בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין דיסלדורף לרמת הגולן

הצלם הגרמני תומאס שטרוט בחר לשלב בעבודתו שני מוטיבים בולטים של גבול סוריה-ישראל: מרחבים ירוקים ובונקר בטון קודר. כתבה שנייה בסדרה

25תגובות

"צילמתי בגבול ישראל וסוריה. רציתי להרגיש מה זה להיות בגבול. לחוש את החרדה ולהביא את הזווית הזאת", אומר תומאס שטרוט, הצלם הגרמני הנודע. כמו מרבית חבריו לפרויקט "ישראל דיוקן קבוצתי", שהוצג כאן לראשונה בשבוע שעבר, גם שטרוט לא שש להרחיב את הדיבור על הדימויים שיצר בשהותו בישראל. תהליך העבודה שהוא מתאר נשמע פשוט ומורכב בה בעת: הוא החליט שברצונו להתחבר לתחושת חרדה, וכך הגיע לגבול וסיפק מבט עוצר נשימה על רמת הגולן (לחצו להגדלה).

חרדה מסוג דומה הכיר מהסיפורים של אביו על מלחמת העולם השנייה ומהביקורים בברלין, שכבר בילדותו נחצתה בידי החומה. הוא נולד ב-1954 בעיר קטנה ליד דיסלדורף, על הגבול גרמניה והולנד. כשהיה צעיר, בגרמניה המערבית שהחלה להתאושש מהמלחמה, חשב שיהיה פקיד במשרד, ביורוקרט טיפוסי. כשבגר, הבין שרק אם יעסוק באמנות יוכל לשמור על החופש שהיה כה יקר לו. באקדמיה לאמנות בדיסלדורף - מוסד בעל שם בינלאומי, שהחל לפעול במאה ה-18 - החל ללמוד ציור. אחרי שני סמסטרים עבר למחלקה החדשה לצילום.

תומאס שטרוט

תחילה השתמש בציור כבסיס לצילומים שלו. בהמשך החל לצלם עוברי אורח ברחובות דיסלדורף. הוא השתמש במצלמת 35 מ"מ רגילה, צילם בשחור-לבן ופיתח את התמונות בעצמו. בשלושת העשורים שחלפו מאז, טיפס למעמד צלם-אמנות מהשורה הראשונה והציג במוזיאונים החשובים בעולם. היום הוא נחשב לאחד מאמני הצילום החשובים ביותר בעולם שפעלו ועודם פועלים בין סוף המאה ה-20 לתחילת המאה ה-21.

לפני ארבע שנים נמכרה יצירתו "פנתיאון, רומא (1994)" ביותר ממיליון דולר. השנה זכה להוסיף לרשימת הפרסים, התארים וההישגים שלו גם עבודה מכובדת שעשה בשביל ארמון המלוכה הבריטי. באפריל הוא צילם דיוקן של המלכה אליזבת השנייה ובעלה הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בטירת וינדזור. המאורע שלשמו נקרא לממלכה הוא חגיגות ציון 60 שנה למלכותה של אליזבת, שיתקיימו בקיץ הבא. הצילום הכניס את יצירתו של שטרוט לגלריית הדיוקנאות הלאומית, שקיימת בלונדון מאז המאה ה-19.

מעניין אם בארמון נתנו דעתם לאירוניה הבאה: צלם גרמני, שאביו שירת בצבא הנאצי, הוא זה שנבחר לצלם את המלכה ואת הנסיך, ששירתו בצבא הבריטי, אויב הגרמנים, באותה מלחמה ממש. כך או כך, צילומים משפחתיים מהסוג הזה אינם זרים לשטרוט. חלק ניכר מתהילתו הוא קנה בצילומי דיוקנאות אישיים ומשפחתיים שצילם בשנות ה-80.

לצד זאת, הוא התפרסם בצילומי רחובות; בצילומי יערות וג'ונגלים ובסדרת צילומים שתיעדה מבקרים במוזיאונים חשובים, בניסיון לתאר את התחושה שעוברת בנו למראה יצירת אמנות. אחד הפרויקטים העכשוויים שלו עוסק בטכנולוגיה. את הביקור בישראל ניצל גם למטרה הזאת, וצילם את מעבדת הלייזר במכון ויצמן. מושאי צילום אחרים שבחר בביקורו בישראל היו הים התיכון, חומת ההפרדה בירושלים ומשפחה של עולים מתימן, "שבה האמא הביאה לעולם ילד כשהיתה בת 12 או 13", כדבריו.

זה היה הביקור הראשון שלו בישראל. "בתור גרמני, ידעתי שיום אחד ארצה לבקר בישראל, אבל אף פעם זה לא היה הזמן המתאים", הוא אומר. כמו רבים מבני דורו, הדור השני למלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה, גם שטרוט נושא את כתם הלידה של בן לאב ששירת בצבא הנאצי.

אלכס ליבק

"הוא היה חייל ואפילו נפצע פעמיים קשה מאוד בשירותו. כבר כילד זה נתפש אצלי כדבר בעייתי מאוד, כשילוב מוזר", אומר שטרוט. "הורי אמנם לא היו חברים במפלגה הנאצית, אבל עדיין, כשאתה חושב על זה, למה הם לא התנגדו לנאצים? זה מאכזב", הוא מוסיף.

אחיו של שטרוט התנדב לעבוד בקיבוץ אחרי שסיים את הלימודים, אבל שטרוט לא הלך בעקבותיו. "הסכסוך עם הפלסטינים הוא לא דבר מזמין כל כך", הוא אומר בנימה צינית. "פעם חשבתי לעצמי, מה היה קורה אם התקשורת היתה מפסיקה לדווח על זה? זה קונפליקט שמושך כל כך הרבה תשומת לב ופוקוס".

לחצו לייק וקבלו לפייסבוק את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ"

הסכסוך אמנם עדיין לא נפתר, אבל כעת, בגיל 57, הגיע גם זמנו של שטרוט לבקר בארץ הקודש. הוא בא לישראל בהזמנת הצלם הצרפתי-יהודי פרדריק ברנר, שגייס אותו לקבוצת העילית של הצלמים שנבחרו לתעד את ישראל בפרויקט הצילום החדש שלו. בעזרת האמצעים והכסף שהעמיד לרשותו הפרויקט הוא חרש את הארץ בחיפוש אחר אתרים ראויים לצילום. הרשימה כוללת, בין היתר, את רמת הגולן - שם צולמה התמונה הראשונה שבחר לחשוף מעל דפי "הארץ השבוע".

"ראיתי הרבה דברים", הוא אומר. "פרדריק הסביר לי שהוא רוצה שאשרטט תמונה שונה של ישראל, אבל מה זה בעצם אומר? האם דרך עיניים אחרות אפשר להתמקד במשהו אחר מחוץ לסכסוך ולציונות? עד עכשיו אני לא יודע".

ובכל זאת הוא הצליח למצוא את מקומו בפרויקט הזה בקלות. "בדרך כלל, כשעובדים עם קבוצה, לא משנה באיזה אופן, יש מנהיג. כאן לא היה. פרדריק הוא זה שכינס אותנו, אבל אחר כך הפך בעצמו אחד השחקנים וצילם", הוא מסביר. העבודה לצד צלמים בכירים אחרים לא הרתיעה אותו. "כשהייתי צעיר הייתי חבר בלהקות, כך שאני לא פוחד מעבודה בקבוצה. לא אכפת לי לעשות את זה פעם ב-20 שנה", הוא אומר וצוחק. "זה מרגש ונוגע ללב לראות איך הפרויקט הזה הצליח להניע אותנו לעשות את זה. זה לא דבר רגיל".

כשנשאל איך הוא תופש את ישראל אחרי השהות כאן, פצח במונולוג נרגש. "מה לעזאזל אתם עושים? הייתם אמורים להיות מרכיבים נהדרים של קיום משותף. אתם צריכים לרדת מהעץ. שניכם. גם הישראלים וגם הפלסטינים. הפכתם עיוורים לפתרונות שעשויים להיות הרבה יותר פשוטים ממה שנראה לכם". *

------

החל מהשבוע יביא "הארץ השבוע" הצצה ראשונה לתמונות שצילמה קבוצת צלמים הפועלת בישראל זה כשלוש שנים. ביוזמת הצלם הצרפתי פרדריק ברנר באו תריסר צלמים, חלקם מהמובילים בעולם, להשתתף בפרויקט חסר תקדים שיפיק מבט על המציאות המתרקמת היום בין הים לירדן. הצילומים המופיעים בסדרה נבחרו על ידי המשתתפים עצמם, כחשיפה ראשונה לעבודותיהם, שיוצגו בסוף שנת 2013 בתערוכה גדולה בארצות הברית. התערוכה תנדוד אחר כך בעולם ותגיע גם לישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו