שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אקונומיסט
אקונומיסט

פולי צ'או עבדה שמונה שנים בשביל סניף סיני של חברת פרסום בינלאומית גדולה, ומעולם לא קיבלה העלאה במשכורת; ניתנו לה תחת זאת תירוצים בשפע. "זה היה טפשי מבחינתי לא לבקש", היא אומרת. "אם הייתי גבר לבן הייתי מסתדרת טוב יותר".

צ'או קפאה על שמריה כי אהבה את העובדה שהיא עובדת בשביל חברה ידועה בסין וקיוותה ללמוד משהו. אבל בסופו של דבר נמאס לה והיא מצאה עבודה בחברה אחרת, draftfcb, שבה היא מכהנת כעת כמנכ"ל הסניף בשנחאי. בת 50, זוהרת, בטוחה בעצמה ואנרגטית, היא יכולה לבחור עבודה מהיצע רחב של משרות. יש הזדמנויות רבות לנשים בסין, היא אומרת, אך חיי העסקים עדיין קלים יותר לגברים.

נשים מהוות 49% מאוכלוסייתה של סין ו-46% מכוח העבודה שלה, יחס גבוה בהשוואה למדינות רבות במערב. במידה רבה אחראי לכך מאו טסה טונג, הידוע באימרה כי "נשים מחזיקות חצי מהשמים". מאו ראה בנשים משאב חשוב ופתח בקמפיין שעודד אותן לצאת מהבית. ואכן, בין שכנותיה במזרח אסיה, סין נחשבת מדינה שמתייחסת בפתיחות רבה יותר לנשים. טייוואן מפגרת מעט מאחוריה, דרום קוריאה שלישית - ודווקא ביפאן המתוחכמת, מצבן של הנשים גרוע ביותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

סיניות צעירות עזבו את אזורי הספר בהמוניהן ונהרו למפעלי האלקטרוניקה בערי החוף, שפיתוחן נמצא בתנופה אדירה. הן אמנם חיות חיים משמימים, אך משתכרות יותר ממה שהוריהן יכלו אי פעם לבקש. אחרות נוהרות לאוניברסיטאות, בבית ובחו"ל, ומסיימות את הלימודים בשיעורים כמעט שווים לסטודנטים הגברים. ברגע שהשיגו דריסת רגל במערכת החינוך התחרותית מאוד של סין, הן רוצות לטפס מעלה.

טייסות סיניות. הנשים מהוות 46% מכוח העבודה במדינהצילום: אי-אף-פי

ויש להן שפע הזדמנויות: אביבה ויטנברג-קוקס, המנהלת את חברת הייעוץ first-20 שמסייעת לחברות לשפר את המאזן בין נשים לגברים בעמדות בכירות, מצביעה על כך שבסין, שיעור הנשים בעמדות ניהול בכירות גבוה יותר מבמדינות מערביות רבות.

יש היצע שופע של כשרונות נשיים, אומרת ג'ין יו, שותפה במקינזי בייג'ין והאשה הבכירה ביותר בחברה בסין. אבל כשמתחילים להתמקד, המספרים יורדים. לדעתה, יש מקום לשיפור באופן שבו חברות סיניות מטפחות מנהלות נשים. זה נכון גם לקריירה פוליטית בסין: רק 13 מתוך 204 החברים שנבחרו בפגישה האחרונה של ועדת המפלגה הקומוניסטית הן נשים.

נשים סיניות רבות מעדיפות לעבוד בחברות ממשלתיות: בדרגים הנמוכים יותר אלו מקומות עבודה נוחים יחסית, עם שעות עבודה קצרות יותר מבמגזר הפרטי. עם זאת, הגישה היא עדיין שמרנית מאוד ורק נשים מעטות מוצאות עצמן בשלבים הגבוהים ביותר של הסולם.

ונדי (שם בדוי), אשה בשנות ה-40 לחייה, שרכשה עם השנים מיומנות מקצועית רבה מאוד והיא בעלת תואר שני, מכהנת במשרה בכירה בתאגיד הדלק הלאומי של סין, אך מתלוננת שנשים סובלות מאפלייה בתאגיד בפרט ובתעשייה בכלל.

היא עצמה נאלצה לנסוע למדינות רבות - לוב, סודאן ופקיסטאן. את סיבת גירושיה היא תולה בדרישות העבודה. לדבריה, "חייבים לוותר על דברים רבים" כדי לשמור על המקום בעבודה כמו שלה. אחרי גירושיה ביקשה שיעבירו אותה למשרה זוטרה יותר, שבה יש פחות שעות נוספות, כדי שתוכל לבלות זמן רב יותר עם בתה בת ה-12. כבר כעת היא עוברת הכשרה נוספת ומתכננת לחזור למסלול המהיר כשבתה תגדל. אז תוכל לשלוח אותה ללמוד בבריטניה. "לנשים סיניות יש חיים קשים ביותר", היא אומרת.

סיניות רבות שהגיעו למעמד מקצועי גבוה מעדיפות לעבוד בחברות בינלאומיות. איריס קאנג, ראש היחידה העסקית לשווקים מתפתחים בחברת התרופות פייזר, היתה בעבר רופאה בבית חולים ממשלתי. היא עברה למגזר הפרטי אחרי שביקרה בנפאל ונחשפה לשיטה הקפיטליסטית. לדבריה, בחברות בינלאומיות יש פחות אפליה בין המינים, ומספר הנשים הבכירות במקום העבודה שלה עולה במהירות.

בסין יש גם יזמיות רבות: מנג שיאוסי, סגנית הנשיאה של התאחדות נשות סין, אומרת כי יש במדינה יותר מ-29 מיליון יזמיות לפי הספירה האחרונה. אחדות מהן עשירות מאוד: שבע מתוך 14 נשים ברשימת המיליארדרים העולמית של "פורבס" משנה שעברה הן סיניות. סין, שצומחת במהירות, מספקת אין-ספור הזדמנויות לחברות סטארט-אפ, בלי השוואה לכלכלות בוגרות יותר, והמימון בעייתי פחות מאשר במערב.

קשה להבין כיצד מצליחות הסיניות העסוקות הללו למצוא זמן לגידול ילדים, אך רובן עושות זאת. הן זכאיות (ולא תמיד מקבלות) לשלושה חודשי חופשת לידה בתשלום. בדרך כלל הן חוזרות לעבודה לאחר מכן. להן זו משימה קלה יותר מלנשות המערב, מסיבה אחת: הסבים זמינים. לדור המבוגר היה מאז ומתמיד תפקיד מפתח בגידול הילדים בסין, והוא עדיין עושה זאת. תינוק מועבר בדרך כלל לסביו בשנות חייו הראשונות, או שהסבים עצמם עוברים לגור בבית המשפחה כדי לגדלו. אם סבים אינם בנמצא, המטפלות רבות, והן גובות תשלום סביר.

אבל רוב הנשים עוצרות בילד הראשון. לא רק בגלל מדיניות הילד האחד (שהיא נזילה למדי), אלא משום שלא יוכלו לתמרן עם ילד נוסף. החיפוש אחר נסיך על הסוס לבן גוזל זמן ומשאבים עצומים, וגם גידול ילד אחד הוא משימה מתישה, בגלל התחרותיות הרבה במדינה המחייבת השקעה עצומה בחינוך.

מה שהופך את החיים לקשים עוד יותר לנשים סיניות היא הציפייה של רוב הגברים בסין שהן יטפלו בבית ובמשפחה, אם הן עובדות או לא עובדות. המשרה השנייה הזאת כוללת טיפול בהורים קשישים, ולכן אינה מסתיימת כשהילדים גדלים. גברים סינים רבים מתקשים להתמודד נפשית עם נשים שמרוויחות היטב, ואם מישהו מבני הזוג צריך לוותר על העבודה, בדרך כללת היה זו האשה.

נשים מצליחות מדי גם עלולות להתקשות למצוא בעל. המצליחניות בנשות סין מתחילות לתהות כעת אם הן עושות את הדבר הנכון. בספרן האחרון, "לנצח במלחמה בעזרת כישרון בשווקים המתפתחים", מציינות הכותבות, סילביה אן היולט וריפה ראשיד, כי "נושא האיזון בין עבודה לבית, שהיה בעבר זר, הופך לנושא שיחה שכיח יותר ויותר".

כבר עתה יש נשים פתוחות יותר לרעיון של הישארות בבית, אומרת הלן צוגה, מנכ"לית "בון טי-וי", רשת טלוויזיה פרטית המשדרת מסין לעולם. אם לבעל יש עבודה טובה, או שיש לאשה כסף משלה, היא יכולה בימים אלה להישאר בבית, בלי לזכות לתגובות מצקצקות.

לפי צוגה, מצב זה הוא חלק מההתקדמות של סין לליברליזם חברתי נרחב יותר. בערים הגדולות, זוגות יכולים לחיות היום יחד בלי נישואים; גירושים נעשים שכיחים מאוד; להיות הומו זה כבר לא עניין גדול. אבל הולדת ילדים שלא במסגרת הנישואים היא עדיין מראה חריג, כי הקשיים הביורוקרטיים הם איומים. *

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ