בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקיעתה של אירופה. זו לא הכלכלה אלא התרבות

אירופה עצמה היא השרויה במשבר, והפתרון, הוא לא כלכלי אלא רוחני, מוסרי או פוליטי

116תגובות

רומא ואתונה, מוקדי הסערה הכלכלית והפיננסית המטלטלת בימים אלה את אירופה והעולם...

קראתם נכון: רומא ואתונה.

במלים אחרות, שתי העריסות של אירופה.

שניים משלושה מעיינות (נפקדת עדיין, תודה לאל, ירושלים) המוסר והדתות שלה.

הרחם הכפול של לשונותיה.

גושי האמונה והזיכרון הגדולים שהטביעו בה את חותמם.

מחוזות לידתו של הדגם הדמוקרטי והאזרחי, שלפיו לא חדלנו, עד עצם היום הזה, לחיות.

מרחב הידע והחוק שלנו.

לשון הסחר הכפול שלנו, בחומר וברוח.

מולדתם של הפילוסופים שלנו, של הרטוריקאים שלנו, של מתווי החוק שלנו, של כוהני הדת שלנו, של האמנים שלנו.

המצפן והמחוגה שלנו.

שושלת היוחסין הנסתרת, ואף על פי כן המתנשאת שלנו.

אני משמיט, כמובן.

אני משמיט למכביר.

כי יש כאן סימן המעיד באופן ברור על שני דברים.

בלומברג

אירופה עצמה היא השרויה במשבר. לא המערכת הפיננסית. לא הכלכלה. אירופה. תרבותה. הגניוס שלה. מצפונה נטול המצפון. הקמאיות והזיכרון שלה. כל אשר היה לה למסד ולמוצא. לבה, הפועם פחות ופחות. נשמתה. הדקדוק המשותף החבוי שלה. ההבחנה שיצרה, בין חוק לזכות. או בין אדם לאזרח. התפישה, הייחודית לה, של ריבוי פניו של רב-הפנים ושל שמו היחיד של האחד. יישותה, בקיצור. מהותה.

כדי להבין את המתרחש, כדי לדעת במה בעצם עוסקים כשמדברים על משבר החוב או משבר האירו, כדי לשמוע, רק לשמוע, מה אומרות תנועות המחאה העממיות המטלטלות את שתי בירות הבינה האירופית הגדולות, רומא ואתונה, לא צריך לקרוא דווקא את קיינס או פרידמן, אלא יותר את גיבון, פון הומבולדט, או אפילו את פוליביוס, תיאורטיקאים שדנו בגורלן ושקיעתן של הפרדיגמה האתונאית, או של ההוויה הרומית.

ידענו את עידן תפוצת הרעיון היווני באמצעות הקיסרות ואחר כך באמצעות הקתוליות המתהווה; ידענו את הקרע בראשית האלף השני בין אדוני המחשבה למוליכיה, בין יורשי אתונה ליורשי רומא, כשכל צד מבקש לעצמו את נכסיו בחזרה. ידענו, בעיצומו של תהליך התהוותו של הרעיון הפוליטי המודרני של אירופה, את הפיוס של 1965 עם ביטול החרמות, שלום בקרב הכנסיות וכמריהן, פירוז הרוח. ובכן, ייתכן שאנו נכנסים לשלב חדש: לכאורה, התקרבות; על פני השטח, התחברות; אך למעשה, לקראת הרע מכל, הפעם; לקראת פורענות, פתאום; כאילו רומא ואתונה הן שותפות גורל לאותו אסון; כאילו שתי המורשות המנוחות חותרות אל אותה השכחה; קרבה נלעגת; קריקטורה. כך.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

הפתרון למשבר הזה לא יהיה גם הוא פיננסי או כלכלי, אלא גם כאן, לפי בחירה, רוחני, מוסרי או פוליטי. ממשלות של טכנוקרטים, כמובן. פקידים גבוהים, מומחים, מקצוענים, דמויי מריו מונטי, לוקאס פפאדמוס, טוב מאוד. תוכניות צנע וקיצוצים, מבחנים לבנקים, מדינות המבצעות רפורמות ומפנות עורף למעשי ליצנות ברלוסקוניאניים, ברור, איש לא יוכל לחמוק מזה.

אבל אם מה שנאמר לעיל נכון, אם אין זה מקרה שרומא ואתונה הן שני השמות של האפוקליפסה המרחפת ושל אביריה היוצאים מדעתם, אם, מאחורי התפוצצותו של החוב הריבוני, פשיטת הרגל המסתמנת של המדינות, משבר האמון הכללי, הספקולציה, הכסף המשתולל, חוסר האחריות הגדל של השחקנים הראשיים המסתתרים כולם מאחורי "שיטה" אנונימית ו"ללא דופי" כמובן; אם מאחורי כל אלה אמנם חבוי אותו ריק רדיקלי, אם אמנם מקומה של אירופה, הציר המרכזי שלה, שמה הכפול הדמיוני והסמלי, דתה החילונית, הם שנפגעים עתה בלבם, הרי אז אף לא אחד מהצעדים הננקטים לא יספיק, אף לא אחד מניסיונות האיחוי הללו לא ישיב לאירופה את פניה כהוויית עולם, ושום רפורמה לא תהדוף את הקטסטרופה המסתמנת.

אירופה התהוותה, בפעם הראשונה, אחרי שבחרה להחליף את דברי האצטגנין והכל יכול בדברי האזרח-השופט. היא הקימה עצמה פעם שנייה אחרי שהמירה את החרם בתבונה, את הקרע בין אמונה לגוף בתודעה שהתגבשה לכדי אומה טרנס-לאומית.

ובכן, גם פה שומה להציב מול אותם כוהנים חדשים בדמותם של מסיתים בשווקים הפיננסיים, מול אותם מטילי חרמות חדשים בדמותם של סוכני דירוג האשראי, את המלה, את התבונה, את הדיבור וההקשבה, את הארכונטים הנאמנים למיטב המורשת האירופית.

למצוא מחדש את רומא.

לשקם את אתונה.

זו התוכנית היחידה.

כי כל השאר, כלומר אנשי האפסנאות, יזדחלו כרגיל מאחור. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו