שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

היה שלום? תהיה מלחמה?

מעט, אם בכלל, נותר מהסכמי השלום עם מצרים: אין מסחר, אין תיירות ואין גז. הסכמי הפירוז כורסמו עד דק וסיני נהפך לשטח הפקר, גן עדן לחוליות טרור. הסיכון לעימות נראה גדול מבעבר, אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדות השכנה מדרום

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

מה נשאר כיום מהסכם השלום הישראלי-מצרי, יותר מ-32 שנה אחרי חתימתו? בדיקה מדוקדקת של ההסכם ונספחיו, בשבוע שבו זכו מפלגות איסלאמיות בהישגים מרשימים בסיבוב הראשון של הבחירות במצרים, תגלה תמונה מדאיגה למדי. זו מציאות שהדרג המדיני בישראל מעדיף להרחיק מעיני הציבור, במאמץ לשמר את מה שאפשר מהיחסים עם קהיר.

משלום קר עברו ישראל ומצרים למציאות של הפסקת אש, שגם היא אינה מלאה ומופרת לעתים בהתקפות טרור מסיני לשטח ישראל. גם המצב הנוכחי, שבו מתקיים תיאום ביטחוני חלקי בין הצדדים, טוב לאין ערוך ממצב המלחמה ששרר עד חתימת ההסכם בשנת 1979. ועדיין, קשה שלא להרהר באפשרות שתחול הידרדרות נוספת, אם אכן יעבור השלטון מחזקתם הזמנית של הגנרלים המצרים למפלגות אזרחיות, מתוך השפעה גוברת והולכת של תנועת האחים המוסלמים.

הפגיעה ביחסי שתי המדינות אינה מוגבלת לתחום הביטחוני. היא מורגשת בשורה ארוכה של תחומים, בהם יחסי המסחר, התיירות והקשרים הדיפלומטיים. לעתים זו תוצאה של המצב הביטחוני בסיני, לעתים השלכה של מדיניות מצרית מכוונת. כך מורגשת פגיעה קשה בסחר במעברי הגבול. ישראל ומצרים חתומות על הסכמי "קויז", המסדירים ייצוא משותף של מוצרים שיוצרו בשתי המדינות לארצות הברית, מתוך הטבות מכס משמעותיות מהאמריקאים. אולם בחודשים האחרונים צולפות חוליות בדוויות על המשאיות בכבישים למעברים בסיני ומשלוחי ה"קויז" נתקעו ברובם.

לחצו לייק לפייסבוק הארץ וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

הקמת הגדר בגבול מצרים. צה"ל שידרג את היערכותוצילום: רון אלון

אספקת הגז ממצרים לישראל משותקת לחלוטין. בסוף נובמבר נרשם בסיני הפיצוץ התשיעי בצינור הגז לישראל בתוך פחות משנה. גם לפיגועים הללו אחראיות קבוצות בדוויות, שפועלות כנראה ממניעים משולבים, חבלניים וכלכליים - הרצון לסחוט דמי חסות מהמשטר תמורת הבטחה להימנע מפגיעה בצינור. הפיצוץ התשיעי אירע ימים אחדים לאחר הפיצוץ השמיני, כנראה לאחר שההתקפה הקודמת לא השביתה את הצינור לחלוטין. בפועל, אספקת הגז מושעית זה תקופה ארוכה, וספק רב אם תחודש.

למשטר בקהיר לא נוח עם אספקה סדירה של גז לישראל, מה גם שבתקשורת המצרית מתפרסמות כל העת האשמות בדבר עסקה אפלה שרקמו הנשיא לשעבר חוסני מובארק ומקורביו, שאיפשרו לישראל לרכוש גז בזול. אפילו אם יצליחו לחדש את האספקה לישראל, נראה שהמצרים מבקשים לפתוח את ההסכם באופן שיאפשר להם לגבות מחיר גבוה בהרבה, כפי שאירע באחרונה עם האספקה לירדן. כך או כך, ישראל אינה יכולה לסמוך כעת על אספקת גז מצרית. יו"ר חברת החשמל, יפתח רון-טל, כבר אמר השבוע כי מחיר החשמל לצרכן הישראלי עתיד לעלות בשנה הבאה במידה ניכרת.

התיירות בין שתי המדינות חלפה מן העולם. תיירים מצרים נראו בישראל, במספרים זעירים, רק מיד לאחר ההסכם. התיירות הישראלית לקהיר (לבד מערבים ישראלים) גוועה גם היא בתוך שנים ספורות. האנרכיה בסיני בחודשים האחרונים עשתה מה שלא עשו שנים של פיגועים והתרעות של המטה ללוחמה בטרור: רק ישראלים מעטים מוסיפים כיום לבוא לנופש בסיני.

אוניות ישראליות עדיין יכולות לנוע דרך תעלת סואץ, אבל ייתכן שזה זמני. התנועה בתעלה, לספינות מכל המדינות, משובשת בשל שביתות של עובדים במצרים, אולם הסיכון המעשי גדול יותר. באפריל עצרה ישראל משלוח איראני של טילי חוף-ים סי-704, מאיראן לרצועת עזה. אפשר רק לשער איך ישפיעו משלוחים דומים על תנועת האוניות בתעלה, אם יגיעו לידי חוליות בדוויות במערב סיני.

הקמת הגדר בגבול מצריםצילום: אלון רון

מה נשאר

ישראל ומצרים ממשיכות לקיים קשר דיפלומטי וביטחוני, אך לא פומבי. שגרירות ישראל בקהיר נסגרה אחרי התקפת ההמון עליה בחודש ספטמבר, וכרגע קשה לראות אם ומתי תיפתח מחדש. הנציג הישראלי הבכיר בקהיר, בפרופיל נמוך עד בלתי נראה, הוא סגן השגריר. השגריר הקודם, יצחק לבנון, סיים את כהונתו ומחליפו, יעקב אמיתי, טרם התקבל במצרים. כשישראל היתה זקוקה בדחיפות לגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי כדי לחלץ את המאבטחים מהשגרירות הנצורה, השליט המצרי לא החזיר טלפונים ונדרשה התערבות ישירה של הממשל האמריקאי.

במובנים רבים הפירוז הצבאי בסיני הוא המרכיב הביטחוני החשוב ביותר בהסכם, אולם מי נותר לפקח עליו? כוח המשקיפים הרב-לאומי בסיני מאוים תדיר על ידי הבדווים. חוליות טרור צולפות על בסיסיו ומניחות מטענים לשיירות שלו. האמריקאים עברו באחרונה להטסת חלק מאנשיהם במסוקים, בתקווה לצמצום הפגיעה בשיירות. לפני כמה חודשים תקפה כנופיה בדווית בסיס מצרי באל-עריש והרגה שני קצינים ועשרה שוטרים. התקפה דומה על בסיס של הכוח הרב-לאומי עלולה להביא לפינוי המשקיפים. בצד הישראלי מזהים באחרונה סימני עצבנות גוברים במפקדת הכוח.

גם כך, הסכמי דילול הכוחות מופרים בצורה בוטה זה כמה שנים, וביתר שאת בשנה האחרונה. זה החל אחרי ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005, כשישראל ביקשה ממצרים לסייע לה במניעת הברחות הנשק במנהרות מסיני לרפיח. המצרים התנו זאת בשדרוג הכוחות הפרוסים לאורך ציר "פילדלפי". ישראל הסכימה להחלפת 750 שוטרים מצרים במספר דומה של אנשי משמר הגבול שלהם, מצוידים ומאומנים יותר. בפועל, השאירו המצרים בשטח את שני הכוחות ואחר כך קיבלו הסכמה ישראלית לפתיחת בסיס ימי באל-עריש (למאבק בהברחות הימיות), ולטיסה של מסוקים צבאיים שאינם חמושים בטילי נ"ט בקרבת הגבול - עוד שני סעיפים הפורצים את מסגרת ההסכם.

אחר כך באו האירועים בכיכר תחריר בקהיר והאנרכיה בסיני בעקבותיהם. מצרים ביקשה מישראל לאפשר לה להכניס שישה גדודי חי"ר כדי להשליט סדר בסיני ונענתה בחיוב. כעת פרוסות בסיני יותר משתי חטיבות מצריות, מעבר להיקף הכוחות שמתיר ההסכם. ישראל מבליגה, אף כי הפריסה לא תרמה באופן מובהק לצמצום המהומות, לריסון הבדווים או למניעת פיגועים מסיני. גם קצב כניסת המהגרים והפליטים האפריקאים לישראל, העומד כיום על מאות בחודש, מעיד לא רק על גדר הגבול שלא הושלמה אלא על חוסר יכולת (ואולי חוסר רצון) של מצרים לטפל בבעיה.

לריקון הסכמי השלום מתוכן בעקבות השילוב הקטלני של השפעות תחריר וסיני, יש תוצאות מטרידות באשר למצב הביטחון בגבול. התקרית ב-18 באוגוסט, כשחוליה בדווית מאומנת היטב (שלפי המודיעין הישראלי פעלה במימון ובהנחיה של פלגים פלסטיניים בעזה) הרגה שמונה אזרחים וחיילים ישראלים בכביש 12 לאילת, היתה אות מבשר רעות. גם כך מדובר בשינוי בעל משמעות אסטרטגית כמעט, מגבול שהיו בו בעיקר פעילות פלילית והברחות נשק, לסכנה ממשית לפיגועים. אך בשלבים מאוחרים יותר ישראל צריכה להביא בחשבון תרחישים קשים בהרבה: פגיעה בחופש התמרון של צה"ל במקרה של הסלמה בעזה, הכנסת דיוויזיות מצריות לסיני ובטווח הארוך אפילו סיכון מסוים למלחמה, גם אם כרגע נראה שמדובר בתרחיש קלוש.

סימן שאלה

שאלה קריטית, מהזווית הישראלית, היא מה הדבר אומר על מרחב התמרון הצבאי בחזיתות אחרות. מאז נחתם הסכם השלום עברה ישראל שתי אינתיפאדות ושתי מלחמות יזומות בלבנון ומצרים בדרך כלל שתקה. מנגד, אף שייחסה את הפיגוע מסיני באוגוסט ליוזמה עזתית, הסתפקה ישראל בתגובה מרוסנת מכפי שרצתה, בשל לחץ מצרי. כיצד תנהג מצרים במקרה של עוד מבצע בנוסח "עופרת יצוקה"? תת-אלוף (מיל') משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר, אמר השבוע בכנס במכון למחקרי ביטחון לאומי כי ישראל יצאה ל"עופרת יצוקה" בתנאים נוחים בצורה בלתי רגילה וכי על צה"ל להניח שהזדמנות זהה לא תחזור בעתיד.

ג'ף פלטמן, עוזר שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון, אמר השבוע ל"ידיעות אחרונות" כי "האחים המוסלמים הבטיחו לכבד את הסכם השלום עם ישראל". לא צריך להתעלם מהתחזית האמריקאית, אבל עד היום הפגין ממשל אובמה כישלון כה מוחלט בחיזוי ובתפקוד בזירה המצרית, שמוטב לקבלה בזהירות.

במקרה של עימות נוסף בעזה, ישראל תצטרך להביא בחשבון לחץ מצרי מיידי להפסקת מבצע של צה"ל, עד כדי איום בהעברת דיוויזיה מצרית לסיני, אף שמדובר בהפרה בוטה של הסכם השלום. האלוף יואב גלנט אמר השבוע באוניברסיטת תל אביב, כי "כרסום בהסכם השלום יכול להביא לכניסת צבא מצרי לסיני", והזכיר כי ריכוז כוחות דומה היה עילה מרכזית לפרוץ מלחמת ששת הימים. האם ישראל תפעל במקרה כזה? גלנט הציב "סימן שאלה גדול".

אלוף-משנה (מיל') רונן כהן, בכיר לשעבר באמ"ן שהיה בין השאר סגן ראש חטיבת המחקר, אומר ל"הארץ" כי "ההתקפות מסיני בתקופת המעבר של טנטאווי הן תוצאה של מחדל בפיקוח הצבאי המצרי. אם אכן תגבר השפעת האחים המוסלמים, נראה בשנים הקרובות פיגועים תכופים יותר, כשהממשל בקהיר מעלים עין באופן מכוון. המצרים לא יפנו לעימות מכוון אתנו, גם משום שהם זקוקים נואשות לסיוע כלכלי מוושינגטון כדי לשרוד".

ב-30 השנים האחרונות צבא מצרים כמעט ונמחק מרשימת האיומים שצה"ל התחשב בהם בתכנון בניין הכוח שלו. גלנט הזכיר כי בכל מלחמה שבה פעל צבא מצרי, היתה זו החזית המסוכנת ביותר לישראל. גם כיום מדובר בצבא בן מיליון איש, כמחציתם בשירות חובה, כ-4,000 טנקים, אלפי קני ארטילריה, מאתיים מטוסי אף-16, יותר מ-170 ספינות ובעיקר סיוע צבאי צמוד מארה"ב. גם בשנות השלום ניהל הצבא הזה תרגילים גדולים מדי שנה, שהיו מכוונים נגד מדינה אלמונית במזרח, לא נגד השכנים הבלתי יציבים בלוב ובסודאן.

מה עושה ישראל לנוכח השינויים? התפנית הבולטת היא האצת העבודות לבניית הגדר בגבול המצרי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדבר כעת על בניית גדר דומה גם בחלקו הדרומי של גבול ירדן, בעיקר מחשש שהפליטים מאפריקה יחפשו נתיב חלופי אם תיחסם כניסתם לישראל מסיני.

מאז אוגוסט שידרג צה"ל את היערכותו בגבול המצרי, למניעת חדירות נוספות. סדר הכוחות בגבול הוכפל ובמרחב פרוסה כעת בקביעות חטיבת חי"ר סדירה. גם יכולתה של עוצבת אדום, האוגדה המרחבית בגבול (אוגמ"ר 80), שודרגה במידה ניכרת. סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נוה, טוען שהאוגדה מכונה אוגמ"ר 80 משום שהיא גוזלת 80% מזמנו. צה"ל עדיין דן באפשרות להקים מחדש את הגיס הדרומי, שייעודו הפעלת כוחות בסיני בעת חירום.

הרמטכ"ל, בני גנץ, אמר באחרונה לקצינים בכמה הזדמנויות, כי הצבא "צריך להתחיל להסתכל עם הפנים דרומה". זאת אינה הכרזת מלחמה, כמובן. המלכוד שצה"ל עומד בפניו הפוך: עליו להתחיל להתכונן ברצינות לתרחישים פסימיים, אך להיזהר מלעשות מהלך פומבי, מתוך הנחה שכל צעד כזה יעליב את המצרים ויגביר את המתח בין שתי המדינות.

הבעיה העיקרית היא שצה"ל שכח "לדבר מצרית". בעשורים שבהם היה הקשב נתון לזירות אחרות, נשכח רוב הידע הקשור בעימות מדברי, דרומי, והתנוונו במתכוון (גם בשל משאבים מוגבלים) היכולות האופרטיביות ואיסוף המודיעין. גם כעת, הצבא צריך להיזהר באיסוף מידע על מדינה שעודנה מוגדרת ידידותית.

גלנט, בחמש שנותיו כאלוף פיקוד הדרום, היה המתריע בשער בעניין הסיכון המצרי העתידי. בדרגים שמעליו לא התלהבו לעסוק בכך, גם בשל מצוקת זמן ומשאבים וגם מחשש להכעיס את הדרג המדיני. התהליכים שהחלו, לחשיבה ולריכוז מודיעין, נשארו ברובם בתחומי פיקוד הדרום, בעוד המטכ"ל סוגר יחידות ומפקדות גיס. גלנט תיאר בזמנו את פעולותיו כ"פוליסת ביטוח עם פרמיה נמוכה". כעת הצבא צריך לשלם פרמיה גבוהה בהרבה, בתקווה שבעתיד לא יצטרך לשלם את מלוא הסיכון.

"במשך השנים, המחשבה היתה שהמודיעין יוכל לספק התרעה מוקדמת, בת שנה או שנתיים, על תהפוכות הצפויות במצרים", אומר קצין המודיעין רונן כהן. "אבל הדומינו של אביב העמים הערבי התמוטט מהר מדי. ישראל צריכה להתייחס אל הפלת שלטון מובארק כאל התרעה אסטרטגית ארוכת טווח ולהיערך בהתאם. זה יחייב הסטת משאבים משמעותית בתוכנית הרב-שנתית, דווקא בתקופה שבה הקיץ של המחאה החברתית החזיר את הדיון הציבורי לשאלת הקיצוץ בתקציב הביטחון". *

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ