בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הנסים ועל הנפלאות

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה חזק ויציב. ממה נובע הצורך הנואש בחיזוקים, שבא לביטוי בדברי השבח הנלעגים בטקס הזיכרון לאסון הכרמל? כמה זמן היה גלעד ארדן ראש המטה של נתניהו בפריימריס? המצביעים הרוסים זועמים על תעודת הכשרות שהעניק שר החוץ לבחירות ברוסיה, אבל בסוף הם אומרים, דא, ליברמן

116תגובות

הסיפור המביך של דברי הקישור בטקס הזיכרון ל-44 הנספים באסון הכרמל הסתיים ביום שלישי בערב בקול ענות חלושה: הודעה חצי רשמית-חצי אנונימית מלשכת ראש הממשלה, שייחסה לבנימין נתניהו דברי חרטה וצער מהולים בנזיפה ליועצים שסרחו. האווירה בלשכה מאז עצבנית, עכורה, קודרת, גדושת חילופי האשמות.

למעלה מיממה התבצרו אנשי ראש הממשלה מאחורי ה"עובדות", כלשונם, עד שנכנעו להיגיון הפשוט. אם הם היו יותר מחוברים למציאות ופחות מלאים מעצמם, היו מפרסמים הודעת התנצלות ברורה כבר בשעות שלאחר הטקס, ביום שני בערב. צעד כזה היה הורג את הסיפור. מנתניהו היה נחסך יום שידורים לעגני ומבזה, שבו לא נמצא ולו שדר אחד, בכיר או זוטר, שוויתר על זכותו להתעמר בראש הממשלה ולשים אותו ללעג ולקלס.

פחות חשוב לגלות מיהו היועץ שסיבך את נתניהו. יש כנראה יותר מאחד. יועצים ודוברים באים והולכים, ואצל נתניהו הם מתחלפים בלי עין הרע. יותר חשוב לעמוד על הלוך הרוח שגרם לאותו יועץ לדחוף לפיו של דן כנר האומלל את דברי החנופה הדוחים הללו בטקס זיכרון כה כואב וטעון.

התשובה לשאלה הזאת ברורה: מי שכתב, כתב את מה שהוא שומע מפי הגבורה, מנתניהו עצמו. ראש הממשלה שלנו הוא אדם שמשווע לחיזוקים, לאהדה, להוקרה ולאשראי אין-סופי. ככל שישביעו אותו, כך יגדל רעבונו. הוא רעב לקרדיט. הוא מזריק אותו ישר לווריד, מסניף אותו עמוק לריאות.

הוא חסר את השלווה, את הנינוחות שנחתה על אריאל שרון בקדנציה השנייה שלו. הוא מפוחד, נאבק, מנהל קמפיין בלתי פוסק להאדרת שמו. נתניהו מאמין שהוא מתת האל לישראל. קשה לשכוח את הקלטת הסתר שביצע פעיל ליכוד לשרה נתניהו לפני כמה שנים, בימי האופוזיציה של בני הזוג. הגברת נתניהו נשמעה נרגנת וזועפת וקבלה על כך שעם ישראל הוא עם כפוי טובה, שאינו ראוי למנהיג בקליבר המיתולוגי של בעלה. היועצים המבוהלים בלשכת ראש הממשלה פועלים לא רק בהשראת רוח המפקד, אלא גם בהשראת רוח המפקדת.

נתניהו הוא ראש ממשלה חזק, יציב, שורד. בזכוכית מגדלת אי אפשר לזהות היום ברחבי המערכת הפוליטית יריב שמסוגל לסכן אותו. לפי כל הסקרים, יש לו סיכוי טוב לעמוד גם בראש הממשלה הבאה. אז ממה הוא מפחד? מנין תחושת הקיפוח? מנין הצורך הזה להוכיח לנתיניו - ועוד בדרך כה גסה ולא מתחשבת ברגשותיהן של משפחות שכולות - שהוא היה הראשון שזיהה, והראשון שאיתר, והראשון שגייס, ובלה-בלה-בלה. אמיר אורן כתב אתמול ב"הארץ" שהוא הראשון לציון. השבוע הוא נראה יותר כמו הראשון בבידור.

בבואו לכרמל בצהרי יום שני, נתניהו חשב גם על מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שמנסח בימים אלה את הממצאים והמסקנות הסופיים המתייחסים לתפקודו ולתפקוד שלושה משריו בסאגה הכוללת של האסון והנסיבות שהובילו למחדל הכבאות רב השנים. בחודש הבא יפורסם הדו"ח, שעל פי הפרומואים המדודים שהמבקר משחרר מעת לעת, יהיה חמור ביותר. אנשים ששוחחו עם לינדנשטראוס ביום שלישי, יממה לאחר הטקס, מצאו שהוא לא ממש התרשם מדברי ההלל לנתניהו שדיקלם כנר. בדו"ח שלו לא יהיה להם זכר.

אותם אנשים גם ידעו לספר השבוע על לחצים אדירים שמופעלים על המבקר, כדי שירכך את המסקנות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

אבל לינדנשטראוס לא בקטע של ריכוכים. בעוד חצי שנה הוא מסיים את תפקידו ואין לו כוונה לצעוד חרישית לעבר האופק הזהוב. ארבעה דו"חות, ארבעה מטעני נפץ, הוא אמור לשחרר בחודשים הקרובים: קודם כל, דו"ח הכרמל. אחר כך, לפי סדר לא ברור, דו"ח ההשתלטות על ה"מאווי מרמרה", דו"ח פרשת מינוי הרמטכ"ל וענייני בועז הרפז, ודו"ח ביבי-טורס. בשלושה מתוך ארבעת הדו"חות, נתניהו הוא שחקן ראשי. דו"ח הנסיעות אף עלול לסבך את ראש הממשלה בחקירה פלילית.

המחצית הראשונה של 2012 תעמוד בצלו של המבקר הפורש. בחוגיו של ראש הממשלה יש מי שבונים על כך שתקוותו של לינדנשטראוס להיבחר לנשיא המדינה, אחרי פרישתו של שמעון פרס, תגרום לו לעדן במשהו את דו"חותיו המתייחסים לנתניהו, כדי לזכות בתמיכתו ובתמיכת הליכוד. זוהי תקוות שווא. לידנשטראוס - עם כל הבעייתיות בהתנהלותו האישית רודפת הכותרות - הוא בסופו של דבר המבקר הכי אמיץ ויעיל שכיהן כאן. הוא אינו עובד לבד. יש לו צוות מעולה, שלא יאפשר שירקעס. כל מריחה, טיוח או סיבון יביאו לתוצאה הפוכה: את הנשיאות הם לא ייתנו לו, אבל קדנציה גדושת הישגים ומעללים תוכתם קשות.

טלפון שבור

ההיבריס, חרף התחושה הנעימה שהוא גורם לבעליו, הוא יועץ רע. אותה תחושה של "אני ואפסי עוד, ואני על גג העולם", שבה חי נתניהו, לא רק המיטה עליו אסון תדמיתי ותקשורתי לתפארת, היא גם תורמת להעכרה זוחלת של יחסיו עם שרי מפלגתו.

כשנתניהו מרגיש בטוח באוכפו, הוא שוכח מי סייע לו לטפס אליו. משתלטת עליו מנטליות של שליט יחיד. ח"כ איתן כבל (עבודה) כינה אותו השבוע, במופע סטנד-אפ מן המשובחים שהוצגו במליאת הכנסת, שמש העמים. כבל נסחף, אבל בהחלט נראה שנתניהו מרגיש שהשמש זורחת לו, נאמר, מהמצח.

הוא פותח חזית אחר חזית, סכסוך ועוד סכסוך. עם שר התקשורת, משה כחלון, הוא מתקוטט, בחדרים סגורים בינתיים, על גורלו של ערוץ 10. נתניהו נחוש לסגור. כחלון, מבוהל מן האפשרות שבמשמרת שלו ייסגר ערוץ תקשורת מרכזי, מנסה לדבר על לבו ונתקל בקיר אטום. עם שר החינוך, גדעון סער, מנהל נתניהו ריב קשה על גורל הטלוויזיה החינוכית. גם אותה המנהיג היקר רוצה לשתק או לגמד. בליכוד אומרים, בסוג של הלצה מרירה, כי היעד הבא של ראש הממשלה הוא ערוץ הופ קטנטנים.

שר התחבורה, ישראל כץ, שפעם היה מאוד מקורב, פחות מקורב היום. נתניהו לא שיתף אותו במהלך שרקם להקדמת הפריימריס בליכוד. אומרים שנתניהו כועס על כץ, בגלל עניינים שקשורים לוועידת הליכוד וגם מפני שכץ עשה כמה מינויים במשרדו שנתניהו לא אהב. בינו לבין שר האוצר, יובל שטייניץ, שוררת מתיחות שעולה ויורדת. כבר שבועות ארוכים שנתניהו לא מרשה לשטייניץ למנות מנכ"ל במשרדו. היחסים הרעים עם המשנה שלו, סילבן שלום, ידועים, וכך גם עם יוסי פלד. בעבר הוא הספיק להסתכסך עם השר יולי אדלשטיין בגלל מינוי מנכ"ל לרשות השידור. האובססיה של ראש הממשלה לתקשורת היא תופעה שראויה להיחקר בדיסציפלינות שונות. נתניהו מוכן לריב עם כל העולם ואשתו, רק כדי לכבוש עוד נחלה תקשורתית. או לחלופין, להשמיד אחת.

הסיפור הטרי בז'אנר שייך לגלעד ארדן, השר להגנת הסביבה. לפני שלושה שבועות, לאחר שנתניהו הפתיע בהחלטתו להקדים את הפריימריס, הוא התקשר לארדן והציע לו את תפקיד יו"ר המטה. זה תפקיד חלומי: חשיפה תקשורתית, ניצחון מובטח, הידוק יחסים עם המועמד שעשוי להרכיב גם את הממשלה הבאה. בקיצור, גן עדן פוליטי.

ארדן נעתר מיד. את ההצעה הוא קיבל ביום ראשון בערב. מיד למחרת הוא החל בפגישות וערך שיחות טלפון עם גורמים שונים. בערבו של יום שלישי הוא החל לקבל מלשכת ראש הממשלה איתותים בסגנון: "אוי, אוי, אוי, אל תשאל אילו לחצים מופעלים על ראש הממשלה בגללך. חברים שלך עושים לו את המוות", ועוד כהנה וכהנה קינות ויבבות.

ארדן בדק והגיע למסקנה שעמיתו, ישראל כץ, מנסה לטרפד לו את המינוי. אבל מאחר שאיש בלשכת ראש הממשלה כולל הקודקוד עצמו, לא אמר לו מלה, ארדן הניח שמדובר ברעשי רקע והמשיך בפגישות עם חברות שילוט ושאר ירקות דומים. יומיים-שלושה ארדן המאושר היה ראש מטה נתניהו בפריימריס, עד שלקראת סוף אותו שבוע יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה שבישרה על מינויו של ראש עירית מודיעין, חיים ביבס, לראש המטה.

כץ מסר בתגובה כי הוא לא ניסה לטרפד את המינוי. לדבריו, כאשר נתניהו התקשר אליו להודיע לו על החלטתו, הוא שאל מי לדעתו צריך לעמוד בראש המטה. כץ המליץ על ביבס. באותה עת, אמר כץ, לא ידעתי שארדן מעוניין בתפקיד.

מביך, מה שקרה לארדן? כן. לא חברי, לא מתחשב, מה שעשה לו נתניהו? לגמרי. וזה לא הכל. עד לרגע שבו נכתבות שורות אלה, יום חמישי בצהריים, ארדן לא קיבל הודעה מאיש מלשכת ראש הממשלה, שהוא כבר לא ראש המטה. איש לא טרח להרים טלפון. לא גיל שפר או נתן אשל, גדולי האומה. לא ביבי. גם לא ביבי. על מינוי ביבס ארדן שמע בתקשורת.

ובכל זאת, נפלאות דרכי הפוליטיקה. מי יידע דרך שר בראש הממשלה. ביום שלישי, בשיאה של פארסת הכרמל, ארדן היה השר היחיד מבין שרי הליכוד שיצא להגנתו של נתניהו (לצד ח"כ אופיר אקוניס, השופר הקבוע). ארדן התראיין בקול ישראל ובגלי צה"ל והרעים בקולו שהכל היה בסדר, שלא היה שום דבר שגוי או לקוי בפרשה. כל זה כדי לשמוע, עוד באותו ערב, את ראש הממשלה מודה כי היתה "תקלה חמורה" וכי "המבוכה הזאת לא היתה צריכה להתרחש".

זה נתניהו, כפי שאמר פעם אריאל שרון. בבוקר הוא שולח שרים וח"כים להתבזות למענו בתקשורת (אגב, איש מאנשי לשכתו לא מצא לנכון לעלות לשידור, ויש לו שלושה דוברים במשרה מלאה). בערב הוא נסוג ומציג אותם בקלונם, כקליפה ריקה.

הצהרת נאמנות

בשבועיים האחרונים מתחוללת סערה רבתי במה שנהוג לכנות "הרחוב הרוסי". הצברים שבינינו אינם מודעים לסערה הזאת. תעודת הכשרות לבחירות הבעייתיות ברוסיה ששר החוץ ליברמן העניק ברוחב לב לוולדימיר פוטין בפגישה עמו, עוררה עליו את זעם בוחריו. מאז אותה פגישה התקשורת הרוסית עושה שמות בליברמן. עיתונים, ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט בשפה הרוסית עוסקים בהתבטאות של ליברמן באופן שלילי-קטלני. הם פשוט אינם סולחים לו. לבם, מסתבר, עם המצביעים ברוסיה. לא עם שליטיהם, שמחלקים ביניהם את השררה בסגנון הדלת המסתובבת.

ההתנפלות התקשורתית על ליברמן, שבאה מתוך מאגר המנדטים העיקרי שלו, הותירה את הח"כים של ישראל ביתנו חיוורים ושמוטי לסת. בכיר במפלגה אמר לפני שבוע, בשיחה פרטית, כי התופעה היתה כה יוצאת דופן, כה רחבת היקף ואגרסיבית, שהוא משוכנע שמאחוריה מסתתרים כוחות אדירים ועלומי שם. "נראה שמישהו שם לו למטרה לחסל אותנו בבחירות", טען הבכיר, "זה לא היה מעולם אצלנו".

אומרים שמה שקורה בווגאס נשאר בווגאס. כך גם במגזר הרוסי: יותר ממיליון אזרחים שחיים במעין בועה תרבותית-תקשורתית סגורה. אם אינך דובר רוסית, אין סיכוי שתדע מה מתרחש בקרב יוצאי חבר המדינות.

לפני כשבוע ערך אתר אינטרנט ברוסית, "ניוז-רו", שנחשב פופולרי, משאל בקרב גולשיו. הם התבקשו לחוות את דעתם על דבריו של ליברמן לראש הממשלה פוטין בעניין ניקיון הבחירות. הנה כמה נתונים: על השאלה "האם לדעתך הבחירות היו הוגנות וחופשיות?" השיבו כ-70%: "לא הוגנות ולא חופשיות". 9% חשבו ההיפך.

האם הצהרת ליברמן היתה במקום או לא? 64% מן הגולשים חשבו שלא. 17% סברו שכן. איך השתנה יחסך לליברמן בעקבות הצהרתו? 7% אמרו שיחסם השתפר. אצל 42% הוא הידרדר. איך השפיעה הצהרת ליברמן על יחסך לישראל ביתנו? 5.5% אמרו שהיחס למפלגה השתפר. 31% גרסו כי היחס הורע. ואיך ההרעה הזאת באה לביטוי במגמות ההצבעה באלקטורט הרוסי? עלייה של 10% לליכוד (ל-25%). ירידה של 13% לישראל ביתנו (ל-37%).

שלילי-קטלני, כבר אמרנו. אבל אז הגיעה השאלה האחרונה והיא מלמדת יותר מכל על היחס האמיתי של עולי חבר המדינות לליברמן שלהם. מדוע הוא אמר את אשר אמר? 51.5% השיבו: "כי הוא, כשר חוץ, מעוניין לשפר את היחסים עם רוסיה". 40% ענו: "זהו משחק מתוחכם של פוליטיקאי ודיפלומט" (ליברמן? דיפלומט?). 35% אמרו: "כי הוא, אישית, מעוניין ביחסים טובים עם פוטין".

גם כשהרוסים כועסים - מה זה כועסים, רותחים - על ליברמן, הם עדיין, ברובם הגדול, מאמינים שהוא פעל מסיבות ענייניות הקשורות לתפקידו (הסיבה לכך שבמצטבר יש כאן יותר ממאה אחוזים היא, שלגולשים הוצגו כמה תשובות וכל אחד התבקש לבחור את זו שקרובה ללבו). בסוף הם אומרים, דא, ליברמן! אחרי שנתנו לו על הראש.

ביום שני ערך ליברמן מסיבת עיתונאים בכנסת. הוא יצא מגדרו כדי לשדר נאמנות לקואליציה. שוב ושוב הבטיח שאין לו כוונה לפרוש, שהקואליציה תוציא את ימיה, שישראל ביתנו היתה ותהיה שותפה נאמנה, שבמצב של אי-יציבות אזורית יהיה זה חוסר אחריות לגרור את ישראל למערכת בחירות. "אני משתדל לעקוף מוקשים, לא לדרוך עליהם", אמר הדיפלומט מספר אחת שלנו. האם הצהרת הנאמנות הגורפת הזאת קשורה איכשהו למה שקורה בתוך בסיסו הפוליטי? להתחזקות של נתניהו? אולי לדחייה המפתיעה של השימוע שלו בפרקליטות, שהיה אמור להיות השבוע? הוא בטח יגיד שלא, מה פתאום, שטויות, הפרשנים שוב מקשקשים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו