בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על קוצו של יו"ד

תחרויות איות הן בדרך כלל עניין לשפות אחרות. כשהעברית מנסה לעשות את זה, מתגלה שזה בכלל לא פשוט

42תגובות

באחד מימי ספטמבר התבקשתי ללוות את נכדתי לפרדס חנה, לתחרות האזורית של "אלוף העברית", מיזם של משרד החינוך וטדי הפקות, לרגל שנת השפה העברית. את גאוותי על שהילדה עלתה לשלב זה ציננה אשתי, שכמו בטורים של סייד קשוע במוסף זה, היא כנראה קול התבונה בבית. היא תהתה אם הכנסת תרבות "כוכב נולד" לבין כותלי בית הספר היא דבר רצוי. ניבאה ולא ידעה מה שניבאה.

באולם בפרדס חנה עלו הילדים על הבמה ונדרשו לאיית מילה אחת. אייתו נכון - עלו לשלב הבא. שגו - הלכו הביתה עם תעודה יפה (חלקם ממררים בבכי). ליד המנחה ישבה השופטת, מי שהוצגה על ידו כ"פוסקת עליונה", שזקפה אגודלה כל פעם שמילה אויתה כהלכה. תורה של נכדתי הגיע, וברגע שנזרקה לחלל האוויר המילה, תהיתי אם לא הגענו בטעות לבחינות בבית הספר לרפואה.

אלחוש.

הילדה, תלמידת כיתה ו', שלא הכירה את המילה, גייסה את אחיזתה בעברית החיה ואייתה: א-י-ל-ח-ו-ש. היא נפסלה ונשלחה הביתה. אחר כך הסבירה לי כי בחרה לאיית עם יו"ד, כדי להבדיל מאלחוש, כמו אלחוט. נשמע לי הגיוני. בבית, פתחתי את מילון אבן-שושן המחודש ומצאתי בו ליד אלחוש, המילה התקנית, את אילחוש, סימן כי בתוך עמם יושבים עורכי המילון, מכירים בעובדה שהציבור עשוי לאיית את המילה שלא כפי שדורשת האקדמיה ללשון העברית (אין יו"ד לפני שווא נח, למדתי).

התקשרתי למפיקי התוכנית ונאמר לי שבאתר האינטרנט שהוקם לצורך ההכנה לתחרות, והמבוסס על כללי האקדמיה ועל מילון רב-מילים, אלחוש יש לאיית בלי יו"ד. לא התעצלתי ובדקתי את האתר. מצאתי מילים שאויתו עם יו"ד, בניגוד לכללי האקדמיה ולכתוב באותו מילון. במיוחד משכו את עיני "סינוור" ו"איגרוף" - מילים ששורשן מרובע (סנור, אגרפ), בדיוק כמו אלחוש (אלחש). האם המסקנה היא כי לו גלגל המזל של טדי הפקות היה מזמן לנכדתי איגרוף, או סינוור, היא היתה עולה לשלב הבא?

תהיתי, אם משרד החינוך, כאשר שלח את ילדינו לזרועות אנשי טדי הפקות, היה מעורב בבדיקת התכנים והבטיח פיקוח מקצועי ראוי על התחרות? גם ביררתי מיהי אותה שופטת, "פוסקת עליונה", והתברר כי אכן יש לה ניסיון רב במשחקי טלוויזיה, אך על פי עדותה בבלוג שכתבה, אין לה השכלה אקדמית בלשון, ומדי פעם היא אומרת "עשר שקל, אם לא גרוע מזה".

פניתי לאנשי משרד החינוך בשאלה אם אין כאן זילות של השפה העברית, שהשנה הזאת באה לפארה והתחרות הזאת באה לקדמה. האמנתי שיבינו שם עד כמה מופרכת הפסילה על קוצו של יו"ד, שהרי אזרח הנכנס למשרד החינוך או המבקר באתר האינטרנט שלו, נתקל בדוגמאות כמו "המינהל לחינוך התיישבותי", מינהל עם יו"ד, כדי להבדיל ממנהל. אפרופו אילחוש-אלחוש של נכדתי.

במקביל, פניתי למיטב המומחים, מובילי החוגים ללשון באוניברסיטאות ובמכללות, מחברי ספרים חשובים בנושא.

בשלב זה, מקורבי חששו כי לקיתי בטירדון (אובססיה, לידיעתכם), ובארוחות שבת ליגלגו שבעתיד אציב ברוטשילד אוהל ועליו שלט "העם דורש צדק לשוני". אבל התגובות היו מדהימות: למעלה מ-90 אחוז מאלה שענו לפנייתי, חשבו שלא היה מקום לפסול את הילדה על שאייתה אלחוש עם יו"ד. מישהי אף ציטטה את דוד ילין, שותפו של אליעזר בן יהודה לתחיית השפה העברית, על הדרך שבה בני הארץ מובילים בעצמם את התפתחות השפה החיה. איזה צירוף מקרים: נכדתי היא צאצאית ישירה של דוד ילין!

אם בשלב זה עולה בכם התהייה אם מדובר בסב אובססיבי שאינו מסוגל להשלים עם פסילתה של נכדתו האהובה, אתם כנראה צודקים. ובכל זאת, מה שהחל כשיגעון פרטי הפך במהרה למאבק עקרוני: לא ייתכן כי תחרות שבה מעורבים מאות מנהלים, מורים, תלמידים והורים תתבצע בחובבנות. לשפה העברית, וגם לילדים שאוהבים אותה, מגיע יותר.

אבל יש גם בשורות טובות. מתברר שמשרד החינוך, שמלכתחילתה היה ער לאתגר שביוזמה ראשונית שכזו, נכנס ברצינות לתמונה, ובשלב הנוסף של התחרות, שהתקיים בחול המועד, כבר ישב בבקרה של התוכנית מומחה ללשון שהתמנה מטעם המשרד.

אנשי טדי הפקות מסרו כי השגיאות באתר - שלטענתם היו ספורות - תוקנו, וכן בישרו על הקמת ועדת ערר שתורכב ממומחים שאינם קשורים בתוכנית, ושתדון בפסילות בעייתיות. טמירה ירדני, העומדת בראש טדי הפקות, אף התחייבה להתנצל אישית בפני כל ילד שיימצא כי נפסל שלא בצדק. דומה, אם כן, שתחרות "אלוף העברית" עולה על פסים איתנים יותר, וכי ניתן יהיה לנצל כיאות את כוחה הרב של הטלוויזיה למטרה מבורכת של קירוב השפה העברית אל לב ילדינו.

באשר לילדה, הרי שהיא לקחה את כל העניין הרבה יותר בקלות ממני. ביום הכיפורים היא נפלה מהקורקינט ונחבלה. כשהתקשרתי לשאול לשלומה, היא ענתה: "לא יזיק לי אלחוש עכשיו". היא התייחסה בסלחנות למערכה שניהלתי, ודרשה לאשר רשימה זו לפני פרסומה. כמו כן, היא המליצה לי למצוא בדחיפות תחביב. אבל דומני שבדרכה החכמה היא למדה שיעור - לאו דווקא בלשון, אלא באזרחות: אם זה בעניין צדק חברתי, או כל עניין חשוב אחר, כש"המערכת" אומרת שזה בסדר, זה צריך לעורר פקפוק. עם או בלי יו"ד. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו