שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חיבוק דוד

מי שחושב שישראל יכולה לצאת לבדה להרפתקה צבאית באיראן, שוכח עד כמה היא תלויה בצבא האמריקאי. אחרי עשור של לחימה שוחקת בעיראק ובאפגניסטאן ולפני קיצוץ חד בתקציבו, אין לו כעת שום סיבה לאפשר את זה

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר אורן
אמיר אורן

גנרל מרק הרטלינג הוא מפקד כוחות היבשה של הצבא האמריקאי באירופה. בתקופת המלחמה הקרה זה היה תפקיד נכסף לקצין קבע: הכנת הגייסות הצפויים להתנגש עם ברית ורשה על אדמת גרמניה. בשנים האחרונות הועם זוהר התפקיד ותקן דרגתו הורד לשלושה כוכבים, כי פג הצורך באוגדות אמריקאיות באירופה; הן נחוצות בזירות אחרות. מתוך יותר מ-200 אלף חיילים, לא כולל אוויר, ים, נחתים וכוחות מיוחדים, נותרו כ-40 אלף בשלוש חטיבות, שאחת מהן תוחזר בקרוב הביתה.

לפני חודש כינס הרטלינג כתבים צבאיים בוושינגטון וסקר לפניהם את משימותיו. בלי שנשאל, הרעיף שבחים על צה"ל ובמיוחד על מפקד זרוע היבשה, אלוף סמי תורג'מן, שפגש הקיץ בביקור בישראל. הרטלינג סיפר שהוא ותורג'מן סילקו מהחדר את הקצינים שהשתתפו בדיוניהם והתייחדו ללבן לקחים מהלחימה נגד חיזבאללה בלבנון ב-2006 ונגד החמאס בעזה במבצע "עופרת יצוקה". השיעור שצה"ל הרביץ בצבא האמריקאי היה כפול: איך להילחם בארגונים סדירים למחצה וכיצד להתאמן בין המערכות, כדי לא לגלות בשעת מבחן שהמיומנות המקצועית התנוונה.

המחמאות שנידב הרטלינג שיקפו מציאות מורכבת ביחסי הקריה עם הפנטגון. יחסים אלה לא היו מעולם כה הדוקים. הקשרים בין הזרועות, המטות והמפקדים קרובים ופתוחים. אבל מי שייחפז להסיק מכך שמבצע ישראלי נגד איראן - אם יהיה - יזכה בברכת חברים בוושינגטון או במפקדה האירופית בשטוטגרט, יחטא להוויה האמריקאית. צה"ל לא סתם קשור למערכת הביטחון האמריקאית; הוא כפות אליה, ואין סימן לכך שממשל אובמה, על דרגיו האזרחיים והצבאיים, נערך להתיר את הרצועה. כל הראיות הנסיבתיות מצביעות לכיוון הנגדי. הדוד סם מחבק את אחיינו הישראלי כה חזק, עד שצה"ל יתקשה - אם בכלל ירצה, בהקשר זה - להשתחרר מלפיתתו.

מוצג התביעה מספר 1 הוא לוח הזמנים שנקבע לשיתוף הפעולה בין הצבאות. פיקוד אירופה (יוקום) הודיע בסמוך לביקור הרטלינג בישראל כי באפריל 2012 יתקיים תרגיל משותף, "אוסטיר צ'לנג'", במתכונת חדשנית ונרחבת מבעבר. חבורת פיקוד קדמית של יוקום תוצב בישראל, בעוד חפ"ק מקביל של צה"ל פועל בבסיס בגרמניה. הקצינים האמריקאים יביימו מצב חירום אמיתי - הם יתמקמו במעבה האדמה. לתרגיל יקדמו פגישות רבות ותכופות.

חיילים אמריקאים באימון בישראל. שבחים לצה"ל צילום: גטי אימג`ס

המתאר המתורגל טרם פורסם, אך סביר שסיפור המעשה יעסוק בהתלקחות אזורית. כך או אחרת, במהלך יזום או כחלק משרשרת אירועים, תשגר איראן טילים לעבר ישראל. מערכות אמריקאיות - באוויר ובחלל, בים וביבשה - יתגברו אז את ההגנה שצה"ל אמור לספק למדינה.

חשוב במיוחד המכ"ם המשוכלל שהוצב בנגב. פניו לירכתי מזרח, בשליטה אמריקאית מלאה. המארחת, ישראל, אינה מקבלת במישרין את הנתונים שאוסף המכ"ם על שיגורי טילים ונתיביהם. הם מוזרמים לתמונת המצב הכוללת של האמריקאים ורק משם למדינות העלולות להיפגע. ישראל מוותרת על מקצת מריבונותה תמורת דקות יקרות - בין עשר לשמונה - של התראה מדויקת. בזכותה יוכלו תושבים להגיע למקלטים ללא חיפזון; טילי החץ לדורותיהם ישוגרו לאחר שיקול דעת, רק נגד טילים שייראו בדרכם למקומות מאוכלסים.

למכ"ם היבשתי יש להוסיף שתי אוניות טילים מדגם אייגיס, שיתייצבו מצפון לישראל ומול מרכזה. כך ישורטט משולש מכ"ם שחיתוכיו יאכנו את הטילים האיראניים במעופם וישלחו נגדם טילי יירוט.

העוצמה האלקטרונית של אוניות הצי השישי כה גדולה, שבאחד התרגילים נפתחו בגללה מחסומי רכבת ישראל ונסגרו חליפות. תיאום של תחומי התדרים חיוני לשני הצדדים; וזה רק אחד ההיבטים בתכנון סבוך, המחייב זמן - וכך חולף עובר לו החורף ומגיעים לאפריל.

אז, כמובן, כבר נמצאים אובמה, יריביו והקונגרס עמוק בתוך שנת הבחירות, ואין מועד רע יותר לפתיחת דף חדש, מלחמתי. אובמה אולי משתוקק להיפרע מהאיראנים, להרגיע את סעודיה (לכן נכללו ראש הסי-איי-אי דיווויד פטראוס ויורשו בפיקוד המרכז, ג'יימס מאטיס, במשלחת להלוויית יורש העצר, הנסיך סולטן) ולהוכיח שפינוי הכוחות מעיראק אינו סוף לנוכחות הצבאית באזור; ואפשר שמעורבות איראנית בהרג אמריקאים במזרח התיכון עוד תגלגל את שני הצדדים לעימות אלים, עם ישראל או בלעדיה - אך ככל שהדברים יהיו תלויים באובמה, לא בשנה הבאה, העלולה לבוא עליו לרעה.

נשיאים דמוקרטיים חשובים ממנו, וודרו וילסון במלחמת העולם הראשונה ופרנקלין רוזוולט בשנייה, התכחשו לקראת הבחירות לכוונה להתערבות אמריקאית במלחמה המשתוללת מעבר לים - כוונה שאכן התממשה בשנה שלאחר בחירתם המחודשת, וילסון בשנית ורוזוולט בשלישית. מעמדו הפוליטי של אובמה רעוע מכדי להסתכן פתאום במלחמה חדשה, בעוד הוא מסיים אחת בעיראק ונמצא בתהליך התקפלות משנייה באפגניסטאן.

אונית טילים מדגם אייגיס של הצי האמריקאיצילום: אי–פי

ולא רק הפוליטיקאים - משתי המפלגות ועם כל נדריהם לביטחון ישראל (לא כולל השטחים וההתנחלויות) - נרתעים ממלחמה עם איראן עכשיו. כך גם הקצונה, אותה קבוצה שתמיכתה במדיניות חיונית, בשימועים בקונגרס ובהתבטאויות לציבור, אף שכפיפותו העקרונית של הצבא לדרג האזרחי אינה מוטלת בספק.

הצבא האמריקאי נמצא בתהליך גמילה. הוא עייף ומצולק מעשור של לחימה ששחקה את אנשיו, מהם שהוצבו חמש ושש פעמים באזורי קרבות, בכל פעם חודשים ארוכים הרחק מהבית. מגמת ההתאבדויות בצבא עולה. מספר הסובלים מתגובות קרב גבוה מתמיד. הפיקוד הבכיר מצהיר שחובתו לשקם את חייליו ולסייע להם לייצב את משפחותיהם. לא עת היא לייאש אותם במבצע נוסף, שסופו אינו ידוע.

הגמילה היא גם כספית. הסתיים עידן השפע התקציבי. הפנטגון מוכרח למצוא בתוכו מאות מיליארדי דולרים בעשור, לקיצוץ אכזרי. על מערכות נשק אינו שש לוותר והוצאותיו על כוח אדם תופחות ללא שליטה - בעשר השנים האחרונות גדל סדר הכוחות רק ב-4%, אך הסעיף התקציבי שלו ב-80%. מימון הטיפול הרפואי בחיילים ובמשפחותיהם לבדו שואב מהפנטגון כ-50 מיליארד דולר בשנה, פי שלושה ויותר מתקציב הביטחון של ישראל. איפה אפשר לחסוך? במבצעים.

האהדה וההערכה שמביעים גנרל הרטלינג ועמיתיו לאלוף תורג'מן ולשכניו בדיון המטכ"ל אינן מעושות. ככל שפיקוד אירופה מצטמק והתרחישים המטרידים אותו בנויים על בריתות צבאיות עם מדינות שלא כולן חברות בנאט"ו, הוא מעוניין לתכנן יחד עם צה"ל מהלכים עתידיים. לתכנן ולהתכונן, להבדיל מלהסתער בחדווה על מטרה שעודנה מפוקפקת. תחזוקת קשרי הצבאות היא תשתית ליום פקודה, אך תכליתה לרסן ולא לדרבן.

בחודש שעבר פירסם הפנטגון מסמכים סודיים מאביב 2003, לקראת נפילת בגדאד ותפיסתו הצפויה של סדאם חוסיין (שהתממשה רק בחורף). מהמסמכים נודף ריח עז של חשש אמריקאי אמיתי מנשק ההשמדה ההמונית של סדאם - נשק שיופעל נגד צבא הכיבוש אם ייוודע למפקדים העיראקיים השולטים בו שסדאם נתפס או נהרג. עד כדי כך טעו, אם כי לא רימו. לפני היתר לישראל לתקוף באיראן טרום-גרעינית - אם יינתן בכלל - יידרשו הוכחות מוצקות יותר. ראש הסי-איי-אי פטראוס לא יכתים את יוקרתו בהערכת מודיעין שתתבדה במהרה.

ישראל וצה"ל הם רכיבים חשובים במערכת האמריקאית; לכן היא מקפידה לפרנס אותם. אבל בסופו של דבר, כמוהם כגלגלי מטוס, שבלעדיהם אינו יציב על הקרקע אך הכרח לקפלם לאחר ההמראה. לשמע הכרזותיהם של בכירי ממשלת ישראל, דומה שהם שוכחים לעתים מי כאן המטוס ומי רק הגלגל. בבית הלבן ובפנטגון זוכרים. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ