שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בועז כהן
בועז כהן

כשג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס, התבקש במהלך ביקור בישראל לחוות דעה על החיפושית השקטה ג'ורג' הריסון, הוא ניסח את זה ככה: "ג'ורג' היה טיפוס חריג גם בתקופת הביטלס, ילדי הפרחים, שנות ה-60. גם כשהכסף זרם, הוא התעניין במשמעות החיים. גם כשהיו לו כל הסיבות להיות עשיר וליהנות מזה, הוא היה עשיר, נהנה מזה, אבל התנהל בצניעות מול כל העולם. כשג'ון היה בא עם הרולס רויס הלבנה, ג'ורג' נהג בחיפושית קטנה. הוא היה צנוע בנפשו, וגם המיליונים שהרוויח בזכות הביטלס לא שינו את האופי שלו. הוא היה איש נדיר מכיוון שהוא היה צנוע באמת, במהותו. אולי זה החינוך הקתולי שלו ואולי התנהגות של בן זקונים שמלמדים אותו לתת כבוד לאחיו הגדולים".

ועם זאת, גם בעולם שלא מעריך מדי צניעות ואיפוק, יודעים יותר ויותר להעריך את ג'ורג' הריסון, היוצר, הזמר, נגן הגיטרה והאישיות. סרטו החדש של מרטין סקורסזי, "ג'ורג' הריסון, חיים בעולם חומרני", שיעלה בשבוע הקרוב בישראל, הוא עיטור הכבוד האולטימטיבי. אחרי שהפליא לעשות עם הביוגרפיות של האגדות החיות בוב דילן (הסרט "אין דרך הביתה") וחברי הרולינג סטונס ("Shine a Light"), החליט סקורסזי לספר דווקא את סיפורו של הריסון, החיפושית השקטה והטובה . הסרט, שלוש שעות אורכו, יצא לאקרנים בארצות הברית סמוך ליום השנה העשירי למותו של הריסון מסרטן בגיל 58.

ג'ורג' הריסון בפריאר פארק, 1974. בנוסף לגינון ומטרות הומניטריות, התעניין הריסון במירוצי מכוניות ונהג לצפות בתחרויות פורמולה 1צילום: Courtesy of Harrison Family

ב-80' כתב הריסון אוטוביוגרפיה בשם "I, Me, Mine" (על שם שיר שלו) וב-97' התפרסמה ביוגרפיה על חייו ("Dark Horse"). לכן מפתיע לשמוע את הדברים הבאים שאמרה אלמנתו אוליביה לכתב "ניו יורק טיימס" שפגש אותה בחודש שעבר: "ג'ורג' בכלל לא התעניין באופן שבו יזכרו אותו. הוא תמיד אמר לי, 'זה לא יפריע לי אם לא יזכרו אותי בכלל אחרי מותי'". אבל דווקא עכשיו, בעיצומה של הקטסטרופה הכלכלית-תרבותית ששוטפת את העולם המערבי, נראה שיותר ויותר אנשים דווקא יזכרו את ג'ורג' הריסון. יזכרו לטובה.

גם אני יכול

"חיים בעולם חומרני" לא רק משרטט דמות מרגשת עד דמעות של אדם פשוט שכתב שירים נפלאים ועדינים, אלא גם מתפקד כסרט תקופתי, כזה שמציג את שנות ה-60 וה-70 כתקופה נדירה שבה הכל פרח וזרח: המוזיקה, האידיאולוגיות, הספרות, הקולנוע, הטכנולוגיה, הקירבה בין מזרח למערב.

סקורסזי יצר את הסרט בעידודה ובתמיכתה של האלמנה, אוליביה הריסון. מצד אחד אפשר היה לחשוש שמעורבותה המסיבית תעקר את היצירה שלו מביקורת ואובייקטיביות בנוגע לאיש וליצירתו. מצד שני, ראוי לסמוך על האינטגריטי של סקורסזי וליהנות מהעובדה שבזכות הקירבה למשפחה הוא מצליח להציג בפנינו חומרים ארכיוניים נדירים למכביר, כולל גלויות ומכתבים שהריסון שלח להוריו בליברפול בתחילת ימי הביטלס (באחד מהם הוא כותב: "אם ג'ון ופול יכולים לכתוב שירים, כל אחד יכול. וגם אני"), תמונות גנוזות, סרטוני סופר 8 שמציגים את הריסון בחיי היום-יום ועוד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

האם היה באמת גאון שקט, מופנם, צנוע ונחבא אל הכלים? האם באמת נדרס בידי מגפי הציניות והכריזמה של ג'ון לנון? האם נרמס תחת כישרונו המוזיקלי הענק של פול מקרטני? או שאולי היה רק גיטריסט טוב, שכתב מעט (מדי) שירים מופלאים ולכן עמד בצלם של שני הגאונים? הסרט לא בוחר צד. הוויכוח הזה עדיין יכול להתקיים גם (ואולי בעיקר) אחרי הצפייה ב"חיים בעולם חומרני".

מקרטני, לנון והריסון על גג מועדון הטופ טן בהמבורג, 1961

דייב איזקוף, כתב "ניו יורק טיימס", מצטט את סקורסזי שאמר: "הסרט על הריסון איפשר לי לגלות דברים על עצמי. ג'ורג', בדיוק כמוני, אף פעם לא התבטל. הוא לא נח. הוא חיפש כל הזמן איך ללמוד עוד דברים". סקורסזי גילה, בעקבות התחקיר המעמיק על מושא הסרט שלו, אדם שהתעניין בתחומים רבים והעמיק בהם: מוזיקה, קולנוע, נגינה בסיטאר, מדיטציה. אוליביה הריסון, שחתומה על "חיים בעולם חומרני" כמפיקה, הודתה שכאשר ראתה את התוצאה הסופית, "כמעט הרגשתי שזהו זה, אפשר להמשיך בחיים, ואין צורך להקרין את זה לאף אחד". מבחינתה, עשיית הסרט היתה המטרה. ברגע שהסרט הושלם, הושלמה גם המשימה.

סקורסזי אומר שמה ששיכנע אותו לעשות את הסרט היה מכתב שאוליביה הריסון הראתה לו. במכתב משנת 63', כשג'ורג' היה בן 20, הוא כתב לאמו: "אני יודע בוודאות שהחיים שווים יותר מעושר ומתהילה, ואני הולך לגלות מה הם שווים באמת". זה היה הרגע שבו החליט במאי "השור הזועם" ו"נהג מונית" להיכנס לתוך הביוגרפיה של ג'ורג'. "זה מכתב כל כך בוגר ולא אופייני לבחור צעיר בן 20 בלהקה מצליחה בראשית דרכה. הוא חשף בפני אדם שאני רוצה להכיר מקרוב".

אוליביה הריסון, בת 63, אמרה ל"ניו יורק טיימס": "יש לי תחושת מחויבות עזה למורשת של ג'ורג'. יחד עם זאת, אני לא מרגישה נוח באור המצלמות. אין לי אישיות של סלבריטי". היא מגלה שעשרות חברות הפקה הגישו לה הצעות להפקת סרט על בעלה, אחרי מותו ב-2001. "סירבתי כל הזמן. חיכיתי לאיש הנכון, לזמן הנכון. כשראיתי את הסרט שמרטי (סקורסזי) עשה על הרולינג סטונס ב-2008, השתכנעתי שאותו אני רוצה בפרויקט הזה".

כאן גרים בכיף

ד"ר עודד היילברונר, מחבר הספר "אנגליה חולמת - הביטלס, אנגליה ושנות השישים" (הוצאת כרמל, 2008), מסביר שכדי להבין את מקומו ותפקידו של הריסון בלהקה צריך לראות אותה כמשפחה. "משפחת הביטלס היא הדרך המדויקת להבין מה קרה בלהקה. כדי להבין את תרבות הביטלס צריך להסתכל עליהם כגוף שהאחדות והשלמות האנושית עולים על הייחוד, הפרטנות והאינדיבידואליות. כאן גם לרינגו היה מקום כיוון שהוא מילא תפקיד מרכזי והשלים דימוי של קבוצה חמה, אופטימית, אוהבת, המאמינה באהבה ולא יותר. השלם עולה על הפרט. הביטלס תיפקדו כגוף אחד, כמשפחה, כאשר גם האנשים החיצוניים ללהקה - בריאן אפשטיין, מל אוונס, ניל אספינל שהיו אנשי השירותים והמנהל, היו חברים קרובים ממשפחה מורחבת שבאה מן הצפון וגדלה יחד עם הביטלס.

מי שהיה יוצא דופן הוא ג'ורג' מרטין, האריסטוקרט?

"כן, מרטין בעצם סופח למשפחה הזאת כשהוא התחיל לעבוד איתם ב-62'".

ג'ורג' הריסון עם הגנן הראשי שלו. את הביוגרפיה שלו הקדיש הריסון ל"גננים בכל מקום"צילום: Courtesy of Harrison Family

אז מה קרה בתוך משפחת הביטלס?

"כמו תמיד, בתוך המשפחה היו מתחים ומריבות אך העניינים נפתרו בתוך הבית, הרבה פעמים בהתערבות בריאן אפשטיין או ג'ורג' מרטין. הדברים החלו להשתנות ב-68' כשהמשפחה התחילה להתפרק. בריאן אפשטיין מת, יוקו נכנסה לתמונה, הסרט והתקליט 'מסע הקסם המסתורי' נכשלו, חברת Apple נקלעה לצרות, הביטלס ברחו להודו ואז ברחו מהודו. הריסון רק בן 25, הלימוד והתורה ההודיים מחלחלים".

לצערו ואכזבתו של ג'ורג', ואת זה רואים בסרט, חבריו ללהקה לא גילו עניין כמוהו בתרבות המזרחית.

"נכון, ולכן באותה שנה הוא גם הופך עצמו ל'בן המורד' במשפחה. והילד הנורא ג'ורג' מבקר בחריפות את האמא והאבא פול וג'ון, בעיקר בזמן הקלטות 'Let It Be' ואף בורח מן הבית".

ליומיים!

"ליומיים. וכשהוא חוזר, כאות מחילה או סליחה הם נותנים לו להקליט עם הלהקה את 'Something' בסינגל הראשון של הביטלס שנכתב והולחן על ידי הריסון".

אבל ילד צעיר תמיד נשאר ילד צעיר.

"לכן מעמדו של לנון במשפחה חשוב להבנת מעמדו של הריסון. לנון לא היה רק מייסד הלהקה והדובר הרשמי. הוא היה האדם אליו כולם הביטו ובו כולם התחרו. למרות שמקרטני היה פורה ומוזיקלי יותר החל מ-66', הרי מה שמקרטני עשה היה תמיד עם עין וחצי על לנון, שהיה הבכור או האב המייסד. גם כאשר כוחותיו של לנון כלים במהלך 67' בגלל LSD, שעמום, השמנה ודיכאון, עדיין הכריזמה שלו שולטת במשפחה".

אז הפירוק היה בלתי נמנע, לפי המודל המשפחתי הזה.

"ללא ספק. בין ג'ון לבין ג'ורג' לא היו יחסים קרובים בגלל הפרשי גילים. כשאתה בן 18, מישהו בן 15 הוא ילד בשבילך. פער של שלוש שנים הוא גדול מאוד בתקופת ההתבגרות ובקבוצת גיל ה-20, ולנון באמת תמיד הביט על ג'ורג' מלמעלה".

ואז באה השמש

הריסון ב-1960. לנון סירב לקבל אותו ללהקה בטענה שהוא צעיר מדי. רק כשמלאו להריסון 15, הסכים שג'ורג' יבלה איתם ובסופו של דבר שינגן איתם גיטרהצילום: Courtesy of Harrison Family

סקורסזי מספר שהיה מעניין במיוחד לפגוש את טום פטי, מי שהיה חבר קרוב של ג'ורג' וגם ניגן איתו ב"טראבלינג ווילבוריז". פטי אומר: "עשיתי אלפים רבים של ראיונות בחיים שלי, אבל זה היה אתגר מיוחד להתראיין לסרט של מרטין, לספר מול המצלמה על ג'ורג', אחי הגדול. פתאום זה הרתיע אותי. כל האיש העצום הזה, ג'ורג' הריסון, שיכול לכסות את כל האדמה, את כל המהות הזאת אתם רוצים להכניס לתוך קופסה קטנה, לתוך פורמט של סרט?"

פטי מספר בסרט כיצד בוקר אחד הופתע לגלות את ג'ורג' בחצר ביתו עם מכונית גדולה שבתא המטען שלה היו עשרות יוקלילי. "ג'ורג' אמר: 'אתה אף פעם לא יודע מתי תזדקק ליוקלילי', והשאיר לי שלושה או ארבעה כלים בבית". ואם פטי הוא האתנחתה הקומית של "חיים בעולם חומרני", המרואיין הכי חריג הוא המפיק האגדי, הרוצח המרושע והמורשע, פיל ספקטור, שהיה זה שניווט את הריסון במלאכת יצירת אלבום המופת המשולש שלו "All Things Must Pass".

עוד מתראיינים בסרט נציגי חבורת מונטי פייתון, אריק איידל וטרי גיליאם שמספרים כיצד בעצם, רק בזכות ג'ורג' נוצר הסרט "בריאן כוכב עליון". "אין דרך אחרת לומר זאת", מתפעל איידל, "ג'ורג' פשוט מישכן את הבית שלו כדי להשיג לנו מימון לעשות את הסרט. אי אפשר לשכוח דבר כזה". פול מקרטני מתאר את ג'ורג' כטיפוס הרך, שכולנו מכירים ורינגו סטאר לא מסתיר את התרגשותו כשהוא מתאר את ג'ורג' כחיפושית הקרובה אליו ביותר.

אם היה דבר שכל האנשים שאהבו את הריסון רצו לדעת יותר מכל, הרי זה סיפור הפרידה מאשתו הראשונה, פטי בויד, שאותה איבד לטובת חברו הקרוב ביותר, אריק קלפטון. אולי בגלל המעורבות של אוליביה הריסון, הסיפור הזה מקבל נופך מינורי יחסית בסרט של סקורסזי אבל יש שם סיפור אחר, לא פחות יפה. קלפטון מספר על הבוקר שבו עלתה השמש על שדה נידח שבו ישבו שניהם, אריק וג'ורג', מעורפלים מלילה של שתייה והילולה, וג'ורג' לקח את הגיטרה, הביט בזריחה המזדהרת בשמים, והחל לפרוט את הפתיחה האלמותית של "Here Comes the Sun", השיר שאחרי חודשיים הופיע בתקליט האחרון שהקליטו הביטלס, "אייבי רואד".

רוחב היריעה של "חיים בעולם חומרני" מאפשר את הפרישה התיעודית של חיי ג'ורג' הריסון ושלוש השעות הנמשכות ומושכות אל המסך, מעניקות נפח ראוי לאחת התקופות הפוריות והמגוונות בהיסטוריה. חיי ג'ורג' הריסון, משום כך, מצטללים מתוך הסרט כסוג של מראה המשקפת את הדרך שעברנו, משנות ה-60 ועד תחילת המאה ה-21. מהחלומות על עולם שוויוני, שוחר שלום ופתוח אל עולם שבו טרור מאיים על העולם המערבי (הריסון נפטר חודשיים אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר). מעידן שבו הכל נראה אפשרי לתקופה שבה גם הכסף וגם הפרסום הרב ביותר, לא יכולים להציל אנשים כמו הריסון או סטיב ג'ובס ממחלה שהאדם לא הצליח למגר.

במובן מסוים, סקורסזי עושה חסד עם הריסון, ממש כפי שעשה עם חברי "The Band" בסרטו הפיוטי-תיעודי-מלנכולי, "הוואלס האחרון" מ-78'. בוב דילן והרולינג סטונס לא היו זקוקים לסקורסזי כדי למצק ולבטן את מעמדם בתודעה הקולקטיבית, אבל ג'ורג' הריסון בהחלט יוצא נשכר מהביוגרפיה הקולנועית הזאת, שחושפת מוזיקאי נפלא וחשוב עוד יותר מכפי שזכרנו, אדם ענק באמת. היצירה הזאת מביאה אל המסך כמויות עצומות של אהבה. הרגע שבו רינגו סטאר מדבר על "ג'ורג', חברי הטוב והקרוב ביותר", ומוחה דמעה לא מוסתרת, הוא מהמרגשים ביותר שנראו על מסך כלשהו זה שנים רבות.*

בשקט בשקט

סימני דרך בחייו של חיפושית

25.2.1943 - ג'ורג' הריסון נולד בליברפול.

1958 - פול מקרטני מזמין את הריסון להצטרף להרכב שלו למרות התנגדות של ג'ון לנון.

1962 - הביטלס חותמים על חוזה ומקליטים את אלבומם הראשון.

1966 - הריסון נישא לדוגמנית פטי בויד.

1968 - הריסון, שמושפע מנגינת הסיטאר של ראבי שנקר, נוסע להודו ופוגש את המהרישי.

1969 - השיר "Something" של הביטלס הוא הראשון שכתב הריסון שמגיע למקום הראשון במצעד.

1970 - עם התפרקות הביטלס, הריסון מוציא אלבום סולו משולש, "All Things Must Pass".

1971 - הריסון יוזם קונצרט התרמה לפליטי בנגלדש שפורץ דרך למופעי התרמה בעתיד. באותה שנה הוא נתבע על העתקת שירו "My Sweet Lord" מהשיר "He's So Fine" של השיפונז. אחרי שנים של דיונים משפטיים, נקבע כי הריסון העתיק את השיר "באופן לא מודע".

1974 - הריסון מתגרש מפטי בויד שעוברת לגור עם חברו אריק קלפטון.

1978 - הריסון מקים את חברת ההפקות "האנד מייד" ונישא לאוליביה, מזכירה בחברה. באותה שנה נולד בנם דאני, כיום מוזיקאי.

1979 - "האנד מייד" יוצרת את הסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון.

1987 - לאחר הפסקה, הריסון חוזר להקליט מוזיקה ומקים את להקת טראבלינג ווילבוריז עם בוב דילן, טום פטי, ג'ף לין ורוי אורביסון.

1997 - הריסון, מעשן כבד, מאובחן לראשונה כחולה בסרטן הגרון.

1999 - הריסון נפצע קשה בידי אדם מעורער בנפשו שחדר לביתו ותקף אותו בסכין.

29.11.2001 - ג'ורג' הריסון נפטר בלוס אנג'לס מסרטן ריאות. גופתו נשרפה ואפרו פוזר בנהר הגאנגס.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ