בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גנבו להם את המהפכה

המצרים הצעירים החילונים, שהורידו את חוסני מובארק, מצאו עצמם לפתע מול שיתוף פעולה מאיים בין המועצה הצבאית השלטת לבין האחים המוסלמים

7תגובות

בראשית היה "האביב הערבי". גל של תנועות מהפכה צעירות, רעננות, שסחפו את מדינות המזרח התיכון, בשם רעיונות דמוקרטיים ורצון להיפטר מעריצים ששלטו בכוח במשך עשרות שנים. אלא שאט אט החלו מבצבצים סימנים של "חורף איסלאמי". התמונות והקולות מתוניסיה, מצרים, לוב ותימן, גילו כי כוחו של האיסלאם הפוליטי עולה.

בחודשים האחרונים מתברר כי מדובר בשינויים מהירים בהרבה מאלה שניתן היה לחזות. תוך פחות משנה מאז המהפכה, עלתה לשלטון בתוניסיה באופן דמוקרטי מפלגה איסלאמיסטית, "א-נהדה" - התחייה. מדובר אמנם במפלגה המזוהה עם הזרם הפרגמטי יחסית של האיסלאם הפוליטי ועדיין, החלומות במערב על שמירת אופייה של תוניסיה החילונית, המערבית, נגוזו יחד עם הנשיא לשעבר זין אל-עאבדין בן-עלי.

בלוב, הדחתו של מועמר אל-קדאפי הביאה לשלטון של שבטים, שספק אם בכוחה של מועצת המעבר הלאומית שם לכפות עליהם את החלטותיה. התמונות שהגיעו משם בעקבות לכידתו של בנו של קדאפי, סיף אל-אסלאם, מבהירות כי הרעיון המאחד היחיד שנותר בלוב כיום, הוא האיסלאם וכל קבוצה שתיבחר או תעלה לשלטון, תנופף בדגל זה.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

אך מצרים, המדינה הערבית הגדולה והחזקה ביותר, היא מוקד העניין בישראל. בשנה החולפת למדו פרשנים ומומחים לא להסתכן בתחזיות, אך לנוכח המתרחש במצרים בשבוע החולף, יהיה זה הימור די בטוח לטעון כי "האחים המוסלמים" בדרכם להפוך למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט המצרי. אמנם עדיין רב במרחק מביטול הסכם השלום עם ישראל ולתנועה האיסלאמית אין דריסת רגל בצבא, אך זו הקבוצה היחידה שיכולה לגייס את ההמונים ובאמצעותם ללחוץ על הצבא.

שר האוצר יובל שטייניץ תיאר השבוע בכנסת את המציאות באזורנו, כדי להצדיק את הצורך לקצץ בתקציב הביטחון: מצד אחד, האיומים בשל חוסר היציבות בכמה ממדינות ערב, לצד האיום הלא קונבנציונלי מצד איראן וסוריה. מצד שני, יכולתם המוגבלת של צבאות ערב לנהל מרוץ חימוש מול ישראל, לפחות בחמש השנים הקרובות. שטייניץ, רואה שחורות ידוע, השמיע ביקורת קשה על מצרים בימיו של חוסני מובארק. הייתכן שהקרבות על תקציב הביטחון הפכו אותו לאופטימיסט, או שמא היו אלה אלפי המפגינים בכיכר תחריר?

הסערה

בכיכר תחריר הוקם השבוע בית חולים שדה. בדומה לתמונות המרגשות מהמהפכה "שלב א'", כשמאות צעירים ניקו את הכיכר בהתנדבות, נראו עשרות מצרים, חילונים ברובם, מקימים שרשרת אנושית להגן על מתחם בית החולים המאולתר.

למקום הובא ציוד רפואי כדי לטפל במאות הפצועים שנפגעו מגז מדמיע וכדורי גומי, בהם השתמשו כוחות הביטחון המצריים. הצעירים הללו היו התקווה הגדולה של מצרים בפברואר 2010. הם היו המוח והמנוע של המהפכה במדינה. הם האמינו אמונה שלמה בדמוקרטיה, במצרים חדשה, ולפתע התברר להם שגנבו להם את המהפכה.

אלא שבגניבת המהפכה היו למועצה שותפים - "האחים המוסלמים". התנועה, שהוקמה ב-1928 ומאז נרדפה עד לסילוקו של מובארק, היא בחודשים האחרונים חלק בלתי נפרד כמעט ממאמצי השלטון הצבאי. המועצה מתייעצת עם נציגי "האחים", והולכת עמם (כמעט) צעד בצעד.

הממשל האמריקאי הבין כנראה את עוצמתם של האחים המוסלמים ופתח במגעים עמם. בחודשים האחרונים נציגים של התנועה נפגשו עם דיפלומטים אמריקאים, כך סיפר השבוע בריאן קטוליס, חוקר בכיר ב"מרכז לקדמה אמריקאית" ל"ניו יורק טיימס".

אחד הדיפלומטים שנשלחו לפגוש את נציגי האחים, הוא ג'ק וולאס, סגנו של ג'ף פלטמן, עוזרה של שרת החוץ הילרי קלינטון. וולאס היה הקונסול האמריקאי במזרח ירושלים בשנים הקשות של האינתיפאדה השנייה. הממשל ביקש הבהרות מהאחים, באשר ליחסם לישראל ולזכויות מיעוטים ונשים. התשובות היו מרגיעות, גם אם לא ברור אם היו כנות. הרושם שהתקבל בממשל הוא ש"האחים" לא יחתרו לביטול הסכם השלום עם ישראל.

קטוליס, החבר בקבוצת עבודה אמריקאית בנושא מצרים שהבית הלבן מתייעץ עמה, אמר ל"הארץ", כי "קשה לחזות כיצד הם ינהגו במקרה של הישג משמעותי בבחירות. אבל אני מעריך שהם לא יפעלו נגד השלום עם ישראל. לא בגלל אהבה גדולה לישראל, אלא מפני שהם מבינים שפגיעה בהסכם השלום ביוזמתם, עלולה להוביל לפגיעה בהם בסופו של דבר".

האולטימטום

לגבי מסמך העקרונות היו חילוקי דעות בין המועצה הצבאית ל"אחים", בין היתר על הגדרת אופייה של המדינה בחוקה העתידית. טנטאווי ואנשיו, שהבינו כי "האחים" צפויים לזכות בכ-40% מהמושבים בשני בתי הפרלמנט במצרים וחששו מחקיקה איסלאמיסטית, ניסו, באמצעות מסמך העקרונות, לקבע את מעמדו של הצבא כגוף עצמאי בלתי תלוי.

הצעד החד צדדי הזה של המועצה, לצד החשד של האחים כי המועצה מנסה לקבע זהות חילונית של מצרים, הביא את התנועה להציב אולטימטום לטנטאווי: שנה את המסמך או שנצא להפגין.

לפני שבוע נערכה ההפגנה. עשרות אלפי אנשים השתתפו בה, רובם תומכי האחים, אחרים חברי התנועות הסלפיות, הקיצוניות יותר, וגם התנועות החילוניות הליברליות שהובילו את ההפגנות בכיכר תחריר בינואר-פברואר. כמה מהמפגינים נותרו בכיכר למחרת וכוחות הביטחון לא היססו להפעיל כוח כדי לפזרם.

האחים ביקשו לצאת מהתמונה ולהרגיע את הרוחות, אלא שאז החלו העניינים לצאת מכלל שליטה. ההרוגים בשבת הוציאו לכיכר מאות אלפים, דתיים ובעיקר חילונים, שבאו, בין היתר, כדי "להוציא קיטור" נגד המועצה הצבאית.

בתוך כמה ימים התבררה שותפות האינטרסים בין המועצה הצבאית לתנועת האחים המוסלמים. ביום שלישי, כאשר הודיעו הארגונים החילוניים על הצטרפותם להפגנת "המיליון" בכיכר, בקריאה לסילוק המועצה, הודיעו נציגי התנועה האיסלאמית כי לא ישתתפו במחאה. הם היו אלה שדחפו לפיוס עם טנטאווי, ולהסכם שנרקם באותו ערב לבחירות לנשיאות עוד לפני סוף יוני 2012.

אולם מאמציהם של האחים המוסלמים נכשלו, וביום רביעי התחדשו ההפגנות וההתנגשויות האלימות. האחים קראו להפסיק את ההפגנות, וכך הם הפכו ל"מבוגר האחראי", לעומת התנועות הסלפיות וכמה קבוצות חילוניות, שדרשו לסלק (או לחסל) את המועצה הצבאית העליונה. מדובר בשותפות אינטרסים, לא בחיבה יתרה. האחים צריכים שתישאר להם "מצרים" כדי להשפיע על המתרחש בה והמועצה רוצה למנוע את התפוררות החוק והסדר והשתלטות של כנופיות על רחובות קהיר.

עבור ישראל, מה שקורה במצרים, כמו גם במקומות אחרים, הוא חדשות רעות. הברירות שיעמדו בפני ישראל בהתנהלותה מול מדינות האזור בשנים הקרובות נעות בין מדינות שבהן שולט איסלאם מתון נוסח טורקיה, תוניסיה ואולי אף מצרים, ומדינות שבהן שולטים האנרכיה והאיסלאם הרדיקלי עוד יותר, כמו תימן, לוב, וכמובן סוריה, לבנון ואיראן.

התגובה

ביום שני בצהריים נחתו בחצר המוקטעה ברמאללה שני מסוקי "בלקהוק" ירדניים, שהביאו את הפמליה של המלך עבדאללה השני. היה זה ביקורו הראשון של המלך במהלך כהונתו של יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). המלך זינק מהמסוק והצטרף לעבאס בסקירת משמר הכבוד.

היה משהו כמעט מנותק בתמונה הזו של השניים במוקטעה. בעוד העולם הערבי כולו מדבר בגנות ישראל והסכמי השלום, עבאס ועבדאללה מסתמנים כמנהיגים היחידים שעוד מעוניינים בפתרון שתי המדינות ומבקשים לקדם את תהליך השלום עם ישראל.

הבעיה היא, שממשלת נתניהו הצליחה לרסק את היחסים אתם. במובנים רבים חזרו היחסים בין הפלסטינים לממשלת ישראל לימים שלפני הסכמי אוסלו. בכירים משני הצדדים אינם יושבים אפילו באותו חדר. אולם בניגוד למצב לפני אוסלו, כעת הבכירים הפלסטינים הם אלה שאינם רוצים לשבת עם עמיתיהם הישראלים.

במקום זאת נרקמה מערכת יחסים מורכבת של ישראל עם חמאס ברצועה. ישראל שיפרה את הפעילות במעבר כרם שלום. המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום, אומר שהממשלה מוכנה כיום להכניס הרבה יותר סחורה לרצועה אך שלטון חמאס מטרפד זאת, "כדי לשמר את תעשיית ההברחות דרך המנהרות".

עבאס והמלך עבדאללה הבינו בסופו של דבר את כללי המשחק, והמלך עבדאללה נוקט בפיוס עם חמאס כדי להרגיע את הרוחות בממלכה. בימים הקרובים אמור להגיע ראש הלשכה המדינית של הארגון, חאלד משעל, לביקור בירדן. הוא יפגש שם עם המלך, לאחר נתק של 12 שנים בין הארגון והממלכה ההאשמית (מאז גורשה משם הנהגת חמאס ב-1999).

מדובר בצעד היסטורי שהיה הסיבה המרכזית לביקור ברמאללה. המלך ביקש לומר לציבור הפלסטיני כי מבחינתו, עבאס היה ונותר מקור הסמכות. יחד עם זאת, אם לא היו הפתעות של הרגע האחרון, עבאס היה אמור לסכם אתמול עם משעל, במהלך פגישתם בקהיר, על הקמת ממשלת מעבר שלא בראשות סלאם פיאד, ועל קיומן של בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט בחודש מאי.

ממשלת ישראל תגיב מן הסתם באופן אוטומטי: תעכב את העברת כספי המסים לרשות ותטען שעבאס כורת ברית עם ארגון טרור. בכל זאת, מה שמותר לממשלת נתניהו לעשות מתחת לשולחן אסור לעבאס לעשות מעליו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו