיירים אלה. בראיון ל"הארץ" הוא סירב לומר שהוא יוזם הקמת בית דין, אך מסר כי "מה שקורה עכשיו במדינה לא נובע מההלכה שאני אוהב ומכיר, לא בנוגע למסורבות גט ולא בנוגע לגיורים. אני מתוסכל מהמצב הנוכחי, במיוחד בקשר לגיורי עולים מברית המועצות לשעבר. מכבידים ומקפידים אתם יותר מכפי הצורך ההלכתי. בכל פעם שתהיה לי אפשרות לפסוק לפי ההלכה בעניין זה - אעשה זאת".

סלמן אמיל

מתגיירים אחרים הם אזרחי חו"ל המבקשים להצטרף לעם היהודי. כדי לפתוח בהליך גיור, עליהם לעבור סינון קפדני, כמעט בלתי עביר, בפיקוח "ועדת חריגים" המשותפת למשרד הפנים והרבנות. הוועדה היא היחידה הרשאית לאשר הליך גיור רשמי של המדינה, והיא עושה זאת רק אם המתגייר שיכנע אותה בכנות כוונותיו.

כך הגיור, האמור להיות בחירה רגשית שעושה אדם בינו לבינו, תלוי בפקידי משרד הפנים. יש לזה סיבה: הוועדה אמורה למנוע ניצול לרעה של מסלול הגיור בידי לא-יהודים ולא-ישראלים הרוצים להתאזרח בישראל, ובהם עובדים זרים. הבעיה היא שגם בעלי מניעים טהורים נפגעים ממנה.

עמנואל בא לישראל ב-2007 כדי להישאר בה. אז החל ההליך המפרך שנמשך כמעט שלוש שנים. הוא ושירה המתינו שוועדת החריגים תתכנס ותסכים לאשר לעמנואל להיכנס לאולפן גיור. בתקופה הממושכת הזאת היה על בני הזוג לתמרן בעולם אבסורדי. "לא רצינו להתחתן עד שעמנואל יתגייר", מספרת שירה. "הרשויות מבקשות דברים סותרים. משרד הפנים דורש שתהיו בני זוג לכל דבר, עם חיים משותפים, ובה בעת דורשת מערכת הגיור שלא תגורו ביחד, שלא תתחתנו ושתשמרו על צניעות. ככה מכריחים אותך לשקר. כל זוג פותר את זה בדרך שלו, משקר לצד אחד או לצד השני".

בינתיים נכנס עמנואל, באופן פיראטי למחצה, לאולפן גיור והחל להתקרב לדת. בשלב מסוים החליטו בני הזוג להתארס ולקבוע מועד לחתונה, כאות של אמון הדדי. עמנואל לא משך את בקשתו להתגייר רשמית, אבל פנה לגיור פרטי בלי לדווח על כך למערכת. באופן מפתיע, היה זה דיין בכיר במערכת הרשמית שייעץ לבני הזוג לפנות בחשאי לבית הדין הרבני של הרב עדין שטיינזלץ. "פשוט החלטנו להפסיק לחכות ולעשות את זה באופן פרטי. מקסימום, נסיים את התהליך החוקי לאחר מכן".

פחות מחודשיים לפני החתונה התייצב עמנואל לתהליך נעים, זול ויעיל בבית הדין הפרטי לגיור של הרב שטיינזלץ.

אחרי שבית הדין אישר זאת, קבע עמנואל תור לברית מילה בבית חולים, ולאחר מכן קבע מועד לטבילה במקווה פרטי. שלושה שבועות לאחר מכן התחתנו בני הזוג בנישואים פרטיים כדת משה וישראל. הם ידעו שדלתות הרבנות סגורות בפניהם, וגייסו למשימה רב אורתודוקסי שעשה זאת בלי לדווח למדינה.

אמיל סלמן

בירח הדבש - כשלוש שנים לאחר שהגישו בקשה - קיבלו בני הזוג הודעה שוועדת החריגים של מדינת ישראל מאשרת לעמנואל להיכנס להליך גיור, בלי לדעת שהוא כבר יהודי ונשוי על פי ההלכה. עמנואל התייצב לפני בית הדין הרשמי של המדינה, קיבל את תעודת ההמרה המיוחלת ולאחר מכן גם נערכה חופה, לצורך דיווח לרבנות ולמשרד הפנים שהזוג נשוי. שירה ועמנואל לא דיווחו לבית הדין שהוא כבר יהודי ושהם נשואים כדת משה וישראל. גם היום הם מסרבים להיחשף בשמותיהם, מחשש שהגיור של עמנואל יבוטל. "אחרי שנים שהתעסקנו בזה אנחנו מפחדים ומעדיפים לא להסתבך שוב", אומרת שירה. "אבל חשוב לנו לחשוף את הסיפור. אני מקווה מאוד שיהיו עוד זוגות שיפנו לגיור פרטי. כי מבחינה נפשית ורוחנית הוא בעל ערך רב הרבה יותר. זה דורש אומץ, ואנחנו לצערנו עשינו את זה רק כשנדחקנו לפינה. הלוואי והיינו עושים את זה קודם".

אג'נדה מקלה

אף שיש לכאורה ניגוד אינטרסים ביניהם, דיינים בבתי הדין הרשמיים לגיור ממליצים לפעמים לזוגות לפנות לגיור אלטרנטיבי, ומסייעים להם בכך. כך עשה הרב ישראל רוזן, דיין גיור רשמי עד לאחרונה, וכיום דיין גיור בשוק הפרטי. "היה לי עניין להוביל אג'נדה מקלה ומאירת פנים במערך הגיור. כשהייתי דיין חתרתי לזה בכל אישיותי", אומר רוזן. הוא מספר על בחורה מקולומביה שגייר לאחרונה באופן פרטי, ואיפשר לה להתחתן עם בן של רב באחת ההתנחלויות. גם זה נעשה כנראה באופן פרטי, אף כי הזוג מקווה לקבל הכרה מהמדינה.

"האבסורד זועק", אומר רוזן. "המדינה מחזרת אחרי עולים באמצעות הסוכנות, משקיעה מיליונים רבים בהבאתם לישראל של בנים ונכדים של יהודים, והנה כאן יש לנו קבוצה לא גדולה אבל איכותית מאוד שמשחרת לפתחי העלייה וההתאזרחות והמדינה משקיעה מאמצים להרחיק אותם. מה שאנחנו עושים בבית הדין זו לא הכרזת אנטי. אני מדגיש שאנחנו באים לעזור במקרים שהרבנות היתה צריכה לעזור להם".

בני זוג שאיבדו כמעט תקווה לקבל הכרה מהמדינה הם אליה, בן 76, וראיסה, בת 74, סונין-גרמאי, חרדים מבני ברק. ראיסה-חיה עברה לפני כמה שנים גיור פרטי אצל הרב נסים קרליץ ואצל רב מירושלים, אבל משרד הפנים מסרב להכיר בגיור שלה ומחשיב אותה מהגרת בלתי חוקית. "קשה לנו שהיא חסרת אזרחות", אומר אליה סונין. "מי יודע מי מאתנו יילך ראשון לעולם הבא. היינו רוצים לעשות אזרחות כמה שיותר מהר. לא נעים לדבר על זה, אבל אנחנו מוטרדים מהשאלה אם היא תוכל להיקבר כיהודייה במדינת ישראל".

הרב פרבר מסייע לראיסה סונין-גרמאי לקבל לפחות אשרת שהייה בישראל. כמו רבים אחרים הוא מקווה שפריצת הדרך תהיה בבג"ץ. במצב האבסורדי הנוכחי, מרשם האוכלוסין מחויב להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשים בחו"ל, אבל לא בגיורים אורתודוקסיים, בין שהם נעשים בישראל ובין שהם נעשים בחו"ל, בקהילות שאינן מוכרות על ידי הרבנות. כעת תלויה ועומדת בבג"ץ עתירתה של מרטינה רגצ'ובה, אזרחית צ'כית שעברה גיור קפדני אצל הרב קרליץ ודורשת מהמדינה להכיר ביהדותה ולהעניק לה אזרחות.

לדברי הרב פרבר, למשרדי מכון עתים מגיעות מאות פניות בשנה מאנשים התקועים בהליכי גיור, ומתעניינים בגיור פרטי. "אני מנסה לעשות הכל לסייע להם להיכנס לגיור הממלכתי, להפוך כל אבן. אבל אם אין אופציה כזאת ואם חשוב להם להתגייר, אני כרב רוצה לעזור לעשות דבר כזה. הרבנים מרגישים שיש כאן מצוקה רצינית", הוא מספר. לדבריו, בתי הדין הפרטיים חפים מביורוקרטיה ומעניקים יחס אישי. "אני לא בטוח שהגיור אצל הרב קרליץ מחמיר יותר מהממלכתי", הוא מטעים. "הוא פשוט אישי יותר בהרבה מובנים. אם באת לא מוכן שולחים אותך חזרה למורה מטעם בית הדין, ואומרים ‘תבוא מחר, זה יסתדר'. היחס הוא כמו מין שטעטל. המדינה לא יכולה לעבוד ככה, אבל יש משהו בגיור שדורש מנטליות של שטעטל. באת? בוא נחבק אותך. זה האתוס של הגיור, וכנראה גם בעולם החרדי מבינים שזה צו השעה".

במערך הגיור במשרד ראש הממשלה טוענים שהביורוקרטיה היא תוצאה של אי הסכמה בין משרד המשפטים, משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה, על מדיניות ההגירה והגיור בישראל. משרד המשפטים מבקש לצמצם ככל האפשר התאזרחות של לא-יהודים בישראל, בעוד מערך הגיור מבקש לאפשר גיור גם במקרים של נתינים זרים שאינם זכאים לעלות לישראל כחלק מחוק השבות.

במערך הגיור מגבשים בימים אלה תוכנית פיילוט, לשינוי הנוהל למתגיירים שחוק השבות אינו חל עליהם, בניסיון לייעל את המערכת. לדברי מולי יסלזון, ראש האגף, התוכנית היא שפקידי האגף ייפגשו לראשונה עם המועמדים לגיור, ולא ישפטו אותם לפי ניירת בלבד. יסלזון גם מתכוון לשנות את שם הוועדה מ"ועדת החריגים" ל"ועדה לנתינים זרים".

כל זה נעשה באטיות אופיינית, בעוד מאות בני אדם פונים לבתי דין אלטרנטיביים. על הגיורים הפרטיים מגיב יסלזון: "אין לי עמדה רשמית, הדברים נמצאים כרגע בדיונים. אנחנו מזהים את התופעה ובודקים את ההשלכות שלה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו