בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפוקליפסה עכשיו?

מה כבר נותר להם, לכל חסרי הכריזמה המקיפים אותנו? רק לעמוד בפינה, לקפוץ עליך בעברך ולעשות בוווו

44תגובות

ההולכים בחושך ראו אור גדול. עם ישראל התעורר בבוקר יום רביעי ובעד המרקע ניבט אליו דיוקנו של ראש המוסד עד לא מכבר, מאיר דגן, מכריז את ההכרזה הבאה: אם ישראל תתקוף באיראן, היא עלולה להסתבך במלחמה אזורית. קריאת הגבר הזאת בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 הובאה כקדימון להכרזה המלאה, של יום חמישי בערב, שבו יימסר האוונגליון כולו באוזני אילנה דיין בתוכנית "עובדה".

כדי לנפח את הסופגנייה העסיסית הזאת - מה עסיסי יותר מכל דבר אפוקליפטי שהשם "איראן" מופיע בו - הובאו לאולפן הבוקר מומחים מהימין ומהשמאל להביע את דעתם על המשפט האחד הזה, שנלעס ונרקק ושוב נלעס ושוב נרקק: "אם ישראל תתקוף באיראן, עלולה לפרוץ מלחמה אזורית".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

מה שמהפנט בסופגנייה הענקית הזאת של טרם-חנוכה הוא המרכיבים הבנאליים שלה: קמח, מים, ביצה, סוכר, שבמעשה להטים נהפכים למאפה-פוף גדול. והנמשל: האזהרה הנ"ל של מאיר דגן, המוצגת כבשורה חתרנית ואנטי-קונפורמיסטית כביכול, שבאמרו אותה מסכן דגן את עצמו, אינה, כשמפרקים אותה לגורמיה התחביריים, בנאלית פחות מהאזהרה של האם הפולנייה "אם לא תלבש סוודר, תקבל נזלת". או "אם תאכל פלאפל ברחוב, ולא את מרק העוף שבישלתי לך, תקבל שלשול". או: "אם תשנו את ההסדרים הקיימים לבחירת שופטים, הדמוקרטיה הישראלית עלולה ליפול".

כלומר, יש בציבור חיבה אדירה לטאוטולוגיות, לנוסחאות משוואתיות פשוטות המתחפשות להגיגים פילוסופיים, שהבידור הטלוויזיוני, כולל זה הקרוי אינטלקטואלי, אמור לספק לו השכם והערב בצורת חדשות. והציבור, מרוב שהולעט בטאוטולוגיות, התרגל שאם עד לא מכבר הגדרה של חדשות היתה פשוטה: "דברים שקרו"; ואחר כך נהפכו חדשות להיות "דברים שאמרו על דברים שעלולים לקרות", כיום כבר אין לו שום בעיה שחדשות יהיו עצם מנגינת האזהרה עצמה בקול הדובר. את היתר הוא משלים מדמיונו.

כי ידוע שזאטוטים מאוהבים בעצם נגינת הקול של הוריהם הקוראים להם את אותו הסיפור לפני השינה, ואחת היא להם אם המסר הוא שאם תלך לבד ביער, הזאב יטרוף אותך. מנפחי הסופגניות החדשותיות למדו שבמקום לשלוח כתבים לעשות תחקירים מסוכנים בשטח ולשוב עם עובדות שעשויות להיות מעניינות, הרבה יותר זול ובטוח לנגן באוזני הצופים את מלודיית האזהרה הנצחית, שהצלע האחת שלה היא "אם תעשו כך וכך", והצלע הנגדית עונה לעומתה: "אז יהיה כך וכך".

אפשר לאלתר מגינות אין-ספור על בסיס מוכר וידוע זה. מנגינה בדו-מז'ור, מולטו אספרסיבו, מפי אריה אלדד מהאיחוד הלאומי, שהגיב על משפטו של דגן באמרו: "אם לא נתקוף באיראן, איראן תתקוף אותנו". ומנגינה בפה דיאז מינור, מפי רן פקר, גמלאי חיל האוויר: "אם נצא למתקפה על איראן בלי הסכמת המעצמות, לא יהיה טוב". ואילנה דיין, באותו שבב ראיון ששודר כקדימון להופעה הגדולה, כאמור, מהנהנת בראשה כאומרת: "אם לא אראיין את האיש הבלתי אטרקטיבי הזה, ולא אוציא אותו מהראיון כדמות מעניינת, עלולים להעיף אותי מהעבודה ב'עובדה'".

שכן הבה נודה בעובדה, שעליה לא נעשתה עדיין שום תוכנית "עובדה", שכריזמה אי אפשר לקנות בשוק ומה שנותר לחסרי הכריזמה לעשות הוא לעמוד מאחורי הפינה ולקפוץ עליך בעברך ולעשות "בווו". הראיה להצלחת התעלול הזה היא הקריירה של שר הביטחון אהוד ברק, איש שבימים אחרים, של טרם-טלוויזיה, היתה אישיותו הבלתי קוסמת נראית בדיוק מה שהיא. לא כן בעידן הדימויים: עידן זה יצר, לצד הכוכבים ה"עוברים מסך", את הזן ההפוך, של אלה הנראים כעסקנים של הוועד הפועל של ההסתדרות, המעוררים את אמון הציבור דווקא על שום שהם בזים למראיהם החיצוניים ואינם עוברים מסך.

והנה לאנשים האלה, שבאופן פרדוקסלי אינם דואגים לקידום הקריירה שלהם, יש סיכוי לעלות כאן לגדולה יותר מאשר לאלה המטופחים והגנדרנים העושים הכל כדי שהציבור יאהב אותם. אלה שצועקים את האמת שלהם נראים לציבור מהימנים יותר. אחת היא לקהל הצופים אם דבר האמת שהם אומרים הוא בנאליות מוחלטת. כאמור, מה שקובע הוא נגינת ההפחדה, המזכירה לצופים את אמם הטובה, שכילתה את גרונה באזהרות שלא ייצאו בלי סוודר והם לא שמעו בקולה.

צודק מאיר דגן לחלוטין. אסור לתקוף את איראן. ולו מפני שאיראן היא ספקית הדלק החדשותי הגדולה ביותר בעולם. היא גם הסולם הגבוה שעליו מטפסים אל מרום קריירה, והיא הענף הגבוה, שעליו מושיבים כאן את המוכיחים בשער ומוחאים להם כפיים לזמן מה. עד שקולם נשבר, או שהענף נשבר, או שלקהל נשבר מן הפזמון הנוגה, האטי, אנדנטה מה נון טרופו, על מה שצופנת לנו איראן אם לא נשמע בקולו של הנביא התורן. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו