שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ישי הלפר
ישי הלפר

"תראה את כל זה", אמר לי אבא, והצביע על רכס ההרים המרוחק והאפור, והשדה שלמרגלותיו, שבו עיבדו מאות חקלאים כחושים את האדמה. שיירה צבאית שחלפה על דרך עפר עצרה להצדיע, והמשיכה כשהיא מותירה ענן אבק. "יום אחד כל זה יהיה שלך", אמר. השמים היו סגריריים, צינת החורף חדרה לעצמות.

והיום הזה הגיע. השבוע חלף מהעולם אבי, קים ז'ונג-איל, שהנהיג את מדינתנו 17 שנים, מאז מות סבי קים איל-סונג. המדינה הכריזה על 11 ימי אבל, אך אני צריך להתחיל לעבוד כבר עכשיו. לא סתם מכנה אותי התקשורת "זרקור התקווה", ולא לחינם הודפסו כבר עשרה מיליון דיוקנאות שלי לתלייה על קירות בתים ומוסדות.

הצעד הראשון שנקטתי היה ניסוי טיל קצר טווח. אם זה היה איתות - לדרום קוריאה, לארה"ב או יפאן, או לגנרלים שלי - את זה לא אספר, אבל האצבע על הכפתור האדום שייכת לכותב שורות אלה. כך מצופה ממי שהוכרז עליו שהוא "אדם דגול שנולד בגן עדן".

"ככה אבא לימד אותי", קים ז'ונג-אוןצילום: אי-פי

כי ככה אבא לימד אותי, תהיה בלתי צפוי. תאיים בהחרבת סיאול ותבקש שיחות רב-צדדיות למחרת. תאותת שאתה מוכן לפשרה אבל תזהיר מפני גשם של טילים. כך, האויב מאבד שיווי משקל, מתבלבל, מגנה, אולי אפילו מאיים - אבל בסופו של יום משלוחי המזון עושים את דרכם אלינו. למרות כל הבדיחות על אבא שלי, הסרטים הפארודיים שנעשו עליו, שטף הלינקים שנשלחים עכשיו באינטרנט ושמים אותו ללעג - אנחנו צוחקים אחרונים. אבל לא אשבור את לבם של עשרות מיליוני האזרחים האבלים עם תמונות מעליבות של המנהיג שזה עתה נפרד מאתנו, ולכן הוריתי להמשיך בחסימה ההרמטית של האינטרנט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

העולם יודע עלי הרבה פחות ממה שהוא חושב. כן, למדתי בברן בשווייץ, ואני מודה שכדורסל אן-בי-איי הוא אחד התחביבים הגדולים שלי. נכון, אני עוד לא בן שלושים, וכן, גם אני חובב גאדג'טים כמו אבא שלי. אגב, עם הצבא החמישי בגודלו בעולם, קשה להפריז בכמות הגאדג'טים שיש עכשיו ברשותי.

אבל ידע הוא באמת מלת המפתח כאן. כי לצד הטילים שלי, הצבא העצום שלי והעובדה שאני יכול להשמיד מרכזי אוכלוסייה תוך דקה, הנשק האמיתי והמסוכן ביותר שלי הוא חוסר הידיעה של העולם - לא רק לגבי מה שמתרחש בגבולות המדינה, אלא בעיקר על מה עומד להתרחש. העולם פשוט לא יודע. מיטב הפרשנים בתבל יכולים לכתוב עד מחר על מאבקי ירושה, על שמירה על הסטטוס-קוו, על איחוד חצי-האי הקוריאני או על מלחמה אזורית. אף אחד לא מוכן להתחייב לתרחיש כלשהו.

אפילו האמריקאים גילו על מות אבי רק 48 שעות אחרי שמת, למרות שהאירוע דווח בשני כלי תקשורת שלנו לפחות. ואם באמת בנינו כורים גרעיניים בסוריה או באיראן, גם אותם גילו רק שנים אחר כך.

חיים לא רעים יהיו לי עכשיו. לא אדע מחסור - לא באיכות חיים, לא בנאמנות גנרלים, ולא בהערצת מיליונים. קשה לי לדמיין מצב טוב יותר מזה. המדינה שלי תמיד עמדה כמו סלע איתן מול שיטפון של תמורות - בעבר ובעתיד - כאלה שמוטטו את ברית המועצות, שחיברו את אזרחי העולם אחד עם השני, שהפילו משטרים במזרח התיכון. אני לא יכול לחשוב על נתוני פתיחה טובים מאלה, או על משהו שהייתי רוצה יותר.

חוץ מדבר אחד. לשחק כדורסל באוויר הפתוח, תחת שם בדוי, כמו שעשיתי בשווייץ. להיות כאחד האדם, ללבוש טי-שירט ולא חליפה צבאית ולזנק לריבאונד במקום לתמרון צבאי. יום אחרי שאבא מת, כשהשקפתי שוב על מחנות העבודה, על העננים שכיסו את הר פאקטו, צינת החורף אחזה בי שוב, וחשבתי לעצמי: יש לי עכשיו 25 מיליון מעריצים, אבל מייקל ג'ורדן יש רק אחד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ