בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואם השלום בהישג יד?

כדי לצאת מהסחרור הרע של הפנאטיות והשנאה, אין לשני הצדדים ברירה אלא לקבל את ההקרבה הכרוכה בוויתור על משהו מחלומו של כל אחד

8תגובות

כאן, לפני שמונה שנים, יצאה לדרך יוזמת ז'נווה המפורסמת, כאן היא נכתבה ונחתמה, בתמיכת השווייצים והצרפתים, בידי אישים משתי החברות האזרחיות, הפלסטינים והישראלים.

וכאן, באותה האוניברסיטה, אולי מול אותם אנשים, נמצאים היום, 22 בנובמבר, אותם אלה משני המחנות, שקיפאון המשא והמתן, כך נדמה, לא השפיע עליהם: השחקנים הראשיים של התקופה.

נאום של נשיאת שווייץ, מישלין קאלמי-ריי, ובו היא אומרת מדוע ביקשה, כמה שבועות לפני פרישתה, לקיים ערב זה של ציון היוזמה וקידומה מחדש.

נאום של יוסי ביילין, סנדק ההסכם מן הצד הישראלי, המסביר פעם נוספת, שעל מנת לצאת מן הסחרור הרע של הפנאטיות ושל השנאה, אין ברירה אחרת אלא לקבל, בשני הצדדים, את ההקרבה הכואבת הכרוכה בוויתור על משהו מחלומו של כל אחד.

חיזוק מצד הרב יצחק וקנין, האחראי מטעם המפלגה הדתית ש"ס וסגן נשיא הכנסת, המזכיר שהחלופה היחידה לשלום תהיה להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית ולוותר בכך על האופי היהודי הנמצא בלב רעיון הקמתה.

אבי אוחיון, לע"מ

תשובה יפה בעלת מעוף מפי יאסר עבד-רבו, עמיתו הפלסטיני של ביילין, ניתנת לסטודנטית המאשימה אותו בוויתור על "זכות השיבה" לפליטי 1948, לילדיהם ולנכדיהם, ובמכירתם בזול של האינטרסים הקדושים של עמו: "להפך!" קרא. "ההפך הגמור הוא הנכון! הוויתור על זכות בלתי מציאותית היה ונשאר הדרך היחידה להימנע מנכבה נוספת, ובמלים אחרות, מאסון נוסף!"

באשר אלי, אני מנסה להגדיר את האמצעים השונים, לא רק לציון היוזמה היפה הזאת מ-2003, אלא גם לצורך המשכה, להעשרתה, שלא לומר למימוש יעדיה באחד הימים. בעצם, אני אומר לביילין ולעבד-רבו, לאחר שעשיתם את מה שעשיתם, לאחר שהייתם המקור של אותו מהלך מלא אומץ וגאונות פוליטית, אחרי שהייתם המחברים של התוכנית היחידה שאי פעם נהגתה כדי להעיד שדו קיום בין שני העמים הוא לא רק רצוי, הוא אפשרי, כלומר, בעודכם מחזיקים ברעיון להסכם שעוצב עד לקו המתאר האחרון, ישנן שלוש דרכים לפעול - אין ארבע, יש שלוש.

ישנה הדרך הקאנטיאנית, או אולי, הנבואית: אידיאה, כן; תפישה גדולה ונהדרת המשקיפה מגובהה הרם על הניסיונות המבולבלים וחסרי הוודאות למצוא לה פתח להגשמה; נקודת התייחסות; אמת מידה, רעיון בעל מעמד רשמי, או בעל הכרה מ"נציב האידיאות", שיאפשר לשפוט, למדוד, אני כמעט מתפתה לומר להעריך, את המאמצים של הפוליטיקאים, את גישושיהם הכנים פחות או יותר, את אומדניהם.

ישנה הדרך האפוסטולית, או אם רוצים, הדמוקרטית: לחלץ את האידיאה מתוך המאוזוליאום שלה: להפיץ אותה; לפרסם אותה; לרצות שאנשים רבים ככל האפשר בישראל, בפלסטין, בעולם - יתוודעו למיזם שאין בו פיסת מדבר, חורשת עץ זית או אבן שלא נידונו במשא ומתן עיקש; לאלץ אותה, במלים אחרות, לרדת מהשמים אל הארץ כדי להמיר את אמונתם של מספר גדל והולך של נשים וגברים בעלי רצון טוב.

לחצו לייק לקבלת מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לעמוד הפייסבוק שלכם

וכן, ישנה הדרך שעל פיה אתם, עמיתים להגיית התוכנית, תהיו מחויבים - אם תבחרו להיות יד ימינם של המלכים, כלומר, בתפקידם של אותם אלה שההיסטוריה של הרעיונות מכנה הסן-סימונאים: בחיפוש אחר מלך האידיאה: במסע אחר האדם, האשה או הגבר, שיהיה הדובר המואר ביותר: למסור לו את האידיאה; למסור לו אותה בירושה וכפיקדון; לסמוך עליו או עליה שיגשימו אותה, ובעשייתם כך גם יטביעו אותה, באחד הימים, בין דפיו של הסכם. האם יש צורך לומר במפורש שאני הייתי בוחר בשילוב של שלושת הרעיונות וכי כך אני ממליץ לעשות היום?

אפשרות 1: התכנסויות נוספות כמו זאת הנוכחית, שבהן נסתפק בשימור הלהבה (אף שגם זה הרבה - ועוד יותר אם הן יקוימו בתל אביב או ברמאללה).

אפשרות 2: להפיץ את הבשורה, פנים אל פנים, כמובן, אבל גם באמצעות כלי התקשורת, הרשתות החברתיות ורשת האינטרנט (כל אותם אמצעי הפצה שראינו, בתחילתן של המהפכות הערביות, היעילים להפליא), כדי להפיח רוח טובה באביב השלום.

ולבסוף, פתרון מס' 3: לחפש, לשכנע ואולי להמשיל גדעון חדש או שאול, סאדאת חדש או בגין חדש, ממונה אמריקאי, אירופי, ערבי, מטעם האו"ם - המסוגל לאמץ את הרעיון (ובעקבות זאת, לנכס אותו, להיות בעליו, ויום אחד לממש אותו בהצלחה).

צריך לנסות הכל. לפתוח בכל. משום שבאותה הצטלבות בין שלוש הדרכים שבידינו, מצפה לנו, לנאמנים לרוח ז'נווה, פגישה עם השלום. *

מצרפתית: שירה חפר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו