בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האסיר

האני ג'אבר, פלסטיני שהורשע ברצח ושוחרר בעסקת שליט, לא מעז לחזור לביתו בחברון: מתנחלים מאיימים לרצוח אותו

129תגובות

האני ג'אבר עדיין לא חזר הביתה ולו לרגע. כבר חודש שהוא בן חורין, לאחר ששוחרר בעסקת שליט; 18 שנים עשה בכלא הישראלי, הוא גם לא הוגלה בעסקה כרבים מהמשוחררים - ואל ביתו הוא לא שב. ג'אבר חושש לחייו, גם צה"ל המליץ לו שלא לשוב לביתו. מאז שוחרר הוא חי בפחד, מתחבא בדירת מסתור של קרובי משפחתו בחברון, לא מעז להסתובב ברחובות - והוא רדוף.

במדינה שבה ח"כ מהוגן כביכול יכול להרשות לעצמו להטיף לרצח - ח"כ אריה אלדד אמר למחרת שחרור האסירים כי "יבורכו הידיים שיהרגו את הרוצחים ששוחררו", ואיש לא חשב להעמידו לדין על כך - דמו של ג'אבר הותר. במדינה שבה יכולים מתנחלים להוציא חוזה על ראשו של אסיר משוחרר - אפילו פרס של 100 אלף דולר הוקצב למי שימסור מידע על מקום הימצאו וכרזות הקוראות להביא מידע על אודותיו הופצו בחברון, בעברית ובערבית - ג'אבר חי כנראה על זמן שאול.

דם על ידיו של ג'אבר. לפני 18 שנה, והוא נער, תלמיד תיכון, שחזה בהתעללויות ובהתקפות התכופות של המתנחלים עליו ועל בני משפחתו, הוא רצח בסכין מטבח את המתנחל ארז שמואל, שתקף לדבריו את אחותו הקטנה. ג'אבר נידון לשני מאסרי עולם, לא ברור על מה מאסר העולם השני, הוא ריצה חלק מעונשו והוא שוחרר כדת וכדין. אבל בכלאו הוא חש בטוח הרבה יותר מאשר בחירותו. איש כמובן לא נוקף אצבע להגן על חייו או להעמיד לדין את המסיתים לרצחו.

מיקי קרצמן

בן 36, הוא גבר מאופק, מזוקן וחסון, רחב כתפיים, שניכר עליו ששמר על כושרו בשנותיו בכלא. הוא למד מעט עברית בכלא, השלים בכתב שני סמסטרים בחוג למזרח התיכון באוניברסיטה העברית, עד שלימודיו הופסקו בשל החמרת תנאיהם של האסירים הביטחוניים. הוא גם התקרב לדת בכלא, בזמן שהיה כלוא עם אסירי החמאס, עכשיו הוא דתי מאביו, ראסמי, גבר מודאג בחליפה ובעניבה, ששומר עליו מכל משמר וחרד מאוד לחיי בנו. למפגש עמנו, במקום מסתור בלב העיר חברון, הוא בא השבוע בלוויית אביו שלא זז ממנו. "הוא שומר הראש שלי", מחייך ג'אבר הבן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע אליכם לפייסבוק

ביתם ניצב בלב רובע הטרנספר והטיהור האתני שבשליטת ישראל באזור H2 בחברון. הם משארית הפליטה שנותרה לגור בקרבת מערת המכפלה, בין מתנחלים האלימים. לאב היתה חנות מזכרות מול מערת המכפלה, שנסגרה מזמן, ולמשפחה אין אמצעים להימלט מאימת המתנחלים ולעקור למקום בטוח יותר, כמו שעשו מרבית תושבי הרובע הזה, שעכשיו הוא כשכונת רפאים, חנויותיה מוגפות ומרבית בתיה נטושים.

זיכרונות ילדותו של ג'אבר רצופים בהתקפות ובפרעות. ארבעה מתנחלים חמושים התנפלו עליו פעם ברחוב, ליד ביתו, והוא נפצע, לסתו נשברה והוא אושפז. במשך חודש ימים לא יכול היה הנער להכניס דבר אל פיו. ג'אבר אומר שהגיש תלונה למשטרת ישראל, אבל זו לא עשתה דבר עם תלונתו. בהזדמנות אחרת תקפו אותו מתנחלים ורגלו נסדקה. הוא חזה אז, מעשה שבשגרה, במתנחלים מסירים בכוח את הרעלה מראשיהן של שכנותיו ואחיותיו ומשליכים עליהן שקיות זבל וצואה; בת דודתו, שעשתה דרכה לחדר הלידה כשציריה תקפו אותה, נהרגה בירי בידי מתנחל, כנראה מקרית ארבע הסמוכה. עזיזה ג'אבר היתה בת 30 במותה.

אחרי המקרה הזה התגבר זעמו עד למאוד. הוא היה כאמור תלמיד תיכון, שלא היה קשור בשום ארגון, והוא החליט לפעול באורח אישי ולקחת נקם ושילם. ב-29 במאי 1993 תקף מתנחל את אחותו בת התשע בדרכה מבית הספר. ג'אבר מיהר הביתה, נטל סכין מטבח, התנפל על ארז שמואל בחמת זעם, דקר אותו בחזהו ונטל את אקדחו. שמואל נפל מתבוסס בדמו ומת. זה היה במרחק כ-30 מטר מביתו של ג'אבר. הרוצח-הנער לא סיפר אז לאיש על מעשהו, גם לא להוריו או לחבריו. שישה חודשים נקפו והוא המשיך בשגרת חייו, הולך מדי יום לבית הספר, בימים שבהם לא היה עוצר. העובדה שלא היה קשור לשום ארגון ואיש לא ידע על מעשהו איפשרה לו להימלט זמנית.

ג'אבר אומר עכשיו שחשב שעשה את המעשה הנכון, להתנקם במי שתקף את אחותו, אבל הוא גם הבין כבר אז שבמעשהו לא פתר דבר: התקפות המתנחלים רק החמירו ותכפו וימי העוצר והסגר הלכו והתארכו. אחרי הרצח הוא עוד ניסה להצטרף לאחד הארגונים, פתח, החמאס או החזית העממית, לאחר שחש צורך שמישהו יאמץ אותו אחרי מעשהו, אבל לדבריו, הוא לא התקבל.

חצי שנה אחר כך, באחד מימי העוצר האינסופיים על התושבים הפלסטינים של הרובע, באו חיילים וביצעו מעצרים נרחבים בשכונה. ג'אבר היה בין העצורים. לחיילים שעצרו אותו לא היה מושג שרוצח מבוקש בידיהם. הוא חושב שעצרו אותו כי ידעו שביקש להתגייס לשורות אחד הארגונים. ג'אבר נלקח לכלא שכם ושם נחקר בידי השב"כ והושאר בבידוד. אחרי 25 ימים הוכנס לחדר אחד עם ה"ציפורים", המדובבים. אלה התגרו בו ושאלו אותו מה עשה כדי להתנקם על רצח בת דודתו. הם גם התגאו באוזניו על מעשי הגבורה שלהם. ג'אבר הנער רצה להתגאות במעשהו שלו והתוודה.

תחקירן "בצלם", מוסה אבו-השהש, שלקח אותנו לפגישה עם ג'אבר, מחייך: הוא נזכר איך לפני שנים, כשהוא נעצר פעם לכמה ימים, הוכנס גם כן לתא מדובבים וגם הוא רצה להתגאות לפניהם באיזשהו מעשה גבורה, אבל לא היה לו מה לספר. כשג'אבר מספר שהיה חמישה חודשים בהפרדה, אומר אבו-השהש שהוא היה 11 ימים בהפרדה ואז חשב שהעולם נגמר מסביבו.

כך או אחרת, ג'אבר הועמד למשפט צבאי, עורך דינו לא בא, הוא הורשע ברצח על סמך הודאתו ונידון בתוך דקות לשני מאסרי עולם. אין לו מושג על מה מאסר העולם השני - גם הידיעה בעיתון מאותה תקופה, שמצאתי השבוע, לא מפרטת מדוע שני מאסרי עולם ולא אחד, וכך החלו שנות כלאו של האני ג'אבר.

את הוריו ראה לראשונה רק שנה אחרי שנעצר. את אחיו הקטן, ג'אד, לא ראה 18 שנה. ג'אד, בעצמו אסיר משוחרר, לא הורשה מעולם לבקרו. במשך חמש שנים רצופות, שנות האינתיפאדה השנייה, הוא לא זכה ולו לביקור משפחתי אחד. אמו חלתה בסרטן באותה תקופה והוא חשב שמתה. בשנים האחרונות קיבל אביו רישיון לבקרו רק אחת לשישה-שבעה חודשים. שיחת טלפון אחת הוא לא הורשה לקיים בכל 18 שנות כלאו. כדאי לדעת זאת, כשדנים בגלעד שליט ובתנאי המאסר של האסירים הפלסטינים.

ג'אבר טולטל בין בתי הכלא השונים, אין הרבה בתי סוהר בישראל שלא שהה בהם. בשנות המשא ומתן היתה לו תקווה להשתחרר עם בוא השלום. אבל השלום לא בא, והוא וחבריו איבדו תקווה להשתחרר בהסכם מדיני כלשהו. הוא חשב שלא ישתחרר עוד לעולם, אף שהוא אומר עכשיו שידע שהדיכוי של בני עמו לא יוכל להימשך לנצח, עד שגלעד שליט נחטף. אז ניצתה בו ובחבריו תקווה מחודשת. אבל עד הרגע האחרון לא ידע אם הוא נמצא ברשימת האסירים המשוחררים.

ג'אבר שוחרר ונלקח למוקטעה ברמאללה, למפגש עם מחמוד עבאס. שם גם פגש את הוריו ואחיו, כולל ג'אד - שאותו לא זיהה. באותו זמן, הוא מספר, באו חיילים לבית משפחתו והורו שלא לתלות דגלים, לא לקשט את הבית בכרזות ולא לקיים שום אירוע שמחה, מאימת המתנחלים. הם גם המליצו שג'אבר לא יעז לחזור הביתה, ולו לביקור. אחר כך נלקח האסיר המשוחרר לטקס שחרור בעירו, אבל הוא החליט שלא לחזור לפי שעה לביתו, שלא ראה אותו 18 שנה.

בינתיים הודבקו המודעות בחוצות ובהן תמונתו כמבוקש, ומספר טלפון שיש להתקשר אליו כדי למסור מידע על מקום הימצאו. אביו אומר שביתם נרגם מאז כמה פעמים באבנים בידי מתנחלים שמבקשים את דם בנו. כמה מהם באו לחנות המכולת של גיסתו איבתיסאם, והפחידו אותה עד מוות. הם גם איימו על קרובי משפחה אחרים שלו. אביו אומר שהוא משתגע. ג'אבר אומר שהוא גם חושש ממשתפי הפעולה הרבים, העלולים להסגיר את מקום הימצאו. הוא רוצה ללמוד עבודה סוציאלית, להתחתן ולהקים בית, והוא יודע שחייו בסכנה. בסכנה גדולה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו