בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התפוח והעץ

רותי ותמר קינן

11תגובות

במקרה של רותי קינן, 59, ותמר קינן, 35, בשלנית ושחקנית, התפוח נפל רחוק מהעץ. תמר, חובבת דרמות מילדות, זקוקה לבמה וקהל. רותי מעדיפה להישאר מאחורי הקלעים: מבשלת, כותבת או עורכת, ורוב הזמן רוצה להיות מושלמת. תמר הסתכלה על אמה וויתרה על מושלמות לטובת ההנאות הקטנות שהחיים מזמנים.

רותי נולדה ב-1952 בגבעתיים

באותה שנה נולדו פטריק סוויזי, ז'אן פול גוטייה ודליה איציק.

תמר נולדה ב-1976 בתל אביב

באותה שנה נולדו רון לשם, סנדי בר ועידו רוזנבלום.

בית:

רותי ותמר גרות במרכז תל אביב.

המשפחה המורחבת:

כוללת את הוריה של רותי, דב ומרים גלעדי; אחיה חיים; בעלה רפי, מפיק מוזיקלי ומתרגם; בתה דפנה, מוזיקאית, מקימת הלהקה שכבר לא קיימת "דפנה והעוגיות"; בעלה של תמר, איתן ענר, קולנוען ובנה אורי בן החמש.

צבא:

רותי שירתה בלשכת הרמטכ"ל בתקופתם של חיים ברלב ודוד אלעזר. תמר שוחררה מהשירות בגלל שהות המשפחה בפאריס.

מה יצא לך מספרות כללית?

לרותי יצא בעל וההישג נזקף לזכותו של פרופ' מנחם פרי. "הורי לא היו מרוצים. 'מה יצא לך מזה?' שאלו, 'תלכי לסמינר, לפחות תהיי מורה ויהיה לך מקצוע'". רותי מרדה במוסכמות, קצת, ולמדה ספרות כללית ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, שם פגשה את בעלה לעתיד. "השדכן היה מנחם פרי. הוא לא היה בא לשיעורים ואנחנו, בזמן שהתפנה, ישבנו בספרייה ושם הכרתי את רפי".

הלידה של תמר:

"קשה מאוד. הייתי מעולפת כל הלידה. ילדתי בבילינסון, אמא שלי עבדה שם, ומרוב פרוטקציה כולם הכירו אותי והיו נורא נחמדים. 'כשיכאב לך תצעקי', אמרו, אבל אני לא צעקתי, כי לא היה לי נעים, ילדה פולנייה סובלת בשקט, ואף אחד לא ניגש אלי, וכשניגשו - היא כבר היתה עם חצי ראש בחוץ ואני איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי ראיתי מעלי המון ראשים, כל הרופאים היו שם ושמעתי מרחוק: 'היא חוזרת'".

טור על אוכל? זה רציני?

קצת קשה להאמין אבל פעם, טורי אוכל וביקורת מסעדות בעיתונים היומיים נחשבו זניחים עד מיותרים ומי שעסקו במלאכה חתמו בשם עט ולא בשמם המקורי. מאו"ל (מנחם תלמי) ב"מעריב", ר. איסטניס (רנה מוקדי) ב"הארץ" ולוקולוס (עמוס קינן) ב"ידיעות אחרונות". כסטודנטית עבדה רותי כעיתונאית, עורכת ולאחר מכן עסקה ביחסי ציבור. עד שיום אחד ב-83' פגשה את רנה מוקדי שערך מגזין אוכל שלם, "טעם טוב", וכתבה שם עד שהמגזין נסגר כעבור שנה וחצי. "תמיד אהבתי לבשל ולהמציא מתכונים", היא אומרת. קריירת האוכל שלה היתה מהירה והתעצבה במידה רבה ביחד עם צמיחתה של אימפריית האוכל בתקשורת. היא כתבה ב"מעריב", ערכה בהוצאה לאור של רות סירקיס, ב"עולם האשה", ערכה ותירגמה ספרים וגידלה שתי ילדות קטנות. "לא יודעת איך עשיתי את הכל ביחד".

גברתי אשת הנספח:

120 ארגזים נסעו מתל אביב לפאריס בינואר 90' כשרפי, בעלה של רותי, התמנה לנספח התרבות בשגרירות בצרפת. בשנה וחצי הראשונות, ואחרי שכל הארגזים פורקו, הדבר שרותי רצתה יותר מכל היה לחזור לארץ. "הרגשתי שהקריירה שלי נקטעה".

איזו תלמידה היתה:

בבית הספר היסודי, בלפור בתל אביב, בית ספר אינטגרטיבי, היתה תמר מלכת הכיתה ומלכת הלבבות. בבית הספר לאמנויות, שבו למדה מכיתה ד', היתה ילדה מוזרה ודחויה, "ובאופן כללי תלמידה גרועה. למדתי רק מה שהתאים לי". הירידה בסולם המעמדי מכס המלכות לתחרות קשה על תשומת לב, כשכולם מסביב מלכים ונסיכים, היתה בלתי נסבלת. "לקח לי זמן להבין שאני לא בין המקובלים ויותר מאוחר בין הדחויים של הכיתה. אבל לא רציתי לאכזב את הורי אז לא סיפרתי להם אלא לקחתי את זה עוד יותר רחוק, הפכתי עוד יותר דרמה קווין ונהייתי הילדה המוזרה בעיני הילדים והמורים. הייתי מספרת על הדמעות בלילות ועל נטיות אובדניות. וזה עזר. קיבלתי תשומת לב, שלחו אותי לפסיכולוגית ששתקה כל הזמן וגם אצלה הייתי עושה שטויות ולא סיפרתי להורי כלום. כך זה נמשך עד כיתה ט'. רק בדרמה הייתי טובה מאוד. אחת הסיבות שבגללן אני שחקנית היום, היא כי רציתי להראות לכל הילדים והמורים שתמיד הנמיכו אותי".

כאילו גילה אלמגור:

בפאריס רשמו אותה לבית הספר הישראלי, אבל בפועל היא כמעט לא למדה. "הייתי בדיכאון עמוק. חשבתי שזה נורא לא בסדר מה שהורי עשו לי. כבר התחלתי ללמוד בתלמה ילין והיתה לי תוכנית מסודרת: תיאטרון צה"ל, בית צבי והקאמרי, ואז באה הנסיעה וקטעה לי את הדרך לקריירה בטוחה. כשבבית הספר בפאריס היו מארגנים מופעים אני לא השתתפתי כי אני לא עושה חלטורות, אני כוכבת. הייתי דרמה קווין כאילו שאני גילה אלמגור. אני זוכרת שיעור ספרות, למדנו 'אנטיגונה' והגיע תורי לקרוא ואני דפקתי שם מונולוג עם פאתוס ודמעות בעיניים וכשגמרתי ראיתי 20 זוגות עיניים פעורות. בדיעבד, הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים היה הנסיעה לפאריס. יכולתי להתנתק מהמאבקים בארץ על המלכות ולהמציא את עצמי מחדש ולדרוש שיקראו לי תמר ולא תמי".

בעזרת ג'ים מוריסון:

את מעגל החברים הראשון שלה בפאריס מצאה תמר בבית הקברות העתיק פר לאשז על קברו של ג'ים מוריסון, אבן שואבת לצעירים זועמים מכל העולם. "הכרתי שם חברים צרפתים. דרכם פגשתי עוד אנשים וככה למדתי לדבר צרפתית".

מרד נעורים:

כמעט כל דקה בפאריס היתה מרד. "אם היא אמרה שהיא תחזור הביתה בחמש אז בחמישה לשש היה עוד חמש. הבגדים שהיא לבשה היו זוועה. היתה לוקחת כל טי-שירט וישר גוזרת". תמר לא הבינה על מה המהומה. "אני הרגשתי שם בבית, הבנתי איך עובד המטרו והחלטתי שאני עושה מה בראש שלי ושלא תגיד לי מה לעשות. הייתי לובשת גרביונים עם מגפיים גבוהים ועל זה סוודר ארוך וכובע שחור גדול והיא היתה שואלת: לא שכחת משהו? התכוונה לחצאית. או שהיתה אומרת לי: 'את נראית כמו שאני לא רוצה להגיד מה'. האמת היא שזה היה מאוד מוערך בחברה שלי, אבל הייתי מתלבשת ככה גם לאירועים בשגרירות".

חדר משרתות:

הדירה בפאריס כללה דירונת נפרדת המיועדת במקור למשרתות. "רציתי לעבור לגור שם", אומרת תמר, "אבל ההורים אמרו שעד שאין לי בגרות אני לא יכולה לגור לבד ואז תוך חודשיים עשיתי בגרות".

שייקספיר בפאריס:

כעבור ארבע שנים חזרה המשפחה לישראל. תמר נשארה בפאריס. נרשמה ללימודי משחק בשני בתי ספר נחשבים, למדה בינתיים בבית ספר פרטי ושיחקה בלהקת תיאטרון קטנה שעשתה קברט שייקספירי באנגלית והיו ערבים שמספר השחקנים על הבמה עלה על מספר הצופים באולם. כעבור שנה התבשרה שהתקבלה לבית הספר הידוע בתיאטרון שאיו של ג'רום סווארי, אבל אז נפרדה מבן זוגה, שבגללו נשארה בפאריס, ובחופשה בארץ פנתה לסטודיו של ניסן נתיב, התקבלה והחליטה להישאר.

גשר לקאמרי:

עוד בזמן הלימודים אצל ניסן נתיב נבחנה תמר לתיאטרון גשר והתקבלה. שיחקה ב"שלוש אחיות", "מזימה ואהבה", "השטן ממוסקבה", ועוד. אבל אז חיפשו שחקניות לקאמרי, לקברט של חנוך לוין בבימויו של ישראל גוריון. "ביקשתי שהוא יבוא לראות אותי וקיבלתי את התפקיד, ומאז אני בקאמרי, יותר מעשר שנים". בימים אלה היא משחקת ב"בעל למופת" וב"אורזי המזוודות".

מתחת לחצאית של ברכה:

מסתתרת רותי בטור שלה ב"ידיעות אחרונות" ("ברכה בודקת"). שם היא ממליצה או פוסלת את כל מה שאשת קריירה עסוקה צריכה לדעת בתחום הבית והסביבה. היא חתומה על עשרה ספרים: שבעה ספרי אוכל ושלושה ספרי ילדים. ספר האוכל האחרון שלה הוא מונומנט עב כרס, "1,000 מתכונים", אוסף של כל מה שהיא אי פעם בישלה וניסתה באופן אישי.

משהו שאף פעם לא נאמר:

גם רותי יודעת לשחק: "חלק מהעצבים על הבגדים שהיא לבשה בפאריס, היו הצגה", היא מתוודה עכשיו. "הבנתי שאם אני לא אתעצבן על זה היא תמצא משהו אחר לעצבן אותי, אז המשכתי לשחק".

השתקפויות במראה:

"מאז שנעשיתי אמא בעצמי, אני שומעת את קולה של אמא מגרוני", אומרת תמר, "למרות שאין בינינו שום דמיון, כי אני דומה לאבא. אבל ב'בעל למופת' סידרו לי את השיער למעלה והסתכלתי במראה ופתאום ראיתי אותה. זה היה מפחיד".

אני בחיים לא אהיה כמו אמא שלי:

"תמיד מאוד רציתי שיהיה לי פחות אכפת מה חושבים עלי, ובאמת פחות אכפת לי".

עצבים:

"קטנים ולא חשובים", אומרת רותי. "היא דוחה דברים וזה מקפיץ אותי, כי זה נראה כמו חוסר התחשבות. לי במיוחד יש בעיה עם זה כי אני כל השנים מתמודדת עם הפרפקציוניזם שלי, שזאת חולשה איומה". תמר יודעת שדרכה להחליק דברים מעצבנת. "הייתי בלגניסטית ברמות שאי אפשר לתאר. מאז שאנחנו לא חיות באותו בית, זה הסתדר". תמר לא אוהבת שאמה שומרת דברים בבטן, אם כי היום זה מפריע לה פחות.

חרטות:

עכשיו אין לי, אומרת רותי, אבל היו לה והרבה. "הייתי אכולה רגשות אשמה על הקריירה שעשיתי והרבה שנים לא סלחתי לעצמי על שלא הקדשתי מספיק זמן לילדים". תמר מתחרטת על שהיתה "מאוד מאוד אגואיסטית ואגוצנטרית ולא ראיתי אותה כאדם ולא הבנתי על מה היא ויתרה בנסיעה לפאריס, את חוסר האונים שלה, הפחדים והחרדות. עד שלא נעשיתי אמא לא הבנתי מה עשיתי להם".

פנטזיה:

וונדר-וומן היתה הפנטזיה של רותי: אמא למופת, אשת השנה, פמיניסטית, קרייריסטית, עקרת הבית של הדור וגם הכי יפה. "מה מזה השגתי? כלום, ושילמתי מחיר רגשי כבד שאני לא מאחלת לאף אחת ואני מאוד שמחה שהבנות שלי לא ירשו את זה ממני". תמר רצתה בעיקר להיות כוכבת. ואם אפשר אז גם שחקנית.

הורים וילדים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לאי-מייל: yeled@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו