בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פריחה בצל הפצצה

התעשייה הטכנולוגית של דרום קוריאה מתקדמת וכלכלתה משגשגת, למרות שנים של חיים לצד הרודנות בצפון, המצוידת בנשק גרעיני. קווי הדמיון הבולטים בינה לבין ישראל יוצרים פוטנציאל לקשרים בתחום הביטחוני, ולא רק בו. רשמי ביקור גבול

2תגובות

דרום קוריאה היא תחנה מעניינת במיוחד למבקרים ישראלים בימים אלה. בזמן שההנהגה הישראלית שבה ומצהירה בתכיפות רבה, בדבקות דתית כמעט, כי אין לה כל כוונה להשלים עם האיום המתגבש של פצצת גרעין איראנית, הדרום קוריאנים חיים זה שנים אחדות תחת צלו המטריד של נשק גרעיני. האיום נשקף להם מצפון, מצדו של משטר מסוכן וכנראה מטורף אף יותר מזה של טהראן, בפיונגיאנג. לתמונת מארג היחסים העוין, ארוך השנים, בין שתי הקוריאות, נכנס בעשור האחרון הגרעין כמרכיב נוסף המסבך אותה ללא הכר.

לדרום קוריאה, בניגוד לישראל, כבר לא נותרה ברירה אלא להשלים עם המצב הזה. גם אם בעבר היתה לדרום קוריאנים (וביתר שאת, למערב) הזדמנות להסיר את האיום הגרעיני מהצפון, זו הוחמצה בשל ההססנות והזהירות שאיפיינו את תגובותיהם של שני ממשלים אמריקאיים, זה שבראשות ביל קלינטון וזה של ג'ורג' ו' בוש. המהלך המחושב של פיונגיאנג - התגרויות הולכות ומחריפות, מסרים סותרים בדבר נכונות למשא ומתן ולבסוף פריצה קדימה אל יכולת אטומית והמחשתה בניסויים גרעיניים - הותיר את הממשל בוושינגטון חסר אונים.

אחר מהלכיה של צפון קוריאה עקבו בתשומת לב האייתוללות בטהראן. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות אינו מתמצה בהעברת ידע בתחום הגרעין ובנוגע לטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, או בהזדהות עם העריץ הסורי המתנדנד בשאר אל-אסד. איראן, אמר בכמה הזדמנויות ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, למדה בקפידה את התקדים הצפון קוריאני. היא ראתה כיצד הבליגה הקהילה הבינלאומית על התחמשותו של המשטר בפיונגיאנג בגרעין והעריכה שבמועד הנכון, גם היא תוכל לאתגר. בשנים הקרובות טהראן עשויה לנסות ולחקות את המודל הזה.

אי-פי

לחצו לייק לקבלת מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לעמוד הפייסבוק שלכם

בתחנת הרכבת החדישה והריקה בצדו הדרומי של האזור המפורז (ה-DMZ) בין הקוריאות, בקו הרוחב 38, מוצבת כרזת פרסומת גדולה ועליה כתובת באנגלית. "לא התחנה האחרונה של הדרום, אלא התחנה הראשונה כלפי הצפון", מכריזה המודעה של חברת הרכבת הדרומית. גישה דומה עולה גם בשיחות עם תושבי הדרום: הצהרת אמונים, אולי מס שפתיים, לאיחוד עתידי בין שתי הקוריאות, שמאבקי הגושים הפרידו ביניהן ב-1948. הרפובליקה של קוריאה (הדרומיים אינם מתארים את עצמם כ"דרום קוריאה") והשכנה בצפון עוד יחוברו להן יחדיו תחת דגל אחד.

בפועל, היום הזה נראה רחוק. קשה לדעת עד כמה הרצון להתאחד בוער בעצמותיהם של אזרחים מהשורה, אף על פי שכמה מהמארחים מספרים על קרובי משפחה בצפון שעמם מתקיים עדיין קשר עקיף ורופף. הגישה הסלחנית יחסית כלפי הצפון, שבאה לביטוי בחנוכת תחנת הרכבת בעשור הקודם ובהעברת משלוחי סיוע לפיונגיאנג, ננטשה עם חילופי הממשלות בסיאול לפני כשלוש שנים, ובעקבות העלייה במפלס החרדה אחרי שהצפון התחמש בגרעין. מפקד בסיס בחיל האוויר בדרום, שנשאל על כך, משיב ישירות: "אם הממשלה תורה לנו, נדע כיצד לתקוף את הצפון, למרות הגרעין". בפועל נראה ששתי המדינות פוסעות בזהירות זו לצד זו. האבחנה בדבר הזהירות נראתה נכונה במיוחד בשבוע שבו ציינו את יום השנה לתקרית החמורה האחרונה, שבה הפציץ הצפון בלא התרעה אי של הדרום.

גאווה וטירוף

מול משטר האימים הרודני בצפון, הכולא את אזרחיו ומרעיב למוות רבים ממתנגדיו, קשה להתפלא אם שורר בדרום שמץ של חרדה קיומית. אבל בולט ממנו בהרבה הזינוק הכלכלי האדיר של סיאול בשני העשורים האחרונים. אם בביקור של כמה ימים אפשר לזהות אתוס לאומי דרומי כלשהו, הוא מצוי כאן: יוזמה, תושייה, מוסר עבודה גבוה במיוחד וכנראה גם ראייה של הפרט כחלק מקולקטיב גדול וחשוב יותר (אף שדרום קוריאה היא כלכלה קפיטליסטית במובהק).

סיאול נמנית על ארבעת "הנמרים של מזרח אסיה", הכלכלות העולות של השנים האחרונות - לצד טייוואן, סינגפור והונג קונג - ובהשוואה למערב היא לא נפגעה מהותית מהמשבר העולמי הגדול. דרום קוריאה נמצאת כיום במקום טוב בעשירייה השנייה של הכלכלות העולמיות, הישג עצום למדינה כמעט נטולת אוצרות טבע, שעד לפני שני עשורים עוד דישדשה מאחור.

ההצלחה הכלכלית - קוריאה ממוקמת בחזית הטכנולוגיה עם מותגים מובילים כמו "סמסונג", "יונדאי" ועוד - היא מקור בולט לגאווה לאומית. הפריחה הזאת מתרחשת בצל הטירוף הצפוני, המצויד באחרונה גם בנשק גרעיני. לרגעים אפשר להרהר: האם היינו מוכנים להתחלף אתם, לזכות בהצלחה כה גדולה ולדעת שהיא יכולה להימחק בכל רגע בהחלטה של האחות המפגרת מאחור? קשה שלא להיזכר בכותרת המשנה של הסרט "ד"ר סטריינג'לאב", אותה פרודיה מופתית על מאזן האימה הגרעיני: "איך למדתי להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב את הפצצה".

הדמיון המסוים באופי המשטר היריב מספק לפחות תחושה חלקית של מכנה משותף לדרום קוריאה ולישראל. לכך מצטרפת הערכה עמוקה ליהדות (התלמוד, בתרגום לקוריאנית, הוא ספר פופולרי בבתים רבים בסיאול), המשתלבת בהתלהבות מהיכולת הטכנולוגית והידע הביטחוני של התעשייה הישראלית.

השנים האחרונות מבשרות שיתוף פעולה כלכלי גובר בין שתי המדינות, שבמסגרתו גדל נפח הסחר הביטחוני. ב-2010 הסתכם היצוא הביטחוני מישראל לקוריאה ב-280 מיליון דולר. מול הסכנה מצפון, סיאול מתחמשת עד לשיניה. לישראל יש מה לתרום בתחומים כמו מערכות מכ"ם, מערכות מתקדמות למטוסים ובעתיד אולי גם מערכות ליירוט טילים. הקוריאנים עוקבים בעניין אחר ההתקדמות הישראלית בפיתוח מערכות כמו "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" ו"חץ".

על התמונה הזאת מעיב בחודשים אלה משבר הולך ומחריף סביב פרשת ההצטיידות במטוס האימונים הבא של חיל האוויר הישראלי. קוריאה מתמודדת על העסקה הזאת, ששוויה מוערך בכמיליארד דולר, מול מטוס מתוצרת איטליה. נפתולי המו"מ, שעליהם דווח ב"הארץ", יצרו בסיאול תחושה קשה כי מדובר לכאורה במשחק מכור שסופו חוזה ישראלי-איטלקי. זה גם הרקע להחלטה של יצרנית מטוס האימונים 50-T, התעשייה האווירית הקוריאנית (KAI), להזמין לביקור שמונה עיתונאים ישראלים. נראה שלתפישתם של הקוריאנים נועד הביקור, שהיה כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת ליצרנית, לסייע בהשארתם בתמונת המרוץ מול האיטלקים ולאותת למשרד הביטחון בישראל כי מדובר עדיין במתמודדת רצינית.

זה תחום שסיאול עדיין עושה בו גישושים ראשונים: איך לנהל את המו"מ, הפומבי בחלקו, ומה תפקידה של התקשורת הישראלית, שנדמה כי עמדתה עצמאית יותר מהמקובל בקוריאה. לצד הצגת יכולותיו של 50-T, בביקור בבסיס חיל האוויר הקוריאני ובפס הייצור של המטוס, שולבו בתבונה ביקורים בכמה מפעלי ענק, ובהם "יונדאי", מספנות וקונצרן פלדה. המסר, במשתמע: לא מדובר כאן רק בטכנולוגיה הקוריאנית, המייצרת מטוס מתקדם. קוריאה היא מעצמה כלכלית, שפוטנציאל הקשרים שלה עם ישראל רחב בהרבה.

הקוריאנים מכוונים לנקודה רגישה מבחינתם. בחודש שעבר חשף "הארץ" כי ישראל ואיטליה חתמו על זיכרון דברים, שלפיו אם תחליט ישראל לרכוש את מטוס האימונים האיטלקי 346-M מתחייבים האיטלקים לעסקות נוספות עם התעשייה הביטחונית הישראלית, ששוויין כמיליארד דולר. בעצם מדובר בעסקת G TO G (באנגלית, "ממשלה לממשלה"), שמרחיבה את היקף הסחר הרבה מעבר למטוס. אף שקוריאה מדברת כעת על עסקות פוטנציאליות נוספות בהיקף דומה, היא אינה מוכנה להתחייב לכך בנימוק שהמועד מוקדם מדי.

הקוריאנים, שלמדו באיחור על הסיכום, סברו שישראל עשתה להם תרגיל מכוער. החשדות הולידו התכתבות משפטית נזעמת למדי בין הצדדים וסדרה של ביקורי משלחות בקו תל אביב-סיאול. בסיאול היו מוטרדים מהידידות האישית בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעמיתו האיטלקי סילביו ברלוסקוני ומהתמיכה המדינית המופגנת (ובאירופה, הנדירה) שמעניקה איטליה לישראל. החשד היה שהיחסים המיוחדים בין שני המנהיגים יכתיבו זכייה איטלקית בהתמודדות וכי ישראל משאירה את קוריאה בתחרות רק כדי להוריד את המחיר שדורשת איטליה, בטרם ייחתם ההסכם.

במשרד הביטחון הישראלי הכחישו את הטענות. חוות הדעת המקצועית של חיל האוויר על שני המטוסים, אמרו שם, היתה חיובית. ההכרעה בין שתי המתחרות, שצפויה להתקבל בתחילת השנה הבאה, תהיה עניינית. היא תהיה תלויה בעיקר במרכיבים הכלכליים הסופיים של העסקה.

המגף בצרות

בימים שלפני בואם של העיתונאים מישראל, קיבלו הקוריאנים שתי בשורות מעודדות. הראשונה היתה ההודעה על התפטרות ברלוסקוני. בהיעדר ידידו, האם נתניהו יחוש עדיין מחויבות כלשהי לניצחון איטלקי במרוץ על המטוס? יתרה מזאת, המשבר הכלכלי העמוק באיטליה מעמיד לכאורה בספק את ההבטחות האיטלקיות לרכש ביטחוני מישראל.

איטליה, שלא כקוריאה, אינה נמצאת בקו החזית של איום ביטחוני מהותי. הצטיידות משמעותית בטכנולוגיה מתוצרת ישראל לא תעמוד במקום גבוה בסדר העדיפויות שלה. דברים דומים, אגב, אפשר לומר כעת על רוב המדינות האירופיות. "השוק האירופי הולך ומאבד את ערכו מבחינתנו", אומר בכיר בתעשייה הביטחונית שאינו קשור במחלוקת על המטוס. "בשנים הקרובות יהיה להם פחות ופחות כסף לרכש".

הבשורה השנייה היתה התרסקות של המטוס האיטלקי בטיסת אימונים בדובאי. שני אנשי הצוות, טייסי ניסוי מיומנים, הספיקו לנטוש בזמן ונותרו בחיים. התאונה, אחרי מספר קטן יחסית של שעות טיסה, הציבה סימן שאלה מסוים סביב המטוס האיטלקי. בזמן שחיל האוויר הקוריאני מטיס יותר מ-70 מטוסי 50-T, בינתיים ללא תאונות אחרי 45 אלף שעות טיסה, המתחרה האיטלקי ייצר רק שני מטוסי הגנה. קוריאה מייצרת כיום שני מטוסים בחודש, אבל KAI אומרת שתוכל לעלות במהירות לקצב של חמישה מטוסים בחודש, אם תיחתם עסקה עם ישראל. מצד שני, הקוריאנים הצליחו לשווק עד היום רק טייסת לאינדונזיה והפסידו במכרזים דומים בסינגפור ובאמירויות הערביות.

היצרנית הקוריאנית שואבת עידוד גם מכניסתה לתמונה של לוקהיד מרטין, ענקית המטוסים האמריקאית שה-50-T מבוסס על האף-16 מתוצרתה. העניין של לוקהיד ברור: רכש בידי חיל האוויר הישראלי הוא עדיין בגדר תו תקן בינלאומי. מכיוון שגם חיל האוויר האמריקאי, חרף גל הקיצוצים הנרחב שיוזם הפנטגון, נערך לרכישת מאות מטוסי אימון, זכייה קוריאנית עשויה לקדם בעתיד גם עסקה עם ארצות הברית. כאן כבר מדובר בחוזה גדול, שיכול לעניין גם את לוקהיד, כשותפה שתקים פס ייצור על אדמת ארה"ב.

החודשיים הבאים במו"מ צפויים להיות משמעותיים. הקוריאנים אמורים להגיש לישראל חבילת הצעות עקרוניות לשיתוף פעולה תעשייתי, מעבר לעסקת המטוסים. משלחת נוספת מסיאול תגיע לארץ בעוד כשבועיים ובה בעת יבקר כאן בכיר בחברת לוקהיד, באותו עניין. האיטלקים עדיין במרוץ, בלי קשר לברלוסקוני. נדמה שמבחינת כל הצדדים מדובר בהרבה יותר מחוזה עסקי. לישורת האחרונה נכנס מרחב גדול של שיקולים: ביטחוניים ועסקיים, דיפלומטיים ואפילו תרבותיים. ההכרעה הישראלית, לכאן או לכאן, תשפיע על אופי היחסים עם דרום קוריאה ואולי גם עם איטליה. כבר כעת היא מותירה אצל הצדדים משקעים לא מבוטלים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו