בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומר טוב

אחרי שהערפדים והזומבים אמרו את שלהם, מגיעות האגדות ומציפות את המסך. נועה מנהיים צוללת לתת-מודע הקולקטיבי

4תגובות

היה היו פעם, לפני שנים רבות, בנסיכות רחוקה-רחוקה, שני אחים. הם היו חוקרים ישרים ועשויים ללא חת שנסעו לאורכה ולרוחבה של הממלכה, אוספים סיפורים ורושמים אותם בדיוק נמרץ מפיהם של בני העם הפשוטים. הם האזינו לנשים זקנות בזמן שמכרו תפוחים אדומים לנערות שעורן צח כשלג, היטו אוזן לחוטבי עצים מסוקסים שגילו להם שנאלצו לנטוש את ילדיהם הקטנים ביער, ורשמו מפיהן של סבתות את ההרפתקאות של נכדותיהן האמיצות. שמם היה גרים. האחים גרים.

אל תאמינו לאגדות. וילהלם ויעקב היו בלשנים מבריקים, מנסחי "חוק גרים" החשוב (שעניינו מעתק הגאים) וחלוצי המילון הגרמני, אבל את המעשיות שקיבצו לא רשמו, כפי שטענו וציינו בהערות השוליים המלומדות שלהם, מפיהן של קשישות ציוריות בבקתות קסומות ביערות נידחים, אלא מבין שפתותיהן של עלמות חמד בורגניות או מבין דפיהם של ספרים עבי כרך ושכוחים בספריות מאובקות.

היתה להם סיבה. גרמניה של תחילת המאה ה-19 היתה קונפדרציה של יותר מ-30 מדינות שנזקקו לנשמה. הנשמה הזאת היתה השפה הגרמנית, וצעירים רומנטיקנים ולוהטים באש לאומנית השליכו עצמם אל חקר עיצורים סותמים בלתי-קוליים בפרוטו-הודו-אירופית כאילו היו מילות הקסם שיבראו את האומה החדשה. אוסף הפולקלור של וילהלם ויעקב החל כחלק מאותה משימה כבירה - ללכוד את הלשון ודרכה, את הרוח. אבל הרוח הזאת אינה יכול לנשב מטרקליני הרוקוקו שבהם סיגנן שארל פרו את מעשיות "אמא אווזה" שלו, וגם לא מכרכים עבשים. זוהי רוחו של העם, ה"פולק" הגרמני. ואם אין למצוא אותה, יש להמציא אותה. האחים גרים, חוקרים מכובדים ומלומדים, עשו בדיוק את זה. המטרה, כך נראה, מקדשת את האמצעים.

זו לא באמת אמא

כבר כשכרך המעשיות הראשון ראה אור ב-1812, קשה היה לאחים גרים לייעד אותו במובהק לילדים, לכן קראו לו "מעשיות הילד והבית" (Und Hausmärchen -Kinder ), בניסיון ללכוד קהל רחב יותר. ואכן, הביקורת שספגו התייחסה ישירות למידת התאמתן של המעשיות לנמענים צעירים: הן היו מפורשות מדי, גסות מדי, מיניות מדי. לכן חזר יעקב, הרגיש מבין האחים, אל שולחן הכתיבה שלו, כדי לשכתב את המעשיות "האותנטיות". 17 מהדורות יהיו לכ-200 האגדות שאספו האחים גרים, ועם כל מהדורה הלכו הסיפורים והתעדנו, הלכו והשתכללו, עד שכל האמהות הרעות הפכו חורגות.

אבל בעוד הרמזים המיניים מעובדים ומטושטשים, הלכה האלימות והחריפה. כך למשל נותנת האם סכין לבנותיה ומציעה לאחת לחתוך את עקביה ולאחרת - את בהונותיה, כדי להתאים לנעל של אשנפוטל, הלוא היא לכלוכית. האלימות הבוטה של המעשיות וחשיבותן לקאנון הגרמני, בעיקר בזמן כשפיו האפלים של הנאציזם, הביאו את בעלות הברית להטיל עליהן צנזורה חריפה לאחר המלחמה, כי היו מי שראו בהן את מבוע האכזריות הטווטונית.

אך מהי צנזורה לעומת כוחם של ענקים? אהבתן של נסיכות? מגפיהם של חתולים? מעשיות האחים גרים זכו לפופולריות עצומה כבר בחייהם, בעיקר אחרי שאחיהם לודוויג אייר אותן. הן המשיכו לרתק אנימטורים כמו וולט דיסני האניגמטי, ששאף לרכך אותן, פסיכולוגים כמו ברונו בטלהיים הקונטרוברסלי שדרש לא להשמיט מהן תג ותו, וסופרים כמו היוצרת הפמיניסטית המופלאה אנג'לה קארטר, שבספרים כמו "חדר הדמים" חושפת בחדות וביופי מבעיתים את המיניות המעוותת, האפלה, ששוכנת בלבן של מעשיות רבות.

השכתוב, החשיפה, הכתיבה המחודשת של המעשיות - כל אלו היו חלק מהן מהרגע שבו עלו לראשונה על הכתב. הן משרתות באותה מידה של מסירות את הפשיזם, את הפסיכואנליזה, את הריאקציה והחתרנות. הן יודעות שהגמול על שירותן המסור הוא זה המובטח בסופה של כל מעשייה: לחיות באושר ועושר. לנצח.

כיפה איומה

וכך, בעוד קארטר חושפת את הנקרופיליה של שלגיה בסיפור "ילדת השלג", סופר הפנטזיה ניל גיימן חושף שיניים והופך אותה לערפדה בסיפורו "שלג, זכוכית, תפוחים". אצל יוצר הקומיקס ביל וילינגהם, היא בכלל התגרשה מהנסיך אחרי שניהל רומן עם היפהפייה הנרדמת. היום היא סגן ראש העיר של "פייבלטאון" החבויה אי שם במנהטן, כי מלחמה שהתחוללה בארצן של האגדות אילצה אותן לברוח לעולמנו שלנו. "פייבלס" של וילינגהם עוסק פחות בחשיפת התכנים הלא-מודעים של האגדות ויותר במתחים שטומנת בחובה האפשרות לעמת את גיבורי המעשיות עם העולם המודרני ואלו עם אלו, במגוון שילובים פרובוקטיבי (זהבה מנהלת רומן עם דוב) ומענג.

ספק אם משהו מתכנים פוטנציאליים אלו של מעשיית שלגיה עניינו את טארסם סינג, במאי הפרסומות הבלתי נלאה שאחראי לאפוס המביך-אך-מרהיב, "בני אלמוות", בבואו לביים את ג'וליה רוברטס כאם החורגת המרושעת בסרט "Mirror Mirror" שעתיד לצאת לאקרנים ב-16 במארס. הטריילר מכיל בעיקר שמלות מופרזות-אך-מלהיבות ובדיחות של רוברטס על הזדקנות וקמטים.

גם שרליז תרון נופלת קורבן לשמלות מגוחכות בעיבוד השני ששלגיה תזכה לו הקיץ, ב-1 ביוני. "Snow White and the Huntsman", אף הוא משרביטו של במאי פרסומות, רופרט סאנדרס, מעניק לשלג גוון אפל יותר וסומך על ליהוקה של כוכבת "דמדומים", קריסטן סטיוארט, כדי למשוך את הקהל הצעיר. את הטון כבר קבעה פליטת "דמדומים" אחרת, הבמאית קתרין הארדוויק, ב"ירח אדום", הגרסה ההורמונלית של "כיפה אדומה".

נראה שהערפדים והזומבים, שליטי המסך הגדול והקטן כאחד בשנים האחרונות, מפנים את מקומם ליצורי האגדות האלמותיים לא פחות, אולי לאור יובל ה-200 של מעשיות האחים גרים בשנה הבאה.

לטלוויזיה שתי נציגות טריות בז'אנר: "גרים" היא סדרת מתח עם יומרה לאפלוליות, שבמרכזה בלש משטרה המגלה, הפלא ופלא, כי הוא הצאצא האחרון למשפחת גרים, ולכן רק הוא יכול לראות את יצורי האגדות המרושעים ששוכנים בינינו, מוסווים כבני אדם מן השורה. הפרקים הראשונים אינם מבטיחים יותר מאשר שימוש בנוסחה שחוקה, איש זאב צמחוני בתפקיד האתנחתה הקומית ואינפלציה של דברים שמזנקים מפינות חשוכות ונוהמים.

"once upon a time", לעומתה (שתשודר עוד החורף ביס), מציגה לפחות רעיון מעניין. יצורי האגדות אכן קיימים בינינו, אך הם אינם יודעים זאת. כישוף אפל גזל מהם את זיכרונם ושלח אותם למקום הנורא ביותר שניתן לדמיין - עיירה קטנה ומנומנמת במיין, שם הם חיים בלי לדעת שהיו בעבר יריבים ואוהבים, נסיכות וגמדים. בניגוד ל"פייבלס", לא שלגיה מנהלת את העיר, אלא המלכה המרושעת, שהיא גם אמו החורגת (במקרה זה המאמצת) של ילד קטן - היחיד שיודע את האמת על זהותם של תושבי העיירה.

אך הבסיס המסקרן הזה נפגם על ידי הקטעים - המתרחשים בממלכת האגדות ומגלים לנו את ההיסטוריה הסודית של הדמויות - שמעוצבים כמו דרמת תחפושות דלת תקציב מהאייטיז, עם אפקטים מגוחכים ותלבושות מזעזעות.

גם כשסערת העיבודים הנוכחית תחלוף ותותיר אחריה תפוח אכול למחצה, טבעת שזוהרה הועם, נעל זעירה וסדוקה ועוד כמה שיירים קסומים, המעשיות יישארו. התהליך האבולוציוני הארוך שעברו ניפה מתוכן את החלשות, הנדירות, הלא מוכרות (כמו "העכבר, הציפור והנקניק" למשל) או הטמיע את תכונותיהן המהותיות במעשיות אחרות. החזקות הסתגלו - למוסר המשתנה, לתקינות הפוליטית, לגרפיקה הממוחשבת - ושרדו. הן קיימות בתרבות, בתת-מודע הקולקטיבי ובאוצר המילים המשותף כסימולקרות - עותקים, שכפולים, עיבודים ושכתובים שאין להם מקור "אמיתי", ומעולם לא היה להם. זהו מקור כוחן, שהרי מי שמכיר אותן יודע היטב, שדברים שאינם קיימים "באמת" הם החזקים מכל. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו