בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליברמניזציה

המושב החדש של הכנסת נפתח בסימן משיכה חזקה ימינה וגרירת ראש הממשלה, ברצון או מאונס, לידי שותפו הבכיר לקואליציה: שורה של הצעות חוק שנועדו לצמצם את כוחה של המערכת המשפטית ואת חופש הביטוי בישראל * הנשיא לשעבר קצב יזכה לבלות קצת עם אנשים הדומים לו * וכך תיכננה לשכת נתניהו לפרטים את סגירתו של ערוץ 10

267תגובות

אחרי חגי תשרי, אחרי שחווינו ימים מרוממים של פדיון שבויים, של אחדות ולכידות, שבה הכנסת ה-18 לעבודתה. יחד אתה חזרו, וביתר שאת, כל אותן תופעות מקוממות, הצעות חוק ויוזמות קיצוניות, שהפכו אותה לכנסת הבלתי סובלנית, האנטי דמוקרטית וחסרת המעצורים ביותר שכיהנה כאן.

בשבוע אחד הפיקו הח"כים והשרים מהקואליציה את היבול הרעיל הבא: הצעת חוק להצרת צעדיהם של עמותות לזכויות אדם וארגוני שמאל; הצעת חוק, אנטי חוקתית בעליל, לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שלממשלה יהיה בה רוב; הצעת חוק לעריכת "שימוע" למועמדים לשפיטה בפני ועדת החוקה של הכנסת, שבראשה עומד אחד הפרלמנטרים האגרסיביים והעוינים ביותר למערכת המשפט, ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו. אם הצעת החוק תאומץ, תהפוך ועדת החוקה לוועדה האמיתית לבחירת שופטים; הצעת חוק שתמנע מח"כ חנין זועבי להתמודד לכנסת; מהלך קואליציוני שנועד להביא לסגירת ערוץ 10, הילד הרע והאביון של הטלוויזיה המסחרית, והשבועות הבאים עוד לפנינו.

כל שבוע יהיה רע מקודמו. מעל העשבים השוטים הללו מרחפת רוחו של בנימין נתניהו. במעשה או במחדל, בידיעה או בהעלמת עין, בהסכמה או בקריצה. זו אינה סתם אג'נדה ימנית, זוהי אג'נדה מעבירת חלחלה מבית הספר של ישראל ביתנו ושל האגף הסהרורי והלאומני בליכוד. זה שמבחינתו "מנחם בגין" הוא כביש מהיר חוצה ירושלים, או האבא של הנודניק שחופר להם כל שבוע בסיעה ("זורה חול בעיני הציבור", כדברי ח"כ ציפי חוטובלי), על חשיבות שלטון החוק ידה-ידה-ידה.

נתניהו נגרר אחר יושבי הספסלים האחוריים במפלגתו ובקואליציה שלו, זאב אלקין, יריב לוין ושות'. סדר היום נחטף ממנו. מטבעו הוא אינו מחפש לריב עם אף אחד. הוא שואף להעביר את הקדנציה שלו בנחת, ללא מריבות מיותרות. אבל הוא אוכל את התבשיל שרקח כאשר הקים את הקואליציה בהרכבה הנוכחי, מינה את יעקב נאמן לשר המשפטים והפקיר בידי ישראל ביתנו את ועדת החוקה. המושב הזה הוא מושב של ערב פריימריס בליכוד. הוא יהיה מושב הליברמניזציה, במובנה הרחב.

תומר אפלבאום

ביום שני שוב הקדישה סיעת הליכוד את כל ישיבתה לדיון בשאלת הכשרתם, הלבנתם, אי-הזזתם ואי-הריסתם של המאחזים הלא חוקיים. נתניהו פתח את הדיון בהצהרה לתקשורת, שבה קידש את שלטון החוק והודיע כי רק מה שחוקי ייבנה. "בראבו", אמר בני בגין הנפעם. כשהתקשורת יצאה והדלתות נסגרו האווירה השתנתה. מלבד בגין, כל הח"כים והשרים שדיברו, התיישרו במידה זו או אחרת עם המתנחלים. נתניהו נאנס, שוב, להורות לפרקליטות לבקש מבג"ץ דחייה של חצי שנה בכל הנוגע לגורלם של המאחזים הלא חוקיים. אם יקבל את מבוקשו, יוסר מעל ראשו איום פוליטי רציני. מראות של עשרות משפחות, על טפן ורכושן, יושבות על הריסות בתיהן בגדה, עלולים להוציא את סיעת הבית היהודי מהקואליציה ויחד אתה, מה שיותר מדאיג את נתניהו, גם את ישראל ביתנו.

סיכול ממוקד בערוץ 10, מה דעתכם? עשו לייק וספרו לנו בפייסבוק

חוטובלי הזהירה אותו בישיבת הסיעה כי אם ייהרסו בתים במאחזים, "קבוצה גדולה", עשרה או שנים עשר ח"כים מהליכוד, כדבריה, לא תצביע עם הממשלה. בדקתי עם כמה מהח"כים שחוטובלי דיברה לכאורה בשמם. "אין מצב שלא נצביע עם הממשלה", אמר אחד מהם, "לא נפיל את ביבי. בשביל מה? בשביל מי? צריך להודות על האמת, יש כמה מקומות בעייתיים שם, במאחזים. לא על כל יישוב נוכל להילחם. אבל להפיל ראש ממשלה שלנו? מקסימום נעשה סנקציות".

איזה מין סנקציות?

"נאמר שביום שבו עולה במליאה חוק שחשוב לממשלה, ייערך סיור במגרון", אמר הח"כ. "איזו קואליציה מטורפת", קבל השבוע אחד משרי הליכוד. "יש אפשרות ממשית שהיא תיפול בגלל כמה בתים הרוסים באיזה מאחז שכוח אל, אבל עוד לא שמעתי אף אחד מחבריה מאיים שלא יישאר בממשלה אם ימשיכו ליפול גראדים על אשדוד ואשקלון".

נאמן למקור

אלון רון

פעם היה כאן שר משפטים, דניאל פרידמן שמו. הוא שם לו למטרה לכרסם ולחבל במעמדו של בית המשפט העליון והמערכת המשפטית כולה. הוא דיבר, ליהג, התראיין ובירבר עצמו לדעת, אבל במבחן המעשה נחל כישלון. אחריו הגיע פרקליט הצמרת יעקב נאמן. מבחינה אידיאולוגית הוא תאומו של פרידמן, אבל נאמן עושה ולא מדבר. הוא נוהג לומר שאינו פוליטיקאי, הוא מעל לכל הזבל הזה, אבל מה שהוא שכח הרבה פוליטיקאים עוד לא למדו.

ביום ראשון, בישיבת ועדת השרים לחקיקה שהוא עומד בראשה, העלה נאמן להצבעה הצעת חוק של ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו, לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלממשלה יהיה בה רוב. כפי שנאמר למעלה, זוהי הצעה שמשרד המשפטים הגדיר לא חוקתית.

נאמן היה משוכנע שיש לו רוב. הוא ספר את שני שרי ש"ס במחנה שלו ולכן לא טרח להצביע. מה רבה היתה הפתעתו, כשבהצבעה התברר לו שאחד משרי ש"ס, יעקב מרגי, התנגד להצעת החוק, ואילו השר השני, משולם נהרי, תמך בה. כך נוצר תיקו: 8-8. הצעת החוק נפלה. מה עשה נאמן? ביקש להוסיף את קולו לתומכים ובכך הטה את הכף. השר דן מרידור, שלחם נגד המהלך, לא הבין: "מה אתה עושה?" הוא שאל את נאמן. "שאלת מי בעד ומי נגד, ולא הצבעת. ההצבעה הסתיימה".

נאמן מילמל משהו. מרידור רתח: "מה שנעשה כאן הוא תרגיל. מהלך בוטה וכוחני", הטיח בנאמן. אבל נאמן לא לקח ללב. חופשת הסקי הבאה שלו באופק והחיים יפים. מרידור לא נרגע. בשיחות פרטיות הוא פרק את זעמו על נאמן, על הקומבינות, על כמה מחבריו לסיעת הליכוד, שנתנו יד לשטיק. השרים גלעד ארדן, יובל שטייניץ ויולי אדלשטיין הצביעו בעד. מרידור, גדעון סער, לימור לבנת, בני בגין ומיכאל איתן הצביעו נגד.

בישיבה הבחין מרידור כיצד מכשירי הטלפון הנייד של חבריו רוטטים עשרות פעמים וצגיהם מוצפים בהודעות מאיימות מטעם ההזויים והאלימים שבמתנחלים. "לטהר את מערכת המשפט!" ציווה אחד המסמסים על שרי הליכוד. מרידור ראה את חבריו נלחצים, מזיעים, חלקם גם נכנעים.

הוא לא מבין את התופעה הזאת: כיצד נבחרי ציבור, אנשים הגונים, מכופפים ראש בפני איזשהו ציווי עממי כביכול מ"השטח", שמאחוריו עומד מיעוט מבוטל, שולי ודחוי.

אנשים כמוהו

בעוד פחות מחודש ייבלע האנס הסדרתי משה קצב מאחורי דלתות הברזל של בית הכלא. המטאור הפוליטי שהיה ראש עיר מצטיין, שר מרכזי ונשיא מדינה במשך כשבע שנים, ימצא עצמו בחברת עבריינים ופושעי מין. הוא ילמד את שפת העבריינים, את אורחותיהם ואת דרכי ההישרדות שלהם. אולי הוא יוכל ללמד אותם טריק או שניים. פעם היה בית קפה מרובה סניפים, שהסלוגן שלו היה "לבלות עם אנשים כמוך".

קצב יבלה את השנים הקרובות עם אנשים כמוהו. הוא לא רק אנס, אלא גם נהג כאחרון העבריינים כאשר ניסה לשבש משפט, שיקר ורימה והוליך שולל והפעיל חבורה של מלחכי פנכה וציניקנים, שסבבו אותו והוציאו לפועל את מזימותיו.

בקיץ 2006 עמד קצב בפני סיום הקדנציה שלו כנשיא המדינה. הכל היה פתוח בפניו: קריירה פוליטית מחודשת, אולי אפילו התמודדות על ראשות הליכוד וראשות הממשלה. או עלייה על מסלול של עסקים חובקי עולם, או בחירה בנתיב אחר, אקדמי או ציבורי.

המערכת הפוליטית ציפתה בעניין לשובו של קצב לשוק. הוא נחשב סחורה חמה. הליכוד היה אז בשפל המדרגה: 12 מושבים בכנסת, מנהיג מובס ועתיד עגום וקודר. אנשים נשאו את עיניהם אל קצב, כמושיע. אלמלא עשה את טעות חייו באותו קיץ ופנה ליועץ המשפטי בתלונה נגד מי שלכאורה סחטה אותו, אין לדעת מה היה עולה בגורלו, ובגורלנו.

האם היה הופך לראש ממשלה? אין טעם בניחושים. עוד מעט קצב ייעלם מחיינו אל בין הסורגים ואתו הטעם הרע שהותירה נוכחותו. עוד מעט הוא יהפוך לפריט טריוויה. השאלה היחידה היא, האם במערכת הפוליטית נמצאים גם היום אנשים כמוהו.

תג מחיר

בשעת ערב מאוחרת ביום רביעי, 19 באוקטובר, יום לפני ערב שמחת תורה, הגיע לכותב שורות אלה מסרון לקוני מגורם יודע דבר: "ערוץ 10 לפני סגירה". פסטיבל גלעד שליט, ששוחרר יום קודם מהשבי, שלט בסדר היום. ארבעה ימי חג וסוף שבוע עמדו בפתח. המסרון נשכח מלב ומצא את מקומו בזיכרון הסלולרי, משם הוא נשלף בתחילת השבוע. בירור קצר העלה כי כבר באמצע אוקטובר, בימים הרגישים ביותר של תפירת עסקת שליט, נרקמה בלשכת ראש הממשלה המזימה לסגירת הערוץ.

כמו עסקת שליט, היא נשמרה בסוד. כמו עסקת שליט היא נחשפה בדקה ה-89, כשהמעשה כבר היה עשוי. נותר רק לתפור אי אילו קצוות אחרונים, טכניים. הרוב בוועדת הכלכלה הובטח. שיתוף הפעולה עם סיעת ישראל ביתנו, שמבחינתה אפשר לסגור את כל כלי התקשורת במדינה מלבד ערוץ 9 הרוסי, נחתם. ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו, אמר לבכיר בליכוד: "על זה נלך אתכם גם למשבר קואליציוני". הגרדום בכיכר העיר הוכן לתפארה. הקורבן עוד לא ידע שימיו ספורים, אך התליין ידע. זה היתרון בלהיות תליין.

לפני כשבועיים, ב-26 באוקטובר, באו בכירי מערכת חדשות ערוץ 10 ללשכת ראש הממשלה בירושלים. זה היה מפגש שגרתי בין מערכת חדשות ארצית לראש הממשלה. מעניין מה עבר במוחו של נתניהו כאשר ישב שם במשך שעה וחצי והשיב לשאלות. הוא ידע שגורלם המקצועי של היושבים לפניו נחרץ. האם חש תסכול מחוסר התוחלת שבאירוע, מבזבוז זמנו היקר על קבוצה של או-טו-טו לשעברים, או שבלבו הוא נהנה לראות את החבורה הדווקנית הזאת, המעצבנת, ברגעי תהילתה האחרונים.

בתום הישיבה קם נתניהו ונעלם במהירות במשרדו. בחדר נותרו אנשי המערכת ומנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, שהגיע לקראת תום הישיבה. על פי גורמים בערוץ 10, לוורשבסקי נקבעה מבעוד מועד פגישה פרטית עם נתניהו, שהיתה אמורה להימשך כחמש דקות, בעניין עתיד הערוץ. נתניהו חמק לחדרו וורשבסקי חזר לגבעתיים כלעומת שבא. בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הדברים: "לא נקבעה פגישה בין נתניהו למנכ"ל הערוץ, כך שנתניהו לא חמק ולא התחמק". ככלל, נמסר: "הלשכה לא התערבה בנושא ערוץ 10".

התגובה הזאת מוציאה שם רע לציניות: ביום שלישי השבוע הוטלה משמעת סיעתית על נציגי הליכוד בוועדת הכלכלה, כדי שיצביעו כאיש אחד נגד דחיית תשלומי חובות הערוץ למדינה. רק לשכת ראש הממשלה מסוגלת לכפות הצבעה אחידה על חברי סיעת השלטון. חבר הוועדה דני דנון, שתומך בהמשך קיומו של הערוץ, לא הגיע לדיון והוחלף בליכודניק אחר, שהצביע כנדרש (לדברי דנון, היעדרותו מהכנסת היתה מתוכננת ואם היה נוכח, היה מצביע בעד הדחייה). חבר הוועדה אופיר אקוניס, שיום קודם הבהיר שלא יתנגד לדחיית תשלומי התמלוגים, הצביע נגד כמצוות אדונו בלשכת ראש הממשלה.

מעניין שבאותו יום פורסם ב"הארץ", כי נתניהו החליט לתמוך בהצעת החוק של אקוניס להגבלת יכולתם של ארגוני השמאל ועמותות לזכויות אדם לגייס תרומות בחו"ל. הנה כי כן, הכל תיקתק, השמש זרחה והשוחט שחט. שר התקשורת, משה כחלון, זז הצדה, נעלם מן העין. הוא הבין שהמשחק מכור ולא רצה להתבזות. הוא הרים ידיים. כחלון נחשב שר מצטיין, ולא היה רוצה להיזכר כמי שבמשמרת שלו הוחשך ערוץ מרכזי, אבל במשחק הזה הוא פיון. כשנתניהו ואביגדור ליברמן במגרש, מי זה כחלון? בדיונים פנימיים הוא אומר שאסור לערוץ 10 להיסגר. "זה רע לתעשייה, רע למדינה ורע לצופים. צריך לעשות הכל שהערוץ ימשיך לשדר. אבל אם הוא ייסגר, זה לא בגלל שהממשלה סגרה, אלא בגלל שהבעלים החליטו לא לשלם את חובם".

אם לא תימצא נוסחה גואלת, ערוץ 10 יוחשך בעוד כחודשיים-שלושה. חברת החדשות המצטיינת שלו תפוזר. בלשכת נתניהו ירימו כוסית, בחשאי. גם בלשכת ליברמן. נתניהו יגיע לבחירות במצב תקשורתי לא רע: ערוץ 10 ז"ל, ביטאונו "ישראל היום", מציף את השוק, רשות השידור הממלכתית מתמסרת לו, דוברו לשעבר הוא עורך "מעריב", חברת החדשות של ערוץ 2 אינה מתעמרת בו יותר מדי. כמעט גן עדן.

לשכת ראש הממשלה משחקת בונקר. היא מתבצרת מאחורי תגובות בנוסח "לא התערבנו" ו"הכפשות חסרות שחר". ובכל זאת, אדם אחד שמעורב בסיפור, ומכיר היטב את הנפשות הפועלות, התנדב השבוע להסביר את המובן מאליו: "ערב הבחירות, כשגלעד ארדן היה יו"ר הוועדה, ביבי התערב למען ערוץ 10. לפני כשנה וחצי, כשאקוניס היה יו"ר הוועדה, ביבי שוב התגייס בכל כוחו להציל את ערוץ 10. הוא הורה לאקוניס לתת להם את הארכה שביקשו כדי לעבור לרישיונות אבל הערוץ החזיר לו רעה תחת טובה. הם כל הזמן תוקעים אותו, ואת שרה. הם לא יודעים לפרגן. רק לתקוע, לתקוע ולתקוע. מדוע הוא צריך להתגייס למענם, כדי שימשיכו לתקוע אותו ואת שרה?" *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו