בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

‫נפילתו של הקווליירה‬

הקריירה הפוליטית של סילוויו ברלוסקוני הגיעה כנראה לקיצה. עלייתו ונפילתו של מי שסיפק לחם ושעשועים לעמו, שאינו מוכן עוד ללכת שבי אחריו

13תגובות

בסוף זה קרה, סילוויו ברלוסקוני נפל: "אם עלי למות, אז במליאה", הכריז; "אני רוצה להביט לבוגדים בפרצוף", אמר, והביט. "שמונה" שירבט לעצמו על פתק לאחר התבוסה המרה שספג ביום שלישי בפרלמנט, כשהתברר לו שהעריקים ממפלגתו היטו את הכף והקואליציה שלו איבדה את הרוב. חיוכו הנצחי נמחה באחת, ועוד באותו ערב הלך לנשיא. כעבור שעה קלה פירסמה לשכתו של הנשיא, ג'ורג'ו נפוליטנו, הודעה: "ראש הממשלה יתפטר אחרי שממשלתו תעביר את חוק הרפורמות". מדובר בחוק חירום שנכפה על איטליה בידי האיחוד האירופי, וששום אופוזיציה אחראית לא תעז להתנגד לו. המערכת הפוליטית והכלכלית נכנסה מיד לתזזית.

האיטלקים משפשפים עיניים, מתקשים להאמין כי אמנם תם עידן הקווליירה (אביר, באיטלקית - כינויו של ברלוסקוני במדינה). חלקם מתייחסים בספקנות להודעת ההתפטרות, אומרים שסילוויו יישאר סילוויו, שהוא לא באמת מתכוון, שהוא יעביר את חוק הרפורמה ויטען אחר כך שבעצם כבר אין לו סיבה ללכת. "לו באמת רצה להתפטר, היה עושה זאת מיד", הם טוענים. אחרים מדברים על ממשלת מעבר, על ממשלת אחדות, על בחירות מוקדמות, משחקים בבורסת השמות: ג'יאני לטה, אנג'לינו אלפאנו, מריו מונטי... ותוהים, אם למרות הכחשותיו, ברלוסקוני עצמו לא מתכוון להתמודד בהן.

אבל יש גם מי שמבטאים את המלים המפורשות "סופו של עידן", ועורכים השוואות בין 17 שנות ה"ברלוסקוניזם" לבין ה"וונטניו" - 21 שנות הפשיזם של בניטו מוסוליני. ההשוואה אינה מרמזת על דמיון באופי המשטר - ברלוסקוני נבחר ארבע פעמים, בהליך דמוקרטי, גם אם טוענים נגדו שחתר תחת הדמוקרטיה. ההשוואה היא בגלל פולחן האישיות שהתפתח סביב שני המנהיגים הכריזמטיים, סגידתם לנעורים וליופי, ומן הסתם, גם בגלל מה שאפשר לכנות, חיבתם היתרה לנשים.

ברלוסקוני בן ה-75 נכנס לזירה הפוליטית במחצית שנות ה-90, כשכבר היה האדם העשיר באיטליה, איל תקשורת ובעל קבוצת הכדורגל המצליחה מילאן. הוא שיווק את עצמו לאיטלקים באותו כישרון שבו שיווק מוצרים בעברו כאיש מכירות.

איטליה, שרק החלה להתנער אז מהסיאוב הפוליטי שהביאה עליה מפלגת השלטון הנוצרית- דמוקרטית, כמהה לרוח חדשה. האיש החייכן, האלגנטי והמצליח, שלא השתייך לשום אליטה פוליטית ודיבר בשפת העם, הצית את דמיונם של האיטלקים. רובם לא התעמקו באורחות חייו ובשמועות על מימון מפוקפק של עסקיו. לימים גם לא הוטרדו מההאשמות בשחיתות שנערמו לפתחו, ולא מהשתלטותו השיטתית על התקשורת. לרוב, בדיחותיו ועלילות המין הפרועות שיוחסו לו עוררו חיוכים ותו לא.

כל עוד סיפק לאיטלקים לחם ושעשועים וחלומות של תהילה, נשאר ברלוסקוני בעיניהם הגיבור שהצליח להתחכם למערכת הפוליטית הצינית והמושחתת. "איזה מזל שסילוויו כאן", שרו.

רויטרס

ואולם, בדיחותיו, פליטות הפה המביכות שלו ושערוריות המין שדבקו בו, כירסמו עם הזמן במעמדו הבינלאומי. בפסגת ה-G20 בקאן בשבוע שעבר, אנגלה מרקל וניקולא סרקוזי החליפו מבטים נבוכים כשנשאלו אם יש להם עדיין אמון בברלוסקוני. וזו היתה רק המנה הראשונה. המנה העיקרית באה כעבור זמן קצר, כאשר התברר שחרף הצהרותיו האופטימיות של ראש הממשלה, תם עידן הלחם והשעשועים, ואם איטליה לא תנקוט בבהילות צעדי צנע, היא תתקרב לפי התהום, אוחזת בעקביה של יוון.

קרוב לוודאי שזה היה רגע המפנה שדחק ב-11 חברי פרלמנט מהקואליציה הרזה של ברלוסקוני לקחת ממנו את הרוב. האיש שהביא באביב 2008 לפרלמנט 355 מנדטים מתוך 630, נותר פתאום עם 308 ואיבד את יכולתו לשלוט.

יש המזכירים שזו לא הפעם הראשונה שמספידים את ברלוסקוני, וכי הוא קם תמיד על רגליו כמו חתול; שגם לפני שנה עמדה ממשלתו ליפול, בעקבות הקרע עם ג'נפרנקו פיני, האיש שעמו הקים את מפלגת השלטון PDL ונטש אותה עם עשרות תומכים. "ברלוסקוני לא מבחין בין הנהגה למונרכיה אבסולוטית", אמר אז פיני, בעקבות יוזמות חקיקה שנויות במחלוקת של ראש הממשלה והשתלחויותיו במערכת המשפט ובמוסד הנשיאות.

באופוזיציה צהלו והכריזו ש"יום השחרור הגיע", אך ברלוסקוני הצליח ברגע האחרון לסכל את ניסיון ההדחה והמשיך לטוות יחד עם שר המשפטים אנג'לינו אלפאנו, את החוקים שיגנו עליו מפני העמדה לדין בשורת משפטי שחיתות ומין העומדים והתלוים נגדו.

וכך, במקום לעסוק בענייניה הדחופים של המדינה - חוב עצום של 2.8 טריליון דולר, אבטלה המגיעה ל-30% בקרב הצעירים, מערכות מתמוטטות ושלטון המאפיה - המשיכה איטליה לעסוק בענייניו של ראש ממשלתה.

בארץ ובעולם. עשו לנו לייק והכתבות הטובות יגיעו ישירות לפייסבוק שלכם

עתה, עם העמקת המשבר הכלכלי האירופי והאיום הגובר בפשיטת רגל, דומה שהאיטלקים, המבוהלים, לא הולכים עוד שבי אחרי חלילו של ברלוסקוני. נראה שלמרות סגידתם לתרבות הריאליטי, בת טיפוחיו של הברלוסקוניזם, לשעשועונים ונערות זוהר על מרקעי הטלוויזיה, קצו בהבטחות השווא שהקווליירה פיזר להם בנדיבות מאז שב לשלטון, לפני שלוש וחצי שנים.

נדמה שבתום שנה קשה, שבה בנוסף לצרותיו הפוליטיות, ננטש בידי אישתו ורוניקה לאריו והוטל עליו לשלם פיצוי בסך 560 מיליון יורו ליריבו המר בעסקים, קרלו דה בנדטי - אפילו אופטימיסט בלתי נלאה כברלוסקוני התעייף.

את הכוחות שנותרו לו יצטרך לשמור מן הסתם להתמודדות עם שורת המשפטים העומדים לפניו. אם התפטרותו אמנם תיכנס לפועל בימים הקרובים, הוא לא ייהנה עוד מחסינות וייאלץ להתמודד עם ההאשמות בשחיתות, שוחד, ניצול לרעה של שררה והדחה לזנות של קטינה.

ואולי לא. אולי יבחר לעשות כאחד מקודמיו בתפקיד שהואשם בפלילים, ידידו הסוציאליסט בטינו קראקסי, ולהימלט לשמש החמה של תוניסיה, שם יוכל להמשיך לארגן מסיבות בונגה בונגה עם נערות זוהר יפהפיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו