בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב על הבית: כך מתנהלת המערכה על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית

בתוך מתקפת החוקים שנועדה לכרסם בסמכות בית המשפט העליון מסתתר הפרס הגדול: האפשרות לממשלה למנות לנשיא העליון איש כלבבה, מבלי להתחשב בדעת השופטים. כך מנהלים נתניהו ונאמן את המערכה על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית לשנים הבאות

163תגובות

היום לפני חודש, ב-18 באוקטובר, שוחרר גלעד שליט משביו בעזה. האיש שקיבל את ההחלטה הקשה לשחרר מאות מחבלים ורוצחים כדי להציל את חייו של שליט, המתין לו למרגלות כבש המסוק ואימץ אותו אל לבו. בנימין נתניהו של אמצע אוקטובר היה מנהיג נחוש. הוא יזם, הוביל והכריע. את ההחלטה הקורעת, הלא מובנת מאליה, הוא העביר בממשלת הימין בראשה הוא עומד, ברוב עצום. הציבור גמל לו באהדה ובהערכה. שביעות הרצון מתפקודו נסקה אל על. מפלגתו צברה כוח בסקרים. נתניהו זכה לנקודות אצל בוחרים שאינם חלק מן הבסיס האלקטורלי שלו. הוא הבקיע עמוק, מעבר למחנה הימין, אל תוך המרכז הישראלי. אם היה הולך לבחירות אחרי העסקה, הוא היה משחק אותה אריק מלך ישראל.

את ההון שצבר, את האשראי שגייס, הוא איבד בשבוע החולף. נתניהו של אמצע נובמבר הוא פוליטיקאי מובל, פסיבי, מתעורר באיחור, מיתמרן ומיטלטל בין אג'נדות של אחרים.

מערכת הבריאות המפוארת של ישראל מתפרקת למול עיניו, והוא אינו עושה בה מעשה שליט. מאות רופאים, מטובי בנינו, עוזבים את הרפואה הציבורית - מי לחו"ל ומי לפרטית - והוא אינו נזעק. מנגד, את הצעת החוק של זאב אלקין ויריב לוין, לערוך שימוע למועמדים לשפיטה בעליון, בקרקס הלאומני המכונה ועדת החוקה, הוא בלם רק ביום שלישי. "לא יקום ולא יהיה", הצהיר, "חוק כזה לא יעבור בממשלה בראשותי. עצמאות בית המשפט העליון מעל לכל". מדוע המתין כמעט שבוע מאז שההצעה פורסמה? מדוע לא דפק על השולחן בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון, צעד קוממיות לישיבת הממשלה והצהיר מול פני האומה שלא יקום ולא יהיה? הוא רק היה מרוויח מזה.

דמוקרטיה תחת מתקפה: פרויקט מיוחד

המחשבה שמועמדים לשפיטה בבית המשפט העליון ייאלצו לתת דין וחשבון ליו"ר ועדתהחוקה, ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו, שמנהל את הוועדה באלגנטיות של בעל בסטה בשוק, ברגישות של שוחט בבית מטבחיים ובנימוסים של אוהד בית"ר, מעוררת חלחלה לא רק בקרב האליטות של רחביה. גם חברי ליכוד פנו השבוע לנציגיהם הנבחרים וביקשו מהם לרסן את ההשתוללות האנטי חוקתית, שח"כ זהבה גלאון ממרצ, שכונתה על ידי רותם "אפילו לא בהמה" (מה יש פחות מבהמה? בהמה שמאלנית?) לאחר שהיא כינתה אותו "בריון גס רוח", הגדירה, בצדק, "עונת הציד".

יש מי שמייחס לנתניהו תחכום יתר. אובר-חוכם, עלק. לפי האסכולה הזו, כדי להסוות את תמיכתו בכל החוקים האחרים שצצו כאן כפטריות מוות, הוא עמד מן הצד, נתן לבלגן לחגוג וליצרים להתלהט, ורגע לפני שהחלב הרותח גלש מן הסיר, הוא התייצב כאביר על הסוס הלבן לימין בית המשפט העליון המותקף והמאוים וגאל אותו מאימת השימוע. הוציא עז מהחדר והותיר שם עדר שלם.

אם זהו אכן המשחק של נתניהו, הוא משלם וישלם עליו מחירים אסטרטגיים. הוא מנכר מעליו את מחנה המרכז ואת הרוב השפוי בקרב בוחרי הליכוד. אם זהו תחכום, לא ברור מהו סרבול. את ההתנהלות הזו מכנים בליכוד מימים ימימה שיטת נתניהו: הוא גם עומד בתור, גם מתמקח על המחיר, גם משלם מחיר מופקע וגם יוצא בידיים ריקות.

האם הליכוד ההיסטורי בדרך לאבדון? דברו על זה בפייסבוק

דן מרידור, בראיון מארגנטינה, קונן כי זה לא הליכוד שהוא מכיר. דברים דומים הוא אמר בעיצומה של הקדנציה הקודמת של נתניהו, בין 96' ל-99', רגע לפני שפרש בחרון אף מתנועתו וייסד את מפלגת המרכז. בני בגין משווה את חוק שלילת התרומות מעמותות פוליטיות (שנתניהו תומך בו, אך תובע מיוזמו, ח"כ אופיר אקוניס, לרככו) למתרחש במדינות עולם שלישי ובדיקטטורות.

הג'נטלמנים הללו, יחד עם רובי ריבלין שנגעל מן המתרחש במה שהיתה פעם תנועת החרות - תנועה לאומית ליברלית - ולרוב גם מיכאל איתן, מצטיירים כעלה התאנה של הליכוד. כשמורת טבע הולכת ונכחדת, כחבורת זקנים שמטיפים מוסר לפראי האדם הצעירים והסוררים: אלקין, לוין, אקוניס, דנון, חוטובלי, רגב ושאר ירקות העונה, שמשתלטים על הסלט ועושים בו כבשלהם, ברוח מנהיגם הרוחני האמיתי, אביגדור ליברמן.

נאמן לעניין

לפעמים, בשעות הערב המאוחרות, כשהכנסת מתחילה להתרוקן והתקשורת ממהרת הביתה, נשמעים במליאה נאומים שכדאי להתעכב עליהם. אחד כזה נישא שם ביום שני בתשע וחצי בערב. הנואם: ח"כ רוני בר-און מקדימה. הדיון עסק בניסיונה של הממשלה להשתלט על הוועדה למינוי שופטים, על ידי החדרתו של יו"ר הלשכה החדש, איש ימין המקורב לשר המשפטים יעקב נאמן, כנציג קבוע בוועדה.

בר-און כיוון את דבריו אל נאמן, שלא נכח באולם. בשבוע שעבר הכריע נאמן בקולו בעד אישור החוק. הוא עשה זאת לאחר שההצבעה בוועדת השרים הסתיימה בתיקו ולמעשה, החוק נפל. כשר? לא בטוח. מסריח? או-הו, למרחקים. לבר-און היה הסבר מאיר עיניים ומטריד מאוד לפשר התנהגותו של נאמן. הוא הזכיר לח"כים מאין נאמן בא לפוליטיקה ולאן הוא יחזור: לאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בתל אביב, הרצוג פוקס נאמן, שמעסיק בין 170 ל-200 עורכי דין. יש מעט משרדים כאלה בתל אביב.

כשנערכות בחירות ללשכת עורכי הדין, הסביר בר-און, משרדים אלה קובעים למעשה, מכוח אחוז ההצבעה בין חבריהם, את זהות יו"ר הלשכה. "מעולם הממשלה לא התערבה בענייני לשכת עורכי הדין", אמר בר-און. "שאלתי את עצמי, מה פתאום הממשלה מתערבת? ואז אורו עיני (אולי הוא היה צריך לומר: חשכו עיני, י"ו), זה השר נאמן!"

בר-און הסביר לח"כים את מהות התרגיל, לדעתו: לעורכי הדין במשרדו של נאמן היה חלק נכבד בבחירתו של היו"ר החדש של הלשכה, דורון ברזילי. משברזילי נבחר, נאמן יוצא מגדרו כדי להפוך אותו לאיש שלו בוועדה לבחירת שופטים - הנציג החמישי של הימין מתוך תשעה חברים - על מנת שברזילי יטה בהצבעותיו את הכף לטובת מועמדיו של נאמן לתפקידי שופטים. הסבר פשוט והגיוני. איך לא חשבנו עליו קודם.

בר-און ביסס את התזה. הוא סיפר כיצד לפני שבועיים, לאחר שההצבעה הראשונה בוועדת השרים על שינוי חוק לשכת עורכי הדין הסתיימה בתיקו 5-5 (נאמן לא הצביע), הם נפגשו בכנסת. "הוא אמר לי: ‘אתה רואה? לא השתתפתי בהצבעה כי יש פה מראית עין של ניגוד עניינים'. מחאתי כפיים. ומה קרה בהצבעה השנייה? נחלקו הקולות, שמונה נגד שמונה, ושר המשפטים, שיש לו מראית עין של ניגוד עניינים, צירף את קולו".

הדברים הללו אינם דורשים פירוש רש"י. זוהי האשמה חמורה, בפרט כשהיא מכוונת לשר המשפטים, סמל ודגל לשמירת החוק בממשלה. שאלתי את בר-און אם לדעתו מדובר בעניין פלילי. "לא אגיד דבר מעבר למה שאמרתי במליאה", השיב. את נאומו הוא חתם במשפט: "במשרד המשפטים אין בעל בית, יש בעל עניין".

נאמן ביקש לא להגיב. שתיקתו של נאמן הפכה כבר לפולקלור. לא רק בתקשורת הוא שותק, אפילו בישיבת שרי הליכוד הוא לא פוצה פה. שתקן בלתי נלאה. הוא אינו חש מחויב לתת דין וחשבון לאיש, מלבד לקליינטורה. שלשום הוא הפר את שתיקתו, עלה על דוכן הכנסת ונזף במי שמייחס כוונות זדון לו ולקואליציה.

לבר-און היתה תובנה נוספת בנאום: "זהו אינו חוק סולברג", אמר על הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ההצעה כונתה כך בשל שמו של השופט נעם סולברג, שנציגי הימין בוועדה מעוניינים למנותו לעליון. בר-און טען, במידה רבה של היגיון, ששיוכו של החוק הבעייתי למינויו של סולברג לשופט עליון, הוא "רימון עשן" שנועד לכסות על מזימה אחרת מבית מדרשו של יעקב נאמן. הוא הסביר: "את סולברג חייבים למנות בכל מקרה שבעה מתוך התשעה, (על פי החוק הקיים, שיזם גדעון סער בקדנציה הקודמת, לפיו כל קבוצות הכוח בוועדה חייבות להתפשר ולהגיע להסכמות על מינוי שופטים, י"ו). בכל מקרה, עם ברזילי או בלעדיו, צריכים שבעה כדי למנות את סולברג. (אבל) כדי למנות את נשיא העליון הבא מספיקים חמישה מתוך תשעה. הממשלה צריכה את הנציג החמישי בוועדה, את עושה דברה, כדי לבחור את נשיא בית המשפט העליון הבא, לא את סולברג. אל תכפישו את סולברג, זה לא שייך לסולברג".

שייך או לא: ימים כאלה, בהם שמות של מועמדים לעליון נמשחים בזפת פוליטית, נגררים בנוצות של כוח ואינטרסים והופכים לכלי משחק בין ימין לשמאל ובין ממשלה לאופוזיציה, בין אם מדובר בנעם סולברג או באשר גרוניס - ימים כאלה אינם מוסיפים כבוד לבניין השיש הנישא בגבעת רם. אם היה מדובר במאיר שמגר, או באהרן ברק, הם כבר מזמן היו מודיעים שאין להם יד ורגל בסחי הזה. שיתפלשו הנערים בלעדיהם. זה אינו רק רימון עשן, זוהי פצצת סרחון.

אביה, בתו

אוהל המנחמים המרשים והמחומם שהוקם בגינת מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, הפך בשבוע החולף לסצינה פוליטית-חברתית שוקקת ודינמית. מאות רבות של אנשים זרמו לבית דמוי המבצר, לנחם את שרה נתניהו שישבה שבעה על אביה, שמואל בן ארצי. ברוב הזמן גם ראש הממשלה נכח במקום. מאז מות חמיו, ביום רביעי בבוקר, הוא כמעט ולא הגיע למשרדו, למעט לעניינים דחופים כמו ישיבות קבינט וממשלה, או פגישה עם מנהיג מחו"ל. גם התייעצויות ופגישות עבודה, כמו עם יועצו המדיני רון דרמר, או עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הוא קיים באוהל.

אבי אוחיון, לע"מ

ביום שני בערב הוא הסתודד ארוכות עם וינשטיין, כפות ידיהם מכסות את פיהם. כנראה שאז הוא שמע את חוות דעתו השלילית של וינשטיין על הצעות החוק, ובראשן עריכת שימוע למועמדים לשפיטה.

וינשטיין לא היה היחיד שהפציר בנתניהו לעצור את הזרם העכור של הצעות החוק הללו. ציפי לבני פנתה אליו במהלך ביקור התנחומים שלה וביקשה ממנו לעשות משהו. הנשיא שמעון פרס התקשר אליו וביקש ממנו לבלום את השיטפון. למחרת השיחה ביניהם התבטא פרס פומבית בגנות ההצעות הללו. "הן סוטות מהרוח הדמוקרטית של מדינת ישראל", אמר.

פרס, נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כל השרים, ח"כים רבים מכל סיעות הבית, כולל יריבים אישיים מרים של נתניהו, כמו בר-און, זהבה גלאון וציפי לבני, אנשי עסקים ורבנים - מי לא היה באוהל. שרה נתניהו התיישבה לשיחות ארוכות על אביה המנוח, הראתה להם תמונות שלו. באחת מהן נראו היא, ביבי, הילדים יאיר ואבנר והסב שמואל, על רקע חוף הים בקיסריה, סמוך לווילה הפרטית שלהם. שרה סיפרה לבני שיחה כי התמונה צולמה בערבו של היום שבו חזר גלעד שליט לישראל. "היתה לי השפעה מאוד גדולה על ביבי ללכת על העסקה להחזרתו של גלעד", סיפרה ושיבחה את בעלה על אומץ הלב שגילה בעניין שליט.

היא ייחסה את התנהלותו של נתניהו בקדנציה השנייה שלו, לקשר האמיץ שהיה לו עם אביה. לדבריה, אם ביבי מודל 2011, הוא שקול יותר, מתון יותר, ומיומן יותר בניהול ממשלתו, הרי שבמידה רבה אביה היה האחראי לכך. אנשים התרשמו שהיא דוברת אמת, שהיחסים בין נתניהו לחמיו, ובין הנכדים לסב, היו יוצאי דופן.

הכל עשר

ברביעי בלילה הגיע לאוהל המנחמים המיליארדר היהודי-אמריקאי רון לאודר. הוא הסתודד שעה קלה עם שרה, אחר כך נפנה לפגישה צפופה יותר עם נתניהו באחת מפינות האוהל. היחסים בין לאודר לזוג נתניהו לא היו מביישים אופרת סבון: לאודר התוודע לביבי הצעיר באמצע שנות ה-80, כשהאחרון שימש שגרירנו באו"ם. יורש אימפריית התמרוקים התאהב בדיפלומט הישראלי, אימץ אותו אל לבו והפך לידיד קרוב, לתורם ולפותח דלתות באצולת הממון והפוליטיקה האמריקאית. הוא גם השקיע מכספו והפך לאחד מבעלי המניות (25%) בערוץ 10, מה שהצטייר בזמנו כדריסת רגל של נתניהו בערוץ המסחרי השני.

וקנין עופר

הרומן הסתיים לפני למעלה משנה, על רקע שידור תחקיר "ביבי טורס" של רביב דרוקר בתוכנית המקור. נתניהו שידע אז, ויודע ביתר שאת היום, איזו תיבת פנדורה התחקיר הזה פתח אצל מבקר המדינה, ציפה מלאודר לבלום את השידור. לאודר נהג כאיש מצפון ולא התערב. לימים, לאודר גם הפך למבקר חריף של התנהלותו המדינית של נתניהו, ותלה בה את בידודה המחריף והולך של ישראל בארצות הברית ובאירופה.

ביקורו של לאודר באוהל מסמל, כנראה, פתיחת דף חדש בינו לבין שרה וביבי. השאלה היותר מעניינת היא מה ההשלכות שיהיו להתפייסות כזו על גורלו של הערוץ שעומד על עברי פי פחת. המפתח בידיו של לאודר, רק הוא מסוגל להציל את הערוץ הטובע. אך נתניהו הרי מעוניין לסתום את הגולל על הערוץ, ובעיקר על חברת החדשות שלו, ויפה שעה אחת קודם. לכן הוא הטיל בשבוע שעבר משמעת סיעתית על חברי הליכוד בוועדת הכלכלה, כדי שיצביעו נגד דחיית תשלום החובות של הערוץ ובכך יגזרו את דינו.

ההצבעה החוזרת והסופית, ה"רביזיה" בוועדת הכלכלה, נדחתה לאמצע השבוע הבא. האם ערוץ 10 עומד לשלם את מחיר החיבוק בין לאודר לשרה ולביבי? ואולי ההפך - האם לבו של נתניהו יתרכך והוא ייתן לידידו החדש-ישן אורכה נוספת, שתעניק לערוץ צינור חמצן בהצבעה בשבוע הבא? התשובות בפרק הבא.

ובאותו עניין: שר בליכוד נפגש השבוע עם פעילים מרכזיים ממפלגתו בצפון. הוא ערך משאל ספונטני: מי בעד סגירת ערוץ 10. כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל, הצביעו נגד הסגירה. "אתה מבין", אמר השר, "זו התרבות שלהם. זה מה שהם רואים בלילה, בבית. הם לא רוצים להישאר רק עם ערוץ 22 שמשתלט על החיים ועם ערוץ 11 שאיש לא צופה בו". שאלתי את השר אם ידווח על התרשמותו לראש הממשלה. הוא גיחך בצער: "זה ממש לא מעניין אותו". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו