בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלחמה הקרה בין ישראל לאיראן

העימות בין ארגוני הביון המערביים לאיראן אינו משאיר טביעות אצבעות - אך תוצאותיו בשטח ברורות. המערב מוביל כרגע אך המערכה רחוקה מסיום

33תגובות

המלחמה בעיצומה, אף שאיש לא הכריז על פתיחתה ולא יאשר את קיומה. זוהי מלחמה חשאית נגד תוכנית הגרעין של איראן. היא לא התחילה השבוע וגם לא בחודש שעבר. היא נמשכת כבר כמה שנים, אך רק חלק קטן מהדיה הגיע לידיעת הציבור.

ביוני 2010 התגלה כי מערכת המחשבים המפעילה את הסרכזות (צנטריפוגות) במפעל להעשרת אורניום בעיר נתאנז "הורעלה". למערכת ההפעלה והבקרה מתוצרת החברה הגרמנית "סימנס" הוחדר וירוס קטלני, שקיבל את הכינוי "סטוקסנט".

לפני כשבועיים אירע פיצוץ עז בבסיס צבאי של משמרות המהפכה, כ-40 קילומטרים מערבית לטהראן. הדיו הגיעו גם לבירה. כמה עשרות בני אדם נהרגו, בהם ראש פרויקט פיתוח הטילים האיראני, גנרל חסן טהרני מוקדאם. השבוע פורסם גם כי פיצוץ חזק החריד את איספהאן, העיר השלישית בגודלה במדינה, שבעיבורה ממוקם מפעל להמרת אורניום. עדיין לא ברור מה נפגע בפיצוץ והאם אכן נגרם נזק למפעל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בין שלושת האירועים עובר קו ברור. מדובר בשלושה רכיבים חשובים של תוכנית הגרעין האיראנית: הראשון, הוא המרת האורניום (שקודם לו שלב כריית המחצב). השני, הוא העשרתו והשלישי - אמצעי השיגור.

אירועים אלה ואחרים, כמו חיסול כמה מדעני גרעין איראניים בשנתיים האחרונות, מדאיגים את ראשי משטר האייתוללות ומעוררים אצלם תגובות הנעות בין מבוכה לכעס. גם התגובה בדרך כלל דומה: תחילה מושמעת הכחשה גורפת, אחר כך הודאה רפה ומגומגמת, שאכן "קרה משהו", ובהמשך נשמעת הטענה כי מדובר ב"תאונה" או ב"תקלה".

תגובה מסוג זה מעידה כי המשטר אינו יודע בדיוק מה לומר וכשהוא מתבטא, הדבר לא נעשה בקול אחיד. זוהי גם ראיה למחלוקת העזה המתחוללת בצמרת משטר האייתוללות. המשטר מפולג ומשוסע והתגובות מגיעות מדוברים המייצגים משרדי ממשלה שונים, ארגונים יריבים וכלי תקשורת מתחרים.

ברור כי כדי לגרום לאירועים מהסוג שתואר יש צורך בתחכום רב, במשאבים כספיים וטכנולוגיים רבים, בסוכנים ובמידע מודיעיני מדויק ועדכני. מישהו, לדוגמה, היה צריך לדעת שהגנרל מוקדאם יימצא בבסיס כדי לפקח על ניסוי שנעשה ככל הנראה במנוע של טיל חדש, באותו יום שבת בו אירע הפיצוץ.

כדי להחדיר את התוכנה ההרסנית למחשבים היה צורך בגישה אליהם ובאדם שיהיה מצויד בכונן נייד מתאים ובו התוכנה ההורסת. ההנחה הרווחת היא שגורמי ביון זרים יוזמים, מנהלים ומוציאים אל הפועל את המבצעים החשאיים.

לא רק האיראנים, גם כלי תקשורת שונים בעולם מייחסים את הפעולות הללו למוסד הישראלי או למבצעים משותפים שלו עם עמיתיו במערב, בראשם הסי-אי-איי האמריקאי והאם-אי-6 הבריטי.

כשיצא המוסד למבצע חיסולם של פעילי ארגון "ספטמבר השחור", אחרי טבח הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972, כונתה הפעולה "זעם האל". מי שהיה עד לאחרונה ראש המוסד, מאיר דגן, השיב השבוע בחיוב ובחיוך לשאלה, "האם אלוהים ביצע את הפעולות האחרונות באיראן?"

ברור כי דגן הוא תומך נלהב של מבצעים חשאיים. הוא אמר זאת במפורש ל"ידיעות אחרונות" השבוע. דגן מעריך שיש עוד זמן (לפחות שנתיים) עד שאיראן תוכל להרכיב נשק גרעיני. אפשר להסיק כי הערכה זו נסמכת על הפעולות החשאיות שנעשו ועל אמונתו של דגן כי ניתן, באמצעים חשאיים, לעכב ולשבש את המרוץ האיראני לגרעין.

פקיד אמריקאי בכיר הרחיק לכת עוד יותר. יועצו המיוחד של הנשיא אובמה לנושא "בקרת נשק ונשק של השמדה המונית", גארי סמורה, אמר במאי 2011 כי "אנו שמחים שיש להם (לאיראנים) צרות עם הסרכזות. אנו - ארצות הברית ובנות בריתה - עושים כל שביכולתנו כדי לסבך להם את העניינים". האם צריך אמירה ברורה יותר כדי לקבוע שמאחורי "אצבע אלוהים" עומדים בני אדם?

גם אם המוסד או הסי-אי-איי לא מעורבים בתקריות הללו, הרי עצם הרמיזות על מעורבותם כביכול, משרתות את מטרת קהילות המודיעין במערב. זאת, משום שהן משפרות את הדימוי שלהן כגופים "כל יכולים" ומעצימות את החרדות מפניהן בהנהגה האיראנית. בעגה המודיעינית קוראים לכך לוחמה פסיכולוגית (ל"פ).

עם זאת, עם כל הכבוד למאמצים הגדולים שמשקיעות קהילות הביון במערב - ומדובר ככל הנראה בתיאום מבצעי שספק אם היה אי פעם כמותו - קשה להניח שהמבצעים האלה יכלו להיעשות בלי תמיכה מבפנים. כלומר, בלי שיתוף פעולה של בודדים, קבוצות וארגונים, שמתנגדים למשטר ומוכנים לסייע בפעולות חבלה נגדו.

איראן היא פסיפס של מיעוטים אתניים וכמעט לכל מיעוט כזה יש סיבות שלא לאהוב את משטר כוהני הדת. בחלק מהקהילות הללו פועלות מחתרות מאורגנות וחמושות. רושם זה מתחזק משום שלצד הפעולות נגד מתקני הגרעין והטילים, נפגעו בשנה האחרונה באיראן גם מתקני נפט, צינורות גז, שנאים, בתי זיקוק, רכבות ובסיסי צבא. בשנה האחרונה חלה עלייה ניכרת במספר "התקלות" ו"התאונות" שאירעו באתרי התשתיות האסטרטגיות באיראן. אפשר לייחס חלק מהן לרמת התחזוקה הירודה, הנגרמת בחלקה כתוצאה מהעיצומים הבינלאומיים שהוטלו על איראן, אך קצב התקלות יכול לרמז גם על אותה "אצבע אלוהים". אם זה נכון, ולו רק חלקית, אפשר להניח כי גורמי האופוזיציה באיראן עצמה (להבדיל מקבוצות הגולים) חזקים ומאורגנים יותר ממה שנוטים לחשוב.

לצד כל זאת, אי אפשר שלא להעריך שהסבלנות בטהראן עומדת לפקוע. עד כמה עצביה חשופים יכול היה להעיד "כיבוש" השגרירות הבריטית השבוע, בידי סטודנטים נזעמים. הזעם לא היה ספונטני. היה זה אות אזהרה מצד המשטר או גורמים בו שמבינים שמישהו הכריז עליהם מלחמה מבלי להותיר סימנים וטביעות אצבעות.

אפשר להעריך שבמוקדם או מאוחר יחליט משטר האייתוללות להגיב, והוא יורה ליחידות המודיעין והמבצעים החשאיים לצאת לפעולות נקם. אם וכאשר תחליט איראן לעשות כן, היא תעשה זאת תוך מאמצים שלא להיחשף. ואולם, ניסיון העבר מוכיח כי למרות זהירותם ותחכומם של גופי הביון האיראניים, במקרים לא מעטים הם נכשלו בטשטוש העקבות. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו