בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שהיה, מה שיהיה

אחרי ההתרגשות מהדו"ח החדש של סבא"א, מתברר שכל ניסיון לטפל בתוכנית הגרעין של איראן תלוי ברוסיה ובסין. אם שתי המעצמות, שיכולות להטיל וטו על החלטות של מועצת הביטחון, יתמכו בהטלת עיצומים חדשים על איראן - יש סיכוי שהיא תחשוב פעמיים על המשך תוכנית הגרעין שלה

8תגובות

יומיים לאחר המהומה התקשורתית חובקת העולם שעורר הדין וחשבון החדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על הגרעין האיראני, האי-ודאות שקדמה לפרסום לא התפוגגה. גם השאלות שמלוות את תוכנית הגרעין של טהראן נותרו בעינן: עד כמה קרובה איראן לייצור פצצת גרעין ראשונה או להרכבת ראש חץ גרעיני על טיל שיהאב-3? האם הנהגת איראן, ובראשה המנהיג העליון עלי חמינאי, כבר החליטה להרכיב נשק גרעיני? מהי הדרך היעילה ביותר להשפיע על איראן לנטוש את תוכנית הגרעין שלה או להאט אותה - לחץ דיפלומטי? עיצומים קשים? איומי מלחמה? תקיפה צבאית? האם אפשר להשלים עם הימצאות נשק גרעיני בידי איראן? האם היא באמת מהווה איום קיומי על ישראל?

כל השאלות האלה נטחנו עד דק בשנים האחרונות בישראל ובעולם. הן שבו ועלו באלפי ראיונות בתקשורת האלקטרונית, במאמרים בעיתונות היומית, בכינוסים בינלאומיים, במחלקות מחקר של קהילות מודיעין ובחדרי חדרים, בפגישות בין מנהיגים. לאיש אין תשובה פסקנית עליהן.

הסיבה העיקרית לכך היא הטבע האנושי. בני אדם מתקשים לחיות במצבי אי-ודאות ולהתמודד עם עובדות משתנות. הם מחפשים תשובות ברורות, גם אם קשה לספקן. הם אינם אוהבים לשנות את דעתם. לתופעה הזאת אפשר לקרוא גם קונצפציה. בני אדם מגבשים עמדה בעניין מסוים, במקרה זה איראן והגרעין. הם מתקשים לשנות את עמדתם, גם אם השינוי נדרש ומתחייב. הנהגות של מדינות נוהגות באופן דומה.

האי-ודאות מחריפה, גם משום שהסוגיה סבוכה. כדי לבחון אותה דרוש לא רק היגיון, אלא גם ידע בתחומים טכניים. איך לפרש את המידע על ניסויים שערכה איראן כדי לבחון את עוצמתו של הפיצוץ הגרעיני, או על הדמיות ממוחשבות לבדיקת הגובה האופטימלי שממנו יש להטיל את הפצצה? מה משמעות הגילוי שמדען סובייטי עבד בעבר למען תוכנית הגרעין האיראנית?

כשעוסקים בענייני גרעין, לפרטים הטכניים יש משמעות מכרעת. על השאלות שהועלו כאן אפשר לענות בתשובה מכלילה - הראיות בדו"ח מצביעות על כך שזה כ-20 שנה איראן חותרת בשיטתיות להשיג יכולת שתאפשר לה לייצר נשק גרעיני, אם תרצה בכך. אבל תשובה כזאת אינה מספקת, משום שהיא מחזירה אותנו לשאלות הבלתי פתורות: מתי היא תרכיב את הנשק? האם בכוונתה להשתמש בו? נגד מי?

עיצומים

רוב המנהיגים והמומחים בישראל מאוחדים בדעה שאיראן חותרת להשיג נשק גרעיני, שהיא קרובה לכך ושיש לעצור בעדה בכל מחיר. לפי עמדה זאת, אם לא תהיה ברירה, כמוצא אחרון, לא יהיה מנוס גם ממתקפה צבאית. הוויכוח מתנהל בחדרי חדרים, אבל המחלוקת נוקבת - האם ישראל צריכה ויכולה לבצע מתקפה יעילה באיראן.

התשובה יכולה להיגזר מכמה סוגיות: האם יש מודיעין מדויק ועדכני על מתקני הגרעין שיהיו מטרות המתקפה ועל אמצעי ההגנה המותקנים בהם? האם טייסי חיל האוויר יוכלו לטוס אל המטרות בלי להתגלות ולהיפגע? האם מטוסיהם יכולים לשאת די פצצות שיאפשרו הרס של המתקנים? אם המתקפה תצליח, לכמה זמן תיבלם תוכנית הגרעין האיראנית? כמובן, יש לבחון היטב גם כיצד תגיב איראן (כמה טילים תשגר, כמה מהם יגיעו ליעדם, מה הנזק שיגרמו והאם סוריה וחיזבאללה ייחלצו לעזרת איראן וישגרו גם הם עשרות אלפי טילים לעבר ישראל)?

גם ההנהגה המדינית והביטחונית בארצות הברית סבורה כי איראן שואפת להשיג נשק גרעיני. לדעתה, אם בידי טהראן יהיה נשק כזה, היא תאיים על יציבות המזרח התיכון ואספקת הנפט למערב עלולה לעמוד בסכנה. אבל בוושינגטון, בניגוד לירושלים, גורסים כי אין לתקוף את איראן. בוודאי לא בשלב זה.

עמדה דומה, אם כי לא זהה, נוקטות גם שלוש המעצמות האירופיות החשובות: בריטניה, צרפת וגרמניה. בעקבות דו"ח סבא"א מבקשות כל מעצמות המערב להטיל על איראן עיצומים קשים יותר, בתקווה שאלה יצליחו, אולי, לשכנע את הנהגתה העיקשת לשנות כיוון. אבל אם לטנגו צריך שניים, לעיצומים צריך חמש - כל החברות הקבועות במועצת הביטחון.

לכן המפתח לכל ניסיון לטפל כראוי בתוכנית הגרעין של איראן מצוי בידי רוסיה וסין, שיש להן זכות וטו על החלטות המתקבלות במועצת הביטחון. אם רוסיה וסין יתמכו בהטלת עיצומים חדשים ומכאיבים על איראן, יש סיכוי שהיא תחשוב פעמיים אם כדאי לה להמשיך בתוכנית הגרעין שלה.

הבעיה היא, שלרוסיה ולסין יש אינטרסים כלכליים משמעותיים באיראן. סין מייבאת נפט מאיראן והיא גם שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה. רוסיה מכרה לאיראן טכנולוגיה גרעינית והקימה בבושהר כור גרעיני להפקת חשמל. בשנות ה-90 עבדו מדענים ומהנדסים רוסים בתוכנית הגרעין הצבאית החשאית של איראן. רוסיה וסין מכרו בעבר נשק לאיראן. שתי המדינות אינן רוצות שאיראן תהיה חמושה בנשק גרעיני, אבל מדיניות החוץ שלהן מושתתת לא רק על האינטרסים הכלכליים שלהן באיראן, אלא גם על תפישת עולם שאפשר לכנותה "לעומתית". הן קוראת תיגר על מנהיגותה של ארצות הברית.

קונצפציה

מסיבות אלה ואחרות הן אינן מוכנות להצטרף לארה"ב ולמערב במאמצים להטיל על איראן עיצומים חדשים ותקיפים יותר. במלים אחרות, מנהיגי סין ורוסיה מונעים על ידי קונצפציה ברורה. הם לא ייתנו לעובדות מופיעות בדו"ח - רובן, אגב, היו ידועות להם זה שנים - לבלבל אותם. גם לגיאוגרפיה יש חשיבות רבה. בישראל לא מתרגשים במיוחד מהעובדה שלצפון קוריאה יש נשק גרעיני. הישראלים רואים בה מדינה השוכנת מעבר להררי החושך. מדוע, אם כן, שמדינות מרוחקות מישראל יתרגשו אם לאיראן יהיה נשק גרעיני?

אבל לא רק מנהיגי סין ורוסיה שבויים בקונצפציה. כל אחד מהשחקנים במשוואה האיראנית דבק בעמדתו. איש לא ייתן לממצאי הדו"ח של סבא"א לשנות את דעתו. איראן תמשיך לחתור ליעדה - השגת אופציה גרעינית - עד שתגיע אל הסף שבו תוכל להחליט אם ברצונה להרכיב נשק גרעיני. קהילות המודיעין של המערב ימשיכו לעשות כל מאמץ כדי לחבל, לפגוע, לשבש ולעכב את התקדמות התוכנית.

מצבה של ישראל הוא המסובך ביותר. בהנהגה הישראלית יש תסכול רב. מצד אחד הדו"ח מאשש את הטענות שישראל משמיעה זה שנים בעניין איראן. מצד אחר, מרחב התמרון הישראלי מצומצם מכל היבט, ובעיקר בכל הנוגע ליכולתה לנקוט פעולה צבאית.

אישים רבים, בהם בכירי מערכת הביטחון לשעבר כמו אפרים הלוי ומאיר דגן, שהיו ראשי המוסד, סבורים כי איראן אינה מאיימת על קיומה של ישראל. לדעתם, ישראל אינה צריכה לקפוץ בראש. איראן מאיימת על העולם הערבי הסוני כולו ובעיקר על שכנותיה הקרובות - בחריין, איחוד האמירויות הערביות וסעודיה - יותר מאשר על ישראל.

הרטוריקה של מנהיגי איראן, שסבורים שישראל צריכה להיעלם ממפת העולם, אכן מכעיסה ומטרידה. הבעיה היא שיש מנהיגים בישראל, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמנצלים את ההכרזות האיראניות כדי להעצים את הפחד והמבוכה של הציבור המבולבל בלאו הכי. הציבור הרחב התקשה להבין את ההתפתחויות עוד לפני פרסום הדו"ח. אחרי הפרסום קשיי ההבנה רק גברו. אפשר רק להעריך שמה שהיה הוא שיהיה. עד למשבר הבא. *

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו