בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים על הקצה. גם המצריות

האם ימנעו מנשים לצאת לעבודה? האם הן יחויבו לעטות רעלה? האם תוחמר רדיפת הנוצרים? כמעט שנה אחרי שנשים וגברים, חילונים ודתיים, שילבו ידיים בכיכר תחריר, אי הוודאות בשאלת הדמוקרטיה לאחר מובארק גדולה מתמיד. דיווח מיוחד מקהיר

3תגובות

כמעט שנה חלפה מאז ויתר חוסני מובארק על השלטון, ובחודשים שחלפו מאז אופפת אי ודאות את עתידה של הדמוקרטיה החדשה במצרים. למרות המתיחות בין המוסלמים לקופטים, שגברה בקיץ האחרון, האלימות ברחובות והמחלוקות בין הסיעות השונות המבקשות לעצב את מצרים החדשה, תהליך המעבר הפוליטי לא התעכב. בסתיו נגררה המועצה הצבאית השולטת במדינה למאבק אלים במפגינים, שנהרגו בו יותר מ-40 בני אדם בשבוע. רבים תהו אם בתוך המהומה הזאת תוכל ממשלה אזרחית, שנבחרה באופן דמוקרטי, לקבל לידיה את השלטון.

בסוף נובמבר הלכו אזרחי מצרים לקלפיות, והכיוון שבו תלך המדינה החל להתבהר. אם אפשר להסתמך על התוצאות הראשונית של בחירות לפרלמנט, כדי להעריך באיזה כיוון מדובר, נראה שמרבית המצרים רוצים מדינה בשליטת מפלגות איסלאמיסטיות, מאותן הקבוצות שמובארק ובעלי בריתו ניסו לדכא בכוח. בסיבוב הראשון של הבחירות, שהחל ב-28 בנובמבר ויסתיים ב-10 בינואר, קיבלו הסיעות האיסלאמיות 69.6% מהקולות. רק תשעה מ-27 המחוזות במצרים הצביעו ב-28 בנובמבר, ויעברו עוד שבועות אחדים עד שתושבי כל שאר המחוזות יצרפו את קולם. בסך הכל רשומים בפנקס הבחורים כ-52 מיליון בעלי זכות הצבעה. מכיוון שברבים מהמחוזות הנותרים יש תמיכה רחבה באיסאלמיסטים, קרוב לוודאי שהם ישמרו על יתרונם ואולי יגדילו אותו.

אי-פי

מכיוון שהבחירות החופשיות וההוגנות הראשונות שמתקיימות במדינה עתידות להניב פרלמנט שבו רוב מכריע לאיסלאמיסטים, עצם קיומה של מצרים דמוקרטית, המדינה שרבים ממשתתפי המהפכה קיוו להשיג, מוטל בספק. המפגינים הצעירים שהשתלטו לראשונה על כיכר תחריר, ב-25 בינואר, קראו בין השאר להקים מדינה המבטיחה צדק חברתי, אחדות ושוויון זכויות לכל. במשך 18 ימים בחורף הקודם נראה הדגם של מצרים חדשה ודמוקרטית סביר. הרי זו המציאות שנחוותה בתחריר. קופטים ומוסלמים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, הפגינו זה לצד זה, התפללו יחדיו וחלקו זה עם זה אוהלים ומזון. הקופטים שימשו מגינים חיים למוסלמים כשאלה כרעו בתפילה, ומאות מצעירי האחים המוסלמים פעלו כשומרים סביב הכיכר ובדקו תיקים ותעודות זהות, כדי להבטיח את סילוקם המיידי של מלשינים ופרובוקטורים, שינסו לשבש את ההפגנות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

תוצאות השלב הראשון של הבחירות גרמו לרבים לתהות אם האחדות שאיפיינה את ההפגנות בכיכר תחריר היתה חלום שחלף עבר. מה יעלה בגורל מצרים בשליטת איסלאמית? כיצד תשפיע השליטה הזאת על המיעוטים הליברליים במדינה: הקהילה הנוצרית הקופטית, המעמד העליון המוסלמי המתון, קומץ היהודים שנותרו במצרים ובני המעמד הבינוני, שלמרות דבקותם במנהגי האיסלאם חשים מחויבות לצביון הקוסמופוליטי שאיפיין את מצרים שגדלו בה? הדאגות של כמה מהקבוצות הללו נובעות בעיקר מאורח חייהן. האם ימנעו מנשים לצאת לעבודה? האם יחויבו לעטות רעלה (א-נור, המפלגה הסלפית שזכתה ב-18.5% מהקולות, תומכת בתקנות מעין אלו)? הקופטים הם כ-10% מאוכלוסיית מצרים, המונה כ-82 מיליון נפש. רדיפת הקופטים גוברת מאז הודח מובארק ב-11 בפברואר. השאלה אם יוכלו להמשיך ולקיים את מנהגי הדת שלהם באופן חופשי מעוררת דאגה חמורה.

רבים חוששים מפגיעה הרסנית בתיירות ובכלכלה, אם יתקבלו חוקים שיאסרו על לבישת בגדי ים ושתיית אלכוהול ויקבעו כי יש לכסות את פסלי הפרעונים, כפי שהציעו כמה איסלאמיסטים בחודשים האחרונים. האחים המוסלמים אמנם שבו והביעו את מחויבותם לבניית חברה דמוקרטית ומתונה, אבל רבים חוששים שלאחר עלייתם לשלטון ישתנו הזמירות שישמיעו.

כוח וחוקה

הסיכוי שהחברה המתונה והפתוחה במצרים תשנה את אופיה ותהיה דומה לחברה בסעודיה או באיראן נראה לא סביר, לפחות לא בטווח הקצר והבינוני. לאחר שיאוישו 498 מושבים בבית התחתון של הפרלמנט, שיש בו 508 מושבים (את עשרת חברי הפרלמנט הנותרים תמנה המועצה הצבאית העליונה), יתקיימו הבחירות לבית העליון. הבית העליון הוא מועצה מייעצת ובה 270 מושבים. 180 מחבריה ייבחרו בקלפי ו-90 מהם ימונו על ידי המועצה הצבאית, סימן ברור לכך שהצבא אינו מוכן לוותר על שלטונו. המשימה הראשונה של הפרלמנט, מיד לאחר שהמבנה הפוליטי החדש יעמוד על כנו, תהיה לבחור ועדה שתנסח את החוקה החדשה.

מאז המהפכה של החורף הקודם מעוררת החוקה מחלוקות ועימותים בין הסיעות. האיסלאמיסטים, הבטוחים בניצחונם בבחירות, דורשים שהפרלמנט הנבחר יקבל את מלוא הסמכויות לחבר חוקה שתתאים לתפישותיהם. הליברלים דורשים כי לפני ניסוח החוקה תינתן הצהרה שתבטיח את זכויות המיעוטים הדתיים ותעצב חזון מקיף של מדינה דמוקרטית.

כל טיוטה שהוצעה נתקלה בהתנגדויות של הסיעות השונות (את ההצעות הגישו שני המנהיגים של האוניברסיטה המוסלמית אל-אזהר וסגן ראש הממשלה הזמני). המועצה הצבאית סיבכה את המצב עוד יותר ב-7 בדצמבר, כשפירסמה הודעה על כוונתה למנות מועצה שתפקח על ניסוח החוקה, כדי להגביל את השפעת הקיצונים הדתיים. נראה שאנשי הצבא, השליטים דה פקטו, מנסים לנצל את האיום בחקיקה איסלאמית כתירוץ לשמר את מעורבותם בענייני המדינה. כוחו העתידי של הצבא נותר אחת השאלות המרכזיות בפוליטיקה המצרית.

על פי התקנות הקיימות, כוחו של הפרלמנט יהיה מוגבל. המועצה הצבאית תמשיך להיות בעלת הסמכות העליונה. זו שימשה אותה עד כה להגבלת חופש הביטוי של התקשורת ולהעמדת אזרחים לדין צבאי באופן שרירותי. צפוי שהרוב בפרלמנט ינסה ללחוץ על הצבא להעביר חוק, הנותן בידיו סמכות מוחלטת למנות ממשלה חדשה ולנסח את החוקה שתעצב את עתיד המדינה. השבוע האשימו האחים המוסלמים את הצבא בניסיון לחבל בסמכות הפרלמנט ואמרו כי בכוונתם להחרים את המועצה המייעצת, שהצבא מינה כדי לפקח על ניסוח החוקה. הליברלים חוששים מהכיוון האידיאולוגי שבו עשויה מצרים ללכת בעקבות עליית כוחם של האיסלאמיסטים בפרלמנט.

הקואליציה הליברלית הגדולה, אל-קוטלה או "הגוש המצרי", כוללת חברי פרלמנט לשעבר, שבתקופתו של מובארק ריכזו בידיהם השפעה רבה. בעיני הליברלים, הם עדיפים כיום על האיסלאמיסטים. חברים ב"גוש המצרי" אף תומכים בהמשך מעורבות המועצה הצבאית העליונה בענייני המדינה, בתקווה שתמנע את שינוי העיקרים שעליהם מושתתת החוקה, כלומר, שמצרים תישאר מדינה דמוקרטית ומודרנית.

בדיונים על החוקה עם כינוס הפרלמנט, רבים מאנשי המפלגות המוסלמיות, ובעיקר נציגי האחים המוסלמים, לא יציגו מיד דרישות גלויות וישירות המבוססות על השריעה - החוק האיסלאמי. לכך יש הסבר פשוט: סעיף 2 בחוקה הנוכחית קובע ממילא כי האיסלאם הוא דת המדינה וכי מקור החקיקה במצרים הוא החוק האיסלאמי. האחים המוסלמים יתמכו בחוקה הכוללת מלכתחילה מרחב פעולה, שיאפשר פרשנות מחודשת בשלב מאוחר יותר. צפוי שחברים קיצונים מקרב הסלפים הקנאים ידרשו בגלוי ובבוטות שהחוקה תקבע שמצרים היא מדינה איסלאמית. כמה מהסלפים כבר תומכים בדרישה זו, אך ספק רב אם יצליחו לגבש רוב שיתמוך בדרישתם.

אחים מתונים

לאחים המוסלמים יש עשרות שנות ניסיון ארגוני ומינהלתי. הם פרושים היטב בכל רחבי המדינה ומספקים לנצרכים שירותים מגוונים - מכירת בשר במחיר סיטונאי, סבסוד עזרי לימוד, סיוע בטיפול רפואי ואספקה של תוצרת חקלאית, סוכר, שמן בישול ושאר מצרכים. פעילויות אלה זיכו אותם בתמיכה עממית. האחים גם שולטים בכמה מהאיגודים המקצועיים ובארגונים של בעלי מקצועות חופשיים. בראש אגודת הרופאים, אגודת עורכי הדין ואגודת המהנדסים, למשל, עומדים חברים ב"אחים".

האחים המוסלמים מגלים עוצמה במגוון תחומים רחב - מענייני רווחה ועד עסקים (רבים מחבריה הם אנשי עסקים בולטים) - ולכן יש תקווה שהם יהיו כוח חיובי במצרים. עיסאם אל-אריאן, סגן ראש מפלגת החירות והצדק ודוברה הוותיק, אמר השבוע: "אנחנו מוכנים לדמוקרטיה, והפרלמנט הזה יפעל כדי לשקם את המדינה למען כל המצרים". מזכ"ל המפלגה, מוחמד אל-בלטאגי, התבטא באופן דומה. הפרלמנט בכלל ומפלגתו בפרט, אמר, ישמשו "נציגי העם". "עלינו לכבד זה את זה ולהגן על הזכויות של כל המצרים ושל האומה כולה".

מפלגת החירות והצדק כנראה יודעת שאין לה ברירה אלא לפעול במתינות, מתוך תפישה המביאה בחשבון את העתיד. יש חשיבות מיידית לטיפול בסוגיות בתחום החינוך ובבעיות כלכליות, כמו האינפלציה הגוברת. בעצרות הבחירות ובמסיבות העיתונאים שקיימו לאחרונה מנהיגי האחים המוסלמים, הם מציגים עמדות מתונות. בקרב תומכיהם אפשר למצוא מגוון בעלי מקצועות ליברליים וחילוניים.

ימים טובים

המושב הקרוב של הפרלמנט ייתן לסיעות האיסלאמיסטיות הזדמנות להרחיב את התמיכה בהן ולהרגיע את החששות מהשתלטות איסלאמית. אין ספק שמפלגת החירות והצדק תנצל את הפלורליזם שהיא מתהדרת בו כדי להראות ששלטונה לא יאיים על זכויותיהן של קבוצות אחרות. בסיעה הסלפית של א-נור, לעומת זאת, צפוי פילוג, שכן רבים מנבחריה מבקשים להחיל על החברה המצרית את הדגם הסעודי.

בשנה הבאה לא ישתנו החוקים הקשורים לקוד הלבוש או לאמונה ופולחן. קרוב לוודאי שהשינויים יהיו מעודנים יותר. בעקבות השינוי בנוף החברתי והתרבותי במדינה, נוכחותם של המוסלמים הקנאים מורגשת יותר והם נהנים מתנועה חופשית. בתקופת מובארק, הסלפים לובשי הגלביות הארוכות ובעלי הזקנים העבותים היו נתונים למעקב. רבים מהם ישבו, למעשה, במעצר בית. מאז הדחתו של השליט חלה עלייה ניכרת במספר הגברים המזוקנים והנשים עוטות הרעלה במרכז קהיר. כעת ייתכן שדווקא המוסלמים הליברליים יחסית והקופטים ירגישו אי נוחות גוברת כשירצו לנוע בעיר.

בבוקר 28 בנובמבר המתנתי שש שעות בתור לקלפי. אחד מנושאי השיחה היתה השאלה מה צופן לנו העתיד, האם יעלו האיסלאמים לשלטון. נשים רבות, בהן אמי, דודניותיה וחברותיה, סיפרו על העבר. הן אמרו שבצעירותן נהגו לעלות לאוטובוסים בחצאיות קצרות ובחולצות עם מחשוף וי. אלה היו, בשבילן, "הימים הטובים ההם".

אבל נשים רבות, כמו אמי וחברותיה שעמדו בתור בשכונה האמידה זמלק, מבינות שנותרו במיעוט במדינה ש-40% מתושביה מתקיימים משני דולרים ביום. בראש מעייניהם של רבים מהעניים האלה עומד הצורך בהבטחת הקיום הבסיסי. בקלפיות באזורים העניים יותר של קהיר, כמו השכונות אימבבה, שוברה ועין שאמס, סיפרו האנשים שהם רוצים "יציבות וכלכלה חזקה" ושכל זה "נתון בידי האל". במסע הבחירות דיברו הליברלים על מדינה חילונית. האיסלאמיסטים דיברו אל ההמונים והתמקדו במחיר המזון. ההמונים יצפו שהם יעמדו בהבטחותיהם לשיפור תנאי המחיה.

בבחירות לפרלמנט ב-2005 נאלצו מועמדים מטעם האחים המוסלמים להתמודד כמועמדים עצמאיים, שכן מפלגתם הוצאה אל מחוץ לחוק. למרות המגבלות, האחים המוסלמים היתה תנועת האופוזיציה שזכתה במספר המושבים הגדול ביותר: 88. המפלגה הלאומית הדמוקרטית, שהיתה בשלטון, קיבלה 311 מושבים. הזיופים אז הטו את התוצאות לטובת מפלגתו של מובארק.

הזכייה של האחים המוסלמים ב-47.6% מהקולות בנובמבר לא היתה הפתעה, אם כן. ההפתעה היתה הצלחתם של הסלפים, שהם גם איסלאמים קיצונים וגם פנים חדשות בפוליטיקה המצרית, שזכו ב-18.5% מהקולות (המפלגה האיסלאמית המתונה אל-ואסאט קיבלה 2.4% והמפלגות הליברליות והגושים הקואליציוניים יחד קיבלו 20.5%. 7.1% מהקולות הלכו למפלגה הלאומנית-הליברלית אל-ואפד ו-10.7% לגוש המצרי). *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו