בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפכת תחריר -מהפכה בהמשכים

נוער תחריר חזר לכיכר וקהיר שוב בוערת. הצעירים דורשים "שינוי אמיתי", המשטרה יורה כדי להרוג, טנטאווי נראה אבוד והאחים המוסלמים רוצים בחירות

תגובות

"אני מרגיש שנרדמנו לפני עשרה חודשים, ועכשיו התעוררנו ושום דבר לא השתנה". במלים אלה מבטא אחמד עאטה, מורה למחשבים בן 31, את תחושותיהם של רבבות המצרים שממשיכים לזרום, גם בשתיים לפנות בבוקר ביום חמישי, אל כיכר תחריר בלב קהיר. באחד הרחובות הצדדיים, הצעירים שמנסים למנוע מהמשטרה להשתלט מחדש על הכיכר, משתמשים בבלי דעת בסיסמה ותיקה ממלחמת האזרחים בספרד, כשהם צועקים שוב ושוב "הם לא יעברו".

במרכז הכיכר אווירה של קרנבל, עם מצרים מכל הגילאים שמסתובבים בין מאות דוכני מזון רחוב שהוקמו שם, ושומרים בדרך כלל על מצב רוח מרומם. קבוצה גדולה סובבת סביב הכיכר וצועקת "העם דורש סוף לשפיכות הדמים" ו"בדרכי שלום". כמה מאות מטרים משם, באחד הרחובות המובילים אל הכיכר, מאות צעירים כבר הכינו בקבוקי תבערה וסלעים כדי להשליך על השוטרים שנערכים בשורה של מחסומים בין הכיכר לסמל השלטון הישן, בניין משרד הפנים.

כדי לעודד את עצמם, הצעירים מתחרים בהשמצת השוטרים. "הם בכלל לא מצרים", אומר אחד מהם. "התפישה שלהם היא שכל המצרים האחרים יכולים למות והם יישארו כאן לבדם", אומר אחר. כמו בכל עימות אלים עם שוטרים, אלפים עומדים במרחק בטוח יחסית של חמישים מטר, בקצה טווח רימוני הגז המדמיע, בעוד כמאתיים צעירים חסרי פחד ניצבים בקו הקדמי מול השוטרים. אופנוענים שועטים קדימה, לחזית ההתנגשות, כדי לאסוף פצועים ולפנות אותם לתחנת העזרה הראשונה שהוקמה בכיכר.

אי-פי

למפגינים, שמספרם גדל והולך, אין רשימת דרישות מסודרת ואין הסכמה ביניהם. אך על דבר אחד נראה שכבר אין ויכוח - מבחינתם, הסבב הראשון של הבחירות לפרלמנט בשבוע הבא לגמרי לא רלוונטי. "בשביל מה בחירות, אם הצבא ממשיך לשמור על השלטון והמשטרה יכולה להשתולל?" שואל אחמד מאהר, עורך דין מתמחה בן 25.

במקומות שונים בעיר כוסו רחובות שלמים בשלטי בחירות, אבל אלה לא נראו בכיכר

ובסביבתה. לכאן גם בקושי מגיעים מתמודדים להיפגש עם בוחרים. באיזו מהירות נהפכו הבחירות החופשיות הראשונות לכאורה של מצרים הכאילו-חדשה לנגועות, כמעט כמו הבחירות שנערכו בשנה שעברה על ידי מפלגתו של מובארק ושתוצאותיהן המגוחכות היו אחד הזרזים לפריצת המרי העממי.

האחים בצד

לפחות בסבב הנוכחי של ההפגנות, ברור שלא האחים המוסלמים הם המניעים את האירועים. אמנם בכיכר תחריר נמצאות קבוצות קטנות יחסית של פעילי ה"איחוואן", ואף חברי קבוצות סלפיסטיות קיצוניות יותר, אבל ההמונים המתעמתים עם השוטרים ברחובות מסביב הם בעלי אופי חילוני. גם הנשים המעטות שנראות כאן הן ברובן צעירות ללא כיסוי ראש, בלבוש מערבי לחלוטין.

באופן רשמי, האחים המוסלמים מתנגדים להפגנות של השבוע האחרון. הם אמנם הפגינו בכיכר בשבת שעברה, אבל מאז הם נעלמו מהשטח. לתנועה יש הרבה מה להפסיד מכך שהבחירות, שעדיין מתוכננות ליום שני, מאבדות את הרלוונטיות שלהן. בתור המפלגה המאורגנת ביותר במצרים, היא היתה צפויה לקטוף את המספר הגדול ביותר של מושבים מבין הרשימות המתמודדות. אנשיה אמנם נרדפו בעבר על ידי המשטר וכוחות הביטחון, אבל הם גם ידעו כיצד לסגור אתם הסכמים בשקט. מצד שני, גם אין מפלגות אחרות שמרוויחות באופן מובהק מאירועי הימים האחרונים, כל עוד אין תוכנית סדורה להעברת סמכויות מהמועצה הצבאית העליונה לגוף אזרחי כלשהו.

רויטרס

מה שמאחד עכשיו את המפגינים הוא השנאה העמוקה למשטרה ותחושת העלבון הצורב של מי שמרגישים ש"גנבו לנו את המהפכה". זה כבר עניין של כבוד מצרי פנימי. אם בתחילת המהפכהף בינואר ופברואר, נתלו שלטים רבים באנגלית בכיכר, כדי להראות לעולם החיצוני את מצרים האמיתית, עכשיו כל השלטים הם בערבית, והמפגינים כבר לא מחפשים את הכתבים הזרים כדי לשטוח בפניהם את תפישת עולמם. גם ניסיונות לחזור ולהטיל את האחריות למהומות על "גורמים זרים" כבר אינם מצליחים. מפגין בודד שנשא שלט עם דגלי ארצות הברית, בריטניה וישראל והכיתוב "ציר הרשע", לא מצא שותפים לדעה.

מוקד נוסף לשנאת ההמונים הוא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, שנהפך לסמל של ניסיונות המשטר הישן להמשיך להיאחז במושכות השלטון. מרבית הקריאות בכיכר בימים האחרונים מייחלות להסתלקותו של טנטאווי, וקבוצה של סלפיסטים אף קראה לו "שיילך לישראל".

חלק מהמפגינים מאשימים את כל הצבא, אבל התחושה השלטת עדין דומה לתחושה בתחילת השנה כשההמונים סובבו את הטנקים ששלח מובארק לרחובות ושאגו "העם והצבא יד אחת". יש מי שקוראים לקצינים להעיף את טנטאווי. הישאם סעיד, חשמלאי בן 49, אומר ש"הגנרלים לא טובים, אבל החיילים הם האחים שלנו". הוא רוצה מנהיג אזרחי ומעלה שמות של אנשים שיכולים לכהן בממשלת אחדות זמנית שהצבא יעביר אליה סמכויות, כמו עמר מוסא, מוחמד אל-בראדעי ומוחמד סלים אל-עווא, אבל אף לא אחד מהשמות האלה לא מעורר התרגשות רבה בין המפגינים. גם אין להם מועמד לנשיאות.

"אתה רואה אותו?" אומר המורה עאטה, ומצביע על אדם מבוגר שהתכופף לאסוף שאריות אוכל וקרטונים אל תוך שקית זבל, בניסיון חסר סיכוי לנקות ולו פינה קטנה אחת של הכיכר המטונפת. "אני רוצה שהוא יהיה הנשיא שלנו, לפחות עליו אני יכול לסמוך שהוא אוהב את מצרים". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו