שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אני אנווט, אבל לאן?

ראש הממשלה הטיל השבוע פצצה: הקדמת הפריימריס בליכוד הכניסה את המערכת לסחרור. האם הכוונה היא פוליטית או ביטחונית? לנתניהו הפתרונים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי ורטר

חג החנוכה הוא רק בעוד עשרה ימים, אך בלשכת ראש הממשלה כבר חוגגים חג אורים פרטי משלהם. בנימין נתניהו רווה נחת השבוע. הוא יזם מהלך פוליטי שהכה בתדהמה את הסובבים אותו. הוא גרם לכנסת ולתקשורת לתהות ולנחש לאן לעזאזל הוא חותר בהחלטה על הקדמת הפריימריס לראשות הליכוד. הוא הכניס בוקה ומבולקה בשורות מפלגת קדימה ועורר מחדש את השדים שם. הוא יזם, הוא ניווט, הוא קבע סדר יום. אילו רק היה מעתיק את דפוס הפעולה הזה לתחום המדיני השקוע בקיפאון מסוכן. אילו רק היה נוהג בהחלטיות ונחישות כזו בחוקים המתלהמים והאנטי-דמוקרטיים שלא פוסקים מלזהם את הדמוקרטיה הישראלית.

הוא דחק לפינה את יריבו הוותיק מבית, סילבן שלום, ולא הותיר לו ברירה אלא לרדת מעץ ההתמודדות. אבל זה היה רק בונוס. נתניהו נהנה מאוד מהסלוגן שטבע חבר סיעתו, כרמל שאמה, שאמר כי טענת "מקורבי" שלום, שהקדמת הפריימריס ל-31 בינואר פוגעת בסיכוייו לגבור על נתניהו, דומה לכך שהפועל ג'לג'וליה בכדורגל תטען ששינוי הכללים גוזל ממנה ניצחון על מנצ'סטר יונייטד.

"ג'לג'וליה. הפועל ג'לג'וליה", גילגל נתניהו בלשונו בשיחות פרטיות. הוא התענג על ההשוואה: קבוצת תחתית ערבייה ענייה, מרוטה, מאובקת, מול קבוצת הפאר האירופית, אצולת כדורגל אריסטוקרטית ועתירת ממון, שמשכנה באצטדיון ה"אולד טראפורד" האגדי בממלכה המאוחדת. הכי רחוק מכפר סבא.

השאלה היא מה עומד מאחורי הצעד של נתניהו. האם זו אסטרטגיה או טקטיקה. האם הוא זיהה בבחירות למוסדות הליכוד ב-31 בינואר הזדמנות פז לשים מאחוריו את הפריימריס, או שמדובר כאן באורנים גדול כלשהו.

איור: עמוס בידרמן

נתניהו טען שיוזמתו נועדה, בין היתר, לחסוך ארבעה מיליוני שקלים לליכוד. ממש דן חסכן. אם הוא לא היה משוכנע שהעיתוי החדש משרת אותו אישית, ארבעת מיליוני השקלים הללו היו מושלכים לכפרות ללא היסוס.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע אליכם לפייסבוק

ואם אכן מדובר במאסטר-פלאן, מהי? הקדמת הבחירות הכלליות זו אפשרות. שר החוץ אביגדור ליברמן עשוי לגרור את ישראל ביתנו אל מחוץ לקואליציה בסוף מושב החורף, ולמה לא להיות מוכנים.

ואולי ראש הממשלה החליט לקיים מיוזמתו את הבחירות לכנסת לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר בשנה הבאה, כדי להימלט מזעמו של הנשיא ברק אובמה בקדנציה השנייה. או שהוא מבקש להסיר מעל שולחנו עניינים פוליטיים

לפני עימות צבאי גדול שמתרגש עלינו באביב.

נתניהו לצד שמעון פרס באזכרה לדוד בן גוריוןצילום: אדי ישראל

מה שלא יהיה, בהחלטתו להקדים את הפריימריס, נתניהו "קירב את הכלים", בלשונו של מנחם בגין ב-1973. לאיזה צורך? רק הוא יודע, ואולי גם הוא לא. במערכת הפוליטית פשטה השבוע שמועה שנתניהו יודיע, מיד לאחר ניצחונו בפריימריס, על הקדמת הבחירות לחודש מאי או יוני 2012. זה לא כל כך פשוט. כדי לפזר את הכנסת הוא זקוק ל-61 קולות.

מי אמר שכל הקואליציה תלך אתו בעניין הזה? גם לא בטוח שכל חברי האופוזיציה, שלכאורה מחויבים לתמוך בבחירות, מעוניינים לקצר לעצמם את הקדנציה בכמעט שנתיים, רק כדי לשרת גחמה של נתניהו. ונאמר שנתניהו באמת רוצה בחירות מוקדמות - מה הוא יאמר לציבור? על מה הוא גורר מדינה לבחירות? על תוכנית מדינית נועזת?

נתניהו ואנשיו, כולל שניים-שלושה שרים מקורבים, מבשלים את המהלך הזה כבר כמה שבועות בסודי סודות. בלילה של יום ראשון פצח נתניהו בסבב שיחות טלפוניות לשרי הליכוד ולחברי הסיעה כדי לבשר להם על החלטתו. לאחד השרים הוא אמר: "בוא נעשה כמו שעשינו ב-2007". בקיץ של אותה שנה החליט נתניהו, במפתיע, לקיים פריימריס מהירים באמצע הקדנציה, כדי לשים קץ לריטונים ולאיומים של הכמעט מתמודד הנצחי, סילבן שלום. מתברר שתרגיל מוצלח יכול לעבוד פעמיים.

נתניהו עומד להיבחר בפעם החמישית לראשות הליכוד. הפעם הראשונה היתה ב-1993, שנה לאחר שהליכוד בראשות יצחק שמיר, איבד את השלטון לעבודה בראשות יצחק רבין. מאז היו עוד שלוש התמודדויות בהן הוא ניצח: ב-1998, 2005 ו-2007.

הפעם היחידה שבה שלום באמת סיכן אותו היתה ב-2005, אחרי ששרון פילג את הליכוד והקים את קדימה. נתניהו היה אז לא פופולרי בעליל, בגלל הגזרות שהטיל כשר אוצר. הוא קיבל כ-45%. שלום גרף כשליש מקולות הבוחרים. בכל ההתמודדויות האחרות נתניהו ניצח בהליכה. הליכוד זו תנועה שאינה מדיחה את מנהיגיה, בניגוד לעבודה שמדיחה בכיף.

פקודת היום

ציפי לבני ושאול מופזצילום: אלון רון

"המשימה העיקרית שלנו היא להדיח את ציפי לבני". כך, במלים פשוטות ובהירות, מנסח שאול מופז את פקודת היום שלו, לעצמו ולאנשיו. האקט של נתניהו הוא בדיוק המרשם לו זקוק מופז. בדיוק שבוע לאחר שלבני העבירה בסיעתה, בדרך לא דרך, החלטה על דחיית הפריימריס למועד בלתי ידוע, בא ביבי וטרף את הקלפים. לבני, עם כל רצונה להוכיח שסדר היום הפנימי של קדימה אינו מושפע ממהלכים טקטיים של ראש הממשלה ("זה שביבי עקץ, לא אומר שאנו צריכים להתנפח", אמר חבר סיעתה רוני בר-און), אינה יכולה להתנהג כאילו כלום לא קרה.

בשבועיים הקרובים, לכל המאוחר, היא תיאלץ להודיע לחברים מתי ההתמודדות לראשות קדימה. בשבוע החולף היא קיימה התייעצויות עם לא מעט חברים בסיעתה. רבים מהם אמרו לה שהיא חייבת להחליט, שאי אפשר לדחות את הקץ. בשבוע הבא היא תיפגש ביחידות עם מופז, המתמודד העיקרי נגדה. בסביבתה סיפרו השבוע שהיא מנסה לקבוע אתו פגישה אבל הוא לא מחזיר לה טלפון, כמנהגו.

"שטויות", אומר מופז, "מה הקשקוש הזה? היא בכלל היתה בחו"ל. בשבוע הבא אפגש אתה, ואתבע מועד מוסכם וכללי משחק מוסכמים. אם היא רוצה עוד עשרה ימים, ניתן לה את זה. היא לא יכולה לאחר את הרכבת שוב. היא איחרה את הרכבת כשהיתה יכולה להקים ממשלה (בספטמבר 2008). היא איחרה את הרכבת כשלא הקימה ממשלה אחרי הבחירות. היא איחרה את הרכבת בכניסה לקואליציה. היא איחרה את הרכבת בעיצוב תעודת הזהות של קדימה. היא איחרה את הרכבת במחאה החברתית. וגם בעניין גלעד שליט, התגובה המאוחרת שלה היתה קטסטרופה. אני גם מצפה ממנה להתחייב כי בכל מקרה היא תישאר בקדימה ותתרום למפלגה".

לא תשמע ממנה התחייבות כזו. אין לה שום כוונה להישאר בקדימה, אם היא תפסיד. היא לא מתכוונת להיות מספר 2 שלך.

"אני מצפה ממנה להתחייבות כזו", הוא חזר ואמר. "אני מתחייב".

אתה מדבר הרבה, אבל עושה מעט. תביא עוד 14 ח"כים ותכפה עליה פריימריס מהירים.

"יש 14 ח"כים, יש", אמר מופז. "הם עדיין לא חתמו, אבל הם קיימים. היא יודעת את זה".

ח"כ אקוניסצילום: פתאל מיכל

מק'וניס

חוק העמותות החדש, המרוכך לכאורה, שרקחו חברי הכנסת פאינה קירשנבאום, האשה החזקה של ישראל ביתנו, ואופיר אקוניס (הליכוד), נחת השבוע על שולחנם של כמה שגרירים אירופים המוצבים בישראל. הם נדהמו לגלות שבדברי ההסבר לחוק מוזכרות המדינות הבאות: בריטניה, שווייץ, נורווגיה, ספרד, גרמניה ואירלנד, כ"מדינות זרות המתערבות בשיח הפוליטי הפנימי במדינת ישראל על מנת לייצר דה-לגיטימציה לפעילות צה"ל ולחייליו".

כך, במחי קולמוס, יורקים שני חברי קואליציה בפרצופן של מדינות אירופה, חלקן ידידות ותומכות, כמו גרמניה. כאילו ישראל משופעת בידידים. עם הגברת קירשנבאום השגרירים יכולים לחיות. אקוניס לעומת זאת, נתפש כזרועו הארוכה של נתניהו. הם מאמינים שאקוניס לא היה חותם על הדברים הללו אם נתניהו לא היה מסכים להם. הם משוכנעים שביבי עדיין מדבר מגרונו של אקוניס, דוברו לשעבר.

אקוניס אמר השבוע שהסנטור ג'וזף מקארתי, שמזוהה עם התקופה החשוכה והמבישה ביותר בפוליטיקה האמריקאית - ציד המכשפות אחר אישים מפורסמים שנחשדו בעמדות קומוניסטיות במחצית המאה הקודמת - "צדק בכל מלה שאמר". אין ספק שהשגריר האמריקאי בישראל, דן שפירו, התוודע לחוכמה הזו. מה עבר במוחו כשקרא את דברי השבח של הח"כ הישראלי לפוליטיקאי שכל אמריקאי בר דעת למד לתעב?

אקוניס מרבה להתראיין בתקשורת. הוא מגדיר עצמו כמי ש"חונך על תורת ז'בוטינסקי", ולחלופין, כ"מי שגדל על ברכיו של מנחם בגין". לא מכבר הכריז כי הוא "בגיניסט". לא ברור מאילו כתבים ונאומים של בגין או ז'בוטינסקי, הליברלים, הנאורים, אבירי זכויות האדם, הוא שואב את הבורות, הטיפשות והשטחיות שלו.

ח"כ אחמד טיבי, שהקטע האחרון כאן עוסק בו, הציע לשנות את שמו למק'וניס (אתמול, ב"הכל דיבורים" בקול ישראל חזר בו אקוניס מתמיכתו הנלהבת בסנטור. "זו היתה אמירה גורפת ‘מדי' ולא מוצלחת", אמר לאיילה חסון). קירשנבאום אינה בגיניסטית. היא ליברמניסטית, מכף רגל ועד ראש. חוק העמותות החדש הוא הבייבי שלה והיא תילחם עליו כלביאה.

מה באמת עומד מאחורי החוק הזה? מתברר שקירשנבאום וליברמן אינם מבקשים לצוד רק משת"פים עם גולדסטון או עמותות אנטי-ציוניות, או ארגונים פרו-פלסטיניים הפועלים בישראל ונהנים מכספי תרומות זרות. יש להם כתובת ספציפית אחת: "יוזמת ז'נווה". כן, המיזם ההוא של יוסי ביילין, שנולד לפני עשור, טורד את מנוחתם של ליברמן את קירשנבאום.

הם חוששים שאנשי ז'נווה בישראל הם מיסיונרים פוליטיים, שעיקר פעילותם היא במגזר הרוסי, מאגר הקולות העיקרי של ישראל ביתנו. הם חותרים לנתק את צינור החמצן הכספי של היוזמה, שחיה מכספים של האיחוד האירופי. וכה אמרה ח"כ קירשנבאום בראיון ל"ג'רוזלם פוסט" לפני כמה ימים: "יוזמת ז'נווה ניצלה מאה אלף דולר לתליית פוסטרים ברוסית. הם עשו מחקר על העולים הרוסים. ביזבזו כסף כדי לשנות עמדות של רוסים בישראל".

וכה גרס ליברמן בשיחה עם שגרירי האיחוד האירופי לפני כחודש: "עם ארגון יוזמת ז'נווה ועמדותיו אין שום בעיה. אבל זה עניין שאזרחי ישראל צריכים להחליט בו ולא ממשלות זרות. הפעילות שלהם אצל הציבור הרוסי לא צריכה לקבל מימון זר. הם מנסים להשפיע עליהם".

ועוד אמר ליברמן בראיון לירון דקל בקול ישראל לפני כשלושה שבועות, בהתייחסו ליוזמת ז'נווה: "הם מקבלים מיליוני יורו, דולרים ופרנקים שווייציים ממדינות זרות, רק מסיבה אחת: לשנות דפוסי הצבעה של הבוחר הישראלי".

די ברור שליברמן וקירשנבאום מפחדים, או לפחות מודאגים ממה ששליחי ז'נווה מעוללים בקרב עולי חבר העמים, והם אינם מסתירים זאת. הם מודעים לכנסים שהז'נוואים עורכים בהשתתפות אלפי עולים, כמו גם לשיתוף הפעולה שלהם עם ראשי ארגוני העולים. אבל עד כדי לחוקק חוק מיוחד? אפילו ביוזמת ז'נווה לא ידעו שהם כאלה מאיימים.

שאלתי את הח"כית הנמרצת מה נטפלה מפלגה כל כך חזקה לארגון זניח כיוזמת ז'נווה. "אתה לוקח דוגמה אחת מני רבות", היא אמרה, "אני לא הייתי בונה אג'נדה דווקא סביב ז'נווה. ציבור דוברי הרוסית קורא עיתונות ישראלית ורוסית. הם למדו להתמודד והם יודעים להבחין. אבל זו עובדה שארגון כמו ז'נווה מקבל כסף זר ומנסה באמצעותו לשנות את המפה הפוליטית בישראל".

מה לא לגיטימי בזה? הנה, אפילו היועץ המשפטי וינשטיין קובע שהחוק שלך לא חוקתי.

"חוות הדעת של וינשטיין עוסקת בחוקים הקודמים, לא בחוק החדש", אמרה קירשנבאום. "כשהוא ייתן חוות דעת על החוק החדש, אז אני אתייחס".

סולידריות

אחמד טיביצילום: תומר אפלבאום

הכ"ט בנובמבר, מועד ההכרזה באו"ם (ב-1947) על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל, הוא גם יום הסולידריות הבינלאומית עם העם הפלסטיני. לרגל האירוע נסע ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) לברלין, לכנס השנתי שנערך בסוף השבוע, יומיים אחרי התאריך ההיסטורי. הגינקולוג ד"ר טיבי, ממבקריה החריפים והרהוטים ביותר של ישראל בארצות הים, היה הנואם המרכזי.

בתום הטקס הוא ביקש ממארחיו - ראשי איגוד הרופאים והרוקחים הפלסטיניים בבירת גרמניה - לקחת אותו לסיור בווילה ואנזה. אתר מעורר חלחלה שבו התאספו ב-20 בינואר 1942 ראשי הממשל הנאצי ועל ארוחת בוקר החליטו על אופן ביצועה של התוכנית להשמדת יהודי אירופה, הידועה כ"פתרון הסופי".

זהו ביקורו השלישי של טיבי בברלין. רק כעת הוא ביקש להגיע לווילה הידועה לשמצה בתולדות העם היהודי. "קודם זה לא היה לי בראש", הוא אמר השבוע. איך הגיבו המארחים? "לא רק שלא נרתעו", אמר טיבי, "הם ביקשו להצטרף. באו אתי שלושה רופאים פלסטינים, תושבי ברלין. אחד מהם פליט".

כשהגיעו לווילה, בשכונת יוקרה ברלינאית על שפת אגם מקסים, נתקלו במדריכה צעירה, ישראלית. טיבי מספר שהיא נדהמה לראותו. היא רצה לאחד מחבריה ואמרה לו, בגרמנית: "זה אחמד טיבי. מה הוא בא לעשות כאן?"

הסיור התחיל. "היא היתה מאוד קרה כלפינו", סיפר טיבי. "אני התעקשתי לשאול שאלות, בעברית. היא התרככה, אט אט. זה מקום נורא, שבו התקבלה ההחלטה הנוראה מכל. כל הרשע מצוי שם. היא חידשה לי: תמיד חשבתי שההחלטה על הפתרון הסופי התקבלה שם. התברר לי שההחלטה נפלה כבר קודם, ושם היא רק הפכה להחלטה מדינתית. מפילוסופיה לביורוקרטיה.

"ככל שהתקדמנו, היא הפכה להיות יותר חביבה וחיובית כלפינו. כשהגענו לשער היציאה, ניגשתי לכתוב בספר האורחים. היא עצרה אותי: ‘לא בזה', אמרה, ‘יש לנו ספר לאח"מים'. היא רצה ושבה עם הספר. התיישבתי וכתבתי. האחרון שכתב בו, לפני, היה המפכ"ל יוחנן דנינו".

הנה תקציר הדברים שכתב טיבי, בעברית צחה: "היה חשוב לי להגיע לווילה הזאת, כאן התקבצו אנשים מלאי רוע ודיווחו על התקדמות הפשע הנוראי ביותר בהיסטוריה המודרנית... השמדת עם... כולנו חייבים ללמוד מההיסטוריה כדי שפשעים כגון אלה לא יישנו... אני מלא אמפתיה לניצולי השואה, לרבות אלה שגרים אתי באותה מדינה, באותה ארץ. העולם ייטיב לעשות אם יחדל מלייצר קורבנות מודרניים. האם אנו חייבים תמיד לייצר קורבנות כדי לשרוד? התשובה היא לא רבתי! לעמים זכות אבסולוטית לחירות, כבוד אנושי ובעיקר, הזכות לחיים בכל מקום, לרבות במולדת".

"המדריכה קראה והתרשמה", סיפר טיבי. "שאלתי אותה אם היא שמעה את נאומי ביום השואה הבינלאומי בכנסת לפני שנתיים, שיו"ר הכנסת ריבלין הגדיר כנאום השואה הטוב ביותר שנישא במליאה אי פעם. היא אמרה שלא. אחד הרופאים שהיה אתי אמר לה: ‘זה ביו-טיוב, תחפשי את זה'. היא הבטיחה שתחפש".

טיבי הוא פוליטיקאי מתוחכם וממולח מאין כמותו, יותר מרוב היהודים במשכן. אם הוא לא היה מספר על הביקור, איש לא היה יודע עליו. הוא רצה שהסיפור יופיע בכלי תקשורת, ישראלי, שמצוטט בכל כלי התקשורת הערביים.

שוחחתי עם טיבי על רשמיו מהביקור. הוא דיבר ברגש וללא ציניות. "לקח להם שעה וחצי להחליט כיצד לבצע השמדת עם", אמר, בגועל. ההקדשה שכתב היא מלאכת מחשבת. 80% מאזרחי ישראל היו חותמים עליה. לא שאלתי אותו איך המחווה שלו מתיישבת עם ידידותו ויחסיו הקרובים עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), שישראלים רבים רואים בו מכחיש שואה. מה הטעם. הוא היה חומק מזה, באלגנטיות אופיינית. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ