בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

10 משאלות קולינריות לשנה החדשה

פחות טירמיסו, שקדי עגל, כמון וקערות. יותר מסעדות טבעוניות ואתניות, שעל מטבחן ינצחו נשים

17תגובות

סנטה היקר שלום רב,

ראשית מכתבי אדרוש בשלומך. ומה שלום הגברת סנטה? והאיילים? אתה בוודאי תמה מדוע ילד יהודי - ועוד אחד שלא היה טוב במיוחד השנה - מטריח אותך דווקא בעונה הבוערת. משאלות לשנה החדשה הן הרי לא בדיוק מסורת יהודית. ואפשר לחשוב שהסילווסטר כן. וחוץ מזה, סנטה יקר, אתה בוודאי מבין שאני לא יכול לפנות ישירות למי שאחראי על התיק שלנו בעונה הזאת.

אחרי ככלות הכל מתתיהו, ראש וראשון למבקרי האוכל העבריים, היה קצת אגרסיבי מדי בביקורת שלו. כשראה את תבשילי בשר החזיר במסעדת "בית המקדש" (איזה שם בנאלי למסעדת גריל) הוא הגיב בכך שתקע את הסכין בשף. עכשיו, שלא תבין לא נכון, סנטה יקר, אני יודע שלפעמים בא להגיב בתוקפנות לנוכח האוכל שמגישים כאן, אבל אני חושב שהוא קצת הגזים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אני מקווה שלא תראה בזה חוסר נאמנות למתתיהו, אבל באופן אישי אני מעדיף את הגישה שלך: עם קצת "הו-הו-הו" והרבה איילים סמוקי אפים. ולכן סנטה יקר, הנה רשימת המתנות שאני מבקש לשנה החדשה. אני בהחלט אבין אם כמו בשנים קודמות, גם השנה הגרב שתליתי ליד האח תישאר ריקה.

1. לחם ומים לכל סועד. אין ספק שסלסילת לחמים (שני באגטים מהמקפיא ולחם שיפון מהסופר) היא אמצעי פשוט ויעיל מאין כמוהו לנפח רווחים. מה גם שזה לא כתוב בתפריט ותמיד מפתיע ומשמח מחדש כשזה מופיע בחשבון. ברור גם שמסעדות לא יכולות לממן סועדים שמזמינים מרק וטובלים בתוכו את הלחם במשך שעות. אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו מזמין מרק וטובל בתוכו את הלחם במשך שעות? ומים? זה באמת כל כך יקר להניח בקבוק מים על השולחן? לחם ומים זה לא מסעדנות: זו דרך ארץ. מי שלא מסוגל להניח לחם ומים לפני אורחיו, לא ראוי שיהיו לו אורחים. מה אתה אומר סנטה? שהם הגישו לך חשבון על הלחם היבש שהם נתנו לאיילים? רגע, עכשיו אני אמור לפתור את הבעיות שלך?

2. די לקערות. אופנה חדשה יש אצלנו: כל המנות מגיעות בקערות. ברור. כמו לכלבים. אז נסביר: מרק מגיע בקערות, מים לאיילי צפון מגיעים בקערות, סטייק מגיע על צלחת. זה שהוא מגיע בקערה לא הופך אותו למותג עילית יוקרתי ומשודרג, זה הופך אותו לסטייק מבאס. יש מנות שמתאים להגיש בקערות - אני יודע מה? חומוס - אבל מסעדה שמכבדת עצמה מסוגלת להוציא צלחת שנראית כמו צלחת. ולהניח אותה בין המים ללחם. ואם כבר אנחנו בעניין הזה: די עם הקינוחים בצנצנות. נכון שכשקינוח מגיע בצנצנת פחות שמים לב לכך שהוא קינוח בינוני ויותר שמים לב לכך שקשה לאכול אותו, אבל זה טריק זול.

3. יופסק הדיבור האינפנטילי. "אז איך אנחנו עד עכשיו?" "טעים לנו?" "אנחנו מוכנים עכשיו למשהו מתוק?" לא אנחנו רוצים שעכשיו תעשו לנו "אווירון אווירון". מאיפה באה העגה הנוראית הזאת? אנשים כבר מתגעגעים ל"הכל בסדר?" הישן והטוב. מלצרים ומלצריות מדברים עם הסועדים כאילו היו אסופת ילדי גן קשי תפישה שצריכים המון הבנה, רוך ואמפתיה. באמת תודה, אבל לא צריך. אנחנו אולי פראיירים, אבל לא אינפנטילים.

4. יוחרם הכמון. ועכשיו תנו לי בכפיים: "יא כמון, יא כמון, איך שפכנו אותך בהמון". הכמון נהיה אצלנו לסמל המטבח הישראלי-פלסטיני-פולני. אין כמו כמון לסמן שהגעת למסעדה מקומית, אסלית, שמחה וצוהלת. אז זהו: שלא. כמון הוא תבלין אגרסיבי, שתלטן וחסר סבלנות. צריך להשתמש בו במשורה, ולא כדי להסתיר את העובדה שהשף לא מסוגל להפיק טעמים מחומרי גלם. בשנה האחרונה ערימות הכמון הפכו לסממן בולט לאגרסיביות הגוברת של טעמי האוכל אצלנו. די לכמון. מה אתה אומר סנטה? שבגלל הכמון האף של פרנצר אדום? מי אמר לך לעבוד עם איילים אלרגיים?

5. תוקם מסעדה טבעונית מעולה. הנימוקים נגד טבעונות מוכרים וידועים - מייק טייסון ופמלה אנדרסון הם רק שניים מהמשובחים שבהם. אבל מסעדה טבעונית היא לא רק עסק לטבעונים. היא הרחבה - שנחוצה מאוד - של המנעד הקולינארי. בניגוד למה שמקובל לחשוב, אצל אנשים יוצרים מגבלות הן יתרון. יוסף ברוידסקי, המשורר חתן פרס נובל, אמר פעם ש"הצנזורה היא אם המטפורה". מי יודע, אולי המלפפון הוא אבי הדליקטס. ייתכן שדווקא העבודה בתוך המגבלות של מטבח טבעוני (ודוק: טבעוני, לא צמחוני) יכולה להפיק מאנשים יוצרים הברקות טעם, שיעוררו קצת את השיח הקולינארי הרדום שלנו. וחוץ מזה: כמו ששנו רבותינו: כל מי שמציל תרנגול הודו אחד בישראל, כאילו הציל עולם מלא.

6. ייאסר השילוש הקדוש. מי שמתנגד לכפייה דתית, צריך להתנגד באותה מידה גם לכפייה אנטי דתית. ובכל זאת. אין עוד מדינה בעולם שבה הסגידה לשילוש הקדוש עיוורת כמו אצלנו. לא, לא האב-הבן-רוח הקודש (אתה רואה סנטה, אנחנו משתדלים לדבר בשפה שאתה מבין) אלא הטירמיסו-מלבי-פנקוטה. לפי החוק החדש - איפה סופה ואנסטסיה כשצריך אותן - מסעדה חדשה תוכל להתהדר בתפריט הקינוחים שלה רק באחד מתוך השלושה. ובתנאי, כמובן, שאינו טירמיסו. מה אתה אומר סנטה, אתה אוהב טירמיסו? זה בדיוק העניין: מי שאוהב טירמיסו, לא מזמין אותו בישראל.

7. תיפסק הדרת הנשים. בשנה החדשה סנטה יביא לנו המון שפיות חדשות ונפלאות. כן, כמו אסנת הופמן ("44" בתל אביב). השפיות החדשות יהפכו את המטבח הישראלי לקצת פחות מצ'ואיסטי ואגרסיבי, ובכלל, הן יוסיפו עוד קול (עדיין מותר לכתוב את זה?) למקהלה הקולינארית שלנו. כן, סנטה יודע שזה נורא קשה להיות שפית וכל זה. ובכל זאת, בכל העולם יש בשנים האחרונות יותר ויותר שפיות, וזה פנטסטי. בשנה החדשה, אינשאללה, גם לנו יהיו (רגע, לא התבלבלתי קצת בדת?)

8. יודר נתח הקצבים. שתי מנות בשר ירדו לעולם כרוכות זו בזו: נתח הקצבים ושקדי עגל. ובשתיהן, הטבחים שלנו התאהבו עד מאוד. למה, אתם בוודאי שואלים. ובכן, מתברר שיש הסבר פשוט: גם לפרות בארגנטינה יש נתח קצבים ושקדים. אבל חוץ מאתנו, אף אחד לא באמת רוצה אותם. ברור: מי רוצה חלקי פנים מוקפאים? רק טבחים תל-אביבים שמשוכנעים שנתח קצבים מארגנטינה זה הכי אסלי ועממי ובלאדי. בעיקר עם עדשים, שאז זה כבר כמעט פלסטיני. אני יודע שאתם, רשעים שכמוכם, צוחקים עכשיו ואומרים שזה בכלל לא בגלל זה, אלא מפני שבגלל ביקוש נמוך אלה נתחים נורא זולים. אבל סנטה יודע את האמת, והוא יביא לנו מתנה לשנה החדשה: תפריטי מסעדות בלי נתח קצבים ושקדי עגל. ובכלל: הוא יביא לנו תפריטים שלא נראים כאילו הועתקו זה מזה. ומה כל כך מצחיק אותך עכשיו, מר סנטה? אה, ה"כאילו". נו, טוב זה מנימוס.

9. סוף למנות התשושים. תפסיקו לטחון. בבקשה. קציצות דגים זה נחמד, קבב זה מצוין ואפילו נקניקיות זה יופי. אבל לא כשיחד הם מהווים כמעט מחצית מהתפריט. נכון שבנקניקיות אפשר לשים כל דבר (היי פראנצר, למה אתה בורח?), נכון שבקציצות דגים אפשר להחביא נתחים די עלובים - שלא לדבר על מה שנשאר מסלסילת הלחמים. ונכון שקבב אפשר לעשות אפילו מחולדות (בעיקר אם מוסיפים מספיק כמון), אבל היחס האלים הזה לחומרי הגלם הוא קצת חסר כבוד. לדגים, בשר ואפילו לדבר הזה שממנו עושים נקניקיות יש טעמים, מרקמים ואיכוית משלהם. טבח ראוי לשמו לא מוחק אותם בשם האגו והופך אותם לתערובת אבסטרקטית: הוא מניח להם להתבטא. אז בבקשה, תפסיקו לטחון ותנו גם לאוכל לדבר.

10. דרושה מסעדה אתנית אמיתית. יש רחוב אחד בלונדון, שבין שתי קרנות שלו יש מסעדה סצ'ואנית, מסעדה הונאנית ומסעדה קנטונית. מהודו מגיעות מסעדה מקראלה, מסעדה מגואה ומסעדת מאכלי רחוב מניו דלהי. ועוד לא התחלנו עם הווייאטנמיות, הקוריאניות והאינדונזיות. המטבח הנובו-פרואני, על סוגי התירס ותפוחי האדמה שלו, הוא אופנה בוערת. המטבח המקסיקאי חוזר, ומטבחים אזוריים מאיטליה וצרפת הם כבר עניין שבשגרה. ואנחנו? נתח קצבים וטירמיסו. אז בבקשה סנטה, אם אפשר, תן לנו לשנה החדשה כמה מסעדות אתניות אותנטיות. זה לא בשבילנו, זה בשביל השפים. שיהיו להם עוד קצת מקורות השראה, טכניקות ושילובי טעמים חדשים. ואולי אפילו הם יגלו גם כמה חומרי גלם חדשים. כי באמת, סנטה, כמו שאמר האייל שלך, פראנצר, מתחילים להיגמר כאן הטעמים לפנקוטה. רגע, ניסינו כבר כמון? *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו