בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרפתקאות סופה לנדבר, גרגורי לרנר והאוליגרך הנעלם

השרה לקליטת עלייה ניהלה מערכת יחסים עסקית עם עבריין צווארון לבן ואיש כספים של ארגוני פשע רוסיים. ראש המטה שלה ניהלה מערכת יחסים שטיבה לא ברור עם איל הון שנעלם מעל פני האדמה. תמלילי החקירות במשטרה מאירים באור אחר לגמרי את המאבק שניהלה בכנסת למען לרנר - האיש שגזל גם את חסכונותיהם של בוחריה, עולים רוסים קשישים

90תגובות

בערב יום העצמאות 97' לפנות בוקר, שטה שיירת מכוניות מרצדס שחורות מאשקלון לעבר נמל התעופה בן גוריון. בתוך אחת המכוניות הבוהקות ישב גבר דק גזרה בשיער שחור מסורק לאחור, לבוש בקפידה, כשעל אחת מאצבעותיו טבעת אבירים מרובעת.

בשיירה הארוכה היו גם מספר מאבטחים שליוו את הבוס גרגורי לרנר שהיה בדרכו לטיסה לניו יורק. הפמליה עצרה בנמל התעופה ולאחר ביקורת דרכונים קצרה עבר לרנר למתחם האח"מים. משם הסיעה אותו מכונית למטוס. לרנר לא שיער שיושבי המכונית, שהיו לבושים כאנשי צוות ה-VIP של השדה וחייכו אליו באדיבות הם למעשה שוטרים מוסווים. רק כשהתרווח איל ההון בנינוחות בכורסת המחלקה הראשונה ניגשו אל לרנר כמה מהם וביקשו ממנו להתלוות אליהם לחקירה ולמעצר. "במזוודה שלו תפסנו ניירות של מיליארד דולר למוכ"ז", מספר ניצב בדימוס משה מזרחי, מי שניהל את החקירה נגד לרנר וספג בגינה בהמשך מטחי אש ישירים.

היה זה המעצר הראשון של לרנר בישראל, מעצר שיחולל רעש מחריש אוזניים וינוצל בידי פוליטיקאים שונים שיציגו את העבריין הסדרתי כקורבן לדורסנותה של מערכת אכיפת החוק, וכסמל ליחסה המפלה ורווי הדעות הקדומות של החברה הוותיקה לעולים מרוסיה. בתוך הלהקה הזאת בלטה חברת כנסת אחת, סופה לנדבר, היום השרה לקליטת עלייה בממשלת נתניהו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

הארכות המעצר של לרנר נערכו בבית המשפט בפתח תקוה, תחת אבטחה חסרת תקדים. שוטרים התמקמו מחוץ לאולם בית המשפט, כשרובי סער טעונים בידיהם. אחדים מהם שהו בתוך האולם וצפו בדריכות כל העת החוצה מבעד לחלונות, מחשש לירי על הנוכחים בו. המשטרה נחרדה אז מניסיון לחלץ את לרנר מהמעצר ולהבריחו לחו"ל.

בבקשות הארכות המעצר הרבות שהגישה המשטרה טענו נציגיה כי לרנר חשוד בהזמנות רצח. "איש פשע מובהק", אומר מזרחי, "שהיה בקשר עם ראשי היעדים. הוא היה הקונסיליירי הכלכלי. המומחה לעקיצות".

הימלטות ג'יימס-בונדית

לרנר נולד במוסקבה באוקטובר 51' למשפחה יהודית משכילה. הוא למד עיתונות אבל בשנות ה-80 נטל חלק בעסקי השוק השחור שליבלבו במעצמה הקומוניסטית המתפוררת. ב-82' הוא נעצר באשמת גניבה ונגזרו עליו חמש שנות שהייה במחנה עבודה. קצת לפני תום תקופת מאסרו בוטל האישום, כחלק מהצעדים המקלים שהנהיג גורבצ'וב.

לרנר חזר למוסקבה, שהיתה אחוזה אז בקדחת ההתעשרות של תחילת הפרסטרויקה. בעיר הבירה הוא פגש את אולגה ז'לובינסקאיה, פגישה שתשפיע על מסלול חייו. האשה המוקפדת הזאת היתה נשואה אז לסרגיי טימופייב (סילבסטר), מנהיג ארגון פשע רוסי ואחת מהדמויות הבולטות באזור הדמדומים של מוסקבה המדממת מקרבות הירושה שאחרי נפילת מסך הברזל.

ב-89' נפתחה חקירה נוספת נגד לרנר, בחשד לגניבת כספים מבנק במוסקבה - ובתגובה הוא מיהר להימלט יחד עם אשתו ובתו לווינה. היעד הבא: ארץ הקודש. מקום מגוריו הראשון של לרנר היה דירה צנועה באשקלון. ב-91' הוא טס לשווייץ ונעצר. הוא תיכנן להימלט מהמדינה השלווה באמצעות מסוק, אך לפני שהספיק לממש את המזימה הג'יימס-בונדית הוא הוסגר לרוסיה, ישב כמה חודשים בכלא ושב לישראל.

זמן מה לאחר שובו, העתיק לרנר את מקום מגוריו לווילה מפוארת ומבוצרת, מוקפת חומות באשקלון שבה הותקנה טלוויזיה במעגל סגור מהמשוכללות והמתוחכמות שהיו אז בארץ. צי של מרצדסים משוריינים חנה באופן קבוע בכניסה לבית שאותו הקיפו מאבטחים רבים חמושים בתתי מקלע. לצד הווילה שלו רכש לרנר וילות נוספות לאנשיו. במשך חמש שנים התנהלו עסקיו חובקי העולם של לרנר מהשכונה הזאת, וכן מבית הטקסטיל בתל אביב - שם החזיק קומה שלמה של משרדים מפוארים שהיו מאובזרים בשטיחים סיניים ובריהוט עתיק.

אילן אסייג

אשת המאפיונר

ב-13 בספטמבר 94' התניע מנהיג ארגון הפשע טימופייב את מכונית המרצדס 60-S שלו ברחוב טברסקאיה במרכז מוסקבה. המכונית התפוצצה במקום וחיסלה את המאפיונר העולה. אלמנתו עלתה כעבור חודשים אחדים לישראל עם בנה הקטן ועברה בטבעיות לשכונת הווילות של לרנר. שמה החדש היה אילנה רובינשטיין. לרנר וראש ארגון הפשיעה היו לא רק חברים טובים, אלא קשורים בעסקים שונים, כפי שמעידים בכירים שהיו מעורבים בחקירה.

באותן שנים פנה לרנר לבנקים שונים ברוסיה, הציע להם להפקיד בידיו עשרות מיליוני דולרים להשקעות בתחומים שונים, בין היתר בהקמת בנקים בארץ ובחוץ לארץ, בבעלות משותפת של הצדדים. הוא התפקד לליכוד והחל לרכוש, בקלות המאפיינת כל בעל ממון המגיע לכאן, ידידים בצמרת השלטון. אחת הבולטות שבהן היתה סופה לנדבר. קלינאית התקשורת המצטיינת, המורה לרוסית של שמעון פרס, יו"ר התאחדות עולי ברית המועצות וחברת מועצת העיר אשדוד קודמה על ידי התלמיד השקדן, היום נשיא המדינה, לתפקיד חברת כנסת ב-96'. בין לבין התיידדה לנדבר עם לרנר וניסתה לסייע לו לרקום קשרים עם דמויות בצמרת. כך למשל, היא יזמה פגישות בין לרנר לבין בנימין (פואד) בן אליעזר ואהוד ברק. השניים ריחרחו אחרי הפגישה אצל גורמי אכיפת חוק לגבי זהותו ומניעיו של לרנר, ואלה המליצו להם לתפוס ממנו מרחק. השניים נשמעו לאזהרה. מקור שהיה מעורב בחקירה מספר כי לנדבר מצדה סייעה ללרנר באותה עת במסדרונות השלטון. יועץ פוליטי ותיק שנועד עם לרנר ולנדבר מספר כי במהלך הפגישה הביע באוזניו לרנר את רצונו לרכוש בנק בישראל.

לרנר הבטיח אז ללנדבר תרומה שמנה למימון אירוע של התאחדות יוצאי חבר המדינות, שלנדבר עמדה בראשה, אך איש העסקים נעצר לפני שהספיק לממש את הבטחתו. מאוחר יותר - כשהתפוצצה הפרשה הקרויה על שמו - הוזמנו לתשאול פוליטיקאים שונים, ובהם אביגדור ליברמן, נתן שרנסקי ולנדבר. "באתי אליו לבקש כסף והתרשמתי ממנו מאוד. מדובר בבן אדם מאוד משכיל, מאוד תרבותי ואינטליגנטי", אמרה אז לנדבר בראיון עיתונאי.

כעבור כמה חודשים שבהם שהה במעצר עד תום ההליכים הוגש נגד לרנר כתב אישום חמור בחשד להונאות ענק של עשרות מיליוני דולרים. עוד כמה חודשים חלפו ולרנר והמדינה חתמו על עסקת טיעון. לרנר הודה במסגרת עסקת הטיעון, בין השאר, בניסיון לשחד פוליטיקאים ישראלים בכירים.

ינאי יחיאל

עוד הודה לרנר בקבלת 37 מיליון דולר במרמה מהבנק הרוסי "מוסטרוי", בהקמת חברות קש רבות שבהן שלט ובזיופים אין-ספור. בין השאר הוא הודה שהונה גם את סמיון מוג'לביץ, בעל אזרחות רוסית וישראלית ומי שנמנה עם רשימת עשרת המבוקשים של ה-FBI. במשך כל ימי מעצרו שהה לרנר בבידוד מוחלט. הרשויות נימקו את בידודו של האסיר במידע מודיעיני ממשי ומבוסס בדבר כוונתו של ארגון פשע רוסי להתנקש בחייו של האסיר. "הוא לא סתם שמר על עצמו עוד לפני שנעצר", מספר מזרחי. "הוא היה נוסע כמו ראש ממשלה וזה לא היה כדי לעורר רושם. הוא חשש מהתנקשות. בכירים בשב"כ לשעבר פיקחו על האבטחה עליו".

ב-98' הודה לרנר בעבירות ונשלח למאסר בן שש שנים. "הנאשם לא בחל בהצגת דוחות כספיים ומאזנים כוזבים, נהג לנפח את ההון של החברה שביקש להכניס לתוכה את כספי המרמה... והציג פרסומים כוזבים על הון עתק של החברה שלא היה ולא נברא... ההונאה שהביאה לכיס הנאשם כ-50 מיליון דולר, והניסיון להשיג רישיון לבנק או לרכוש בנק קיים להגשמת מטרות הנאשם - 'תובלו' במעשי מרמה, זיוף של מסמכים ודוחות כספיים, הצעות שוחד לפוליטיקאים ומתן שוחד לפקידות בנק, כדי לקדם את מטרות המרמה כלפי הבנקים הרוסיים ומעשים אחרים של מרמה", נכתב בגזר דינו. בית המשפט ציווה עליו לשלם חמישה מיליון שקל כקנס. לרנר לא שילם את הקנס וספג בעקבות כך שתי שנות מאסר נוספות בפועל.

לחץ פוליטי כבד

ב-98' התגודדו 1,500 איש, רובם עולים חדשים במרכז אשקלון, להפגנה סוערת למענו של לרנר. זה היה אחד משיאיו של קמפיין שהתנהל בכמה עיתונים בשפה הרוסית בעניינו של האסיר המבודד, קמפיין ששולהב על ידי נציגיה של העלייה הרוסית בפרלמנט. ח"כ לנדבר הנמרצת נכחה בהפגנה שהתקיימה בעיר החוף הדרומית, שם קראו המפגינים לפטר את שרי המשפטים וביטחון הפנים צחי הנגבי ואביגדור קהלני. לנדבר מסרה אז כי באה להפגנה כדי להביע הזדהות עם מאבקם של העולים: "כל הכבוד לעלייה שמגיבה כך, וזו רק ההתחלה. זהו צעד ראשון בהפגנות שעוד יהיו בעתיד, עד שהמדינה תבין שהיא צריכה להסביר פנים לעלייה הרוסית. מדובר כאן בפצצת זמן מתקתקת". נצ"מ מאיר גלבוע שהיה מעורב בחקירתו של לרנר זוכר עד היום שלט שהונף באחת ההפגנות למען לרנר שעליו נכתב "יאח"פ=נאצים". "היה אז לחץ ציבורי מאוד קשה", הוא נזכר.

בכמה עיתונים רוסיים נוסחו באותם ימי תום, כותרות לא מקוריות במיוחד בנוסח "לרנר כדרייפוס", והודפסו ראיונות עם תומכיו. מישהו עוד יצטער על הקמפיין הזה בעתיד. אחת מהמשתתפות הפעילות בו, ח"כ לנדבר, השוותה אז את המקרה של לרנר למקרה אחר - זה של ליאוניד רויטמן אשר הורשע מאוחר יותר ונידון לעשר שנות מאסר על הונאת עולים חדשים. "אני לא יכולה שלא להשוות את המקרה של לרנר עם המקרה של רויטמן: עד היום הבן-אדם הזה (רויטמן), שפשוט גנב מעולים חדשים מיליוני דולרים מסתובב חופשי ואילו לרנר, שלא עשה רע לאף אחד, שחושדים בו בכל מיני פשעים שלא היו, יושב בכלא". לנדבר ביקרה בחריפות את יחס הרשויות כלפי לרנר. "ב-50 שנות קיום המדינה, אף אדם שנחשד בעבירות כלכליות לא הוחזק בתנאים כל כך קשים ויוצאי דופן. אם לרנר אכן היה מראשי המאפיה, ורוצח מסוכן, איך זה שנעשתה איתו עסקה כזאת?"

לנדבר ניצלה אז את ישיבתה בבית הנבחרים כדי לסייע ללרנר ובני משפחתו. היא הגישה למשל שאילתה לשר קהלני, ובו ביקרה את יחסם של אנשי שירות בתי הסוהר לרעיית האסיר המיוחס. לנדבר גם דרשה יחד עם שני ח"כים נוספים לבקר את לרנר המבודד בתאו. לאחר מאמצי שתדלנות שהפעילה, אושרה בקשתה שלה ושל ח"כים בודדים נוספים.

ב-2002 נכנסה לנדבר בגו זקוף ובסבר פנים חמור למליאת הכנסת, שם נשאה נאום שבו קראה לרשויות להוציא את לרנר לחופשה. "כולנו חושבים שיש פה איזה ליקוי במערכת, שצריך לבדוק אותו באופן דחוף", הודיעה חברת הכנסת. בהצעה לסדר היום שהגישה יום לאחר הנאום שיגרה שליחת הציבור הנאמנה, מסר מעורר עניין לעברם של אלה במערכת אכיפת החוק שדאגו לאסור את לרנר בתנאי בידוד: "האם מי שהכניס אותו בעצם לתנאים האלה ישן בשקט בלילות ולא חושב שבאיזה יום יחזור אליו עונש, אנושי וציבורי, על העונש של גרגורי לרנר?"

באותה שנה התכנסה ועדת הפנים של הכנסת כדי לדון בנושא גורלי: תנאי מעצרו של אסיר הצמרת. "גרגורי לרנר נמצא בתנאי בידוד, אין לו מגע עם אנשים, עם בני אדם, הוא סגור בכלוב. בכלוב הזה ישב גם איוון דמיאניוק", זעקה לנדבר בדיון. "קשה להבין איך פושע צווארון לבן במדינת ישראל עצור בתנאים לא תנאים. אנסים, רוצחים ומרגלים חיים בתנאים טובים בהרבה ממנו... לא פעם ביקרנו במקום ואנחנו יודעים איך מחזיקים את גרגורי לרנר. הדבר הגרוע ביותר הוא שאחרי שני שלישים של המאסר הוא מעולם לא הגיע הביתה. יש סיפורים ואגדות שמוכרים לנו, אך אנחנו איננו מקבלים אותם. בעינינו היחס אליו קשור בדיוק ליחס במדינת ישראל ליוצאי חבר המדינות. אם זה היה מישהו אחר, היחס היה אחר לגמרי".

לנדבר תיארה איך נלחמה עבור תנאי הכליאה של לרנר בשבתה כח"כית: "לא פעם דיברנו בוועדת החוקה על כך. על כל פרט קטן - קומקום, חימום, מקרר, מחשב - היה צריך להילחם. כאילו אנחנו חיים בעולם אחר". עמדתו של נציג השב"ס בדיון שלפיה תנאי הכליאה של לרנר הם מהמשופרים, לא שיכנעה את לנדבר.

היא סיפרה בדיון כי לרנר סיים באותה עת לרצות שני שלישים ממאסרו אך למרות זאת לא מוציאים אותו לחופשי: "איש לא דן במצבו, איש לא מדבר עם המשפחה או עם האסיר עצמו. ולנו לא נתנו לגשת לשום ועדה מהוועדות האלה. אולי גם אנחנו, חברי הכנסת, פושעים במדינת ישראל?" לנדבר דרשה לשמש כמשקיפה בדיון של ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר בעניינו של לרנר וסורבה. היא המתינה מחוץ לדלת במהלך כל הישיבה יחד עם שני ח"כים נוספים. הבקשה של לרנר נדחתה והוא נותר בכלא.

ב-2003 החליטה ועדת השחרורים של השב"ס לשחרר את לרנר לאחר ריצוי של שני שלישים מעונשו. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין התנגד להחלטה ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטלה. "היה על הוועדה להביא בחשבון במידה רבה ביותר את נסיבות והיקף עבירותיו של המשיב, שעה שמדובר בסכומי עתק ובשיטות מרמה מתוחכמות ומתוכננות. בסופו של דבר, חשש המסוכנות, שהוא שיקול מרכזי בהחלטת ועדת השחרורים, קיים ועומד ולא היה מקום להתעלם ממנו", טענו נציגי היועץ בדיון, אך לשווא. לרנר שוחרר לחופשי ב-2003. גם חייה של לנדבר השתנו באותה שנה: חברת הכנסת מצאה את עצמה אחרי שבע שנות כהונה מחוץ לפרלמנט.

במאי 2003 החל האסיר המשוחרר לעבוד בחברת "גלובל קונקשן" שייסדה מי ששימשה בעבר כמנכ"לית ישראל ביתנו, לודמילה גרוסמן, יחד עם אדוארד בלאו, יועצו לשעבר של יו"ר התנועה אביגדור ליברמן. החברה עסקה בסחר באנרגיה. בספטמבר התפטר העבריין המשוחרר מתפקידו והתמקם במגדל העגול במשרדי עזריאלי, בחברה שנשאה את השם המבטיח פסיפיק פטרוליום. לכאורה, היה לרנר רק יועץ. למעשה, הוא שלט בפועל בחברה שהבטיחה לייבא לישראל מוצרי גז ונפט מענקיות גז רוסיות ובמחירי מציאה. באופן טבעי לגמרי נפגשו שוב המסלולים של האסיר המשוחרר ושל הח"כית בדימוס.

מוטי קמחי

השגרירה של לרנר

"אחרי שהיא פרשה מהכנסת באה אלי סופה לנדבר ואמרה לי: 'אפשר להביא מכליות של נפט לארץ בכמות גדולה ובמחירים טובים. גרגורי לרנר מייצג את החברות הגדולות ביותר ברוסיה. בוא איתי לפגישה איתו'. לי היו קשרים עם חברות אנרגיה ישראליות. הגענו לפגישה בבניין העגול בעזריאלי. משרדים מפוארים מאוד, ספות כמו של לואי ה-14. האנגלית של לרנר רצוצה ולכן לנדבר תירגמה את השיחה. תוך כדי הפגישה אמרתי לאדם שבא איתי: 'הוא נראה לי חרטטן'. כמו שבאנו ככה הלכנו" - הדובר הוא איש עסקים מוכר שגויס על ידי לנדבר כדי לנסות לסייע לפרויקט החדש של העבריין הסדרתי לרנר.

איך בדיוק מצאה את עצמה הח"כית, בהפוגה שבין הכנסות, משתפת פעולה עם העבריין הסדרתי שלמענו פעלה בנמרצות שכזו בשבתה בפרלמנט? לאחר שלא נבחרה לכנסת, חיפשה לנדבר הזדמנויות. זמן לא רב אחרי שלרנר השתחרר מהכלא היא הגיעה לביתו של אביו של האסיר המשוחרר באשקלון. מכאן העניינים התגלגלו במהירות מסחררת, כפי שתיארה לנדבר עצמה בעדותה במשטרה המתפרסמת כאן לראשונה: "בסוף נובמבר-תחילת דצמבר, זומנתי למשרדו בבניין עזריאלי ודיברתי עם גרגורי לרנר. במקום היה גם אריה סמולניאניצקי שהוצג לי כאחד מבעלי חברת פסיפיק פטרוליום. הפכתי להיות, על פי המלצה של שניהם, לדירקטור בחברה".

במה בדיוק יכלה לנדבר לסייע ללרנר ולעושה דברו במיזם האנרגיות הגרנדיוזי? בהבנתה בשוק הדלק? במומחיותה בסחר בינלאומי? "לא עסקתי בעבר בעסקי דלק ומוצריו ולא בעסקים. והתחום שלי היה בתור חברת כנסת לשעבר: סגנית יו"ר הכנסת, סגנית שר התחבורה ויו"ר הוועדה לפניות הציבור", הסבירה לנדבר לחוקרים, "ובתור שכזאת היו ויש לי קשרים ויש לי כושר ניהולי - אני מכירה הרבה אנשים בארץ בתחומים שונים. מצאתי לנכון להיכנס לתחום כזה... התחלנו לפעול למען קשירת קשרי מסחר ועריכת חוזים". בהמשך עדותה הסבירה לנדבר: "מהות העבודה שלי היתה ליצור קשר עם חברות בארץ וליזום חוזים בנושא נפט וגז. אנחנו ניצור קשר עם חברות קיימות כאן בשוק ונמכור את זה".

לנדבר, אם כך, שימשה כשגרירה של החברה של לרנר בקרב חברות הדלק הגדולות בארץ. בין השאר הביאה לפגישות עם לרנר גם שני בכירים לשעבר במפלגת העבודה כדי לנסות לעניין אותם במיזם.

בדיקה שערך "הארץ" מעלה כי טובי מקורביה של לנדבר, אלה שליוו אותה במהלך חייה הפוליטיים והתמקמו בהמשך גם במשרד לקליטת עלייה, לוהקו לתפקידים שונים בחברה, שהציעה עסקות אנרגיה מפתות עם הענקיות הרוסיות.

מקורבה של לנדבר, אל"מ (במיל.) חגי מן, שמשמש היום כיועצה הבכיר של השרה במשרד הקליטה, לוהק לתפקיד נשיא פסיפיק פטרוליום. לתפקיד המנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה לוהקה אלינה מלר-סמיק, העוזרת הנאמנה של לנדבר ומי ששימשה מאוחר יותר כראש מטה שרת הקליטה. לרנר סיפר בעדותו כי בחר את בעלי התפקידים על פי בקשת לנדבר וכי צייד אותה ואת הנשיא מן במשכורות יפות, כלי רכב ומשרדים מפוארים. "לרנר שכר כ-200 מ"ר במגדל העגול בעזריאלי והשקיע בשיפוץ המשרד כסף רב", סיפר ל"הארץ" מקור המעורה בפרטים. "זה היה נראה שהוא בונה פאסון של איש עשיר. המשרדים היו מאוד פעילים ולנדבר היתה שם כמעט כל הזמן".

לנדבר וחגי מן פצחו במגעים נמרצים עם חברות פז ודורגז. "דובר על כך שדורגז תפתח מכתב אשראי ברגע שהמשלוח יגיע לארץ", סיפרה לנדבר בעדותה. אדם שהיה מעורב במשא ומתן מספר כי לרנר כלל לא נכח באופן אישי בפגישות. "את המשא ומתן ניהלו לנדבר ומן. לנדבר סיפרה בפגישות שיש להם קשרים", הוא מספר, "ושהם יכולים להביא גז בזול. הקשר ללרנר לא היה ברור לנו מההתחלה והתברר רק בהמשך". "לא הסתרנו שלרנר היה יועץ בחברה", אמרה לנדבר בעדותה. אלא שלרנר לא היה יועץ, הוא היה המושך בחוטים.

"היו לנו הסכמים עם חלק מהחברות הגדולות", ממשיך חגי מן בתיאור השתלשלות העניינים בשיחה עם "הארץ". "למיטב זיכרוני עבדתי שם בערך חצי שנה".

לא ידעת שלרנר הוא נוכל צמרת לפני שהתחלת לעבוד עבורו? לא קראת את פסקי הדין הקשורים בו?

"אני לא קורא את פסקי הדין. ראיתי ניירות עבודה בדבר הצעות מחיר של חברת יוקוס. ועם המסמכים האלה הצעתי את המרכולת".

לחברות הגדולות ביותר במשק?

"כן".

עוקץ אולימפי

איש העסקים הישראלי אוסקר כצנלסון, מבעליה של חברת הבנייה אולימפיה, חשב שהוא הולך לעשות מכה כספית יפה בזמן קצר. הוא לא ידע שגם שמו יצטרף לרשימת המרומים המתארכת של לרנר. כצנלסון ולרנר הכירו ב-2003 באמצעות לודמילה גרוסמן. כצנלסון נזקק אז לסיוע במימון ביניים של חמישה מיליון דולר למימושה של עסקה מסוימת. לרנר התגייס למשימה. "הוא הבטיח להשיג את המימון תוך 60 יום ועד היום לא השיג אותו", סיפר כצנלסון בעדותו במשטרה.

חרף ההבטחה שלא מומשה רקם כצנלסון עם לרנר דיל נוסף. "הוא הציע לעשות עסקת גז", סיפר כצנלסון. "הוא אמר שיש לו הסכם למכירת גז לדורגז והסכם עם חברה רוסית לקניית גז. הוא הציג בפני הסכמים חתומים. הוא אמר שצריך מימון כי שם צריך לשלם במזומן כדי לקבל מחיר זול".

לרנר ביקש מכצנלסון שיארגן לו מימון ביניים של 550 אלף דולר כדי לממש את העסקה. כצנלסון נעתר לבקשה של לרנר. היתה לו סיבה טובה להאמין, כפי שפירט בחקירת המשטרה המתפרסמת כאן לראשונה, שמדובר בעסק כשר ואותנטי. "באותה תקופה עבדו אצלו כמה אנשים שאני הכרתי", גולל כצנלסון את סיפור העלילה. "חגי מן, קצין בכיר מהצבא שאני מכיר הרבה שנים וגב' סופה לנדבר שאמרו לי שהעסקה הזאת בטוחה במאה אחוז, כי הם טיפלו בזה אישית. הם אמרו לי שההסכם עם דורגז אמיתי, שחגי מן מטפל באונייה, שהאונייה צריכה לצאת והגז מוכן שם. הם אמרו שהסיכון בעסקה הזאת הוא אפסי והרווח הצפוי הוא 50 אחוז מכלל הרווחים... אני לא מכיר עסקות גז ונפט, לא ידעתי מה הרווחים בעסקאות האלה ובקטע הזה נראה לי שהכל אמיתי", סיפר בעדותו. "התחילו לחצים מצד העוזרת של סופה לנדבר, בשם אלינה (מלר), שהתקשרה אלי כל יום על מנת שנעביר את הכסף. העברנו את התשלום הראשון על סך 250 אלף דולר בהעברה בנקאית למספר חשבון בז'נבה... שאלינה העבירה אלינו... אחר כך אלינה התחילה ללחוץ שוב לגבי התשלום השני ואז הועבר תשלום שני של 300 אלף דולר... אני רק תיווכתי... רציתי לעשות טובה - הכוונה היתה מהרווחים לרכוש פרויקטים נוספים שהחברה שלי יוזמת". בהמשך ימסור כצנלסון ללרנר עוד כמה מאות אלפי שקלים. סכום נוסף של 400 אלף דולר ישיג לרנר מפראייר אחר.

כצנלסון טס להונגריה ועם שובו שוחח עם נציגי החברה של לרנר. "סופה או חגי אמרו לי שהכל בסדר והאונייה צריכה לצאת בזמן מריגה, אחר כך זה השתנה לאודסה. אחרי זמן התקשרה אלי סופה לנדבר ואמרה שהאונייה יצאה לדרך והם הלכו לחגוג. אחרי יום או יומיים התקשרה אלי שוב סופה או העוזרת שלה אלינה ואמרה לי - יש בעיות, תגיע דחוף. הגעתי לשם ואמרו לי שגרגורי התמוטט... לא מוצאים את האונייה". לרנר אכן התמוטט וכצנלסון המודאג מכך שכספו ירד לטמיון מיהר לנסוע לביתו של העבריין באשקלון יחד עם לנדבר. הם מצאו את לרנר חולה ומותש. כך מתה העסקה הפיקטיבית או בשמה המדויק יותר: עוקץ הגז.

גבריאלי נכנס לתמונה

בשעות הבוקר של 28 בינואר 2004 שטה מכונית מרצדס שחורה - מוטיב חוזר בעלילה - לחניון התת-קרקעי של מגדלי עזריאלי בתל אביב. בשעה 11:20 בערך, גילו אנשי הביטחון של מרכז עזריאלי, שעברו בקומה 1 של החניון, חבילה חשודה עטופה בנייר, אליה הוצמד מכשיר טלפון סלולרי שממנו יצאו חוטים. למקום הוזעקו חבלני משטרה, ולאחר בדיקה וטיפול התברר, כי מדובר במטען חבלה מאולתר, שהורכב, בין היתר, מחומר נפץ מרסק מסוג TNT, חומר נפץ מרסק מסוג RDX ומערכת הפעלה עם מקלט אלחוטי.

בדיקות נמרצות שקיימה המשטרה עוררו את החשד כי מטען הנפץ ניתק ממכונית המרצדס השחורה שבה נסע איש העסקים שוני גבריאלי, אביה של הח"כית לשעבר ענבל גבריאלי. בהמשך נעצרה קבוצה של כמה אנשים מבלארוס שהואשמו כי ניסו להתנקש בחייו של גבריאלי במסגרת מאבקי שליטה של ארגוני פשיעה בשוק ההימורים הבלתי-חוקי. בסופו של דבר זוכו הבלרוסים מחמת הספק מהאשמה הכבדה.

אותה חקירה העלתה כי באותו בוקר, הגיע גבריאלי לפגישה עם לנדבר ועם מיודענו גרגורי לרנר. על הפרק היה משא ומתן לעסקת גז בין שני הצדדים. לנדבר סיפרה בחקירה שהיא והעוזרת שלה מלר, הן שתיווכו בין לרנר לבין גבריאלי. האחרון טען בפני המשטרה כי מטרת הפגישות שקיים עם לנדבר ולרנר היתה לקדם עסקה "למכירת נפט גולמי מרוסיה לארצות הברית". לנדבר לעומת זאת טענה כי דובר בעסקה של מכירת נפט ומוצרי דלק מרוסיה לישראל. לרנר באחת מגרסאותיו טען שבכלל דובר על אספקת מוצרי דלק לרשות הפלסטינית.

לנדבר סיפרה בחקירתה כי חתמה באופן אישי על המחאה מלרנר לחשבונה של חברת אנרגיה שאותה ייצג גבריאלי. "אני נדרשתי לחתום על המחאה של מיליון ומאה אלף דולר... מאחורי הצ'ק הזה היו חתומים חגי מן, אני ואלינה מלר כערבות", סיפרה לנדבר בחקירתה.

החברה שגבריאלי תיווך בינה לבין לרנר נקראת "מקס מוצרי דלק", בה שלט באותה עת קוקו עובדיה יחד עם גיורא שריג, ששימש בעבר כמנכ"ל חברת דלק. עד 2006, עובדיה היה, יחד עם חברת דורגז, בעל הזיכיון הבלעדי לשיווק דלק לרשות הפלסטינית. בשלהי שנות ה-90 הואשם עובדיה, הנחשב כמקורבו של ג'יבריל רג'וב, בכך שהונה את רשויות המס בישראל והשתמט מתשלומי בלו על דלקים שייצא לרשות. הפרשה, שבמסגרתה הוגשו נגד עובדיה ואחרים כתבי אישום, הסתיימה בתשלום כופר של 12 מיליון שקל מצדו של עובדיה ובביטול כתב האישום. בין החברה של עובדיה לבין זו של לרנר נחתם הסכם המבטיח הספקה של מאות אלפי טונות של דלקים. לדברי מקורבי גבריאלי, העסקה הזאת לא התממשה לאחר שנחשף בלוף לרנר. נוכחותה של חברת כנסת לשעבר בדיונים, כך אומר אחד המשתתפים במשא ומתן, היא שגרמה להם בין השאר להאמין שהעסקה רצינית.

יועץ וגם תורם

ב-2004 הזמין אוסקר כצנלסון את לרנר לבית קפה ארקפה בשדרות רוטשילד בתל אביב. הפגישה המתוחה הזאת התרחשה לאחר שלרנר הבטיח לכצנלסון כמה פעמים כי יחזיר לו את כספו וריפד אותו בהמחאות מזויפות. באותה פגישה אמר כצנלסון ללרנר כי איש עסקים נוסף שאותו עקץ לרנר הגיש נגדו תלונה במשטרה. לרנר עזב את בית הקפה, נסע למשרדו במגדלי עזריאלי, אסף שקים רבים ובתוכם מסמכי החברה ונסע בין פחי אשפה שונים בתל אביב כדי לפזר את הראיות המחשידות נגדו.

יאחב"ל, שבראשה עמד אז יוחנן דנינו, היום מפכ"ל המשטרה, ניהלה את החקירה נגד לרנר. מהר מאוד התברר שגם הפעם הגה לרנר מסכת שקרים מתוחכמת שלשמה הקים חברות קש רבות ששמן זהה לשמן של ענקיות הגז המוכרות, לצורך קידום מעשי המרמה וביצועם. הוא הציג מצגי שווא; הפיק מסמכים כוזבים; זייף שורה ארוכה של מסמכים, לרבות חוזים, פרוטוקולים, מסמכים בנקאיים, הוראות תשלום, צ'קים בנקאיים וכו' - הכל כדי להונות משקיעים, לגזול את כספם ובסוף להלבינו. במהלך החקירה התברר כי לרנר המשיך לנהל קשרים כספיים עם ראשי העולם התחתון הרוסי. כך למשל, סיפר לרנר במהלך החקירה כי העביר מיליון דולר מחשבונו בשווייץ לחשבונות השייכים לדבריו לראש ארגון הפשע "סולנצבו", סרגיי מיכאלוב.

גם לנדבר הוזמנה למסור עדות ביאחב"ל. היא סיפרה כי עזבה את החברה של לרנר כעבור כמה חודשים לאחר שלרנר והחברה קרסו, ושבחודשי העבודה לצדו היא הרוויחה עשרות אלפי שקלים. "עזבתי את החברה כאשר לרנר התחיל לשתות ולהשתגע", סיפרה והוסיפה: "הוא ביקש ממני להשקיע את הכסף שהיה לי כתוצאה ממכירת דירתי - 310 אלף דולר - בחברה. לא השקעתי את הכסף". היא אישרה כי לרנר היה הרוח החיה מאחורי העסקאות המדוברות: "כולם עבדו מול היועץ לרנר, כל קשרי הנפט והדלק היו באחריותו". היא לא נשאלה במשטרה ולו שאלה אחת על היחסים המעניינים שפיתחה עם לרנר במרוצת השנים.

כאן המקום להזכיר גם את האפיזודה הבאה: בשלהי 2003 ובמקביל לעבודתה עם לרנר, החלה לנדבר לשמש כיו"ר הפדרציה הארצית של ארגוני עולים דוברי רוסית. היא נמנתה עם מקימיה של העמותה הזאת, שנועדה לסייע בקליטה חברתית ותרבותית של העולים. בשבתה בתפקיד היו"ר, זכתה לנדבר בתחילה לתשלום הוצאות של אלפי שקלים בחודש ורכב, וביוני 2005 למשכורת קבועה. באחד מהדוחות הכספיים של העמותה הנמצאים בידי מוסף "הארץ", מצוין כי בין תורמיה של העמותה לפרויקט "מעולה לעולה", יש אחד בשם גרגורי לרנר שהזרים 50 אלף שקל.

ההסכם עם הפרקליטות

באמצע 2004 צעד לרנר במסדרונותיה הצרים, עמוסי הקרטונים, של היאחב"ל. באחד מחדרי החקירות המתין לו רפ"ק ולדימיר פישמן. הפעם הגיע לרנר למשרדים המוכרים לא רק על תקן של חשוד צמרת, יריבה המר של המשטרה, אלא כמשתף פעולה. בשבועות שקדמו לפגישה זו ניהל מפקד היאחב"ל דנינו מגעים עם באי כוחו של לרנר, חנן גולד ומשה פרידמן, שבסופם הושגה הסכמה שלפיה לרנר ימסור מידע נפיץ מאוד שהוא אוצר על דמויות בצמרת המדינה והמשק - בתמורה לביטול האישום הצפוי נגדו בעוקץ הגז.

מאז גולל לרנר בפגישות רבות סיפור בלהות של ממש, על פוליטיקאים מושחתים שמחזיקים בחשבונות זרים שאליהם זורמים מיליונים מאילי הון אינטרסנטיים. הוא הבטיח להוכיח את סיפוריו במסמכים ובראיות חיצוניות, אך לא הצליח לבסס אותם, והמשטרה מצדה לא טרחה להזמין איש מאנשי הצמרת לעדות או לחקירה כדי לנסות לבדוק אם משהו מהסיפורים הפנטסטיים של לרנר בכל זאת מתכתב עם המציאות. לאחר אין-ספור פגישות עם נציגי המשטרה, כמו עם דנינו, החליטו במשטרה ובפרקליטות לבטל את ההסכם עם לרנר.

עורכי דינו של לרנר, גולד ופרידמן, ניסו לבטל את רוע הגזירה. הם שלחו לפרקליטות מסמך מפורט שבו ביקשו להחזיר את ההסדר על כנו, אך הכל היה לשווא: המשטרה והפרקליטות סירבו לחזור בהן מהחלטתן. לאחר ביטול ההסכם, בשלהי פברואר 2006 הגיע לרנר לבית המשפט המחוזי והודה בעוקץ הגז. עכשיו המתין העבריין הסדרתי לגזר הדין.

ושוב: בריחה לחו"ל

חודש אחר כך הגיע לרנר שוב לשדה התעופה בן גוריון. הוא הציג בפני פקידים את הדרכון שעליו התנוסס השם ולרי ברונשטיין, עלה למטוס פרטי והמריא לקפריסין. אחרי שהייה קצרה באי הים-תיכוני טס לרנר לפרגוואי. התעלולן היכה שוב. הוא הצליח לחמוק מישראל למרות צו עיכוב יציאה שעמד נגדו. שבועיים אחרי שהודה במעשי מרמה חמורים הצליח לרנר לחמוק לחו"ל. כעבור עשרה ימים נתפס לרנר בבית מלון. בתיק לואי ויטון המהודר שלו נמצאו יותר ממיליון דולר במזומן. הוא הוסגר לישראל. בשלהי 2006 נגזרו עליו שש שנות מאסר בעוון עוקץ הגז. אבל אז התברר שזה רק האפריטיף, שבזמן שלרנר היה שקוע עד צווארו בחקירת המשטרה ובזמן שחתם על הסכם עד מדינה הוא המשיך להפיל אנשים ברשת מעלליו, לקומם עוד הפקה גרנדיוזית שבה נשמר לו התפקיד המסורתי של הנבל המקסים.

היוזמה העסקית הזאת, שנרקחה בין אוקטובר 2004 ועד למועד הימלטותו, היתה חברה בשם רוסנפטגזאינווסט בע"מ. במסגרתה הציג את עצמו לרנר כסוחר ובעל קשרים והתמחות בסחר בינלאומי בנפט ומוצרי אנרגיה נוספים. כדי לגייס את הכסף הוא פתח סניפים ברחבי הארץ ופירסם בתקשורת הרוסית את הצעתו המפתה: תשקיעו בחברה ותקבלו תשואה שלא תקבלו בשום מקום אחר ובלי שום סיכון. שוב העניקה חלק מהתקשורת הרוסית ללרנר רוח גבית: שלל פרסומים בכלי התקשורת הציגו את לרנר כביזנס-מן מוכשר החוזר בגדול לזירה העסקית. הכתבות שהתפרסמו במדורי הכלכלה של העיתונים בשפה הרוסית לא רק היללו את "איש העסקים המפורסם המקים חברה חדשה", אלא גם חזרו והדגישו את הקשר ההדוק של החברה רוסנפטגזאינווסט עם ענקית הגז הרוסית גזפרום. "רוסנפטגזאינווסט הפך להיות חלק בלתי נפרד מגזפרום. הדבר הופך את החברה, אם כך, לאמינה ביותר", נכתב במדור הכלכלה של העיתון "גלובוס" (שבועון לדוברי רוסית).

קסמיו הנכלוליים של האיש פעלו שוב את פעולתם: 2,500 איש, רובם המוחץ עולים חדשים מחבר המדינות, קשישים וגמלאים, בעיקר מהפריפריה, הפקידו את כל חסכונותיהם, לפחות 62 מיליון שקל בידיו של לרנר. במסגרת ההצגה הגדולה שכר לרנר משרדים מפוארים וניהל קמפיין יוקרתי בתקשורת דוברת הרוסית. לרנר מודל 2004 הוצג כדרייפוס מקומי שנרדף רק משום שהוא רוסי, פילנתרופ שמוכן לחלוק את רווחיו עם אחיו הרוסים המדוכאים. אשף ההונאות הוצג בפני העולים החדשים כאיל כספים המחזיק בידו חוזי נפט מטורפים בהיקפם, של אלפי טונות. לציבור הובטחה ריבית חודשית של שני אחוזים בגין השקעתו, ו-29 - למי שלא ימשוך את השקעתו במשך שנה.

נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע, שחקר את מעלליו של לרנר בעבר, נהג בתקופה שבה הבטיח לרנר את הבוננזה המובטחת לעולים, לשחות בבוקר בבריכה בירושלים, שם התגורר. "באחד הימים ניגש אלי עולה מרוסיה ואמר לי: 'אני רוצה להשקיע בחברה של לרנר שמבטיחה תשואות קבועות'. השבתי לו: 'הבן-אדם ירמה אתכם. הוא כבר הורשע בעבר'. האיש השיב לי: 'זה הכל סתם. אתם רואים בעלייה הרוסית פושעים ורמאים. בעיני הוא קורבן'".

וכך, כמו בכל תרגיל פירמידה בסיסי, גם במקרה הזה, השיב לרנר לחלק מהמשקיעים את כספם בתוספת התשואה ובכך הגדיל את מעגל המרומים. דפוס הפעולה הזה חזר גם במערכה הזאת. הוא הקים שוב חברות קש ששמן זהה לענקיות גז, הציג מצגי שווא, חתם על הסכמים פיקטיביים, בנה מגדלי שקרים ושאב את כספי המשקיעים דרך תעלות בנקאיות טרנס-אטלנטיות נסתרות היישר לכיסיו, תוך שהוא מסווה את שליטתו בחברות ובחשבונות. רק כשהוא הפסיק לספק את הסחורה החלה הפירמידה לרעוד. גמלאים מרומים צבאו על משרדיו של לרנר, שמיהר להימלט לפרגוואי. כששב, הועמד לדין באשמת עוקץ הגז והחל להיחקר בפרשה החדשה: עוקץ העולים הרוסים.

היו"ר אינה עונה

באותה שנה, 2006, עמדה סופה לנדבר על דוכן הנאומים של הכנסת ונשבעה שוב אמונים למדינת ישראל. הפעם שבה לנדבר לפרלמנט על כנפיהם של אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו. שר החוץ הוא שהנשים את הקריירה הפוליטית הדועכת של הח"כית המבטיחה. לנדבר מונתה לתפקיד יו"ר הוועדה לפניות הציבור - וכך הפכה לכתובתם הטבעית של המשקיעים הזועמים, שחיפשו כל דרך להחזיר לעצמם את החסכונות האבודים שלרנר גזל מהם.

אהרון שוסטין התייחס תחילה בחשד ליוזמה העסקית של לרנר, אך לאור הפרסומים הרבים והעדויות של האנשים כי כבר קיבלו אחוזים מההשקעה שלהם בחברה החדשה השתכנע והשקיע את כספו כחודש וחצי בלבד לפני שנחשפה התרמית. "אני השקעתי ממש מאוחר, פירסמו את זה כל הזמן אז חשבתי שהכל בסדר שם. חשבתי שלא ייתכן שאחרי כל הכתבות המהללות בתקשורת בשפה הרוסית, עומדת מאחוריהם תרמית כל כך גדולה. תיארתי לעצמי גם שכיוון שעברה שנה - אם היה משהו בעייתי בוודאי כבר היו עוצרים את זה. חוץ מזה התמיכה הרחבה של חברי כנסת, של סופה לנדבר למשל, שכל הזמן שידרו לנו שכשיוצאים נגד לרנר אז יוצאים נגד כולנו, גם זה היה משכנע מאוד".

לאחר התפוצצות הפרשה פנה שוסטין בכמה מכתבים ללנדבר בשבתה כיו"ר ועדת פניות הציבור בכנסת. "היא פירסמה שכעת, כאשר היא עומדת בראש הוועדה לפניות הציבור, לנו, לעולים, יש כתובת ישירה אליה. כתבתי לה כמה מכתבים בבקשה לסייע לנו, לנפגעי לרנר. מעולם לא קיבלתי תשובה לאף אחד מהם".

ג', שהיתה מראשי עמותת "זמן לחיות", שהוקמה לאחר התפוצצות הפרשה כחלק מהניסיון להחזיר את הכסף למשקיעים, מספרת כי נציגי העמותה פנו בין השאר גם ללנדבר. "כתבנו לסופה ולא קיבלנו מעולם תשובה".

א', גם הוא ממקימי העמותה, מספר כי נפגש עם לנדבר אך קיבל ממנה סירוב לסייע לעמותה. "היא אמרה לי שהנושא לא מעניין אותה", סיפר ל"הארץ". שמעון בוקשפן, עמד בראש קבוצה נוספת שהתאגדה בניסיון לקבל את כספה בחזרה. גם קבוצה זו שלחה מכתב ליו"ר הוועדה לפניות הציבור לנדבר, וגם הם לא קיבלו תשובה מעולם. "שלחנו שני מכתבים - אחד ללנדבר ואחד לוועדה לביקורת המדינה. מעולם לא זכיתי לתשובה ממנה", אומר בוקשפן.

לשרת הקליטה מונתה לנדבר ב-2009. כמה חודשים לאחר מכן הודה לרנר בעוקץ העולים הרוסים, ונדון ל-12 שנות מאסר נוספות. פרקליטו, עו"ד מנחם רובינשטיין, טען להגנתו של לרנר כי מדובר במי שסובל ממאניה דפרסיה - אשר מביאה אותו לנטילת סיכונים עצומים, תוך שהוא מפתח דפוסים של מגלומניה מחד, והסתגרות מוחלטת מאידך.

יונתן בלום

מכונית המרצדס קבריולט סמארט של איל ההון הצעיר אלכסיי זכרנקו (45) נמצאה פרוצה ונטושה באחד מפרברי העיר סנט פטרבורג לפני כשנתיים, ב-4 באוגוסט 2009. מאז לא נודעו עקבותיו, ומשטרת רוסיה חושדת שזכרנקו, הרווק המסתורי וכבד הפה, דוקטור לפיזיקה גרעינית, אספן כלי נשק וחובב אדוק של הטיפה המרה, נרצח.

כשנתיים לפני שהתאדה, החל זכרנקו לפקוד את ישראל. למרות שלא היה יהודי, שם איל ההון כיפה על הראש וחלם להשתקע פה. בשלהי 2008 התוודע לצמד ישראלים שעתידים להפוך לדמויות משמעותיות בסיפור חייו הקצרצר. אחת מהן כבר כיכבה כבר בעלילה שלנו בתפקיד משנה: אלינה מלר, ראש המטה של שרת הקליטה לנדבר עד קיץ 2009 ומי שליוותה אותה במשך שמונה שנים בתפקידיה השונים. "הקשר בין אלינה לסופה היה כמו קשר של אם ובת. הן היו מאוד קרובות", מספר מקור במשרד הקליטה. "יום אחד היא פשוט נעלמה".

מלר שימשה כמתורגמנית של זכרנקו בשיחותיו עם שותפו הראשון למסעדת פושקין התל-אביבית, השף רונן דברת בלוך. בלוך סיפר במשטרה כי שילם למלר אלפי שקלים בכל ביקור של איל ההון: "מלר היתה לוקחת את אלכסיי זכרנקו לכל מיני מפגשים פוליטיים, לחבר אותו לפוליטיקאים... אנחנו בכנסת, אנחנו מקושרים, אנחנו מביאים אותו לסופה לנדבר, נותנים לו הרגשה של אח"מ".

מלר, ראש המטה הנמרצת והכישרונית של לנדבר, אחראית לשידוך בין זכרנקו ובין האיש שנחשד על ידי הרוסים כמעורב בהיעלמותו של האוליגרך: נסים דג'לדטי. דג'לדטי הוא אדם בעל סיפור חיים נפתל. בשלהי שנות ה-90 הוכרז כפושט רגל אך המשיך לחיות באופן מנקר עיניים וכמלווה בשוק האפור. נגד איש העסקים הכריזמטי הוגשו בעבר כמה תלונות במשטרה בחשד לשורת מעשי עוקץ ואיומים. כל התיקים נסגרו. רק בשנה החולפת הודיעה הפרקליטות כי היא מתכוונת להגיש נגדו כתב אישום בעוון גניבה בידי מורשה של מאות אלפי שקלים מחברת ישראמקו ומאיש עסקים נוסף. לפני כמה חודשים נערך לו שימוע בעניין. בדוח משטרתי שהוגש לבית המשפט נטען כי דג'לדטי היה מצוי בעבר בקשרים עם עבריינים בכירים.

הקליק בין זכרנקו לבין דג'לדטי היה מיידי, ופושט הרגל לשעבר הפך תוך זמן קצר לשותפו של איל ההון במסעדת פושקין ולמנהל עסקיו בישראל. "מעולם לא ראינו או שמענו שלזכרנקו היה קשר רומנטי עם מישהי או מישהו", העיד דג'לדטי בחקירת המשטרה. "תמיד שאלנו אותו אם הוא רוצה להתחתן או לעשות ילד והוא ענה לנו 'כל הנשים זונות'. לא ידענו עליו הרבה דברים כי הוא היה סגור. הוא הציג את עצמו כבעל תארים במשפטים ובאסטרונאוטיקה". מלר סיפרה לחוקרים על תחביב אחר של איל ההון: "הוא שתה בקבוקים שלמים של יין לבן קר".

מלר היתה המתורגמנית ודג'לדטי הפך למורה הדרך של זכרנקו בג'ונגל העסקי של ישראל. "כולם רצו את אלכסיי כשותף שלהם", סיפרה מלר בעדותה במשטרה. "כולם חשבו שהוא גאידמק 2". באמצע 2009 הקימו זכרנקו ודג'לדטי את חברת "זכרנקו השקעות", שהתכוונה לרכוש את השלד הבורסאי "ב. גאון". באופן משונה העניק זכרנקו לדג'לדטי מחצית מן החברה שאותה שמר בנאמנות אצלו. הסכם נוסף ביניהם הבטיח לדג'לדטי את מחציתה הנוספת של החברה (באמצעות שטר העברת מניות) במקרה שזכרנקו יהיה במצב של נבצרות. התנאי המוזר הזה ניתן בעל פה. "אלכסיי אמר לעורך-דין שנכח בביתו... שאם יקרה לו משהו הוא רוצה שהחברה... תעבור כולה לבעלותי המלאה", סיפר דג'לדטי בחקירה. לחשבון הבנק של החברה הזרים זכרנקו יותר מ-30 מיליון שקל.

מה היה חלקו של דג'לדטי בעסקה? מדוע זכה במיליונים מידיו של איל ההון המסתורי? פושט הרגל לשעבר הסביר לחוקרים בפשטות: "הם ניתנו לי במתנה כי הוא רצה את שירותי העסקיים". לטענת דג'לדטי, על שטרי המניות שהבטיחו לו בוננזת ענק, חתם זכרנקו בדירת הפנטהאוז המפוארת שלו בסנט פטרבורג באביב 2009. באותו ביקור אירח זכרנקו בנדיבות את דג'לדטי ואת מלר, אז עדיין ראש מטה השרה. "הוא אירח אותנו במתחם הנשיאותי על הים הצפוני... צריך אישור מיוחד להיכנס למתחם", סיפר דג'לדטי בחקירתו. "אלכסיי שכר בית שלם עבורנו", הוסיפה מלר.

עוד לפני כן, היה בידיו של דג'לדטי ייפוי כוח גורף, חסר תקדים בניסוחיו, המבטיח לו את ניהול כל עסקיו של זכרנקו בכל מקום על פני הגלובוס. לטענת דג'לדטי, חתם זכרנקו על ייפוי הכוח הגורף "למקרה שיקרה לו משהו". מדוע חושש איש בן 45 לגורלו? במותחן הזה כל הסבר אפשרי. כעבור כמה חודשים נעלם זכרנקו. כשבוע לפני ההיעלמות ביקר דג'לדטי אצל איל ההון בסנט פטרבורג. בלילה לפני שנעלם שוחחה מלר עם זכרנקו שיחה שנמשכה שעה וחצי והסתיימה באחת וחצי בלילה.

זמן קצר מאוד לאחר שנעלם האוליגרך, החל דג'לדטי להתנהג כיורשו: כעת הוא שלט בעשרות מיליוני שקלים שהעביר זכרנקו לישראל. מלר, שעזבה את תפקידה במשרד הקליטה שבוע אחד בלבד לפני ההיעלמות ("היה לי קונפליקט מקצועי עם לנדבר", סיפרה בעדותה), נהנתה גם היא מכספי זכרנקו במהירות מסחררת. פחות משבוע לאחר שנעלם החל דג'לדטי להזרים למלר סכום חודשי של 50 אלף שקל מחברת זכרנקו השקעות. במקביל החלו דג'לדטי ומלר לחפש דירה עבור הגברת המקושרת, שגרה עתה בשכירות בבית מרווח ונוצץ בצפון תל אביב ונוסעת במכונית יפה.

תרגיל החקירה

באוקטובר 2010 צעדה אלינה מלר במהירות למשרדיו של מרחב יפתח של המשטרה וביקשה להגיש תלונה. בטון מתוח ונרגש גוללה באוזני החוקרים סיפור אימים. בבוקר היא היתה במספרה בראשון לציון כאשר גבר חמוש במשקפי שמש קרא לה ברוסית לצאת החוצה. "הוא אמר לי בתקיפות ברוסית... שאלכסיי (זכרנקו) נותר חייב חמישה מיליון דולר לאנשים בסנט פטרבורג... הוא התחיל להתרגז ואמר שהוא בוודאות יודע שהכסף אצלי, שהם יודעים באיזה רחובות אני הולכת, איפה הילדים שלי מסתובבים... שהם לא מבקשים פעם נוספת, וביום ראשון אני צריכה לארגן להם את הכל".

אחרי חודשיים זומנה מלר שוב למשטרה. הפעם ליחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (היאחב"ל) - והפעם על תקן של חשודה. המשטרה הרוסית ביקשה לחקור אותה בחשד למעורבות בהיעלמו של זכרנקו.

במקביל החלה היאחב"ל בחקירה עצמאית שעיקרה לבדוק את החשד כי השניים קשרו קשר כדי להשתלט על נכסי זכרנקו בדרכי מרמה. כשהגיעו החוקרים לביתו של דג'לדטי כדי לעצרו, שאל אותו אחד מהם אם יש בביתו כספת. דג'לדטי הכחיש, אך חיפוש מדוקדק העלה כספת מוצפנת ובה כסף זר משלל מדינות. "כל היאחב"ל הגדול לא יכול עלי", אמר באותו יום דג'לדטי לאחד החוקרים.

אלא שבחקירה התברר כי כחודש בלבד לאחר שזכרנקו נעלם פנו דג'לדטי ובא כוחו לרשם החברות והגישו בקשה בהולה להעביר את חברת "זכרנקו השקעות" לידיו של דג'לדטי. זה היה אחד משלבי ההשתלטות של פושט הרגל לשעבר על נכסי איל ההון הנעלם.

החקירה הסתיימה כעבור כמה חודשים ולאחרונה הגיש עו"ד אייל כהן מפרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד השניים, ובו נטען כי הם ניצלו את היעדרו של זכרנקו וביצעו עבירות שונות במטרה להעביר לידי דג'לדטי נכסים בבעלות זכרנקו.

עוד נטען כי הם קשרו קשר כדי לזייף את חתימתו של זכרנקו על ייפוי כוח המאפשר לדג'לדטי לייצגו ולפעול בשמו בכל מקום בעולם. הפרקליטות טוענת כי בבדיקת מז"פ הוכח כי החתימה על ייפוי הכוח המתיימרת להיות זו של זכרנקו, זויפה. כל הנאשמים כופרים במיוחס להם. פרקליטו של דג'לדטי, עו"ד משה ישראל, מדגיש כי הפרקליטות נסוגה בה מהטענה כי מרשו השיג את השליטה בחברת זכרנקו השקעות במרמה (ראו מסגרת). הוא צודק. הסיבה פשוטה: זכרנקו, שהאנגלית בפיו שבורה ולכן נסמך על תרגומיה של אלינה מלר, לא נמצא כאן כדי להעיד אם הבין את משמעות חתימתו על שטרי המניות, אם באמת נתן הבטחה משונה בעל פה לדג'לדטי, שמשמעותה העברת המחצית הנותרת של החברה במקרה ש"יקרה לו משהו".

חשוב לציין כי דג'לדטי ומלר לא הואשמו בהעלמת האוליגרך למרות שדג'לדטי יצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף שנערכה לו בעניין זה. מלר יצאה דוברת אמת.

המוח הכלכלי

גם לתוך החקירה הנפתלת הזאת השתרבב שמה של השרה לנדבר. את לנדבר, סיפר דג'לדטי לחוקרים, הוא הכיר עוד ב-2008. "חבר מאשדוד ניסה לשכנע אותי שאני אבוא להכיר את אלינה ולנדבר כי הן מכירות את הגוש המזרחי ומכיוון שרציתי קשרים לגוש המזרחי כדי לחבר חברות טורקיות לגוש המזרחי", סיפר. במהלך החקירה התברר כי דג'לדטי בעל הרקורד השנוי-במחלוקת הפך בהמשך - על פי גרסתו לפחות - למוח הכלכלי של שרת הקליטה.

"במשך תקופה מסוימת סייע דג'לדטי לסופה לנדבר ולדימיטרי אפרצ'ב, מנכ"ל משרד הקליטה", סיפרה מלר בחקירתה. "עם דימיטרי הוא ישב בכנסת ועם לנדבר הוא ישב לא פעם אחת במסעדת פושקין ובמשרד הקליטה. הם עבדו על המסמכים עד שעות הלילה המאוחרות. גם עם גופים מקצועיים במשרד הקליטה הם ישבו". מלר שירטטה בפני החוקרים את תרומתו הלא-מבוטלת לכאורה של דג'לדטי לשרה: "הוא עזר לבנות את תקציב משרד הקליטה לשנים 2009-2010. יותר מזה, הלכנו עם סופה לפגישה אצל שר האוצר, ונסים הדריך אותה באותו זמן בטלפון. אחרי הפגישה, הטלפון הראשון שסופה עשתה היתה לנסים. אחרי זה היתה ישיבה עם כל העובדים של ההנהלה וסופה הודתה ליד כולם לנסים על עבודתו הנהדרת בבניית התקציב". "שימשתי במשך עשרה חודשים כיועץ כלכלי במשרד. עזרתי להם בהכנת התקציב. עבדתי מול שרת הקליטה סופה לנדבר", אישר דג'לדטי בחקירה.

בביתו תפסו החוקרים מברק מודפס שנשלח אליו לכאורה מלנדבר: "נסים יקר, כלכלן ראשי של משרד הקליטה. ברצוני להודות לך מקרב לב על העזרה, הייעוץ המלומד והשעות הרבות שהשקעת בכל נושא התקציב". במברק מיוחסת לדג'לדטי "חשיבה נכונה ונבונה" ונטען כי הוא "חלק בלתי נפרד מצוות המשרד ולשכת השרה".

"אף על פי שהשכלתי לא פורמאלית, הצלחתי להשיג למשרד הקליטה 200 מיליון שקל נוספים לתקציב השנתי", התגאה דג'לדטי באוזני החוקרים. מנגד, טוענת השרה לנדבר כי "מר דג'לדטי מעולם לא הועסק על ידי המשרד לקליטת העלייה בשום תפקיד כלשהו, ולא לקח חלק בדיוני המשרד בנושא התקציב". לדבריה היא "מעולם לא כתבה או הכתיבה או שלחה את המברק המדובר".

"זיכרונה של לנדבר לקוי ביותר", מגיב דג'לדטי לדברים, "ואיני רוצה לחשוב על אופציה חמורה מכך. הדברים יתבררו בעת הצורך". לגבי הטענה כי מברק הברכה וכרטיס הביקור שהחזיק אינם אותנטיים אמר דג'לדטי: "המסמכים נבדקו על ידי משטרת ישראל ולא נמצא בהם כל דופי. מדובר בהאשמות שווא חסרות שחר".

גם פקידי בנק שעמם נועד דג'לדטי שמעו ממנו סיפורי רהב על קשריו לכאורה במסדרונות הכוח. אחד מהם, שסירב בתחילה לפתוח לדג'לדטי חשבון בשל חוב אבוד שהיה לו בעבר בבנק, אמר בעדותו: "נסים סיפר כי הוא כתב את המצע הכלכלי של ישראל ביתנו והציג כרטיס ביקור של מדינת ישראל עם השם שלו, שהוא יועץ שרת הקליטה... נסים הסביר כי הם רוצים לקנות את חברת התשתיות רולידר... נסים הסביר כי בגלל הקשר שלו לישראל ביתנו הוא יודע על פרויקטים גדולים שהולכים להיות, כמו בניית מסילת רכבת לאילת ושהם רוצים לקחת חלק בפרויקטים האלה".

באוזני פקיד אחר התגאה דג'לדטי כי הוא "כתב או הכין הצעת חוק עבור לנדבר". פקיד אחר טען ש"הוא אמר שהם עכשיו בממשלה ויהיה להם הרבה עבודה". מנהלת המחלקה העסקית באחד מסניפי בנק הפועלים העידה: "נסים סיפר לנו שהוא יכול לקדם פעילות שאחרים לא יכולים כי יש לו קשרים פוליטיים רבים".

לדג'לדטי ולמלר היו קשרים כאלה ואחרים עם פוליטיקאים. מלר הכירה לדג'לדטי בין השאר את שר התיירות ח"כ סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו) והשניים נועדו מעת לעת באירועים חברתיים. גם שמה של האשה החזקה במפלגה, ח"כ פאינה קירשנבאום, עלה בחקירה. זה קרה כאשר אחד החוקרים שאל את מלר לגבי שיחת טלפון שניהלה עם דג'לדטי:

חוקר: "בשיחה את מדברת עם דג'לדטי בקשר לפנייה של פאינה בנושא של עסקאות גז... מה הקשר של פאינה לעסקאות כאלה?"

מלר: "מדובר בפאינה קירשנבאום. היא ביקשה ממני לבדוק אפשרות לעסקת גז די-2. פאינה נתנה את הטלפון שלי לאדם בשם אלכס... מסרתי את זה לנסים הוא בדק עם המקורות שלו ואמר לי שזו עסקת סרק... פאינה אמרה שהיא לא מבינה למה לא שלחנו לה חוזה חתום..."

"אני לא זוכרת את המקרה הספציפי", הגיבה ח"כ קירשנבאום לפניית "הארץ". "אבל הרבה פעמים פונים אלי אנשים ושואלים אם אני יכולה לעזור ואני מעבירה את זה לאנשים שלדעתי יכולים לסייע מתוך כוונה טובה לעזור לאנשים. יש מקרים רבים כאלה. אני עצמי הרי לא מתעסקת בזה ובטח לא בגז. ברגע שהעברתי הסיפור הזה הסתיים".

זמן קצר אחרי שזכרנקו נעלם טען דג'לדטי בפני פקידי בנק שונים כי הוא דואג להשיב את האוליגרך הנעלם. "נסים טען שזכרנקו נחטף... שהוא מוחזק על ידי חוטפיו ושנסים מנהל משא ומתן על גובה הכופר", סיפר אחד מהם בעדותו במשטרה. עקבותיו של זכרנקו לא נמצאו עד היום. המשטרה הרוסית מאמינה שהוא נרצח.*

תגובות

דובר משרד הקליטה אלעד סון מסר בשמה של לנדבר את הדברים הבאים: "גב' מלר סיימה את עבודתה כיועצת לשרה בהחלטה משותפת עם השרה לקליטת העלייה, וזאת מטעמים אישיים. מר דג'לדטי מעולם לא הועסק על ידי המשרד לקליטת העלייה בשום תפקיד כלשהו, ולא לקח חלק בדיוני המשרד בנושא התקציב. לטענות העולות מן הכתבה אין שחר ופעילותו של מר דג'לדטי כאמור נמצאת תחת חקירת משטרת ישראל. לגבי התיאור הציורי של מערכת היחסים בין השרה לנדבר לגרגורי לרנר ולטענותיו של הנ"ל - אין לדברים קשר עם המציאות ולראיה, מדובר באדם אשר מרצה את גזר דינו הארוך בין כותלי הכלא. השרה סופה לנדבר פעלה ופועלת בכל פעילותה הציבורית וכן ברמה האישית על פי חוק ובשקיפות גבוהה, וכך תמשיך גם בעתיד".

עו"ד משה ישראל: "על פי האמור בכתב האישום המתוקן, אין כל זכר לטענה אשר עמדה במרכזו של כתב האישום הראשון, שלפיה הנאשמים השתלטו או ניסו להשתלט על מניות או רכוש זכרנקו במרמה. נהפוך הוא, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, הרי שזכרנקו העביר מרצונו החופשי באופן חוקי לחלוטין את מניות חברת זכרנקו השקעות לידי מר דג'דלטי. הזיוף המיוחס על פי כתב האישום המתוקן, אינו מתייחס להעברת המניות".

 

יש לכם סיפור שיכול לעניין אותנו? נתקלתם במחדל שאתם מעוניינים לחשוף? אתם מוזמנים להשאיר לנו את הפרטים במייל investigations@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו