בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי ניסע עם מעלית לחלל ויאכטה לירח?

תוכנית החלל האמריקאית נכנסה להקפאה עמוקה, אבל תערוכה חדשה מאפשרת הצצה לעתיד שבו מושבת קבע בחלל תהיה בסיס יציאה לכוכבים אחרים

8תגובות

ביום שבת האחרון יצא מכדור הארץ שליח למשימה מיוחדת במאדים. קוריוסיטי (Curiosity), רכב חלל לא מאויש שמשקלו 900 ק"ג, צפוי לעשות את הדרך הארוכה אל כוכב הלכת האדום בשמונה חודשים בלבד, ולבדוק אם על הכוכב מתקיימים, או התקיימו בעבר, תנאים המאפשרים חיים.

משימתו של קוריוסיטי יוצאת דופן, כי תוכנית החלל האמריקאית בצרות. לנשיא הקודם, ג'ורג ו' בוש, היתה תוכנית לחזור לירח עד 2025, ולאחר מכן לצאת למאדים בטיסה מאוישת, בסביבות 2035. אך ממשל ברק אובמה, השקוע במשבר כלכלי עמוק, קיצץ בתקציבי סוכנות החלל נאס"א, והסקרנות נכנסה להקפאה עמוקה.

דווקא בימים אלה של חוסר ודאות בנוגע לעתיד תוכנית החלל האמריקאית, מתקיימת במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק תערוכה מיוחדת המוקדשת למסעות לחלל בעשורים ובמאות הקרובות - וכוללת דגם מפורט במיוחד של קוריוסיטי. מייק שערה, אוצר התערוכה, מודה כי במצב הנוכחי, החזרה לירח תהיה לכל המוקדם ב-2030, וכי בני אדם לא ייצאו למאדים לפני 2040, במקרה הטוב ביותר.

שערה, ד"ר לאסטרופיסיקה שעשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב בשנות ה-70, מאמין כמובן שזו טעות. "גמרנו את לימודי הגן בתחום החלל", הוא אומר בעברית צחה. "עכשיו הזמן לעלות לכיתה א' או לכיתה ב' ואנחנו תקועים. כמו שאתה רואה כאן, העתיד נראה מרתק - אבל אנחנו מפחדים לעלות כיתה".

גטי אימג'ס

אז לאן הולכים 17 מיליארד דולרים, תקציבה של נאס"א? תוכנית החלל המאוישת כוללת בינתיים המשך טיסות לתחנת החלל הבינלאומית, שתוכל להתקיים כנראה עד 2020. אחרי שמעבורות החלל האמריקאיות שטסו לתחנת החלל הבינלאומית סיימו את שירותן, מחליפה אותן הסויוז הרוסית. מצד אחד, ההתקרבות בין האמריקאים לרוסים היא מחזה מחמם לב. מצד שני, יש משהו אירוני בכך שהאמריקאים נזקקים כיום לרוסים כדי לשלוח אדם לחלל. ואולי זה סימן למצב תוכנית החלל האמריקאית.

"אם בוחנים את התקופה של משימות אפולו לירח רואים שאז הוצאנו על תוכנית החלל פי חמישה מהיום. התוצאה היא שב-30 השנה האחרונות לא התרחקנו מהשכונה שלנו", אומר שערה. "כיום מבינים בנאס"א, וגם ברשויות החלל של רוסיה וסין, שזה מצב לא בריא". החלל, מסביר שערה, כבר אינו מגרש המשחקים הבלעדי של האמריקאים והרוסים. הסינים, למשל, לוקחים את עסקי החלל ברצינות. בתוך חמש שנים, מעריך שערה, הם יטוסו לירח, ובהמשך ינחיתו עליו אדם. "הם רוצים להראות שהם מעצמה, ואין לי ספק שהם יצליחו".

פנטזיה

העתיד שמציגה התערוכה בניו יורק הוא מעין פנטזיה - לאן היה אפשר להגיע בתקציבים נדיבים יותר. בשביל שערה, שעבד פעם במטה של טלסקופ החלל האבל, תקציב בלתי מוגבל היה מאפשר לאנושות להרחיק הרבה יותר מכוכב הבית שלה. שליחת אדם לירח עולה 30 מיליארד דולר. אבל יש חברות פרטיות שבודקות אפשרות לשלוח רכב חלל לירח במחירים נמוכים יותר. הקמת בסיס קבע על הירח תעלה כ-100 מיליארד דולר. ייתכן שהמדע והטכנולוגיה החדישים יאפשרו ב-2030 בניית "מעלית" מהירח לכדור הארץ.

יום אחד, חוזה שערה, "נוכל לעלות על מטוס-רקטה שייקח אותנו אל המעלית, ובתוך ארבעה-חמישה ימים להגיע לירח בתנאים מפנקים, בספינת חלל מרווחת שתכיל כ-500 אנשים - ממש כמו שיט תענוגות באוקיינוס". את עלות מעלית הירח מעריך שערה ב-300 מיליארד דולר. המעלית, שדגם שלה מוצג בתערוכה, היא מבנה מתכת שרגליו בירח וראשו אי שם באטמוספירה של כדור הארץ, בגובה 300 ק"מ. "אם נהיה מוכנים להוציא טריליון דולר, זה יכול לקרות בתוך 20 שנה".

במחיר של 200-300 מיליארד דולר נוכל גם לשלוח אדם למסלול סביב מאדים, אומר שערה. לדבריו הסכומים גדולים מאוד, אמנם, אבל לא בשמים. "תחנת החלל הבינלאומית עלתה לנו 100 מיליארד דולר. אבל עם כל הכבוד למה שעושים במעבדה הזאת (ניסיונות בביולוגיה), אם היינו לוקחים חלק מהכסף הזה ומשקיעים אותו בבניית טלסקופ חלל חזק יותר מהג'יימס ווב, שיחליף את ההאבל, או שהיינו שולחים בכסף הזה עוד לוויין למאדים, היינו יכולים ללמוד הרבה יותר על מה שקורה ביקום. וחוץ מזה, תראה כמה עלו לנו הפעולות בעיראק ובאפגניסטאן - משהו כמו טריליון דולר".

אחד המוצגים המרתקים בתערוכה הוא דגם של מושבת אסטרונאוטים על הירח, שנראה לקוח מסרט מדע בדיוני. שערה מסביר כי סביר להניח שבני האדם ירצו להקים על הירח בסיס יציאה ושיגור לכוכבי לכת שונים, ובהם מאדים. כוח המשיכה הנמוך של הירח יאפשר המראה ביתר קלות, וגם יש בו מחצבים ומינרלים שניתן יהיה לבנות מהם ציוד מגוון למשימות כאלה. בין אלה יש ברזל, אלומיניום, זהב, כסף ופלטינה.

לחצו לייק לקבלת מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לעמוד הפייסבוק שלכם

אגב, מוצג אחר בתערוכה מאפשר להריח את הירח. כאשר הובאו ממנו סלעים לכדור הארץ, הצליחו מדענים לשחזר את ריחם בעזרת כימיקלים שונים. הריח לא בדיוק משובב נפש, כפי שיוכלו הישראלים להתרשם בעוד כשנה, כשהתערוכה תגיע למוזיאון מדע טק בחיפה.

מוצג אחר הוא רכב חלל חדיש, עם שכבות מגן רכות למגע. רכב החלל, הקרוי ביגאלו, משוגר בעודו מקופל. כאשר הוא מתקרב ליעדו הוא מתמלא אוויר. הרכב בנוי כך שאם מטאוריט קטנטן פוגע בו הנזק יהיה מינימלי, ורכב החלל יתקן את החור בעצמו - כמעט כמו שצמיגים חדישים יכולים היום לתקן נקר באופן עצמאי.

דבה ניומן, פרופ' מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT, מציגה בתערוכה חליפת חלל חדשנית שהיא עובדת עליה עם מהנדסים ומעצבים איטלקים. החליפת נראית כאילו נלקחה מסרט מצויר, והמעצבים מודים שקיבלו השראה מסרטי מדע בדיוני. "אנחנו מנסים לתכנן את חליפת החלל של האסטרונאוטים שינחתו על הירח, ואולי גם על מאדים", מספרת ניומן. "חליפת האסטרונאוטים בתוכנית אפולו היתה טובה אבל כבדה, והאסטרונאוטים התלוננו שלא היתה די גמישה. החליפה שלהם היתה חליפת לחץ ואנחנו מתכננים חליפה צמודה לעור שתהיה בטוחה וגמישה יותר". חליפת חלל עולה היום 10-20 מיליון דולר. כמה תעלה חליפת החלל העתידית? ניומן: "לא יודעת. מה שכן, עובדים על החליפה הזאת כבר עשר שנים, ובצוות שלנו יש 12 איש".

חברת Goodyear, שמייצרת בדרך כלל צמיגים למכוניות, מציגה כאן את הדגם הראשוני שלה לצמיג רכב חלל שייסע על הירח או המאדים. הצמיגים עשויים פלדה ובהחלט מותר למשש.

בהמשך התצוגה אפשר לראות דגם של צוללת חללית. היא מיועדת למשימה שלא ברור מתי תצא לדרך, אולי בעוד 20-30 שנה: מסע לירח של צדק, אירופה. "אנחנו רוצים לבדוק אם יש חיים במים שמתחת לקרח של אירופה, וזו משימה סבוכה", מבהיר שערה. "יש בעיה טכנית להכניס צוללת קטנה עמוק לתוך הקרח של אירופה, שעוביו עשוי להיות כ-500 מטרים".

האבל בודד

המשימה המלהיבה המיידית ביותר של נאס"א היא, לדברי מדענים, טלסקופ החלל האבל שתוקן ושופר לפני כשנה וימשיך לשלוח צילומים מרהיבים, כך מקווים, עוד עשר שנים. אבל לא יהיה אפשר לחזור להאבל אם תתרחש תקלה, כי מעבורות החלל יצאו משימוש. בנאס"א ממשיכים לעבוד על חללית העתיד, אוריון, שתהיה, כך מקווים, החללית המאוישת הבאה לכוכבי הלכת. אבל אוריון היא גם אחת מקורבנות קיצוצי התקציב של נאס"א. בינתיים ממשיכים לעבוד על הפרויקט ומשתעשעים ברעיון שיום אחד אולי אפשר יהיה לחזור להאבל בעזרת החללית אוריון ורובוט, כדי לתחזק ולשדרג אותו.

תקציב נאס"א מושקע גם בבניית הטלסקופ החללי ג'יימס ווב, שישוגר ב-2018 כדי להחליף את ההאבל. הווב, מצפים המדענים, יסייע לענות על אחת השאלות הגדולות היום באסטרופיסיקה - מהותם של החומר האפל והאנרגיה האפלה. הטלסקופ גם יספק צילומים מרהיבים של גלקסיות, כוכבים ופלנטות עמוק בהיסטוריה של היקום. בנאס"א גם עובדים על שיגור של חלליות לא מאוישות לאתרים שונים במערכת השמש, כמו זו שיצאה למאדים בסוף השבוע האחרון.

למה בכלל צריך לטוס למאדים? "החלום של האנושות היה תמיד לפרוץ לעולמות חדשים", משיב שערה. "אבל יש סיבות אחרות, לא פחות טובות. למשל, לעשות גיבוי לאנושות, כדי להבטיח שתשרוד אם נהרוס את עצמנו, או במקרה שאסטרואיד יפגע בכדור הארץ. וחוץ מזה, טבעה של האנושות הוא שאנחנו זקוקים לחזית מחקר חדשה".

ולמי שחושב שכל העניין הוא בזבוז כסף, אומר שערה כי הטיסות לחלל הן שדה פורה למחקר יישומי ושהמצאות רבות שהומצאו במרוצת השנים יצאו ממחקרים שנעשו בשביל מערכת החלל, כמו הטלפון הסלולרי. "על כל דולר שמוצא על חקר החלל", אומר שערה, "אנחנו מקבלים בחזרה, בסופו של דבר, מאה דולר. מבחינה כלכלית, זה עסק בכלל לא רע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו