בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי ינאי, ילד שלי מוצלח

הוא נולד לאחד מראשי ההגנה, גדל בצהלה בשכנות למשפחת דיין, הסתובב עם אסי ואודי, הציץ לחדר השינה של יעל והפיץ שהוא הבן הסודי של משה. אחר כך היה לעיתונאי, הסתבך בחובות, עזב לארצות הברית, יעץ ליו"ר בית הנבחרים, הרפובליקאי ניוט גינגריץ' ושוב הסתבך, הפעם בפלילים. יוסי ינאי, מנסיכי צהלה של שנות ה-50, ממתין כיום בבית כלא אמריקאי לגזר דינו, לאחר שהורשע בניצול מיני של נשים שהזמין לעבוד בביתו

36תגובות

הסצנה כאילו נלקחה מ"אסקימו לימון". יוסי ינאי, נער מתבגר ממשפחת אצולה צבאית מקומית, מזמין חברים לביתו, גובה מהם תשלום ומאפשר להם להציץ לחלון חדרה של בת השכנים המיוחסת, יעל דיין. באותו הזמן - ועד היום בעצם - מתרוצצת בין חבריו שמועה שעל פיה ינאי הוא בכלל בנו הסודי של משה דיין. 50 ומשהו שנים עברו מאז וינאי - עכשיו כבר לא נער פוחז - ממתין כיום בבית כלא בארצות הברית לגזר דינו, לאחר שביוני השנה הורשע בכך שפיתה צעירות לבוא לארצות הברית כדי לנצל אותן מינית. העונש המרבי האפשרי על העבירות שבהן הורשע ינאי הוא מאסר עולם.

אלי תבור, עיתונאי ועורך לשעבר בשבועון "העולם הזה" והתסריטאי של המפורסמים בסרטי הבורקס הישראליים - החל מ"צ'רלי וחצי" וכלה ב"חגיגה בסנוקר" - יודע לזהות סיפור מעניין כשהוא נתקל בו. את הסיפור שנקרא יוסי ינאי הוא הכיר לפני יובל שנים וכבר תקופה ארוכה שהוא אוסף חומרים אודות האיש שעלילותיו יכולות להוות בסיס לסרט באורך מלא. תבור אמנם שופך מים קרים על התיאוריה העסיסית שלפיה ינאי הוא בנו האבוד של דיין ("אני שמעתי את יוסי מספר את זה. ביררתי את זה - גם מבחינת התאריכים וגם דיברתי עם בני משפחת דיין - וזה לא נכון", הוא אומר), אבל מבחינתו, לא הקרבה למשפחת דיין, שנות עבודתו כעיתונאי, ההסתבכויות הכספיות שלו, או הפרק האחרון בחייו של ינאי הניע אותו להתחקות אחריו ולראיין עשרות אנשים אודותיו.

את העילה לכך סיפקה דווקא התעניינותו של תבור בהיסטוריה המשפחתית של גלילה ("גלה") ינאי, אמו של יוסי. "גלה היתה בתו של יעקב יכנאי (במקור יכנוביץ), המורה המיתולוגי של סג'רה", מספר תבור בחדר העבודה שלו, כשלצדו ארגז החומרים שאסף והמחשב העמוס בקבצים שגיבש. "הוא היה חבר של המשוררת רחל והיו גם שמועות על רומן ביניהם. מסג'רה עבר יכנאי לירושלים והקים עיתון בשם 'תיאטרון ואמנות' שהיה ראשון מסוגו בארץ".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אמה של גלה, הלנה (ז'ניה) שוולוב, היתה שם דבר בגליל התחתון. אגדות נקשרו לאשה היפה שנפשה נכרכה בזאת של המורה יכנאי ושבעקבותיו באה ארצה. "הנסיכה הקווקזית" היה כינויה, שהתבסס על שמועות שתבור השקיע מאמצים ניכרים בניסיון לבססם - בסופו של דבר ללא הצלחה - כאילו היתה צאצאית של הצאר ניקולאי, שברחה ממולדתה בעקבות האהבה. גלה, תוצר האהבה הזאת, נולדה בסג'רה ב-1915. את יעקב ("יאן") ינאי, אביו של יוסי, פגשה בשכונת בית הכרם בירושלים, בשנות ה-30 של המאה הקודמת והשניים התחתנו ב-42'. כעבור שנתיים נולד בתל אביב בנם הבכור יוסי.

ינאי היה בכיר בהגנה ואחר כך בצה"ל ובמשרד הביטחון (ראו מסגרת). בתחילת שנות ה-50 הוגרלו בין קציני צה"ל הבכירים חלקות אדמה בשכונה מרוחקת בצפון תל אביב, שנקראה על שמם צהלה. יעקב ינאי קיבל את החלקה הצמודה לזאת של משה דיין, שהיה נשוי אז לרות ואב לשלושה: יעל, אודי ואסי. "אני רק זוכר שיוסי היה נכנס לחתונות (של זוגות) שהוא לא מכיר, מנשק את הכלה והולך למזנון כאילו שהוא מוזמן", נזכר אודי דיין. "אף אחד לא חשב שהוא לא שייך", הוא צוחק ומייעץ לשאול את אמו על יוסי. היא אמנם הכי מבוגרת, הוא אומר, אבל גם הכי בקיאה ו"עם הזיכרון הכי צלול" במשפחה.

אסי דיין מספר שינאי כתב בעיתון בית הספר בצהלה ושהם היו משחקים יחד כשהיו ילדים. "ההורים שלי היו מחוברים להוריו, היו הולכים ביחד לקולנוע ודברים כאלה", הוא אומר. גם יעל דיין מפנה אל אמה. "היא היתה מעורבת בגלל הנאמנות שלה להורים שלו", היא מסבירה. אלא שרות דיין, בת 94, שאכן מפגינה זיכרון יוצא דופן, מתקשה רגשית להרחיב בשיחה על ינאי. "הוא כמו ילד שלי", היא אומרת, "ואני לא רוצה לדבר עליו כמו שאני לא אוהבת לדבר על אסי, אודי או יעל. זה כואב לי מאוד מה שקורה עכשיו. אני בקשר עם אחותו, גם היא כמו ילדה שלי" (אחותו של ינאי לא הסכימה לסייע בהכנת הכתבה).

דיין, ירושלמית במקור, היתה חברה טובה של גלה. "היתה ליוסי אמא קלה מאוד ויפה מאוד שאהבה אותו מאוד", היא אומרת. אנשים שהכירו את ינאי היטב מתארים את יחסו אל הוריו בכלל ואל אביו בפרט כאמביוולנטי - יחס של אהבה-שנאה, כשפעולותיו נועדו פעמים רבות, לדעתם, להביך את אביו, איש הצבא הבכיר בדימוס, אדם שלארוחות הערב בביתו מוזמנים אישים דוגמת דיין, יגאל ידין וטדי קולק.

האם רות דיין מצליחה להבין מה השתבש במשפחת השכנים? "זה לא שייך להורים", היא אומרת. "זה אופי של בן אדם. לי יש שלושה ילדים, כל אחד עם אופי אחר".

‐ כדת משה וישראל

עם גיוסו לצה"ל שובץ ינאי ככתב בשבועון "במחנה", תחת העורך יצחק לבני. "במחנה" של אותם הימים התמודד על מקומו מול העיתונים האזרחיים ולבני גייס לשורותיו כותבים מהשורה הראשונה, עד שהיה לשבועון הנפוץ בישראל. הכתיבה בעיתון הזה, מעריך תבור, עוררה ככל הנראה אצל ינאי מה שהוא מגדיר "שיגעון גדלות".

אי-אף-פי

כרוב המרואיינים, כשלבני מתבקש לספר על ינאי התגובה הראשונית שלו היא צחוק לבבי ואז תהייה מה קורה עמו כיום. הוא זוכר אותו היטב, הוא מספר, כבחור נאה וכובש, שופע קסם אישי, "התכונה הזאת שאינה ניתנת להגדרה", כהגדרתו. "הוא בהחלט התנסח מצוין גם בכתב וגם בעל פה, התברר שהוא קרא לא מעט ובשביל בחור בן 18 הוא היה די צבעוני ועם חומר בראש... אבל כבר בשלב מוקדם היתה תחושה שהוא לא הכי ישר בעולם, שאי אפשר לסמוך עליו".

העבודה ב"במחנה" היוותה סוג של סמל סטטוס, מספר י', חבר של ינאי מאותם הימים - והמעמד הזה לא הזיק לינאי במסעות השתייה וכיבושי הנשים שלו. אחד ממקומות הבילוי החמים אז היה המועדון העכואי "חומות עכו". תבור נזכר בסיפור שפורסם בזמנו ב"העולם הזה" על הדרך שבה הסתיים אחד הביקורים של ינאי במקום. "בדרך לשם הוא פגש דוגמנית והם התחילו לדבר ובילו במועדון ביחד. כטוב לבם ביין הוא הציע לה נישואים, לקח מהדק נייר, פתח אותו, הפך אותו למעין טבעת ואמר לה 'הרי את נשואה לי כדת משה וישראל'. אחרי שנתיים בערך, כשהיא רצתה להתחתן באמת, היתה לה בעיה".

י' נזכר באנקדוטה נוספת. "יום אחד כשהייתי בצבא", הוא מספר, "עמדתי ליד חדרה ועצרתי טרמפ. לידי עצרה מכונית אמריקאית גדולה ובתוכה יוסי, שכבר הכרתי אז. בדרך לתל אביב הוא מספר לי שהוא שכר את המכונית הזאת ויש לו אותה עוד שלושה ימים אבל הוא צריך לנסוע, אז הוא ישאיר לי אותה לימים האלה ורק ביקש שאחזיר אותה אחר כך לרחוב הירקון, למקום שממנו שכר את האוטו. אז אחרי שלושה ימים אני מחזיר את האוטו לרחוב הירקון וכמעט נותנים לי מכות, אומרים שגנבתי להם את האוטו. מתברר שהוא פשוט לקח אותו ולא החזיר", הוא מספר - וצוחק.

‐ סוד הצלחתו

הקריירה העיתונאית של ינאי המשיכה אחרי שחרורו מצה"ל עם הצטרפותו לשבועון "העולם הזה", בבעלותם ועריכתם של אורי אבנרי ושלום כהן. מקרב יוצאי השבועון יש שמעריכים שאבנרי קיבל את ינאי לעבודה בגלל קרבתו לדיין, אלא שהיחסים בין השניים חרגו הרבה מעבר ליחסי עורך-עיתונאי ובעיני רבים היה אבנרי לדמות אב עבור ינאי. אבנרי, בשיחה עמו, לצד אמירות כנות על הבעייתיות של ינאי כעיתונאי, עדיין מפגין חום רב כלפיו. עם כל הבעיות, הוא אומר, אף פעם לא באמת כעס עליו. "לקחתי אותו בגיל צעיר מאוד", הוא נזכר. "משפחתו היו שכנים של משה דיין וידידים מאוד קרובים. הוא גדל עם הילדים של דיין והיה שותף לתעלולים שלהם בנעוריהם".

איך היו אנשים מתקבלים אצלך לעבודה?

"אנשים באו אלי, אני נתתי להם מבחן, שלחתי אותם למשימות ואם היה להם כישרון, לקחתי אותם. אם הם עבדו בעיתון אחר לפני כן לרוב לא לקחתי, כי רציתי לעצב את העיתונאים שלנו בעצמי".

אילו משימות?

"למשל, אמרתי להם לשבת במשפט פלילי ולהביא לי שלוש כתבות. בדרך כלל הם היו נעלמים אחרי זה, אבל אלה שהיו רציניים היו חוזרים. נגיד אורי דן, נתן לי שלוש כתבות והן לא היו טובות. לקחתי אותו, הסברתי לו מה לא בסדר ואחרי יומיים הוא חזר עם כתבות מצוינות ולקחתי אותו ישר לעבודה. יוסי היה לדעתי מקרה דומה, הוא באמת היה עיתונאי טוב, אבל הבעיה שהיתה חסרה לו לדעתי יושרה, אינטגריטי. היתה לו בעיה כל החיים עם אבא שלו, שהיה מאוד נוקשה, אדם מאוד קשוח".

מה היה סוד כוחו של ינאי כעיתונאי? לדברי אבנרי, "הוא בא מצהלה, מלב לבו של הממסד והוא מאוד ידע להתחבב על אנשים, זה היה סוד הצלחתו כעיתונאי. אי אפשר היה לא לחבב אותו. אני חיבבתי אותו והחזקתי אותו גם כשלא הייתי צריך, נתתי לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס".

יכולת ההתחבבות הזאת הועילה לינאי גם ביחסיו עם נשים. כל מי שזוכר אותו מתאר בחור גדול ונאה שלא הפסיק לחזר אחרי נשים - ולרוב גם הצליח. ענת סרגוסטי, שהתחילה לעבוד בשבועון ב-80', מספרת שינאי היה "מאוד כריזמטי, מאוד סוחף, אינטליגנטי ומתלהב. היתה סביבו אווירה מאוד פלרטטנית".

שבתאי טל

עיתונאי נוסף ב"העולם הזה", בן ציון ציטרין, מספר ש"ינאי היה מחובר ימינה מהליכוד, היה בקשר עם אלופים, מאכער גדול. תזכור, זה עולם שהוא טרום מיילים, פקסים ואיתוריות. שיטת העבודה היתה שונה - הוא היה מסתובב בחוגים האלה, מקשיב ולפעמים נעלם לימים שלמים".

‐ אמת אחת ויחידה

חיטוט בעיתוני התקופה מגלה ידיעות על תביעות דיבה ומשפטים שונים שהתנהלו נגד ינאי (באוקטובר 75' עצרה אותו משטרת מחוז תל אביב ודובר המשטרה מסר כי "נגד ינאי מתנהלים בבית המשפט כמה תיקים בהאשמות על מתן צ'קים ללא כיסוי") וגם התכתבות אחת יוצאת דופן עם דוד בן גוריון. בתחילת 68', בראיון ל"הארץ", הכחיש ראש הממשלה הראשון דברים שצוטטו לכאורה מפיו בכתבה של ינאי ב"העולם הזה" ושנגעו לדברים שאמר לכאורה על משרד החינוך. ב-4 במארס 68' פורסם במדור המכתבים של העיתון מכתבו של ינאי, שהגיב על דברי בן גוריון.

"קשה עלי כתיבת שורות אלה מפאת הערצתי לח"כ דוד בן גוריון", הוא כתב, "אולם נראה לי, למען הסדר הטוב, כי עלי 'לתקן' מספר מדבריו... דרכם של מדינאים בכלל ושל בן גוריון בפרט", עקץ ינאי, "להכחיש לעתים מזומנות דברים שנכתבו בשמם". אלא שראש הממשלה לשעבר לא נשאר חייב. שלושה ימים אחרי פרסום מכתבו של ינאי שלח בן גוריון גם הוא מכתב קצר למערכת. "במכתבו של ינאי", כתב, "יש אמת אחת ויחידה: הוא ביקש ממני ראיון בשביל 'העולם הזה' ומטעמים שאיני מחויב להסביר לשום איש, אמרתי לו: לא אתן ראיון ל'העולם הזה' - ולא נתתי שום ראיון למר יוסי ינאי".

ב-77' לקח ינאי פסק זמן מעבודתו ב"העולם הזה". תחילה פתח עיתון מתחרה, "זה קורה", שמבחינה עיצובית הזכיר מאוד את השבועון שעזב. חבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו-שרון נזכר השבוע, שאחרי שקרא בעיתון הזה כמה פעמים דברים חיוביים על עצמו, הוא הזמין את ינאי לפגישה - ובעקבותיה שכר את שירותיו כיועץ תקשורת לקראת הבחירות שנערכו באותה השנה. "הוא היה איש יפה והבחורות רצו אותו", מספר פלאטו-שרון. "הוא היה היועץ שלי ועשה הכל כדי שהציבור יאהב אותי... הוא היה חכם מאוד ואני לא מבין למה האיש הזה לא עשה קריירה גדולה בייחצון ובדברים האלה".

אחרי הבחירות חזר ינאי לעבוד ב"העולם הזה", היה כתב פרלמנטרי ועורך משנה, אולם לא הפסיק להסתבך. אבנרי נזכר למשל באחד ממה שהוא מכנה "הפרויקטים שלו". "זה רעיון ישראלי ישן, הוא לא המציא אותו", הוא אומר. "אתה הולך למשל לבעל עסק קטן ואומר לו, 'אני מוציא אנציקלופדיה של אנשים חשובים ואתה איש חשוב' וכאילו היה כותב תולדות חיים. אז הוא היה אומר 'זה יעלה לך ככה וככה'. אנשים היו שמחים מאוד להיות באנציקלופדיה של אנשים חשובים ושילמו לו - ואנציקלופדיה לא כל כך יצאה".

בתחילת שנות ה-80 פיטר אבנרי את ינאי מעבודתו, על רקע הסתבכויותיו השונות. הסיבה לפיטורים, מאשר אבנרי, היתה קשורה גם להוצאות חריגות שלו. "הוא חי חיים של עיתונאי לא ישראלי", מתאר ציטרין, "ישן במלונות חמישה כוכבים, נוסע בכלי רכב שכורים. זה שנות ה-80, איפה ראו דברים כאלה?"

סרגוסטי אומרת ש"קשה להגיד את זה לאור ההרשעה שלו בארצות הברית, אבל יש לי סוג של חיבה אליו. הוא ניסה לעשות כל מיני עסקים ולא תמיד סיפר את האמת לכולם, כי הוא מאוד התלהב... ההגדרה הכי טובה שלו היא שהוא 'חסר גבולות'".

"הוא היה עיתונאי מאוד מוכשר, אבל הבעיה היתה שהוא לא תמיד היה לגמרי ממוסמך, היה נוטה להגזמות, להוספות, השלמות", מסכם אבנרי. "אני הקפדתי מאוד על זה ובסוף, כשזה התחיל להיות יותר מדי, נתתי לו ללכת... עם כל הצרות שהוא עשה לי החזקתי אותו כמה שיכולתי, אבל זה הגיע לנקודה שפשוט אי אפשר היה".

‐ עולם חדש

בתחילת שנות ה-80 גילה ינאי את אמריקה, לשם היגר לאחר פיטוריו מ"העולם הזה". קרובת משפחה שלו מספרת כי מאז שעזב הוא חזר לישראל פעמים ספורות בלבד, כשהפעם האחרונה היתה להלוויית אמו, בשנת 2000. לדבריה, "הוא עזב את הארץ והשאיר אחריו חובות כספיים. ככל שאני יודעת, במשך השנים הראשונות שלו בחו"ל אבא שלו שילם בלי סוף חובות, סגר את התיק אחרי שכל החובות הוחזרו ואז יוסי יכול היה לבוא לארץ באופן חופשי".

לארצות הברית נסע ינאי עם אשתו, ניצה גדיש, עמה התחתן לקראת סוף שנות ה-70. לבני הזוג לא נולדו ילדים. ב-83' הקים בארצות הברית את השבועון "עולם חדש", שהיה דומה מאוד בצורתו ל"העולם הזה". "ידיעות אחרונות" דיווח בזמנו כי את השבועון, שנסגר זמן קצר מאוד לאחר שנפתח, מימן המיליונר היהודי ג'ו נקש, בעל אימפריית הג'ינס ג'ורדש. גדיש - שממנה התגרש ינאי בשנות ה-90 כדי להינשא למזכירתו - מספרת שינאי הוציא גם עלון חדשות, "Newsletter", בענייני המזרח התיכון ואחר כך פתח בית הוצאה פרטי, שבאמצעותו פירסם לפני כשש שנים ספר עב כרס בעל השם היומרני "The International Who's Who of Chefs, 2004-2005", שבו פירט את קורות חייהם ומתכוניהם של עשרות שפים ברחבי העולם.

שי גדיש, גיסו לשעבר של ינאי, שביקר אותו בניו יורק ב-86', זוכר כי ינאי שאף לקבל אזרחות אמריקאית ו"עבד לילות כימים בתרגומים שונים". עם זאת, סיפר, בשלב מאוחר יותר נאלצו ינאי ואשתו לעבור דירה, ככל הידוע בגלל הסתבכויות כלכליות. "הוא היה חייב הרבה כספים", מספר גדיש, "והם היו עוברים ממקום למקום כדי שלא ימצאו אותם".

אל"מ (מיל') יעקב אבן, דובר צה"ל לשעבר, סיפר בראיון לתבור: "נסעתי עם ינאי פעם במכונית שכורה מניו-יורק לוושינגטון. יוסי נהג להתפאר בבגדים שרכש בסיילים. היה מרבה להמר, בעיקר באטלנטיק סיטי".

מכריו של ינאי מספרים, שבמשך תקופה מסוימת הוא היה יועץ לענייני ישראל ויהודים של ניוט גינגריץ', בתקופה שגינגריץ' - המתמודד עכשיו על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות - כיהן כיו"ר בית הנבחרים (95'-99'). במסגרת עבודתו אצל גינגריץ' סייע ינאי לתכנן את ביקורו בישראל במאי 98'. העיתונאי יגאל לביב, המכיר את ינאי מימיהם ב"העולם הזה", סיפר השבוע כי כששהה בארצות הברית הוא נפגש עם ינאי במשרדו של גינגריץ'. בשיחה עמה אישרה ניצה גדיש את המידע. על השאלה אם קיבל ינאי שכר, השיבה בציניות: "הוא יעשה את זה בהתנדבות?".

ממטה הבחירות של ניוט גינגריץ' לא נמסרה תגובה.

‐ מי זו ג'ואנה?

העלילה האחרונה - לעת עתה לפחות - בקורותיו של ינאי הובילה אותו לפני קרוב לשנתיים לתא הנאשמים בבית המשפט בברוקלין, ניו יורק. "הנאשם, ג'וזף ינאי, חי עם אשתו ברחוב סאלם 309 בעיירה פאלם רידג', ניו יורק", פתחה התובעת לורטה לינץ' את כתב האישום, שבו פרסה את מה שהסנגורית של ינאי הגדירה במשך המשפט כהתנהגות של "זקן אשמאי" (dirty old man), אך בוודאי לא של פושע.

"בשנים 2003-2009 היה ינאי מעורב במזימה שכללה שקרים, הפחדות ומניפולציות כדי לשכנע נשים בגילים 18-25 לבוא לארצות הברית על מנת שיוכל לנצלן מינית", כתבה לינץ'. "ינאי יצר קשר עם נשים שונות מרחבי העולם, תוך כדי שימוש באתרי אינטרנט המיועדים לנשים המחפשות עבודה כאו-פריות בארצות הברית. לעתים הציג עצמו ינאי כאשה בשם 'ג'ואנה' שלכאורה עבדה עבורו... במיילים ששלח ינאי לנשים שמצא, הוא כתב כי לו ולאשתו אין ילדים והם אינם מחפשים או-פר במובן המסורתי של המילה. ינאי הציג את עצמו כאיש עסקים המעורב בהוצאה לאור של ספרים בתעשיית האירוח וטען שהוא מחפש עוזרת שבין השאר תבשל לו ולאשתו, תנקה את ביתם ותתלווה אליו לנסיעות עסקים".

על פי כתב האישום, "ינאי בחר בנשים על פי הצילומים שלהן ונכונותן להתגורר בביתו... ינאי הנחה את הנשים לבוא לארצות הברית באשרות תייר, לשקר לרשויות ההגירה ולומר כי הגיעו לבקר את ינאי לזמן קצר". לרוב, נמשך התיאור בכתב האישום, "התגוררה בביתו של ינאי אשה אחת או שתיים. זמן קצר לאחר שהנשים הגיעו לביתו, ניסה ינאי לנשק, למשש ולגפף אותן. בנוסף הוא לחץ על הנשים להימצא בחדר האמבטיה בזמן שהוא מתקלח וכן לישון לצדו".

לדברי התביעה, "ינאי שלט בכל האספקטים של חיי הנשים, כולל הגבלת הקשר שלהן עם העולם החיצוני, פיקוח על שיחות הטלפון שקיימו ואיסור על לבישת חזייה בזמן שעבדו. ינאי תקף מינית כמה מהעובדות ואיים באלימות על קצתן, תוך שהוא גורם להן לחוש מאוימות".

עו"ד היידי סזר, המייצגת את ינאי מטעם הסנגוריה הציבורית, הציגה את הדברים בצורה אחרת. "אין זה מנוגד לחוק לנהוג בצורה בלתי מוסרית ביחסי המין", אמרה. היא אישרה שמקום העבודה שסיפק ינאי לנשים היה "סביבה רוויית סקס", אבל טענה שתכתובות הדואר האלקטרוני מוכיחות כי העובדות ידעו מראש שהן נשכרו בין השאר ל"יחסים אינטימיים" ודבר לא נכפה עליהן: "אף אחת לא נכבלה, שום צינוק לא היה במרתף - רק בית נחמד ויפה".

למושבעים בבית המשפט בברוקלין נדרשו יומיים של דיונים בטרם החליטו להרשיע את ינאי בעבירות שיוחסו לו: ניצול מיני, העסקת עובדים בכפייה, הונאה בהעסקת עובדים זרים, שידול זרים להיכנס בצורה לא חוקית לארצות הברית והעסקה לא חוקית של זרים. את פסיקתם שמע ינאי בעודו שוכב תחת שמירה במיטת בית חולים, לאחר שעל פי פרסומים בתקשורת האמריקאית ניסה להתאבד בפעם השנייה מאז נעצר. עם זאת, בשיחה עם "הארץ" הכחישה עו"ד סזר כי ניסה להתאבד.

מעצרו והרשעתו של ינאי זכו לפרסום בתקשורת האמריקאית, בעיקר זו הצהובה, שחגגה את דבר הרשעתו בעבירות מין של מי שהגדירה "סופר של ספר בישול", מבלי להזכיר ולו במילה את ההיסטוריה הענפה שלו בארץ הקודש. שכנים של ינאי בעיירה השלווה פאלם-רידג' רואיינו לטלוויזיה מקומית וסיפרו כי הופתעו ממעצרו של המבוגר השקט שגר לצדם. גם בישראל, מי שהכיר את בן הטובים מצהלה והשתדל לעקוב אחר נפתולי חייו, התעצב לשמוע ובעיקר הופתע מההתפתחות האחרונה. ההפתעה, כך נראה, נובעת פחות מהעובדה שינאי עלול לסיים את חייו בכלא, אלא מכך שהסיום הזה יהיה קשור דווקא לתחום שבו תמיד נראה להם שהוא לא צריך לתחמן כדי להשיג משהו.*

בשם האב

יעקב ינאי היה בכיר בצה"ל ובמערכת הביטחון ומנכ"ל רשות הגנים הלאומיים

יעקב ינאי (ינובסקי במקור), נולד בפולין ב-1911. הוא למד משפטים באוניברסיטת ורשה ועלה ארצה בשנת 1934 עם קבוצת השומר הצעיר שהקימה אחר כך את קיבוץ יד מרדכי. "הוא התכוון בכלל ללכת ללמוד", מספר העיתונאי והתסריטאי אלי תבור, "אך ב-1936, בתקופת המאורעות של המרד הערבי, הצטרף ל'הנודדת' - היחידה הממונעת של ההגנה שהקים יצחק שדה, כדי לתקוף את הפורעים בבסיסיהם. הוא נפצע קלות מרסיסי רימון והועבר למטה ההגנה בתל אביב, שם שימש שלישו של הרמ"א (ראש המטה הארצי) משה סנה".

ב-45' מונה ינאי לראש שירות הקשר של ההגנה, הקים רשתות תקשורת בכל הארץ, את קול ישראל המחתרתי ואת "הגדעונים" - רשתות הקשר על אוניות המעפילים. לאחר הקמת המדינה הוענקה לו דרגת אלוף-משנה והוא מונה לקצין הקשר הראשי הראשון של צה"ל. כעבור שנה מינה אותו פנחס ספיר, אז מנכ"ל משרד הביטחון, לסגנו ואחר כך, כשמונה למנכ"ל משרד האוצר, מינה אותו שוב לסגנו. כשהקים טדי קולק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, את היחידה לאתרים היסטוריים, שהפכה כעבור שנים לרשות הגנים הלאומיים, מונה ינאי למנכ"ל וכיהן בתפקיד זה עשרות שנים. ב-79' מונה ליו"ר הרשות, ונשאר בתפקיד זה עד 81'. הוא מת ב-96', ואלמנתו גלילה (גלה) מתה כעבור ארבע שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו