בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלון הפאר של תל אביב מתחדש באלנבי

90 שנה אחרי שהוקם, נשלמות עבודות השיקום של מלון הפאר הראשון בתל אביב. הצצה ראשונה למונומנט הנשכח

37תגובות

הקבוצה שהתאספה ביום שישי שעבר בשעת צהריים גשומה ברחוב רוטשילד בתל אביב נראתה נרגשת במיוחד. בהדרכת שי פרקש, מומחה לשימור ציורי קיר, הם זכו להיכנס בפעם הראשונה בשעריו של הבניין ההיסטורי המרשים בפינת הרחובות אלנבי ורוטשילד.

לאחר שעלו במדרגות, הגיעו חברי הקבוצה למרפסת העמודים המרהיבה שמשקיפה על שדרות רוטשילד. הם התבוננו בהשתאות בציורי הרצפה ובעיטורי הקיר, ומשם עלו לקומת הגג, עד שניצבו לפני גולת הכותרת של הבניין: כיפת עץ ייחודית שחולשת על רחוב אלנבי.

בניגוד לרוב המבקרים והתיירים שגודשים מדי יום את הרחוב הסואן בחיפוש אחר הבניינים ההיסטוריים בו, לקבוצה הזאת יש קשר מיוחד לבניין. הם צאצאיו של מנחם-מנדל קרול, צבע, צייר ומעטר קירות, שבא לארץ מפולין בעלייה השנייה והטביע את חותמו ברבים מבתי העיר החדשה, בכללם בבניין הזה.

בימים אלה מסתיימות עבודות השימור, השחזור והשיקום של הבניין, שנמשכו שנתיים. התוצאה, שנחשפת כאן לראשונה, היא אחת ההצלחות הגדולות ביותר של מבצעי השימור שנעשו בשנים האחרונות בישראל.

אבל לא רק הציורים והארכיטקטורה הקנו לבניין את חשיבותו ההיסטורית. עם הקמתו, בשנת 1921, הוא היה למלון הפאר הראשון של תל אביב (בין שמותיו: "מלון בן נחום" ו"מלון גנוסר"). זה היה המבנה הציבורי הראשון שתיכנן האדריכל יהודה מגידוביץ', מהנדס העיר הראשון של תל אביב.

במודעה שפורסמה בעיתון "דואר היום" ב-1 באוגוסט 1922, נכתב כי במקום פועל "בית אוכל מלון ופנסיון ערוך ומסודר בטעם אירופי, בתיקונים הכי חדישיים, מאור חשמלי, שח-רחוק וכו". הפרסומת פירטה כי "האורחים הנכבדים ימצאו בו: חדרים יפים, אויר צח, מאכלים טריים וטובים, כל מיני משקאות, ניקיון, שירות מדויקה וכל הדרישות ההיגיניות וגם מחירים נוחים. אולם יפה לחגים משפחתיים, נשפי פגישה, פרידה וכו'". המלון גם הציע שירות משלוחים. "מקבלים הזמנות לשלוח סעודות לביתו של המזמין", נכתב במודעה.

כעבור שנה, ב-7 בספטמבר 1923, פורסמה מודעה נוספת בעיתון, שבישרה על מבצע: "פנסיון ‘גנוסר', הידוע בחדריו המרווחים ובשירותו הטובה, מגדיל מראשית שנת תרפ"ד את מספר חדריו ועל כן יוכל להוזיל את המחיר מבלי להחסיר משהו מהנוחיות שמצאו בו אורחיו עד עתה".

עשו לנו לייק וקבלו ישירות לפייסבוק את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ"

גם הסיפור על הפסל שהוצב בפתח המלון נכנס לספרי ההיסטוריה. בפסל נראו רב ותלמידיו מוקפים בחיות. הפסל הזה גרם למאבק הראשון בין דתיים לחילונים בעיר העברית הראשונה. רבניה מחו על מה שתיארו כפסל ברוח היוונית, שהיווה איום על התרבות היהודית, והטילו חרם על המלון. הפסל הוסר. האמן המתוסכל, י.ד. גורדון, ניפץ את יצירתו לרסיסים ועזב בזעם את ישראל.

מחאה פרצה גם בשל העובדה שהקבלן - שמואל וילסון, שנודע בכינוי "הקבלן האמריקאי" - העסיק פועלים ערבים בהעברת חול הזיפזיף מהים לאתר הבנייה. מפגינים בעיר הקימו קול זעקה למען "עבודה עברית".

ואם לא די בכך, ליד המלון הזה נגנב ארנקה של צינה דיזנגוף, רעיית ראש העיר הראשון. במקום לרדוף אחרי הגנב היא אמרה לבעלה: "כעת אני יודעת שתל אביב הפכה לעיר", כפרפרזה על דבריו של המשורר הלאומי ביאליק, ש"נהיה מדינה ככל המדינות רק אחרי שיהיו לנו גנב עברי וזונה עברייה".

הטרגדיה

לא רחוק משם, ברחוב שלמה המלך, יושבת האדריכלית עטורת הפרסים ניצה מצגר-סמוק, שניצחה על הפרויקט של שימור הבניין ההיסטורי. מצגר-סמוק הקימה בעבר את צוות שימור הבניינים של עיריית תל אביב ומכשירה היום בטכניון את הדור הבא של האדריכלים המתמחים בשימור.

כשהיא פותחת את "תיק השימור" של בית המלון הזה, היא מספרת על הדרך הארוכה והמפותלת שעבר הבניין ב-90 השנים שחלפו מימי תהילתו בשנות ה-20 העליזות ועד המצב העגום שבו מצאה אותו ב-2005, כשהחלה בעבודות השימור. "הבניין בלע לתוכו במשך השנים שינויים על גבי שינויים, עד שכמעט כל הערכים שלו נמחקו", היא אומרת. "כשהתחלנו לעבוד עליו הוא היה פשוט מכוער, חסר טעם וחסר ריח, ולא ידע מה הוא רוצה להיות. מצאנו חדר מדרגות במצב זוועתי - אין לי מלה אחרת לתאר אותו. החלונות היו מעוותים לחלוטין. הקשתות לא היו קשתות".

אחד המעטים שזכו לבקר בבניין לאחר העבודות היה ד"ר יואב חצרוני, הנשוי לנכדתו של המתכנן המקורי של הבניין, מגידוביץ'. "שחזור הבניין הוא פשוט גאוני", הוא אומר. "העבודה הנפלאה הזאת מחזירה לקדמת הבמה את ההיסטוריה של תל אביב כפי שהתרחשה באמת".

השם מגידוביץ' מוכר מאוד לאדריכלים ומהנדסים בישראל, אך בציבור הרחב מעטים יודעים מי היה המהנדס הראשון של העיר העברית הראשונה. אין בעיר רחוב או כיכר על שמו. חבריו הקרובים, דיזנגוף, אוסישקין וביאליק, זכו להנצחה מכובדת ברחובות, כיכרות ובתים שנקראו על שמם בתל אביב. אך דווקא האדריכל שתיכנן בה כ-500 בתים, בהם מבנים מפורסמים כבית הכנסת הגדול, קולנוע אסתר ובית השגרירות הרוסית, נותר באלמוניותו.

הוא נולד באומן, כיום באוקראינה, ושנים לפני שרבי נחמן מאומן הפך לסיסמה נפוצה בישראל, מגידוביץ' כונה "האומן מאומן". ב-1919 בא לישראל על סיפון האונייה "רוסלאן", הראשונה שהפליגה מהאימפריה הרוסית לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה. 620 נוסעים היו על סיפונה, בהם רבים בעלי שם. רשימה חלקית בלבד כוללת את עורך "הארץ" הראשון, משה גליקסון, האדריכל זאב רכטר, הציירים יוסף זריצקי ופנחס ליטבינובסקי, איש הרוח והתרבות ברוך אגדתי והמשוררת רחל.

משרדו של מגידוביץ' נקבע בבית העירייה הראשון, במגדל המים הישן בשדרות רוטשילד. הוא נהג לבוא לעבודה רכוב על חמור. השנים ההן, שבהן הפכה תל אביב מיישוב קטן לעיר גדולה, היו אידיאליות לאדריכל צעיר ונמרץ. בביוגרפיה שלו מסופר כי ראש העיר דיזנגוף נהג להתלוצץ שהוא יכול לדעת אלו בתים תיכנן מגידוביץ' לפי המקומות שהחמור שלו נעצר בהם, כי הורגל לחכות בפתחם כאשר בעליו פיקח על בנייתם.

בית המלון היה המבנה הציבורי הראשון שתיכנן מגידוביץ'. הוא הוזמן על ידי שלמה פכטר, סוחר נעליים יהודי מאוסטרליה, שהיה העולה הראשון לארץ ישראל בתום מלחמת העולם הראשונה. בעת הבנייה נאלץ פכטר לעזוב את הארץ, שכן בתו, שיצאה לטיפולים בחו"ל, מתה. כשהיה בדרכו חזרה עם ארונה, לקה בהתקף לב ומת בלב ים, בטרם זכה לראות את הבניין בשלמותו. שניהם נקברו בתל אביב. בשל מותם לא התקיימה חנוכה חגיגית למלון.

במבנה בן שלוש הקומות היו חדרי אירוח, מנוחה וקריאה, אולם אירועים, חדר אוכל ומרפסת. בקומת הכניסה שלו התמקם ב-1936 אחד מסניפי "קפה עטרה" המפורסם, שהיה מקום מפגש לאנשי רוח ואמנים.

המגדל

בשנות ה-50 נסגר בית המלון. בבניין התמקמו עסקים אחרים. בין היתר שכנו שם תחנת המוניות הוותיקה "אביב", מסעדת "אורן הקטן" וסוכנות הנסיעות "אוריינט טורס". בשנים האחרונות היו שם גם פאב וסטודיו ליוגה.

על פרויקט השימור הוחלט לפני כמה שנים. העירייה העניקה לבעלי הבניין היתר לבנות במגרש הצמוד אליו מגדל ענק של 29 קומות ו-72 דירות, בתמורה לכך שיישאו בעלות השיקום של בית המלון. עדיין לא הוחלט סופית אלו בתי עסק יאכלסו את הבניין המשוחזר.

כשהאדריכלית מצגר-סמוק קיבלה את הפרויקט, עלתה השאלה: האם לקלף את כל השכבות שצבר הבניין ברבות השנים ולחזור לזו המקורית? לדבריה, "היו שסברו שגם השכבות המאוחרות יותר הן חלק מההיסטוריה של העיר ויש לשמר אותן, אבל אני סברתי, מהרגע הראשון, שלא היה להן שום ערך ושהן רק מחקו והרסו את המקור. לרגע לא חשבתי שאפשר להימנע מחזרה למקור בבניין הזה".

המקור הוא משנת 1921, כשרחוב אלנבי - היום אחד הסואנים והעמוסים בעיר - רק נסלל. "פתאום מגיע ‘משוגע' ומקים את הבניין הזה באמצע שומקום, כאקט ציוני, ומשקיע בכך את כספו באמונה גדולה. מרגישים את זה עד היום. הבניין משדר את זה", היא אומרת ומוסיפה: "צריך לתת כבוד למקור. העיר נראתה אז אחרת לגמרי. החלק הזה של ההיסטוריה נמחק, וצריך להחזיר אותו. יש לו חשיבות וערך גבוהים מאוד והוא שזור באירועים ההיסטוריים שהתרחשו כאן".

מלאכת השחזור והשימור של בניינים מהסוג הזה אינה קלה, והפעם היא היתה מורכבת במיוחד. תוכנית הבניין המקורית הלכה לאיבוד ובעקבות הנחיה של מהנדס העיר בשנות ה-30, נמחקו הסממנים המקוריים של בניינים מהסוג הזה, כדי לעשותם מודרניים יותר. תוספות ושינויים הביאו עם השנים לביטול הקשתות, להסתרת העמודים, למחיקת הציורים, לקבירת המרצפות ולרקבונה של כיפת העץ.

"הבאתי פועלים עדינים עם ידי זהב, שעבדו שם עם פטישון ואיזמל קטן", מספרת מצגר-סמוק. "ההנחיה שלי היתה מפורשת: אתם עובדים לאט לאט, וברגע שאתם מגלים משהו, אתם מפסיקים הכל וקוראים לי". הרגע המיוחל הגיע לבסוף באחד מימי שישי בבוקר. "ממש כמו תגלית ארכיאולוגית, הבטון נפל וחשף עמודים שלמים".

הציור

כדי לנסות לקבל תמונה מדויקת יותר של המראה המקורי של הבניין נברו אנשי פרויקט השימור בארכיונים ציבוריים ופרטיים, בחיפוש אחר תמונות ישנות של תל אביב בשנות ה-20. באחד מהם ראו איך נראתה הדלת המקורית של הבניין. באחר, שצולם על ידי חברת החשמל - שתיעדה התקנת עמודי חשמל ברחוב - הבחינו בעמודים, בחלונות ובחדר המדרגות. תצלום נוסף חשף את הפסל בכניסה. והיה גם התצלום שבו נראו הציורים בכיפה.

בשלב הזה נכנס לתמונה המומחה לשחזור ציורי קיר, שי פרקש. "עד לפני כעשור לא היה בכל גוש דן אפילו בית אחד ששוחזרו בו ציורי הקיר", הוא אומר בהרצאה מאולתרת שהוא עורך בכיפת הבניין. "הציורים פשוט נעלמו כי אף אחד לא הבין בזה".

מספר ציורי הקיר בתל אביב הוא הגדול מבין ערי העולם ביחס למספר הבתים והתושבים. הסיבה היא שהשימוש בטפטים לקישוט הקירות לא רווח בעיר לפני כמאה שנה, מסיבות כלכליות ואקלימיות. "אלפי בתים הכילו ציורים", אומר פרקש. "היו ציורים גם בחנויות, בבית ספר, במשרדים, בבתי קפה ואפילו בבתי כנסת".

אחד הפרויקטים האחרונים שהיה מעורב בהם נעשה בדירתו הראשונה של דוד בן גוריון, ברחוב פינסקר, שם נמצאו ציורים אחרים של מנחם-מנדל קרול. פרקש מעריך שיש פוטנציאל לעוד הרבה מאוד עבודה בתחום. "עד כה שיחזרנו רק אחוז אחד מהציורים שהיו בעיר", הוא אומר.

הצוות שלו חשף את ציורי הקיר שהיו בחדרי בית המלון באמצעות סכיני מנתחים, שקילפו את הקירות בעדינות. שני ציירים שיחזרו חלק מהציורים הישנים. ציורים רבים אחרים, שהתגלו רק בזמן העבודות, לא שוחזרו, כי אינם מוזכרים בהסכם של העירייה עם בעלי הבניין ואלה אינם מחויבים לשחזר גם אותם.

רשימת החומרים שהשתמשו בהם כוללת צבעי ביצה, דבק עצמות ופיגמנטים, מכחול דק במיוחד, סרגלים מגרמניה ושלל פריטים שיובאו ממקומות שונים בעולם.

שימור הבניין הזה הוא חלק ממגמה ארצית של עלייה במודעות והגברת האכיפה מצד הרשויות. בעיקר בולטת פעילות המועצה לשימור אתרים, שמובילה בשנים האחרונות את המהפכה בתחום - בחקיקה, בפיקוח, בניהול מאבקים ציבוריים ובהנחלת הנושא לציבור.

החודש העניקה המועצה את התואר "אתר מורשת" לבניין סמוך, שאף הוא עבר לאחרונה תהליך שימור מוצלח בחסות מגדל ענק שנמצא לצדו. זהו בית שיף, מבתיה הראשונים של תל אביב, העומד בצומת הרחובות הרצל ולילינבלום. ב-102 השנים שחלפו מאז הקמתו שכנו בו בנק, בית מלון, מספרה, חנות נקניקים ומשרדי עורכי דין.

צמוד אליו הוקם בשנים האחרונות מגדל בנק דיסקונט - 30 קומות מעל הקרקע ושבע מתחתיה. גם במקרה זה, אישור הבנייה של המגדל החדש נכרך בהתחייבות לשימור הבניין הישן למרגלותיו, שנעשה במימון בנק דיסקונט.

התוצאה נחשבת מופת של שימור. קווי הארכיטקטורה החיצוניים והפנימיים שוחזרו, עיטורי הקיר, הריצוף והמסגרות נחשפו. כיום שוכן שם "המוזיאון לבנקאות ולנוסטלגיה תל אביבית", הפתוח לציבור חינם.

"יש בארץ התקדמות עצומה בהבנת ערכי השימור", אומר עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים. "אחרי שהבינו את הערך התרבותי של שימור בניינים, יותר ויותר אנשים וגופים מבינים שיש לזה גם ערך כלכלי אדיר. שימור מביא תיירות ומעלה את הערך של הבניין".

תמר טוכלר, האחראית על תל אביב מטעם המועצה, מוסיפה כי "בהתחלה היו זורקים אותנו מכל המדרגות ויורים לנו בין הרגליים כשנאבקנו לשימור מבנים בעיר. היום כבר כולם מדברים על הפנינה שבשימור". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו