בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חי בטלנובלה

נדב פלטי והחברה שהוא עומד בראשה, דורי מדיה, מוכרים כמעט רק לאנשי תעשיית הטלוויזיה בארץ. אז איך זה שהוא נבחר ליו"ר טקס פרסי האמי הבינלאומי? גילי איזיקוביץ נסעה איתו לשם, כדי למצוא את הדרך שמובילה מהקיבוץ עד לבכורה בשוק הטלנובלות העולמי, וכדי להבין למה אגו זה לא משהו הכרחי להגשמת חלומות

תגובות

דקות בודדות חלפו מהרגע שבו ירד יו"ר טקס האמי הבינלאומי מהבמה, ועד שעלתה אחת, ליידי גאגא. היא חבשה פאה בצבע פלטינה ארוכת מחלפות, משקפי שמש כהים ושמלה שהשסע שפילח אותה נעצר אי שם במותן. טקס האמי הבינלאומי מאגד את תעשיית הטלוויזיה העולמית כולה, למעט הטלוויזיה מתוצרת ארצות הברית. אבל האירוע מתרחש בניו יורק, והכוכבת האמריקאית הזאת הגיעה כדי להגיש פרס מפעל חיים (לנייג'ל ליתגו, מפיק ויוצר פורמט "פופ איידול", ה"כוכב נולד" של כל העולם).

היה זה בערב צונן במיוחד לפני כשבועיים, באולם הנשפים של מלון הילטון, ובקהל ישבו 1,200 איש מאנשי תעשיית הטלוויזיה העולמית, בהם גם הבכירים והחשובים שבהם. אחרי שירדה הליידי, הוענקו עשרה פסלונים מוזהבים לזוכים הנרגשים שרצו לבמה; הקהל המכובד קירקש בנימוס במזלגות מעל אומצות מדממות למחצה; השטיח האדום שנפרש בחוץ המתין לסלבריטאים שהגישו פרסים ובאו להתחכך. במילים אחרות, לעיניים ישראליות ממוצעות, נשא האירוע כולו אופי פנטסטי, של זוהר ותהילה.

ככה מתנהל הטקס כבר 39 שנה. אך הפעם, לראשונה מאז נוסד, את תפקיד יו"ר הטקס מילא נציג ישראלי: נדב פלטי, נשיא ומנכ"ל חברת דורי מדיה גרופ, ששמר, גם על הבמה, על ארשת פני פוקר נינוחה.

מחוץ לתעשיית הטלוויזיה המקומית, נדב פלטי, 53, הוא לא איש מפורסם. גם שם החברה שבבעלותו וניהולו, דורי מדיה גרופ, אינו מוכר. במציאות שבה משווקת כל מכירת אופציה להפקת פורמט ישראלי כהצלחה מסחררת, וכל עסקה שנחתמת בין גורם ישראלי לחברה זרה מדווחת ככיבוש פסגה, האלמוניות של דורי ופלטי בקהל הרחב היא מפתיעה.

החברה מחזיקה 18 ערוצי טלוויזיה, מהם 12 בישראל (בהם ויוה, והוט דרמה, פאן ואקשן) ושישה המשודרים בחו"ל. נוסף להם היא מחזיקה גם בחברת הפצה בינלאומית הממוקמת בציריך, בסניפים בבואנוס איירס ובמנילה בירת הפיליפינים, ובמשרד בלוס אנג'לס, פרט למשרדיה בתל אביב. חברה בת אחת שלה עוסקת בדיבוב ובהפקת כתוביות; האחרת במכירת פורמטים ותוכן; זרוע תוכן אחת שלה מייצרת תוכני ניו מדיה, המשתפים בין טלוויזיה ואינטרנט (למשל הפרויקט "אהבה ראשונה" שנעשה בשיתוף סלקום ולוגיה, או "מגודלים" שנמכר ברחבי העולם ויופק בקרוב גם בסין, בערוץ צנוע המשדר ל-120 מיליון צופים). זרוע תוכן אחרת, דורי מדיה דרסט, מייצרת תוכן ישראלי (למשל "עבודה ערבית" או להיט הנוער "חצויה", שמדובב ומשודר ב-80 מדינות). וישנו גם מיזם שאפתני, נובובוקס שמו - פורטל תוכן חוצה ערוצים שמאפשר לצרוך תוכני טלוויזיה באמצעות האינטרנט (בדומה לנטפליקס האמריקאי) שפועל כבר בדרום אמריקה, וייכנס לפעולה בעתיד הקרוב בסין.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

כל אלו יכולים להסביר מדוע ביוני האחרון התבשר פלטי להפתעתו על החלטת הנהלת האמי הבינלאומי למנותו ליו"ר הטקס. זו ההכרה היוקרתית ביותר בתחום, ובעבר כיהנו בתפקיד סגן נשיא מיקרוסופט לנושאי בידור ומדיה, בלייר ווסטלייק, ואליזבת מרדוק, בתו וסגניתו של איל התקשורת, מו"ל ניוז קורפ, רופרט מרדוק. אבל שום דבר לא מסביר למה כל זה עבר ברובו מתחת לרדאר הישראלי.

מארגנטינה ועד הודו

כדי לפצח את הסוגיה הזאת, כדאי לחזור לערב - אירוע ההשקה לפסטיבל האמי שיתחיל רשמית מחר. הפסטיבל כולל שני ימי הרצאות ופאנלים בנושאי טלוויזיה, ישיבות דירקטוריון, קוקטיילים בחסות ענקיות טלוויזיה כמו HBO ובהשתתפות מאות אנשים, ארוחות בראנץ' עשירות וחדר הסבה צנוע, שבו מגישים תה יוקרתי, והוא לעולם אינו ריק מאנשים. תכלית הכל, לא נכחד, היא פחות טלוויזיה ויותר ביזנס. כולם בחליפות, מנופפים בכרטיסי ביקור מודפסי אותיות מוזהבות, כולם ממהרים לחייך ולקשור שיחה, הונג-קונגים כאמריקאים, דרום-אמריקאים וגם לבנוני יחיד.

אבל זהו רק אירוע הפתיחה, בשגרירות הודו, והוא מוקדש לאיל ההון סובהאש צ'אנדרה. "היהלום שבכתר ההודי", כפי שהגדיר אותו שגריר הודו בנאום נרגש, הוא בעליה של הרשת הענקית ZEE TV, המשדרת ללמעלה ממיליארד הודים. צ'אנדרה הוא יזם ומיליארדר ששמועות טוענות שיהיה מנהיגה הבא של תת היבשת, ובינתיים מוענק לו פרס הוקרה מיוחד על פועלו. על במה קטנה, באולם המעוצב בסגנון רוקוקו, עם מראות ועיטוי גבס, וכשמסביב צוותי טלוויזיה, כנראה של גרסת הודו לגיא פינס, הוא נושא נאום משונה, על כך שניאות לפרס כדי לכבד את האומה הנשגבת. בינתיים, סביב פלטי, התכונה רבה. הוא מחוזר ומחובק, אופורטוניסטים ובעלי תפקידים מגניבים לו כרטיסי ביקור. אפילו המזנון שנפתח בינתיים, ובו קייטרינג חריף חורך חך, לא מצליח להסיט את תשומת הלב של הנוכחים.

את דורי מדיה יסד בשנת 96' יאיר דורי, שביקש לייבא מארגנטינה לארץ את תופעת הטלנובלות - שעוד לא נקראה אז כך. דורי קנה שם ומכר כאן בקנה מידה צנוע. שנתיים אחר כך, עכשיו כבר עם שותפתו אשת התקשורת ליאורה ניר (היום סמנכ"ל התוכן ומנהלת הערוצים של דורי מדיה), השיקו את ערוץ ויוה. מרגע שעלה ועד היום נחשב הערוץ לאחד משלושת ערוצי הכבלים המצליחים ביותר. אחריו קם גם ערוץ הפרימיום, ויוה פלטינה.

ב-2002 נכנסו לתמונה פלטי ושותפתו תמי מוזס בורוביץ', מקימיה ובעליה של חברת מפל תקשורת. זמן קצר לפני כן, פלטי עוד היה שותף מנהל בפירמת רואי החשבון זיו האפט וטיפל בענייניה של מוזס. הקשר העסקי התהדק והשניים יצאו לדרך משותפת ורכשו מחצית מהחברה. "אצל תמי היו תחושות בטן חזקות ואהבה לטלנובלות ארגנטיניות", מסביר פלטי את הבחירה שתהפוך אותם מקץ פחות מעשור לשם דבר. "אצלי השאלה היחידה היתה עסקית".

כלומר?

"אם זה עסק טוב או לא. ההתחלה היתה עסקית מאוד. מפל קמה בחדר ברחוב בן יהודה 182 בתל אביב, כשתמי ואני הסתכלנו אחד על השני ודיברנו. הנחת העבודה שלנו, אחרי מחקר די ארוך, היתה שאת הפנומן של טלנובלות, מה שמצליח כל כך בארץ ובדרום אמריקה, אפשר יהיה להעביר לזירה הבינלאומית".

מתוך מחשבה שבתוך עשור תהיו חברה בהיקפים שצמחתם להיות?

"לא חשבתי בדיוק לפרטי הפרטים, אבל הראש היה בינלאומי. זו חייבת להיות חברה בינלאומית, למרות שאז עוד לא בדיוק הבנתי במה זה כרוך. מדיה זה תחום שמתנהל בעולם בצורה מסורתית, עם כללים עסקיים מאוד ברורים, איך מוכרים ואיך קונים. אתה צריך להיות שחקן עם עוצמה גדולה מאוד בשביל לשחק במדיה הבינלאומית".

ב-2003 החלה החברה לפעול כגוף בינלאומי, שהיקף הפעילות שלו הלך וגדל. ב-2006 נוסדה זרוע ההפצה הבינלאומית ונרכשה "דורי מדיה אות" - איחוד של דורי ואולפני אות, המתמחה בכתוביות ודיבוב ובטיפול טכנולוגי בתוכן טלוויזיוני. ב-2007 זכתה החברה במכרז להפעלת ערוצים בכבלים הישראליים. עם הזמן התפתחה החברה גם בתחום ההפקות העצמאיות, והחלה לייצג לקוחות חיצוניים שאת תוכניהם הפיצה ברחבי העולם, למשל פורמט "בטיפול" שגם מופק בימים אלו בארגנטינה, או סדרות מקומיות כמו "מסכים" ו"פעם בחיים". ב-2008 הוקם נובובוקס.

כל אלה, אומרים עובדים בחברה, הם תוצאה של רעיונות - שפלטי הניח כמטרות - שמגלגלים כיום מחזור של כ-50 מיליון דולר. זה אולי לא נשמע המון ביחס לתעשיות אחרות, אבל בתחום הטלוויזיה בארץ, אין לה כנראה מתחרים. "בפעם הראשונה ששמעתי אותו מדבר על המקום שיהיה לדורי בעולם, חשבתי שהוא הוזה", מספר עובד. "זה היה נשמע מופרך לגמרי. כמה שנים אחר כך, כבר ישבנו בישיבות עם ענקיות טלוויזיה שמשדרות למאות מיליונים באמריקה הלטינית".

במרכז האולם בשגרירות ההודית עומד המום מעט יוני פארן, מנכ"ל דורי מדיה דרסט, חברת ההפקות הישראלית. חנוט בחליפה כהה, כוס שמפניה בידו, הוא משקיף על ההמולה. "אנחנו בארץ עובדים ומכירים תמונה מסוימת, ולא מצליחים לראות מעבר", הוא מנתח. "אפילו אני, שמכיר את התעשייה ועובד בה, לא מצליח לראות את התמונה הגדולה, מה קרה לדורי מדיה בעולם. לראות על ההזמנה לטקס הגאלה של האמי את מיקרוסופט וגלובו (ענקית הטלוויזיה הברזילאית, שהיא חברת הטלוויזיה הגדולה בעולם מחוץ לארצות הברית) ולידן דורי מדיה, זה דבר לא נתפס".

"המהפכה היא בזה שדורי לקחה את זה לזירה הבינלאומית", מנדב גם יונתן בן ארצי, נכדו של יצחק רבין, מבעלי החברה "לייב אסיה טי.וי", המשדרת ערוצי טלוויזיה באינטרנט, שהגיע לאירוע במסגרת עסקיו. "אי אפשר לצמוח בישראל מעבר לגודל מסוים. להסתכל על זה בעיניים של התקשורת המקומית זו טעות, כי לדורי יש כמה ערוצי טלוויזיה בארץ והם משדרים טלנובלות, אבל הערך שלה גדול מזה בהרבה".

ויז'ואל פוטוס

על סנאים ומנהלים

למחרת בבוקר, הרוחות שוקקות בקומת הכנסים של המלון סופיטל בניו יורק (שבו התאכסן יו"ר קרן המטבע לשעבר, דומיניק שטראוס קאהן, וממנו יצא עם שערורייה). הבוקר נפתח בחדר מחומם מאוד, מעוטר בציור נוף ראוותני, בטקס הענקת מדליות למועמדים, שחלקם מוסיפים לענוד אותן על החזה בגאווה לאורך כל ימי הפסטיבל. כוסות שמפניה מבעבעת ממתינות לאורחים שמסתובבים עם תגי שם, כדי שלא יחמיצו הזדמנות למינגלינג. בעמדת הרשמה ממתינות דיילות שגם מזכירות לאורחים, בחיוך בוהק, שלא לשכוח את ה"גיפט באג" בצאתם. מנהלי האמי - הנשיא, ברוס פאיבזנר, היו"ר, פרד כהן וסגנו, לארי גרשמן - מפזרים חיוכים מאוזן לאוזן ומצהירים בכל הזדמנות שהאירוע השנה מוצלח ורב משתתפים מאי פעם.

אם יש אינדיקטור למצבה של הטלוויזיה בעת הנוכחית, הרי זה הטקס הבינלאומי. 39 שנים שהוא נערך בניו יורק, ועדיין, עד לאחרונה, היה מעמדו של האמי הבינלאומי משני, בוודאי ביחס לזה האמריקאי הנוצץ. קשה לומר שגם כעת מהווה האמי הבינלאומי תחרות קשה לזה המקומי, ואת זה אפשר לשפוט על פי מידת העניין שמעורר הטקס בתקשורת האמריקאית, וממבט ברשימת מגישי הפרס (להוציא ליידי גאגא, מדובר בכוכבים מדרג הביניים ומטה: העיתונאי הוותיק דן ראת'ר, השחקן אדוארד הרמן והשחקניות אלי שידי וארצ'י פנג'בי מ"האשה הטובה". ג'ייסון פריסטלי, "ברנדון" הזכור לטוב מ"בוורלי הילס" המקורית, מנחה את הערב). ועדיין, ניכר שינוי בהדרגה.

זהו אולי לא אירוע בו התעשייה הבינלאומית חוגגת את הישגיה, בעיקר מפני שהיא מורכבת כל כך ולא אחידה, אבל ההשפעה שלה גדלה והיא קשורה לתהליכים והרפורמות שעוברים שידורי הטלוויזיה בעולם.

זהו עידן של רווחים מתמעטים ועלויות מזנקות. עולם שבו שינויים טכנולוגיים מאיימים להחריב את הסדר הישן. כבר עתה פועל באמריקה בהצלחה גדלה והולכת "נטפליקס" - פורטל אינטרנטי שמאפשר למנוייו צריכה חוקית של תכנים ללא התחשבות ברשת טלוויזיה זו או אחרת. "נטפליקס" ומתחרים שעוד יקומו לו, וגם אמצעים חדשניים פחות, מאפשרים לצופה צפייה בכל עת שיחפוץ בכל תוכן שירצה, מבלי להתחשב במגבלות לוח שידורים.

בהתחשב בפלורליזם החדש ובקריסתם הצפויה של מודלים של הכנסה מפרסומות או דמי מינוי, הופך השוק הבינלאומי חשוב בהרבה. אם עד לאחרונה מדינות כמו סין או הודו עניינו את המנהל האמריקאי רק מעט יותר משמעניינים אותו הסנאים בסנטרל פארק, עכשיו היחס אליהם הוא כאל שווקים של מיליארדי צופים ומיליארדי דולרים. וכאשר לשווקים האלו יש רעיונות לתוכניות, ואפילו תסריטים שכבר נוסו בהצלחה אי שם, נאמר במזרח התיכון, קל בהרבה להמר בכסף.

אלו הן שתי מסקנות שהגיעו אליהן גם מנהלים בכירים בשוק האמריקאי, שאם פעם הדירו רגליהם מהאירוע, כיום מצטרפים אליו (אחד מהם הוא אמריקאי עגלגל, שחיזר באסרטיביות אחרי נדב פלטי תוך שהוא מתעקש לכנותו בפמיליאריות "נדיב"). הוכחה נוספת לכך אפשר היה למצוא בפאנל שאירגנו HBO ביום הפסטיבל האחרון. למרות אווירת הסיום המתקרב התקבצו המונים בחדר לא גדול, שחומם יתר על המידה כך שהמנחה סיימון סוטון, נשיא HBO לעניינים בינלאומיים והפצת תוכן, נטף זיעה בחליפתו. אבל נדמה שזה לא מפריע לאף אחד, במיוחד אחרי ההסכמה בקרב המשתתפות בפאנל, ארבע שופטות בתחרות ונשות טלוויזיה בכירות מרחבי העולם, שהשוק האמריקאי נהיה פתוח יותר ויותר. נציג בכיר ששלחה סוכנות האמנים והכותבים וויליאם מוריס, הסביר ש"יש לנו עניין אדיר במה שקורה מחוץ לארגז החול ההוליוודי", והעביר רטט של עונג וציפייה בקהל הרב-לאומי. "הלקוחות שלנו מרותקים ממה שקורה בעולם".

"עד לפני שנים בודדות ארצות הברית לא ראתה בכלל את העולם, זה לא עניין אותה", אומר פלטי. "השיטה היתה שמוצר, תוכן טלוויזיוני, צריך להחזיר את עלותו בתוך ארצות הברית. היום הדברים התהפכו. הכל יקר יותר, חברות הפקה יכולות להשקיע גם חמישה מיליון דולר בפרק פיילוט אחד. השוק 'התכווץ', אין אפשרות לכסות עלויות בריכוז רק באמריקה. זה יצר תהליך מסוים של התחשבות ברצונות של הקהל הבינלאומי".

איך אתה רואה את זה לאורך השנים?

ויז'ואל פוטוס

"יש המון אמריקאים שבאים לפה כי הסיפורים הבאים שיהיו אצלם מגיעים מהעולם ולא להפך. זו דרך להוריד סיכונים, כי אם זה הצליח כבר בעולם יש סיכוי גדול יותר שיצליח גם אצלי. סיבה נוספת היא לראות מה מצליח בעולם, כדי להבין את טעמי הקהל שעכשיו גם האמריקאים חייבים למכור לו.

"השילוב של השוק האמריקאי עם השוק הבינלאומי הפך הרבה יותר צפוף, וזה מתבטא כאן. מנהלי הרשתות, המפיקים הגדולים, פתאום מטריחים את עצמם. פתאום הם חברים בהנהלה של האמי הבינלאומי, מסגן הנשיא של מיקרוסופט ונשיא HBO אינטרנשיונל, ועד מנהל 'ליונסגייט' (מפיקי 'מד מן') ומנהל המכירות הבינלאומיות שלהם, שהצטרפו בשנה האחרונה ואמרו לי שזה קרה כי הם 'לא יכולים לא להיות פה'".

נתנאל ברנדל, אחראי השיפוט של האמי, מסכים: "תמיד הכרנו בחשיבות של טלוויזיה מצוינת מחוץ לארצות הברית, אבל הדרך שבה זה נעשה היתה בהיקף קטן יותר".

בתוך ההמולה הזאת, והסדר החדש שנקבע, אי אפשר שלא לציין את הנקודה הישראלית. כשם שהשוק האמריקאי גילה את העולם, כך גם ישראל גילתה אותו; בין החלוצות היתה "בטיפול", שנקנתה והופקה על ידי רשת HBO, ומשם נפרץ הסכר. "האקס המיתולוגי" הופקה בארצות הברית, "חטופים", וכך גם העיבוד האמריקאי ל"רמזור", שבעצמה, בגרסתה הישראלית, זכתה באמי הבינלאומי לקומדיה לפני שנה. השוק העולמי קנה והפיק סדרות ושעשועונים ישראליים, מ"היורש" ועד "לעוף על המיליון".

האם ההצלחה הישראלית בעולם היא שהביאה את הנהלת האמי לבחור בפלטי לתפקיד? הוא בעצמו לא יודע. "יכול להיות", הוא אומר, "לא נימקו בפני למה זה קרה. אני חושב שהם הסתכלו על החלק שלנו בפנומן העולמי של הטלנובלות, יכול להיות שזאת העדנה הישראלית בעולם, יכול להיות שזה אנחנו וההשפעה שלנו".

סוסים וערוצים

ז'אנר הטלנובלות מסוקר בישראל די בהתנשאות, אך כאן באמי הבינלאומי הוא זוכה לכבוד רב. קהל הצטופף בחדר שבו מתקיים הפאנל הדן בטלנובלות. רבים מהם, ובעיקר רבות, בחצאיות ועקבי סיכה דקיקים, מצטופפים בעמידה בירכתי האולם, מנסים לשמר ארשת ויציבה אלגנטיים. סביב השולחן המועמדים לפרס מברזיל, ארגנטינה, פורטוגל והפיליפינים. קליפ של כמה דקות מוקרן לכל אחת מהסדרות, חלקם סוחטים גיחוכים מהקהל, בעיקר בסצנות חילופי זהות, התאהבות על גב סוס דוהר והיחלצות הירואית ממוות בטוח. בשלב השיחה שוררת דממה מתוחה בחדר. המסר לצופה האקראי ברור: אפשר לגחך - אבל לא לבטל. או כפי שתעיד מאוחר יותר מרינל ג'הא, אשת טלוויזיה הודית שהתאפקה שלא לפרוץ בצחוק רם מול המתחרה הפיליפינית, "בארבעת הערוצים המרכזיים של הודו אין אפילו קומדיה אחת. אין סדרת מתח או דרמה. בהודו מפיקים רק טלנובלות".

צילום: ויז'ואל פוטוס

פעמיים בעבר היתה דורי מדיה מועמדת לאמי, על שתי טלנובלות שהפיקה: "לה לולה", המספרת על מאצ'ו שוביניסט שנענש והופך לבחורה ו"סיאגה א-סיטאס" (בתרגום חופשי "עיוורת מדייטים"), על מרתון דייטים שעורכת האחות המוצלחת פחות במטרה להשיג דייט לחתונת האחות המוצלחת יותר. שתיהן היו לשלאגרים בינלאומיים, והאחרונה תופק מחדש בארצות הברית ותשודר ברשת הצעירים CW.

"הבנו שלחדור לעולם, כחברה ישראלית קטנה, יהיה קשה", אומר פלטי. "צריך להיות ממוקדים מאוד, ספציפיים מאוד כדי להצליח לחדור וכדי ליצור לעצמנו שם. טלנובלות זה עולם ענק שמקיים חברות ענק באמריקה הלטינית. 'טלוויסה' המקסיקאית נסחרת בבורסה באמריקה ב-15 מיליארד דולר ו'גלובו' מברזיל עוד גדולה ממנה. מדובר בשוק של הרבה חברות וגדלים עצומים".

אז איך עושים את זה?

"החלטנו ללכת על זווית אחרת. כש'גלובו' מפיקים המוצר הוא ברזילאי מאוד, כש'טלוויסה' מפיקה זה מוצר מקסיקאי מאוד. אנחנו החלטנו להפיק מוצר בינלאומי. זה מתחיל מהשחקנים והפנים שלהם, שחייבים להיות בינלאומיים - מהבחינה הזאת ארגנטינה וישראל מתאימות מאוד, כי שתיהן מדינות של מהגרים. אחרי זה, הסיפור צריך להיות אוניברסלי, מתאים לעולם, ולכן הטלנובלות שלנו דומות הרבה יותר לדרמות אמריקאיות מאשר לטלנובלות המסורתיות. זה איפשהו באמצע, גם בנושא וגם בעלויות ההפקה. התוצאה היא משהו שמצליח גם בארץ וגם בארגנטינה וגם בברזיל וגם במזרח הרחוק. כשעשינו את 'לה לולה' השחקן הראשי גידל איזה זקן וכדי לבדוק שזה עובר מסך, ערכנו בדיקה אונליין עם יועץ גרמני שהעסקנו, כדי לבדוק שזה עובר גם במערב אירופה".

אתם מייצרים גלובליזציה של התוכן.

פלטי מחייך חיוך דק ומתקן: "אני מעדיף 'לוק בינלאומי'. זה נתן לנו יתרון עצום ופרצנו באמת בסערה, בסביבות 2005. שנה אחר כך הקמנו את הזרוע השווייצרית שלנו, חברת ההפצה, לקראת תערוכת טלוויזיה קטנטנה בהונגריה. רצינו לראות שהכל עובד".

ומה גיליתם?

החיוך של פלטי מתרחב: "באותו שוק מכרנו בטירוף, ואז התחלנו לחדד את המיתוג שלנו. גוף שעושה הכל בעצמו - מייצר, מוכר, מקיים ערוצי טלוויזיה, אבל ממוקד כמו סכין בתחום הטלנובלות. ב-2008, אחרי שעד אז גילגלנו מחזור של בין שניים לארבעה מיליון דולר, גילגלנו פתאום רווח של 50 מיליון דולר".

אז ככה עושים כסף מטלוויזיה בעולם?

"התוכן הוא המלך. ככל שיש יותר אמצעי הפצה, אתה יכול גם להרוויח יותר. אתה מוכר אותו עוד פעם ועוד פעם. עכשיו אנחנו מוכרים שוב את התכנים שלנו ל'נטפליקס' והם ישודרו בדרך הזאת שוב, אחרי שהם נמכרו ושודרו פעם אחת בערוצים בתשלום, ושוב בשידור חינמי".

אלא שזו לא הדרך היחידה לעשות כסף מטלוויזיה בעולם, גם לא הדרך היחידה של דורי מדיה. וכאן נכנסת לתמונה דוקטרינת השילוב של פלטי: גם וגם. "קנינו עם שותפים חברה בגרמניה שמתעסקת בבידור במטוסים", הוא מפתיע, ואז מפרט את תהליך ההפצה הנע בין אולמות קולנוע, מהם למטוסים, בתי חולים ובתי מלון. משם נמכרים הסרט או הסדרה לערוצי כבלים, בהמשך לערוצים המשודרים חינם, ולבסוף לאינטרנט - שרשרת שלמה שמשמעותה מיצוי זכויות היוצרים וההכנסה.

"אנחנו רואים במטוסים לצורך העניין ערוץ", פלטי אומר. "לאט לאט במטוסים יהיו יותר ויותר מסכי מגע וטכנולוגיה של וידיאו על פי דרישה (VOD) ולא תהיה מגבלה על כמות התכנים ומספר השפות. מדברים על 5.3 מיליארד נוסעים בשנה, וזה גדל בשיעורים של שישה-שבעה אחוזים בשנה. בתוך 15 שנה זה יכפיל את עצמו. אני מגיע למסקנה שהתוכן הוא אולי המלך, אבל מי שמפיץ אותו חשוב לא פחות. עם הטכנולוגיה החדשה, תוכלי לבוא עם האייפד שלך ולצרוך מדיה בטיסה, לראות סרט או סדרה, בתשלום מינימלי".

אי אפשר לנתק את הטכנולוגיה הזאת, ואת חיפוש השווקים החדש, ממה שקורה היום לטלוויזיה בכלל.

"זה נכון, ברור לי שצריך שילוב. אני חושב למשל שערוצי ברודקאסט (ערוצים המשודרים חינם ומימונם מושתת על שידור פרסומות, כמו ערוץ 2 ו-10) יילכו ויתמעטו לטובת מעבר למערך טוטאלי של VOD. כל אחד יחליט לעצמו מה ואיפה הוא רואה. אני רוצה לבנות ספרייה ענקית שתהיה שלי. כמו אצל קבלן - כל קלטת שיש לי היא דירה. כל פרק הוא דירה וכל סדרה היא בניין, רק שבניגוד לדירה, את הקלטת אני יכול למכור בכל העולם, במקביל, אפילו לכמה גורמים באותה מדינה".

מי שרוצה להצליח בעולם צריך לבנות מודל עסקי כזה?

"כשאני חושב על מודל עסקי שאני רוצה, אני חושב על שני מישורים. האחד הוא זרם קבוע, גדל והולך של הכנסה מערוצי הטלוויזיה, מתעופה, מדיבוב וכתוביות. במקביל, על זה, הזרם של הפקות ותוכן שהוא הרבה יותר רווחי אבל גם הרבה יותר מסוכן. כשיש לך משהו טוב, כולם ירצו אותו, אבל אם יש לך משהו רע, תפסיד הכל. על הבסיס הקבוע אני מנסה לבנות את הספרייה, שגם היא מגדילה אותי. ככל שהיא גדולה יותר באים אלי גם מכל העולם, גם כמפיץ".

הדרך מגולני

זה כבר היום האחרון של הפסטיבל, שבערבו טקס הגאלה, ובבוקרו ישיבת דירקטוריון במלון הילטון. אם האווירה בסופיטל היתה עשירה ורוויית פינוקים, הרי שכאן מדובר בליגה אחרת. אפילו תגי השם המשתלשלים בשרוך מהצוואר, מוחלפים בתג עדין ואלגנטי יותר, שלא יפריע לרשרוש החליפות. הישיבה נפתחת, איך לא, בבראנץ' עשיר, לאחריה הישיבה הסגורה, בה מאושרת חברותם של חברים חדשים (אחד מהם הוא חנני רפפורט, מנכ"ל אולפני JCS שהצטרף למועדון), ארוחת צהריים (המכונה כאן "לאנצ'ן"), ואחריה יפרשו הנוכחים למנוחה קצרה - לפני הטוקסידו והשמלות של קוקטייל וארוחת הערב של הגאלה.

אבל בינתיים מתנהל עדיין הנטוורקינג בקצב שיא, כולל סמול טוק ליד דוכן הפירות הטריים עם נציג חברת הלוויין ההונג-קונגית, שמתלונן על הג'ט-לג. בכלל, נדמה שנציגי אסיה נוטים יותר להתביית על פלטי; במארב מתוכנן בקוקטייל ערב קודם לכן, איגפו אותו נציגי הממשלה הסינית ומתורגמניהם. אחר כך התברר שהדבר קשור לעסקה שנחתמה מיד אחרי הפסטיבל.

אבל עוד לפני כן מחכה רגע השיא של היום. בשעה חמש וחצי בערב חונות בפתח המלון שש לימוזינות נוצצות בשחור ובלבן, מהן יחליקו החוצה הכוכבים שהגיעו לכבד בנוכחותם את האירוע. שטיח אדום נפרש לאורך הכניסה לאולם הנשפים הגדול של המלון, בסופו מוזמנים הנוכחים להצטלם, לטעום מהכיבוד (שכולל מיצג עצום בלבן וזהב עם סמל האמי, העשוי כולו קאפקייקס זעירות) ולרפד את הכל באלכוהול משובח. בקצה השני של האולם חבוי אולם נוסף, קטן יותר, שבדלתו ניצבים זוג גברתנים וצמד נשים נאות בשמלות נשף. זהו חדר הקוקטייל הפרטי, שהרי אין להעלות על הדעת כיצד אמורים בכירי התעשייה העולמית והאמריקאית ובני זוגם, שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור ויתר אנשי ליגת העל של המוזמנים, להתמנגל ביעילות. כולם בטוקסידו ופפיון, כולן בשמלות נשף ועקבי סיכה, כולם ביחד נהנים מברווז פקין המוגש כנשנוש עם מטעמי קוקטייל אחרים.

בחדר המדיה, מאחור, במה שעליה מתראיינים לטלוויזיה המועמדים לפרס והכוכבים. בלונדינית נמרצת, בשמלת זהב מנצנצת שנראית כאילו ניצוקה על גופה, מציגה את עצמה. במקצועה היא מאמנת סלבריטאים לצילומים מוצלחים בפרימיירות. "נשים", היא ממתיקה, "יעדיפו לפתל מעט את גופן כדי להיראות רזות ומחוטבות יותר. גברים יעשו לעצמם טובה גדולה אם יישענו מעט קדימה, ולא ישכחו להרפות כפות ידיים".

על הבמה, חצי שעה אחר כך, פותח פלטי את הערב וכלל לא נראה כאילו הוא זקוק לתזכורות כיצד להירגע. נכון, אנשי החברה שמסתובבים בטקס טוענים שכך הוא נראה כאשר הוא מתוח, אבל פלטי נואם בנחת על עתיד התעשייה, על התוכן, שהוא קלף המפתח להצלחה, על האתגרים המצפים ואפילו על ישראל ומקומה בשוק הטלוויזיה העולמי.

הערב עובר ללא תקלות. ריצ'רד פרסונס, לשעבר נשיא טיים וורנר, חברת המדיה הגדולה בעולם, מכנה את עצמו "The wizard of was" וסוחט גלי צחוק מהקהל. אווירת שביעות הרצון נמשכת אל תוך הלילה באפטר-פארטי במבנה שקוף, מהודר, הצופה לרחבת ההחלקה על הקרח בבריאנט פארק. בפינת העישון הקטנה, מגיב הזוכה בפרס הקומדיה, בלגי מבוסם מעט, ב"אאאאהההה" כשהוא שומע על הנסיבות שהביאו עיתונאית וצלם ישראלים אל הטקס. "דורי מדיה, מכיר".

וזה המקום לחזור ולשאול: איך הם מכירים אותו ואנחנו לא?

פלטי, בן 53, נולד בקיבוץ הזורע להורים שעלו זמן קצר לפני כן מארצות הברית. אביו היה איש צבא אמריקאי שהוצב בפרנקפורט, והוריו נפגשו במסגרת תנועת השומר הצעיר. בצעירותו ניגן פלטי בחצוצרה ונחשב מוזיקאי מחונן, שזכה בכל שנה במלגות שמימנו את לימודיו. בצבא שירת כקצין בסיירת גולני, ואחר כך כמפקד הסיירת. חבריו הטובים עד היום הם משם ומהקיבוץ. בסדר פסח, בבסיס החטיבתי, פגש את רעייתו דגנית, אז צפ"טית וכיום סמנכ"ל הכספים בחברת האנרגיה "גרניט הכרמל". השניים, שנשואים כ-30 שנה, הם הורים לשלושה ילדים בוגרים.

את התשובה לשאלה מדוע פלטי עבר כך מתחת לעין הציבורית, אפשר למצוא, בחלקה לפחות, בתכונות האופי. גורם בתעשיית הטלוויזיה המקומית סיפר שלמרות היכרות ארוכה, מעולם לא הצליח לשוחח עמו על משהו שאינו עבודה. אחר מספר גם הוא על היכרות ארוכה ומגדיר את פלטי בדיפלומטיות כ"איש מאוד לעניין, אין לו אגו וזה נעים להתנהל ככה, במיוחד בתעשייה שלנו, שבה הכל אישי והכל מלא חשבונות. אצלו העסקים קודמים לכל. הוא איש כספים מובהק, איש שהמשימה היא מה שחשוב בעיניו".

צילום: דן קינן

עובדיו של פלטי, כך נראה, תמימי דעים לגביו, וקשה למצוא מישהו שיעביר ביקורת חריפה. התגובות נעות בין הערכה גדולה להערצה של ממש. בעבר, לאחר שאביה של אחת העובדות נחטף בקולומביה, מימן פלטי את נסיעתה לשם ושילם את משכורתה גם במשך כל תקופת החיפושים אחריו. ישיבה שנערכת בחברה פעם בשבועיים, וכוללת את כל עובדי החברה שזוכים לעדכון שוטף, אחראית גם היא לאווירה החיובית.

"הוא אדם עם סדר יום שמתחיל בשש וחצי בבוקר בעבודה, ונגמר בחצות בחזרה מהעבודה", מספר אחד העובדים. "אם הוא חוזר הביתה קודם, הוא יעבוד עד חצות, יענה למיילים ולטלפונים כי אלו השעות שהעולם עובד בהן. הוא לא הולך לאירועים ולא פוגש אנשים או מתחכך, ואם יש מה לעשות, הוא יעבוד גם בשישי ובשבת. בן אדם שיצא מהקיבוץ עם הבגדים שיש לו וזהו, חייב להיות לו צורך חזק מאוד להצליח".

עובד אחר מספר: "הוא אדם חזק מנטלית בצורה יוצאת דופן. הוא מסוגל לעמוד בלחצים אדירים. נכון שהוא אדם לעצמו; לא הייתי אומר מרובע, אולי מתומן, כי הוא איש של הרגלים ושל דברים שצריכים להתנהל בדיוק כך".

כצפוי, שאלות ישירות מדי, אישיות מדי, גורמות לפלטי לנוע באי נוחות, גם כאשר מדובר בשיחה בחדר הסבה במלון מפואר וסביב שולחן נינוח. הוא נשאל על המוטיבציה לעשות ולהצליח, אבל משיב במשורה. "יש לי דרייב, זה תמיד היה", הוא אומר. "חינוך לערכים ומוטיבציה גבוהה, את זה קיבלנו בקיבוץ, אבל לא מעניין אותי להתעסק בזה, במה עשיתי, מה היה".

זה גורם לכך שלא יודעים עליך.

"זה לא נורא שלא יודעים עלי, מה צריך לדעת?"

המקום היחיד שמכירים אתכם בארץ זה במוספי הכלכלה, על אף שישראלים כל כך אוהבים לנכס הצלחה של ישראלים אחרים.

"מה שלא תורם לעסק, לא רלוונטי. ויש עוד עניין, הרבה פעמים מי שמגיע מתקשורת מונע מאגו. אנחנו חסרי אגו. אני לא בטוח שאגו זה רע, אצלנו זה פשוט לא כל כך חשוב. אנחנו גם לא פועלים בפלטפורמה של ערוץ 2 בפריים טיים. את הצופים של 'ויוה' לא מעניין מי הבעלים, הם רוצים לראות סדרות. אנחנו לא עושים ריאליטי ענק, ואולי זה גם זה".

נדמה שהעבודה שלך מסעירה אותי יותר משהיא מסעירה אותך...

פלטי מלכסן מבט, שריר זע בלסתו. "אולי את מחצינה יותר", הוא מאבחן. "אני פשוט לא שחקן בטלנובלות".*

 

כל כללי הטקס

תוצאות התחרות השנתית, שפתוחה למועמדים בתקופה זו ממש, נקבעות על ידי 500 חברי האקדמיה, ולצדם מפיקים ואנשי טלוויזיה שאינם חברים, בשלושה שלבי שיפוט. בראשון מתקיימת צפייה ממוחשבת המונית של אנשי טלוויזיה. השנה הוגשו לשלב זה למעלה מ-1,000 תוכניות. בשלב השני שופטים שנבחרו מבין חברי האקדמיה צופים בחמש עד עשר תוכניות בקטגוריה שבה הם שופטים. אם מדובר בקומדיה, יצפו השופטים בשלושה פרקים מכל סדרה וידרגו אותה. "ההצבעה נחתמת במעטפה ונשלחת לניו יורק והתוכניות שזוכות בדירוג הגבוה ביותר נבחרות לגמר", מסביר נתנאל ברנדל, אחראי השיפוט. "בשלב השלישי השופטים, שגם הם חברי אקדמיה מרחבי העולם שנותרים אנונימיים, צופים בכל התוכניות בקטגוריה מסוימת ומדרגים. והשנה היו לנו כ-800 שופטים מ-68 מדינות".

"יש אסטרטגיה סבוכה לגבי הקטגוריות", אומרת אנני ווגליוס, אשת טלוויזיה שוודית בכירה ואחת השופטות שהשתתפו בפאנל בעניין במסגרת הפסטיבל. "לאמי האמריקאי יש עשרות קטגוריות, לאמי הבינלאומי יש עשר. בעתיד, ככל שמספר הקטגוריות יעלה, כך גם הפוליטיקה סביבן תהיה מורכבת יותר". באשר לנטייה המוגברת של תוכניות בריטיות וברזילאיות לזכות, אמרה ווגליוס כי "כשופטת אני נוטה לשאול את עצמי אם אני מסוקרנת, ורק אז אם אני אוהבת את מה שאני מסוקרנת לגביו. ככל שתוכנית מגיעה מתרבות מרוחקת יותר, השופטים מאבדים ניואנסים, לכן חשוב הגיוון של השופטים".

"באופן כללי מאוד חשוב לנו שמפיקים, גופי שידור, יוצרים, יידעו שיש אמי שמיועד להם", אומר ברנדל ומנסח פנייה גם לתעשייה הישראלית: "אנחנו מחכים לתוכניות שלכם. אל תשפטו בעצמכם את התוכניות שלכם, תנו לשופטים לשפוט אותן ואולי תופתעו". בשנה הבאה צפוי גם להיערך לראשונה טקס האמי בינלאומי נפרד לתוכניות ילדים.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו