שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הוגו צ'אבס והשאלה היהודית

האיום הגדול על שלטונו של הוגו צ'אבס בוונצואלה הוא אנריקה קפרילס-רדונסקי, המגדיר עצמו קתולי. אבל הוא גם נכד לניצולת גטו ורשה. בגיל 39, הוא טעם את נחת זרועם של אנשי צ'אבס, שסימנו אותו כמתחרה מסוכן בבחירות בשנה הבאה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה פפירבלט
סן חוסה, קוסטה ריקה

אנריקה קפרילס-רדונסקי הוא בעל הסיכוי הטוב ביותר לנצח את נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, בבחירות לנשיאות בעוד פחות משנה. כך קובעים הסקרים והמומחים בקראקאס הבירה. בוונצואלה של היום, דמוקרטיה המתנהלת על סף דיקטטורה, העמדה הזאת עושה אותו יעד להתקפות אנשי השלטון והמנהיג. במקרה אחד התארגנה נגדו הפגנה קולנית ואלימה, מלווה בקריאות "נאצי, פשיסט" וציור צלבי קרס על קיר משרדו. בתגובה אמר קפרילס-רדונסקי בחיוך מריר לאנשיו: "לי הם קוראים נאצי, לי, שסבתי היא ניצולת גטו ורשה...".

הוא בן 39 בסך הכל. מאחוריו קריירה פוליטית מבריקה ומפתיעה שנבנתה, בתנאים הקשים כל כך של ונצואלה הצ'אביסטית, על אפו וחמתו של הנשיא. ב-1998, בהיותו בן 26 בלבד, נבחר לפרלמנט והיה חבר הפרלמנט הצעיר ביותר בהיסטוריה של המדינה. חודשים מעטים אחרי הבחירות נשלח על ידי חבריו למפלגת המרכז הנוצרית-סוציאליסטית להיות סגן נשיא הפרלמנט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אחרי פיזור הבית ב-1999, כאשר נחקקה חוקה חדשה וצ'אבס נבחר לנשיא, התמודד קפרילס-רדונסקי על ראשות עיריית בארוטה, עיר פרבר של קראקאס, המונה יותר מ-300 אלף תושבים - וכבש את המשרה. לאחר ניסיון ההפיכה נגד צ'אבס, ב-2002, ניסה המשטר לחסלו בהאשמות שהיה לו חלק במעשה. הוא נכלא לארבעה חודשים. אבל אף לא אחת מהטענות נגדו לא הוכחה והוא שוחרר ושב לתפקידו.

הוגו צ'אבסצילום: אי-פי

ב-2004, כאשר רץ שנית לראשות העיר, הפכה ההתמודדות לדרמה לאומית. בניסיון להביס אותו שיגר צ'אבס מועמד מטעמו, ולא סתם מועמד אלא ידיד אישי שלו - סימון פסטנה, כוכב טלנובלות אהוב ונערץ על נשות ונצואלה. אבל קפרילס-רדונסקי נבחר מחדש לראשות העיר, עם כ-80% מהקולות.

אדם מבריק

מכריו אומרים שהוא אדם מבריק. אישיותו התגבשה בבית אמיד בקראקאס, במשפחה מעורבת. אמו, מוניקה רדונסקי-בוצ'נק, היא בת למהגרים יהודים מפולין, שהקימו וניהלו קומפלקס של בתי קולנוע. אביו, אנריקה קפרילס-גרסיה, הוא בן למהגרים מהולנד, איש עסקים ותעשיין בתחום המזון.

אנריקה הבן הצטיין בלימודי המשפטים באוניברסיטת אנדרס בלו, מוסד פרטי בעל מוניטין בוונצואלה, והתמחה בחוקי מיסוי. בהמשך נסע ללימודי השלמה באוניברסיטת ניו יורק, ולמד בקורסים שונים במוסדות באיטליה ובאמסטרדם. הוא עבד תקופות קצרות במשרדי עריכת דין בקראקאס, ומהר מאוד עבר להיות פוליטיקאי במשרה מלאה. "כישורי הניהול שלו יוצאי דופן והוא יודע להלהיב את כל מי שעובד אתו", אומר אחד ממנהלי הקמפיין שלו.

הקפיצה הפוליטית הבאה שלו היתה ההתמודדות בבחירות 2008 על תפקיד מושל מדינת המחוז מירנדה שעל חוף הים הקריבי, השנייה בגודלה בוונצואלה במספר התושבים (כשלושה מיליון), שבה רמת החיים היא הגבוהה במדינה. הפעם ניסו אנשי הנשיא צ'אבס להכשילו בתחבולות משפטיות. הם הגישו נגדו תלונה על כך שלא מנע הפגנה אלימה של אנשי אופוזיציה נגד שגרירות קובה בעיר בארוטה, שם היה ראש עירייה.

על פי החוק, אדם שמתנהל נגדו משפט מנוע מהתמודדות בבחירות. אבל הרכב שופטים אמיץ ביטל את ההאשמות בזריזות והכשיר את קפרילס-רדונסקי לרוץ בבחירות. גם הפעם נשלח מולו קליבר רציני - דיוסדדו קבז'ו, סגן הנשיא לשעבר. בתור תעמולת בחירות הזהיר קבז'ו כי אם יריבו ייבחר למשרת המושל, תעצור הממשלה תקציבי פיתוח המיועדים למירנדה. בנובמבר 2008 בחר רוב מוחלט של מצביעים בקפרילס-רדונסקי לקאסה-אמריז'ה (הבית הצהוב) - ארמון המושל, בעיר הראשית לוס טקס. זמן קצר אחר כך, בתור פיצוי, מינה צ'אבס את קבז'ו לשר לעבודות ציבוריות בממשלתו.

האיומים שהושמעו בזמן הבחירות התממשו: השלטון המרכזי בקראקאס מנע תקציבים וביטל תוכניות כמו סלילת כבישים במדינת המחוז מירנדה. צו נשיאותי יוצא דופן הוציא מידי ממשלת המחוז את ניהול כל בתי החולים; משרדים וסוכנויות של הממשל הפדרלי נסגרו ועובדיהם פוטרו; יחידות המשטרה, הכפופות בדרך כלל למושל, הועברו לפיקוד המרכזי בקאראקס.

בתוך זמן קצר דירדרה נקמתו של הנשיא את איכות חיי התושבים במירנדה. ארמון המושל היה מטרה קבועה להתקפות, חלקן אנטישמיות. הכתובת היתה כמובן קפרילס-רדונסקי. "אף על פי שהוא לא מסתיר את שורשיו מצד אמו, אנריקה רואה עצמו קתולי. הוא סיפר לנו כי בהיותו בכלא התחזק בזכות תפילה ואמונה במריה הקדושה שתחלץ אותו מן המלכודת שבה ניסו להפילו", אומרים מקורביו. "אבל כאשר אנשי צ'אבס כינו אותו בשם ‘נאצי', בהזדמנויות שונות, הוא סיפר לנו על סבתו שהיתה בגטו ורשה, ועל כך שאיבדה את הוריה ואת רוב משפחתה במחנה טרבלינקה". למרות כל אלה, סקרים במירנדה מהקיץ האחרון הראו שהתושבים אינם מאשימים את המושל במה שמתרחש במחוז. אם היו מתקיימות שוב בחירות, כ-75% מהתושבים היו בוחרים בו.

אבל קפרילס-רדונסקי אינו מתכונן לרוץ שוב למשרה, לאחר שהודיע פומבית על יעדו הבא - נשיאות המדינה. לשם כך עליו להתמודד עם צ'אבס, שטוען כי גבר על מחלת הסרטן ומבקש לעצמו תקופת כהונה שלישית, "כדי להשלים את המהפכה - ולמנוע מהאופוזיציה לקחת את העניינים לידיים ולהבעיר אש במדינה". כך אמר באחד משידורי הטלוויזיה האחרונים שלו. הוא גם פיזר רמזים שגורמים באופוזיציה לא יהססו להתנקש בחייו, לפני הבחירות הקרובות.

סיכוי טוב

כדי ששינוי בוונצואלה יהיה אפשרי, חייבת האופוזיציה על זרמיה השונים להתאחד סביב מועמד אחד. בעוד כחודשיים, בפברואר, יתמודד מושל מירנדה בפריימריס יוצאי הדופן שיקיימו המפלגות המתנגדות לצ'אבס - כדי לבחור במועמד. בראיון שהעניק בימים אלה לתקשורת הוא אמר: "האתגר שלנו הוא להחליף, באמצעים דמוקרטיים, ממשלה אשר אינה מתנהגת באופן דמוקרטי".

אנריקה קפרילס־רדונסקיצילום: רויטרס

בהיותו הפוליטיקאי הפופולרי במדינה מחוץ למערכות השלטון, קפרילס-רדונסקי הוא האיש בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח בפריימריס, ואחר כך בבחירות לנשיאות. סקר שנערך בחודש שעבר העניק לו כ-47% תמיכה לעומת 51% לצ'אבס (עם 4% מרווח טעות). זאת, עוד בטרם החל הקמפיין נגד צ'אבס, העתיד להתמקד באינפלציה הדו-ספרתית, בכלכלה הכושלת למרות ההכנסות האדירות מנפט, בפשע ובאלימות וברמיסה המתמדת של חופש הביטוי.

שתי שאלות מרחפות מעל לבחירות באוקטובר 2012: האם יאפשר צ'אבס בחירות הוגנות כאשר מסתמן איום ממשי לאבד את השלטון? ומה תהיה תגובת הצבא, שב-13 שנות כהונת צ'אבס הפכו מפקדיו הבכירים לנאמניו האישיים? קפרילס-רדונסקי הוכיח שהוא מוכשר לנצח במצבים בלתי אפשריים ובאווירה שלטונית בלתי אפשרית - אבל המשימה הפעם היא בסדר גודל אחר.

שאלה אחרת היא השאלה היהודית. אם במערכת הבחירות שלו למשרת המושל לא היססו עיתונים המזוהים עם הממשלה לכנות אותו "בורגני יהודי-ציוני", או "איש הנגוע בקיצוניות פשיסטית מבחינה גנטית" - מה תהיה תגובתם בבחירות לנשיאות? קפרילס-רדונסקי אמנם אינו מקיים קשרים עם הקהילה היהודית בקראקאס, ומזדהה בכל הזדמנות כנוצרי רוחני ומאמין, אך יש בין אנשי הקהילה החוששים שמערכת הבחירות תעורר גם התקפות אנטישמיות.

חברה בקהילה, שביקשה לא להזדהות, אמרה לי השבוע בשיחת טלפון: "שנאת ישראל ואנטישמיות הם כלי נשק שיהיו לגיטימיים לחלוטין בעיני השלטון, כדי להבטיח ניצחון נוסף לצ'אבס. אמו של אנריקה וסבתו הן יהודיות, וזה ינוצל על ידי השלטון שוב ושוב. יש כאן מספיק אנשים שהתעמולה תביא אותם גם לעשיית מעשים נגד יהודים. הפחד מתחיל לצמוח אצלי".

כאשר נשאל על כך אמר קפרילס-רדונסקי: "אני יודע שמוצאי היהודי יהיה חומר לקמפיין נגדי, אבל זה לא מרתיע אותי. אני גאה בכך שסבתי וסבי הגיעו מן השואה באירופה, חסרי כל, ובנו את עצמם כאן בוונצואלה. הם היו אנשים אמיצים, אנשים שורדים. אני מאמין שגם אני כזה". *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ