"הישראלים יעדיפו להשתמש בפצצת אטום ולא לסגת לגבולות 1967"

בין הכיכר האדומה לבית הלבן: סודות מלחמת יום הכיפורים בשיחות בין קברניטים סובייטיים ואמריקאים. שבוע לפני פרוץ הקרבות הזהיר גרומיקו את ניקסון: "בוקר אחד נתעורר למלחמה"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר אורן
אמיר אורן

עשרים שנה חלפו מאז התפוררות ברית המועצות, שהיתה כמעט שני דורות המשענת העיקרית של העוינות הערבית לישראל. הסובייטים הטעו - ואולי גם טעו - בסיפור ההכנות הישראליות לתקוף את סוריה במאי 1967, אבל צדקו בעניין הכוונות, לפחות אלה של המטכ"ל בראשות יצחק רבין. המשבר שהתחולל הביא לניצחון הישראלי הגדול במלחמת ששת הימים. גדול מדי: בגלל כמה שעות לחימה נוספות בחזית הסורית הנטושה, עוד כמה קילומטרים ברמת הגולן, פקעה הסבלנות הסובייטית ונותקו היחסים הדיפלומטיים. ישראל איבדה את נציגותה במוסקווה. עמה אבדה היכולת לחוש את הלכי הרוח בקרמלין ולקיים ערוצים קבועים עם דוברים מוסמכים של ההנהגה הסובייטית.

התובנה שהיה זה אובדן יקר צפה מתוך כרך נוסף של מסמכי ממשל ניקסון, מסווגים לשעבר, שפורסם לאחרונה. בשיאם מתועדת שיחה מ-28 בספטמבר 1973, כשבוע לפני יום הכיפורים. שר החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו, ושגרירו בוושינגטון, אנטולי דוברינין, התארחו בבית הלבן. הנשיא ריצ'רד ניקסון קיבל אותם יחד עם יועצו לביטחון לאומי - ושר החוץ זה שבוע - הנרי קיסינג'ר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

"וכעת", אמר גרומיקו לאחר דיון בנושאים אחרים, "כמה מלים על המזרח התיכון. אין חפיפה מוחלטת בין הערכותיכם והערכותינו, אף שממבט ראשון זה נראה כך, מפני ששני הצדדים מסכימים שהמצב מסובך ומסוכן. לנו יש הערכה אחרת של הסכנה, כי לדעתנו אין להוציא מכלל אפשרות שכולנו נתעורר בוקר אחד ונגלה שיש התלקחות אמיתית באזור. צריך לזכור זאת. האם כדאי להסתכן בכך?"

חייל ישראלי ברמת הגולן במלחמת יום כיפור צילום: גטי אימג'ס

הבוקר האחד הזה - לפי שעון וושינגטון - הגיע ב-6 באוקטובר. ניקסון וקיסינג'ר לא קלטו את הרמז של גרומיקו חתום הקלסתר ולא הזדרזו למנוע את המלחמה ואת אמברגו הנפט שהמיטה.

"המזרח התיכון נמצא אצלי בעדיפות גבוהה מאוד", הצהיר ניקסון. "אתה אומר שעלינו להכיר בסכנה שנתעורר בוקר אחד ונגלה מלחמה. אבל יש גם בעיית אנרגיה. זאת משימה ישירה שהטלתי על קיסינג'ר ובניגוד לרושם השטחי - נקדם אותה. אמנם יש בינינו מחלוקת על התוצאה, אבל אנחנו רוצים להתקדם לפתרון ביניים, או אולי לעקרונות".

הלמוט זוננפלד, הסובייטולוג של המועצה לביטחון לאומי, היה עד לשיחה שבה הועבר המסר המוחמץ. הוא לא צפה פשרה ישראלית-ערבית. "לא משנה כמה יכאב להם - הישראלים כנראה ישתמשו בפצצת אטום לפני שיסכימו לגבולות 1967, שעליהם גם הערבים וגם הפלסטינים לא יוותרו לעולם", כתב.

בתום המלחמה הודה קיסינג'ר שהמנהיג הסובייטי, ליאוניד ברז'נייב, צדק בפסגת סן קלמנטה, שהיתה ביוני, אז הזהיר את ניקסון ואותו מפני התלקחות קרבה. "בבוקר 6 באוקטובר אמר לי אחד מעמיתי: בין ישראל למצרים התגלע איזשהו קושי, משהו שתוכל לפתור בשעתיים", סיפר קיסינג'ר.

לא שעתיים ולא שבועיים. בערב 6 באוקטובר נשלח ממוסקווה מסר לניקסון ולקיסינג'ר: "ההנהגה הסובייטית קיבלה את המידע על תחילת הפעולות הצבאיות במזרח התיכון באותו זמן כמוכם. בעבר הצבענו שוב ושוב על המצב המסוכן באזור. מקווים להתקשר בהקדם לתיאום אפשרי של עמדות".

מסר חשוב אחר, באותו ערוץ, נשלח לאחר שישה ימים, ב-12 באוקטובר בערב: "לדעת המנהיגים הסובייטים חיוני להביא בבהילות לתשומת לב הנשיא את פעולותיה המתגרות, וראוי לומר הגנגסטריות של ישראל, שאם לא יופסקו באיבן עלולות לסבך עוד יותר את המצב הרה הסכנות במזרח התיכון וסביבו. חיל האוויר הישראלי הנחית הפצצות ברבריות על ריכוזי אוכלוסייה שלווים בסוריה ובמצרים, כולל דמשק, שכתוצאה מהן יש נפגעים רבים באוכלוסייה האזרחית. יש אזרחים סובייטים בין ההרוגים והפצועים. ניזוקו גם בנייני משרדים סובייטיים".

איום גלוי

ברמז לטילי הסקאד, שהוצבו בחשאי במצרים עם מפעיליהם בקיץ 1973, איימו הסובייטים, ברוח שאלתו המבהילה של ראש הממשלה ניקולאי בולגנין במבצע סואץ-סיני ב-1956 ("איך היית מגיב אילו טילים היו מכוונים לשטחך?"): "יש לנו מידע, ואנו רוצים שגם הנשיא יידע זאת, שלצד השני יש יכולת להנחית מהלומות גמול על ערי ישראל, פעולה שממנה נמנע עד כה, אם ההתקפות הישראליות על ערים ערביות לא ייפסקו מיד".

זה היה איום ישיר לפעולה עצמית, לא רק באמצעות באי כוח, משום שיחידות הסקאד נותרו בשליטה סובייטית, בעוד תהליך הקליטה וההכשרה במצרים נמשך. איום גלוי אף יותר בישירותו הופיע בהמשך המסר לבית הלבן. "בנוסף, בליל 12/11 באוקטובר, בנמל הסורי טרטוס, תקפו ספינות טורפדו (למעשה, סטי"לים) את ספינת הסוחר הסובייטית ‘איליה מצ'ניקוב', שהובילה לשם מטען שלום. הספינה עלתה באש וטבעה. אין צורך להסביר מה עלולות להיות תוצאותיהן של פעולות מתגרות כאלה נגד האוניות הסובייטיות שבדרכן לנמלי מדינות ערב. תל אביב חייבת להבין בבהירות מוחלטת שבמקרה כזה לא תוכל לצפות שהכל יתנהל כשורה מבחינתה. בריה"מ תנקוט, כמובן, את האמצעים שייראו לה נחוצים כדי להגן על ספינותיה ועל אמצעי תעבורה אחרים. אנו מצפים שתפעילו את השפעתכם המפכחת על ההנהגה הישראלית".

בתמלילים מהשיחות על הפסקת אש שניהל קיסינג'ר במוסקווה, ארבע שעות ב-21 באוקטובר, נחשף תחום העניין העיקרי של ברז'נייב - מכוניות אמריקאיות. הוא השתפך בפרטי-פרטים על ההבדל ב"רוחב החזית, היציבות, מרכז הכובד" של הפקארד הישנה ששימשה דגם חיקוי לרכב השרד של "המנהיגים שלנו בימים ההם, סטלין, מולוטוב, שתמיד נסעו בפקארד". קיסינג'ר שאל אם היא קלה לנהיגה. "הרבה יותר מהמכונית השנייה שבשימוש כאן", השיב המכונאי המומחה ליאוניד, "אבל ב-120 מתחילות אצלה רעידות".

קיסינג'ר הגיב בשבח מפליג: "בדרך לקרמלין הבוקר, שלוש דקות וחצי, שיא עולמי חדש, המכונית שלי התחילה לרעוד ב-250". ברז'נייב אישר, "לפני כמה ימים הגעתי הנה בדיוק בזמן ונסענו 140 קמ"ש. ישבתי במכונית ממש כמו ליד השולחן שלי". בתגובה תינה קיסינג'ר שתיים מצרותיו: "היתה לי מרצדס, אבל השירות החשאי לא מרשה לי לנהוג, ואמרתי לנשיא שלא הוגן לאלץ אותי לטפל בווייטנאם ובישראל באותה שנה".

פטפוטי החולין לא הסתירו את המחלוקת המעמיקה בין המעצמות על קווי הפסקת האש ומועדה - היכן לעצור את צה"ל שצלח לגדה המערבית של הסואץ ופעל לכתר את הארמיה השלישית של הצבא המצרי בגדה המזרחית. ב-24 באוקטובר שלח ברז'נייב מסר חריף לניקסון: הבה נשגר שנינו כוחות (לחצוץ בין הישראלים והמצרים), או שנפעל חד-צדדית. "לא נוכל להתיר לישראל לפעול באופן שרירותי". אך לאחר שהמתיחות הסלימה עד כדי כוננות גרעינית אמריקאית, מהלך הפגנתי והרתעתי ללא צידוק אמיתי, נרגעו הרוחות ושיתוף הפעולה שוקם, לכאורה, לקראת כינוס ועידת ז'נווה.

בשיחה ארוכה בז'נווה, ב-22 בדצמבר, גרר קיסינג'ר את גרומיקו לסיפורי הווי ומורשת. מדהים לקרוא את דבריו של קיסינג'ר: "תמיד רחשתי כבוד למדיניות החוץ של סטלין. היה לו חזון ארוך טווח". גרומיקו הסכים וקיסינג'ר הוסיף, "ב-1939 נאלצתם לקבל החלטות גדולות. אני חושב שבסך הכל צדקתם בעניין הסכם מולוטוב-ריבנטרופ". גרומיקו: "לא היתה בפנינו חלופה סבירה". קיסינג'ר השיב שזאת גם דעתו: "ההסכם אמנם עשה את המלחמה לבלתי נמנעת, אבל במערב אירופה היתה מנהיגות מטופשת מאוד".

רווח והפסד

הסובייטים עדיין לא קלטו אז שאנואר סאדאת חמק מחיקם, עבר לחוג האמריקאי והשאיר לפטרונותם את סוריה לבדה. כשהבינו את המשחק הכפול של סאדאת וקיסינג'ר, התמרמרו. ב-4 בפברואר 1974, כשבועיים לאחר הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, חזרו גרומיקו ודוברינין אל ניקסון וקיסינג'ר. "אילו רצינו לפעול כמותכם ולהכשיל אתכם בעניין מזרח תיכוני כלשהו, היינו יכולים לעשות זאת", נזף גרומיקו. "היינו מוצאים מנהיגים ערבים שישתפו פעולה אתנו. אבל לא בחרנו במסלול זה. אני מדבר גלויות. עשו את המאזן, מי הרוויח ומי הפסיד. לדעתנו, הפסדתם".

קיסינג'ר הציע עסקה: "נעביר את הישראלים לידידינו הסובייטים". באיזו צורה תעבירו אותם, תהה גרומיקו בסגנונו היבשושי, ושאל אם לניקסון יש מסר לברז'נייב. "שלא ינהג כל כך מהר", הכתיב ניקסון. "בקמפ דייוויד הוא נהג במכונית החדשה שלו, כשאני לצדו, בדרך צרה של נתיב אחד. נתקפתי פחד מוות - ממול יופיע ג'יפ של המארינס ותתרחש תקרית בינלאומית. אבל אני יודע שהוא נהג טוב מאוד". בתגובה לדברי גרומיקו, כי תחום הסכמי הסחר בין שתי המדינות עודנו "קרקע בתולה", הכריז ניקסון, "ברגע שקיסינג'ר יתיישב היטב במשרד החוץ, לא יישארו שם בתולות".

למחרת נועדו גרומיקו וקיסינג'ר שוב. קיסינג'ר, שלא רצה לשתף את הסובייטים במהלכיו, נתלה בהתנגדות ישראל, כל עוד הסובייטים מסרבים לחידוש היחסים. "הישראלים דואגים לביטחונם? כמה נשק גרעיני יש להם?" הגיב גרומיקו.

ב-25 במארס בא קיסינג'ר לברז'נייב. על שולחנו ניצב כן סיגריות שש קני, שהזכיר לנאספים אסם טילים בין-יבשתיים. "דורות של אמריקאים לא חוו מלחמה בשטחם ומעולם לא חוו התקדמות פשיסטית עמוקה, עד סטלינגרד", הרצה ברז'נייב. "לאמריקאים לא היו 20 מיליון חללים במלחמה. בבלארוס, כל אדם רביעי מת במלחמה". גרומיקו הוסיף, "חשוב כמה אלמנות ויתומים יש". כשברז'נייב ציין שקיבל שני מסרים מראש ממשלת יפאן, איזכר קיסינג'ר את הכיבוש הסובייטי הנמשך של ארבעה איים יפאניים. "מסר אחד על כל שני איים", עקץ.

זה היה מבוא להצעת ברז'נייב לפנות את כל המערכות הגרעיניות מהים התיכון, כולל נושאות מטוסים וצוללות, כלומר לוותר על יתרונו של הצי השישי בזירה. קיסינג'ר צפה את תגובת חיל הים שלו. "מפקד החיל (אדמירל אלמו זומוולט), המדוכדך מאוד גם כך, ישקע בדיכאון עמוק". ברז'נייב תהה, "מדוע לא תמצאו לתפקיד הזה אדם עליז יותר?" קיסינג'ר הרגיע אותו: מפקד חיל הים מתחלף בעוד שלושה חודשים.

"לפי התרשמותנו", אמר קיסינג'ר, "יש לכם נשק גרעיני במדינות סוציאליסטיות". ברז'נייב: "אין לנו נשק אטומי בשום מקום (חיצוני) ואיננו נותנים נשק אטומי לאיש". קיסינג'ר: "אנחנו לא נותנים אותו לאיש, אבל נושאות המטוסים בים התיכון קשורות למצב במזרח התיכון".

ברז'נייב: "זה כאילו שניתן טילי קרקע-קרקע למצרים ולסוריה". קיסינג'ר: "זה שונה. נושאות המטוסים נמצאות בשליטה אמריקאית". ברז'נייב: "מצרים וסוריה ישמחו מאוד לקבל טילי קרקע-קרקע". קיסינג'ר: "המצרים אמרו לנו שנתתם להם טילי קרקע-קרקע, וערבים הרי לעולם אינם משקרים". ברז'נייב: "סאדאת נעלב מאתנו כי לא אישרנו לו לירות טילי קרקע-קרקע, גם בלי ראשי קרב גרעיניים". קיסינג'ר: "(סקאד) אחד נורה ביום האחרון של המלחמה". ברז'נייב: "הם היו בשליטתנו כל הזמן". קיסינג'ר: "זה חיובי מאוד, אבל אנחנו לא סיפקנו לישראלים טילי קרקע-קרקע". ברז'נייב: "אגב, מצרים אומרת לכם דבר אחד ולנו דבר אחר". קיסינג'ר: "אני מתקשה להאמין שערבים לא אומרים לכם אמת לאמיתה". לתועלת הקוראים שלא צפו במעמד, הוסיף רשם השיחות: ברז'נייב וגרומיקו מחייכים, קיסינג'ר פורץ בצחוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ