בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגלל המלחמה ההיא

הצבא האמריקאי, שיצא למלחמה נגד סדאם חוסיין בקול תרועה, מותיר עם עזיבתו חששות כבדים. בוושינגטון חוזים עתיד קודר למדינה המשוחררת. ולמרות הכל, אולי האביב הערבי התחיל דווקא שם

תגובות

"ב-2003, אחרי שחיטטנו באיזה מתקן ולא היה בו כלום, אחד החיילים בא אלי ואמר: ‘לא מצאנו נשק להשמדה המונית - אפשר לחזור הביתה?'", נזכר בחיוך קצין אמריקאי, שהחליף מאז את השירות הקרבי בעבודה משרדית. הוא ורבים מאנשי הצבא שדיברנו אתם השבוע שירתו תקופות ממושכות בעיראק, אבל הם לא מאוד גאים במלחמה ההיא. הם כן גאים בעצמם על שעמדו במשימה שנשלחו אליה, אף כי לא ברור להם עד היום מה היתה בעצם המשימה.

עם השלמת החזרתם של עשרות אלפי חיילים אמריקאים לארצם, יישארו בעיראק מסוף החודש הזה 1,700 דיפלומטים, יועצים ומומחים אזרחיים. יגנו עליהם 5,000 מאבטחים מחברות פרטיות. 4,500 עובדים נוספים של חברות קבלניות יספקו אוכל ושירותים אזרחיים.

רוב החיילים ייצאו מעיראק עד סוף השבוע הבא ויגיעו הביתה לחג המולד. אפשר להבין שהם לא רוצים לחשוב על המלחמה. ביום שלישי, בעוד כמה מאות חיילים שבים לחיק משפחותיהם שחיכו להם בשדה התעופה הצבאי בפורט בליס בטקסס, נהרגו שבעה אנשים בעיראק: בפאלוג'ה תקף אדם חמוש מיניבוס שהיו בו שופטים מקומיים. שישה נפצעו. כשהוזעקו שוטרים, הופעלו שני מטעני צד וארבעה נהרגו. במוסול נהרג קצין משטרה, בבגדאד נהרגו שני פקידי משרד הפנים. חמישה נפצעו בירי על שלוש חנויות יין בבגדאד. אבל בשיחות עם "הארץ" אמרו החיילים והקצינים ששבו הביתה, בווריאציות שונות, ש"חודשי השירות האחרונים היו שקטים מאי פעם".

לאחר שמונה שנות מלחמה משלימה ארצות הברית את הסגת חייליה מעיראק. הצמרת האמריקאית עשתה הכל למנוע היווצרות רושם של "נסיגה חפוזה" (כהגדרתם של כמה מהרפובליקאים) שמסכנת את הישגי המערכה שעלו בדם רב (4,474 חיילים אמריקאים נהרגו במלחמה וכמוהם גם 90-100 אלף אזרחים עיראקים), ומותירה את השטח פנוי לאיראן.

סגן הנשיא, ג'ו ביידן, טס לעיראק להודות לחיילים האמריקאים לפני שובם הביתה. הנשיא, ברק אובמה, אירח את ראש הממשלה העיראקי אל-מאליכי בבית הלבן, והבטיח את המשך הנוכחות באזור ואת המשך השותפות "בין שווים". ביום רביעי טס אובמה לקבל את פני החיילים בבסיס בצפון קרוליינה.

עדיין מוקדם לומר אם המלחמה תירשם בזיכרון הלאומי כהצלחה או ככישלון. בטווח הקצר, כנראה ינסו לשכוח אותה. המלחמה היקרה והמתמשכת הזאת עברה בשנים האחרונות שיפוץ מסוים, בעקבות הגדלת הנוכחות הצבאית בעיראק והדוקטרינה של הגנרל דייוויד פטראוס, שגרס שיש לרכוש את לב המקומיים, בהזרמת כספים ופרויקטים משותפים. אך היו במלחמה כמה פרשות שהאמריקאים יעדיפו לשכוח - ההתעללות המצולמת באסירים בכלא אבו-גרייב וכמה מקרי טבח באזרחים. נכי המלחמה, יתומיה ואלמנותיה יעיקו על התקציב האמריקאי עוד שנים ארוכות.

סוגיה נפיצה נוספת היא קליטת החיילים, שחלקם יפוטרו בגלל קיצוצים בצבא. אובמה, שטוען שהבחירות הבאות יהיו על יצירת מקומות עבודה, יתקשה למצוא לחיילים עבודה שתנאיה טובים כמו בצבא. 1.4 מיליון גברים ונשים באמריקה הם לובשי מדים, אבל הם מורגשים רק בקושי, כי בסיסי הצבא מרוכזים במדינות ספורות בארה"ב והחיים בהם מבודדים יחסית. לדברי נשות החיילים, מדברים שם בעגה שאינה מובנת תמיד לאזרחים. "אני הגשר שלו לעולם החיצון", אמרה ל"הארץ" ונסה קסטיו, אשת חייל שחזר השבוע מעיראק.

בעתיד תיבחן התיאוריה הניאו-שמרנית, שחוקר המזרח התיכון פואד עג'מי צידד בה בראיון למוסף זה לפני כחצי שנה. לפיה, הפלת משטרו של סדאם היא שהניעה את גלגלי המהפכה בעולם הערבי. לדעתו, מפלתו של סדאם הוכיחה לערבים שהשליט האימתני הוא איש מבוגר ורועד, ששלטונו שברירי.

לנסיגה האמריקאית מעיראק עשויה להיות השפעה משמעותית על ישראל, אם ייווצר במדינה ואקום וכוחות קיצוניים ימלאו אותו. השפעתה הגוברת של איראן עלולה להסיט את קו הביטחון של ישראל הרחק מערבה. אך למרבה ההפתעה, שאלת עיראק בקושי נידונה בשנים האחרונות בשיחות של ישראל עם האמריקאים.

בישראל כמו בארה"ב, המלחמה וההתקפלות שנויות במחלוקת. נכון, איש לא אהב את סדאם, אבל האם זו היתה המלחמה הנכונה? האם נפילתו היתה ברכה, או שמא ארה"ב עשתה טובה גדולה לאיראן? האם עיראק תחזיק מעמד כמדינה או שתפריה, שהוצמדו בחישוקי הברזל של שלטון סדאם, ייפרמו? ומעבר לכל זה - האם האמריקאים באמת מתכוונים לוותר על מעורבות במזרח התיכון ומפנים מאמציהם למזרח אסיה?

בהבדל ממלחמת וייטנאם, החיילים האמריקאים שנלחמו בעיראק זוכים לכבוד. בחברות התעופה משדרגים להם מושבים, במסעדות נותנים להם הנחות וקדימות בתור. אך אחרי המלחמה המתישה ואין-ספור הסרטים שנעשו עליה, הציבור כבר לא רוצה לשמוע על מה שהיה שם. גם אין עניין בחגיגות ראווה לציון סוף המלחמה ואיש אינו רוצה לשמוע על המשך הזרמת הכספים לעיראק, כדי "לשמור על ההישגים".

אבל זה בדיוק מה שצריך לעשות כעת, טוענים המומחים. עיראק, הם אומרים, חיונית לאינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון - גם לאספקת הנפט וגם להבטחת היציבות, ופוטנציאל ההידרדרות גדול. התרחישים שמשרטטים בימים אלה במכוני המחקר של וושינגטון קודרים: ממלחמת האזרחים עד מדינה נחשלת בעלת שלטון מרכזי חלש ומושחת. הם צופים אלימות גואה והעמקת השסעים בין הקבוצות השונות, השפעה איראנית גוברת, אפשרות של הופעת עריץ חדש, או הפיכתו של אל-מאליכי לעריץ.

וושינגטון, הם אומרים, צריכה לחבק את אל-מאליכי כי הוא "השד המוכר", ולהדק את היחסים עם העיראקים בתחומים כמו סחר בנשק. לדעתם, רק יחסים של צבא מול צבא, בדומה ליחסים עם מצרים, יבטיחו שעיראק תנהג באיפוק כלפי שכנותיה. אם ארה"ב תצליח לרסן את איראן, ובה בעת להדק את קשרי המודיעין והלוחמה נגד הטרור עם עיראק - שליטי עיראק עשויים להיות זהירים יותר, באווירת התוהו השוררת באזור.

על הסכם הסגת הכוחות חתם יוזם המלחמה, הנשיא ג'ורג' בוש, בסוף כהונתו ב-2008. מאז נבחר אובמה הוא שידר קרירות כלפי עיראק. לא ברור אם דווקא הוא יצליח כעת ליצור תחושה שהאמריקאים אכן מוכנים להמשיך ולסייע לעיראקים. הרבה דברים יכולים להשתבש. אם זה יקרה בשנת הבחירות, 2012, אין ספק שהרפובליקאים יעוטו על כל הזדמנות לחשוף טעויות של אובמה במדיניות החוץ. *

תצלום ארכיון: אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו